מה רצה במה ששילש פה; את ושתי, את אשר עשתה, ואת אשר נגזר עליה :
זכר את ושתי, מספר שאחר ששך חמת המלך ועלה בדעתו לקחת אשה אחרת למלכה, פחד בלבבו מפני שלשה דברים, א. שזכר את ושתי, את יפיה ויחוסה ומעלותיה וחשב כי קשה שימצא אשה כמוה, ב. זכר את אשר עשתה, וירא לקחת אשה פן גם [אם] ימצא מיוחסת ויפת תואר כושתי תעשה גם היא כמעשה ושתי, ולא יכון במשפט כסאו שיהרוג גם זאת שיאמרו שהוא הורג את נשיו, ג. זכר את אשר נגזר עליה, וירא שגם [אם] תימצא אשה ראויה אליו לא תרצה להינשא לו כי תתירא שלא יהרוג גם אותה.
עצת הנערים נבערה, שאל מלך כמוהו יבקשו אשה מן הרחובות וקיקלון על כבודו.
תחלה אמר יבקשו שמורה שבאות בטוב לבן, ושוב אומר ויפקד ויקבצו שמורה בעל כרחן :
ויאמרו וכאשר הודיע פחדו למשרתיו, יעצוהו עצה נכונה להסיר שלשה חששות אלה, שלעומת מה שזכר את ושתי ואת יפיה, אמרו יבקשו לאדני המלך, שיבקשו אשה הראויה למלך. גם אל יביטו על היחוס רק שיהיו נערות טובות מראה, כי מלך גדול כזה למה ישגיח על היחוס :
ונגד מה שזכר את אשר נגזר עליה ופחד לבבו שלא תרצה האשה להנשא לו, אמרו שאחר שבקשו תחלה את הבאים ברצונם ולא ימצאו אשה נאותה אליו, אז יפקיד פקידים ויקבצו את כל נערה ביד חזקה, (וגם התחכמו שיפקיד על זה פקידים חדשים, שהפקיד החדש לא יערבו לבם לתת לו שוחד להסתיר ולהעלים עין מבנות העשירים), ונגד החשש הנ"ל מה שזכר את אשר עשתה וירא פן תעשה כמעשה ושתי, יעצוהו שיקבצו הנערות אל יד הגא, ושלא יביאו התמרוקים מביתם רק ונתון תמרוקיהן, ע"י הסריסים, ומצד זה יכנעו תמיד אל הסריסים ולא תגבהנה בלבבן כושתי שהיה לה לחרפה מה ששלח לה המלך ביד הסריסים :
{ד} והנערה. גם אם אינה מיוחסת רק אם תיטב בעיני המלך. וייטב הדבר בעיני המלך, פה לא הוצרך לעצת השרים כמו למעלה, כי כבר ניתן בידו הכח לעשות הכל לבדו כנ"ל :
איש יהודי, יש לדקדק שהיה לו לומר ויהי איש יהודי בשושן, ולמה מספר יחוסו :
איש יהודי. הכתוב בא לספר צדקת מרדכי ואסתר, איך בשלשה זמנים היתה אנוסה גמורה ונלקחה בעל כרחה, א. בזמן הראשון שנלקחה מביתה, ב. בזמן השני במשך י"ב חדש שישבה תחת יד הגי, ג. זמן השלישי בעת נלקחה אל היכל המלך.
עתה החל לספר מתחילת לקיחתה מביתה, שמרדכי הסתירה משך זמן רב, הגם שהיה לו סכנה בדבר כי פקודת המלך בודאי היתה שכל מי שיש לו בת יפה יביאנה, וכשעובר על פקודת המלך אחת דתו להמית ובכל זאת לא מסרה ברצונו, וחושב בזה שמונה ענינים, א. איש יהודי היה בשושן הבירה, שאם היה מרדכי דר במדינה אחרת לא היתה הסכנה גדולה כ"כ, כי היה יכול לומר שלא שמע מפקודת המלך, אבל הוא היה בשושן ושם היה מקום הקיבוץ ונודע לכל בני העיר, וגם אם היה דר בשושן זה מקרוב היה לו תירוץ שעדן לא שמע, על זה אמר איש יהודי היה מכבר בשושן שדר שמה מימי קדם, ובזה מתחייב ראשו למלך, ב. ושמו מרדכי. כי אם היה איש שפל ונבזה היה לו אמתלא שנכלם למסור בתו למלך בידעו פחיתות מדרגתו, לכן אמר שהיה איש הנודע בשמו ויחוסו ושם שבטו לכבוד ולתפארת, ובשגם שהיה מזרע המלוכה מבני שאול :
אשר הגלה. ג. חטאו היה יותר גדול מצד שהיה מן הגולים, כי ידוע שאם איש גר אשר יסתופף בצל המלך מצד החסד יעבור ואשם נגד דת המלך, יענש יותר מאם יחטא אחד מאזרחי הארץ, וגם לא יכול לתת אמתלא שמצד זה בעצמו שהוא מן הגולים לא ערב לבו לתת בתו למלך, כי הגולים נבזים ע"פ הרוב, לזאת אמר שהיתה מן הגולה שהגלתה עם יכניה, שאז גלו שרי יהודה ותפארת ציון, ואלה היו חשובים תמיד :
וגם אינו מסודר במה שהפסיק באמצע במה שאמר והנערה יפת תואר :
ויהי אומן, ד. שהיה נודע לכל שהוא האומן אותה, וגם אסתר היתה נודעת בשם עד שנקראת הדסה ע"י מדותיה הטובים, וגם היתה בת דודו וממילא הוא פקיד עליה והיא תחת רשותו, ומכל אלה הצדדים היה בסכנה גדולה אם יוודע שמחביאה מפני המלך. ה. כי אין לה אב ואם, וממילא רק ממנו יבקשו דין וחשבון לא מזולתו, ו. והנערה יפת תאר, ולא יהיה לו שום כפרה אם ימצאו שהחביא נערה יפה כזאת, [ז.] ולא היה יכול לאמר שהנערה גדולה היא וחשב שמעצמה תלך אל בית המלך, כי במות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת ואי אפשר שתצא בלעדי רשותו :
מ"ש ויהי בהשמע ובהקבץ הכל דברי מותר, הלא עיקר בא להודיע שנלקחה אסתר.
ומה נ"מ אם נלקחו נערות רבות קודם או לא :
ויהי, ח. נוסף על כל אלה כבר היה שנשמע דבר המלך ודתו, כי שתי פקודות יצאו מן המלך, תחלה יצאה הפקודה שיבקשו למלך נערות ממי שימסרם ברצון, וזה קרא דבר המלך, ואחר כך יצאה הפקודה השנית, שיקבצו נערות בעל כרחן (כנ"ל פסוקים ב ו-ג) וזה קרא דתו, כי עם הפקודה השנית ודאי חייבו להעובר ומסתיר את בתו משפט מות, מבואר שלא חשש תחלה אל התועלת עת יצא דבר המלך שהנערה שתמצא חן תילקח לאשה, ואף לא אח"כ אל הסכנה בצאת הדת שיקחו בע"כ, וזאת שנית ובהקבץ נערות רבות שכבר נקבצו נערות רבות מחוץ לשושן אל שושן, ואז ודאי גדול עונש איש שושן הרואה כל זאת ומעלים בת יפת תואר אשר אצלו, ומ"מ מכל זה לא נתפעלו הצדיקים האלה, רק ותלקח אסתר בחזקה ולא נתנה מרדכי מדעתו :
למה נזכרו פה מנות. ולא נזכר שנתנו מנות לנערות אחרות.
גם לא נזכר שנתנו להאחרות ז' נערות.
ומלת הראויות מורה שראוים לה לבדה :
ותיטב, והנה אחר כל ההצעה הזאת, שראו בעליל שאסתר נלקחה ביד חזקה, הלא היה ראוי שידונו אותה ואת אומנה משפט מות, כי עברו מצות המלך, מ"מ ע"י כי ותיטב הנערה בעיניו וראה שהיא תצלח למלוכה, עי"ז ותשא חסד לפניו, והוא שעשה אתה חסד למחול על עונה ושלא להענישה, ויבהל עתה מספר איך תיכף כשראה אותה הבין שהיא תהיה המולכת, ומצד זה שינה בה בארבעה דברים, א. כי כל בתולה אשר נקבצה לידו לא התחיל תיכף לתת תמרוקיה רק המתין עד תחלת התקופה כמו שיתבאר (בפסוק יב) אבל באסתר בהל ומהר לתת תמרוקיה למען ישלמו הי"ב חדש תיכף, ותבא קודם אל המלך, ב. ואת מנותיה שנתן לה מנות ביחוד מה שלא נתן לשום נערה כי ידע שהיא תמלוך, ג. ואת שבע הנערות, כי המלכה היו לה שבע נערות לשמשה, וזו אף שלא מלכה עדיין נתן לה שבע הנערות הראויות לתת אח"כ בעת שתמלוך, כי לא נסתפק כלל במלכותה, ד. וישנה ששינה לא לבד אותה אלא גם את נערותיה שינה לטוב בית הנשים, וזה כולל שני דברים, א. שנתן להם החדרים היותר טובים ומרווחים, ב. שנתן להם מטוב המאכלים וכדומה :
לא הגידה, עתה באר הזמן השני שהראית אסתר שהיא לקוחה שלא ברצונה, שאחר שהקדים איך נהג בה כבוד בכל הזמן הזה כבוטחים שהיא תמלוך, בכל זאת לא נפתה לבה ע"ז ולא רצתה להגיד עמה ומולדתה, וזה היה בעצת מרדכי, כי חשב שעל ידי כן יגרשנה המלך מביתו כי לא יקח אסופית מן השוק לו לאשה :
למה התהלך מרדכי כל יום ויום לדעת את שלום אסתר, הלא ידע שלא תכנס לבית המלך עד מלאת יב חודש :
ובכל יום, וגם בזה היתה בסכנה גדולה כי היתה ראויה לעונש במה שהראית שהיא אנוסה עד שבעבור זה היה מרדכי מבקר בכל יום לדעת את שלומה ומה יעשה בה, ר"ל אם יענישוה או יגרשוה, כי החליט בודאי שלא תיפטר בלי עונש על מרדה במלך ומ"מ שמה לפיה מחסום ולא הגידה :
ובהגיע, עתה מספר זמן השלישי שהראית שהיא אנוסה, שגם ביאתה לבית המלך היה באונס גלוי לכל, וע"ז מקדים לספר כי כל נערה אחר ששלמו ימי מרוקיהן שהיו יב חדש [וזה היה לבחון את בריאות גופה, כי הגם שהיא יפת תואר יוכל להיות שיש בה חולי פנימית, ולכן בחנו אותה בארבע תקופות השנה כי יש חולאים שלא יחולו רק באחת מן התקופות ואחר יסורו, ואלה נקראים ימי המירוק והבחינה, וששה חדשי החורף היו מושחות בשמן המור המחמם האיברים, ובימי הקיץ מרגילות בבשמים מריחים המסירות העיפושים המצוים בעתים הללו] :
ובזה הנערה, לא נודע אם הוא השלמת הפסוק הקודם שחסר ממנו נשוא המאמר.
ולמה נתנו לה את כל אשר תאמר :
ובזה, אמר הנה כל ההתקשרות שהיה בין המלך והנערה, היה שמצד הנערה לא בקש המלך רק היופי ובריאות הגוף, ועת שלמו ימי מרוקיה שנודע שאינה חולנית, בזה הנערה באה אל המלך, כי לא בקש ממנה מעלה אחרת, ומצד המלך היה מה שכל אשר תאמר בלכתה מבית הנשים עד בית המלך ינתן לה לבא עמה, שהיה לה רשות לבקש בכל הדרך מתנות וכדומה והיו נותנים לה כל משאלות לבבה, ובזה הראתה שהיא מתרצית ללכת ברצונה ואינה אנוסה, כי בעד המתנות מסרה עצמה למשכב, שעל זה אמר ובזה הנערה באה ברצונה :
למה הזכיר פה שנית יחוס אסתר, ושאביחיל היה דוד מרדכי.
למה לא בקשה דבר ואם היה במקרה למה מספר זאת כותב הספר.
לאיזה צורך אומר פה ביחוד שנשאה חן וכבר אמר זה למעלה :
ובהגיע, אומר ראה כי באסתר היה הפך מכל הנשים. הנה מה שנתנה היא אל המלך מצדה, לא היה היופי והבריאות לבד רק היה בידה חוסן ויקר מה שהיתה בת אביחיל, שהיו תכונותיה ומדותיה טובות ושכלה שלם מצד תולדותה מאביה הצדיק, והוא היה דוד מרדכי שגדלה והוציא כחותיה אלה הטובים אל פועל השלימות, זאת הביאה היא אל המלך, אבל מה שלקחה מן המלך מצדו, שמצד זה תבא ברצונה בלי אונס לא בקשה דבר, כי הראית בפועל שהיא אנוסה ואינה מתרצית אליו, וע"כ אמר ובהגיע תור אסתר לבוא, שרק התור לחצה ואנסה לזה, ולא לבה התרצה לבא, ולכן לא רצתה מאומה רק מה שנתן לה הגי בעצמו, שזה הכריחה לקחת, ואף שעתה חייבה ראשה למלך זה הפעם השלישית, מ"מ ותהי אסתר נושאת חן וזה כיסה על כל פשעיה :
מדוע לא ביקשה דבר?
ומצד המלך היה מה שכל אשר תאמר בלכתה מבית הנשים עד בית המלך ינתן לה לבא עמה, שהיה לה רשות לבקש בכל הדרך מתנות וכדומה והיו נותנים לה כל משאלות לבבה, ובזה הראתה שהיא מתרצית ללכת ברצונה ואינה אנוסה, כי בעד המתנות מסרה עצמה למשכב, ובזה הנערה באה מרצונה: ואילו אסתר בהימנעותה מעידה על עצמה כי היא אנוסה.
{טז} ותלקח, עתה סיים שגם סוף בואה לחדר המלך היה באונס, שעל זה אמר ותלקח בעל כרחה, וסיפר שהיא לא נלקחה אל בית המלך הכולל רק אל בית מלכותו החדר המיוחד למלך :
ויאהב, באין ספק היו לאחשורוש נשים ופילגשים גם מכבר, ואצלם שייך אהבה, ואצל הבתולות שבאו להמליך אחת מהם שייך נשיאת חן כדי להמליכה, ובשניהם אסתר עלתה על כולנה עד ששם בעצמו הכתר על ראשה ברוב אהבתו אותה וימליכה תיכף :
למה קראו משתה אסתר, הלא ידוע שהיה בשביל לקיחת אסתר.
ולמה נתן הנחה ומשאת :
ויעש, עתה מספר שגם אחר שכבר המליכה המלך והיא לא הגידה עדיין עמה ומולדתה, עשה המלך תחבולות רבות כדי שתגיד מאיזה עם היא, ובחן אותה בג' דברים, א. מצד הכבוד שעשה משתה גדול לכל שריו ועבדיו, וקרא למשתה זאת בשם משתה אסתר שהיא היא העושה משתה זאת, וחשב אולי בזה יתעורר בה אהבת הכבוד, שתבוש לפני השרים שהיא אסופית ואין יודעים מולדתה ותגיד, ב. מצד הטוב לעמה, שהנחה למדינות עשה, מספק שמא היא מדינה שאסתר נולדה שם, ובזה מתעורר להגיד מדינתה בידעה כי אז ייטיב ביתר שאת לבני מדינתה ועמה, ג. ויתן משאת יקרות כיד המלך, ובזה תתעורר להעשיר בני מולדתה ותגד מולדתה כדי שגם הם יקבלו משאת :
ובהקבץ, גם אם היתה יראה להגיד מולדתה, כי אולי היא מעם שפל ונבזה ויגרש אותה המלך, הנה כבר קבץ את הבתולות הנשארות שעדיין לא נבעלו ושלחם לביתן, באופן שהיה לבה בטוח שלא יבחר עוד המלך באחרת, ועוד זאת כי מרדכי נתעלה להיות יושב בשער המלך על כסאות למשפט כאחד השרים, שזה עשו לו בעבור שמצאו אותה בביתו, ובזה הלא בטחה שכ"ש שיעשו לו גדולה וכבוד אם ידעו כי היא בת דודו :
ושטחיות הלשון מורה שתלוי בפסוק הקודם ולא נודע יחוסם זה אל זה,
ולמה בפסוק יו"ד אמר עמה ומולדתה ופה אמר מולדתה ואת עמה :
אין, וכל זה לא הועיל רק אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה, והנה תחלה הקדים עמה למולדתה, כי שם היה המבוקש לדעת מי היא, ודרך לשאול תחלה על עמה ואח"כ על מולדתה. ופה היה המבוקש כדי להטיב עם בני עמה, ובזה שאלו תחלה על מולדתה שהם קודמים לקבל הטוב ההיא ואח"כ על עמה שגם עמהם ייטיבו בעבורה, וספר צדקתה שאף שעלתה לגדולה שמעה לדברי מרדכי כבעת שהיתה תחת רשותו בעת האומן :
למה הזכיר פה שנית שמרדכי יושב בשער המלך וכבר הזכירו למעלה :
בימים ההם, טרם יבוא אל סיפור הצרה אשר היה לישראל, הקדים רפואה למכה, להורות כי המכה אינו למען הכות רק למען ירפא, כמו שמקיז דם שמכין תחילה הדברים הצריכים להשקיט מרוצת הדם ולעצרו ולהשיב נפשו אחר ההקזה, ועל זה אמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, רוצה לומר שלא אשים עליך המחלה על דרך ששמתיה במצרים שהיה עיקר הכונה למען הכות הרשע, רק אשים המחלה מצד שאני ה' רופאך, ומצד זה יקדים הרפואה למכה. כי זאת עיקר הכונה, ע"כ אחר שהקדים ההכנה הראשונה שזמן ה' לרפאות שבר עמו במה שהזמין להם אחות בבית המלך וישם את אסתר לובשת כתר מלכות, סיפר ההכנה השניה מה שהזמין למרדכי זכות וחסד בבית המלך שהציל נפשו ממות, והקדים לסיפור זה מה שמרדכי יושב בשער המלך לשתי כונות, אחת שזה עורר הקנאה משומרי הסף שחרה אפם על שמרדכי יושב בגדולה וכבוד והם עומדים על רגליהם לשמור הסף כדרך השומרים, ב. שמטעם זה בעצמו סבב ה' שישב מרדכי בשער המלך כדי שיודע לו קצף הסריסים, ובאופן שישיבת מרדכי שם היתה סיבה לצרת ישראל שעי"ז נתגרה בו המן, והיא עצמה היתה סיבה לגאולתן, וזה נס האחד שעשה ה' שמרדכי ימצא שם והיה סיבה לרפואת המכה העתידה. (הנס הב') שקצף בגתן ותרש שהיו שומרי הסף, ולמשמרת זה בוחרים אנשים נבחנים לאוהבי המלך, וה' סיבב שיקצפו על לא דבר, כי אחר שהיו סריסים מה להם לקנאות בגדולת מרדכי. ג. גוף המעשה מה שבקשו לשלוח יד במלך גדול כזה, כי אם יקרה ששרים יעיזו למרוד במלכם הוא בחושבם להמליך איש מביניהם, ולא שיעשו זאת שני סריסים אשר יודעים כי בנפשם הוא :
{כב} נס הג' שנודע הדבר למרדכי, ע"י השגחת ה' המפענח נעלמים. הד' שהגם שמרדכי לא אמר לאסתר שתגיד זאת בשמו, והיא שמעה לקולו בכל דבר כמו שהקדים ואת מאמר מרדכי אסתר עושה, ופה שינתה דבריו ותאמר למלך בשם מרדכי :
ה. ויבקש הדבר וימצא, ר"ל וימצא הדבר, שנמצא גוף הסם שרצו להמיתו, שזה דבר רחוק המציאות כי ודאי הסתירו אותו הסם במטמונים : ו. ויכתב, היה בהשגחת ה' שלא שלם לו המלך שכרו תיכף רק כתבו בספר לזכרון כדי שיעמוד זאת למרדכי לישועה ליום פקודה, והיה בזה השגחה פרטית שלא נכתב בספר דברי הימים הכולל, שהוא נמצא תמיד ביד המשנה, שאז ודאי היה המן מוחקו משם, רק נכתב בספר דברי הימים המיוחד למלך, שלא השיג אותו המן, וגם שנכתב לפני המלך היינו בפניו שאל"כ היה נקל שהסופר יזייף ויגרע בו דבר :
