קטגוריה:אסתר ב א
נוסח המקרא
אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ זָכַר אֶת וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ.
אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כְּשֹׁ֕ךְ חֲמַ֖ת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ זָכַ֤ר אֶת־וַשְׁתִּי֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֔תָה וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נִגְזַ֖ר עָלֶֽיהָ׃
אַחַר֙ הַ/דְּבָרִ֣ים הָ/אֵ֔לֶּה כְּ/שֹׁ֕ךְ חֲמַ֖ת הַ/מֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ זָכַ֤ר אֶת־וַשְׁתִּי֙ וְ/אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֔תָה וְ/אֵ֥ת אֲשֶׁר־נִגְזַ֖ר עָלֶֽי/הָ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
תַּמְרֻקֵיהֶן – הֵן דְּבָרִים הַמְצַחְצְחִין, כְּמוֹ "וּמֹרַק וְשֻׁטַּף" (ויקרא ו,כא): שֶׁמֶן עָרֵב, וּמִינֵי סַמָּנִים, וּבְשָׂמִים הַמְטַהֲרִין וּמְעַדְּנִין אֶת הַבָּשָׂר (מגילה י"ג ע"א).
אִישׁ יְהוּדִי – עַל שֶׁגָּלָה עִם גָּלוּת יְהוּדָה. כָּל אוֹתָן שֶׁגָּלוּ עִם מַלְכֵי יְהוּדָה הָיוּ קְרוּיִים "יְהוּדִים" בֵּין הַגּוֹיִם, וַאֲפִילוּ מִשֵּׁבֶט אַחֵר הֵם (מגילה י"ב ע"ב).
אִישׁ יְמִינִי – מִבִּנְיָמִין הָיָה, כַּךְ פְּשׁוּטוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ (שם).
לוֹ לְבַת – רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ "לְבַיִת", לְאִשָּׁה (מגילה י"ג ע"א).
וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ – זָרִיז וּמְמַהֵר בְּשֶׁלָּהּ, מִשֶּׁל כֻּלָּן.
הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ – לְשָׁרְתָהּ, וְכֵן עוֹשִׂין לְכֻלָּן. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ (מגילה י"ג ע"א).
וַיְשַׁנֶּהָ – שִׁנָּה אוֹתָהּ.
אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד – כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁהִיא מִמִּשְׁפָּחָה בְזוּיָה, וִישַׁלְּחוּהָ; שֶׁאִם יֵדְעוּ שֶׁהִיא מִמִּשְׁפַּחַת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הָיוּ מַחֲזִיקִים בָּהּ.
וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ – זֶה אֶחָד מִשְּׁנֵי צַדִּיקִים שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז יְשׁוּעָה: דָּוִד וּמָרְדְּכַי. דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמ"א יז,לו): "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם אֶת הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ". אָמַר: "לֹא בָא לְיָדִי דָבָר זֶה אֶלָּא לִסְמֹךְ עָלָיו לְהִלָּחֵם עִם זֶה." וְכֵן מָרְדְּכַי אָמַר: "לֹא אֵרַע לְצַדֶּקֶת זוּ שֶׁתִּלָּקַח לְמִשְׁכַּב נָכְרִי, אֶלָּא שֶׁעֲתִידָה לָקוּם לְהוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל." לְפִיכָךְ הָיָה מְחַזֵּר לָדַעַת מַה יְּהֵא בְסוֹפָהּ (אסתר רבה ו,ו).
תֹּר – זְמַן.
כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר – כָּל שְׂחוֹק וּמִינֵי זֶמֶר.
אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי – הַשֵּׁנִי.
בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי – עֵת צִנָּה שֶׁהַגּוּף נֶהֱנֶה מִן הַגּוּף (מגילה י"ג ע"א). זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתוֹ עֵת צִנָּה כְּדֵי לְחַבְּבָהּ עָלָיו.
מִכָּל הַנָּשִׁים – הַבְּעוּלוֹת, שֶׁאַף נָשִׁים הַבְּעוּלוֹת קִבֵּץ (מגילה י"ג ע"א).
וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה – לִכְבוֹדָהּ הֵנִיחַ לָהֶם מִן הַמַּס שֶׁעֲלֵיהֶם (מגילה י"ג ע"א).
וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת – שָׁלַח דּוֹרוֹנוֹת לָהֶם. וְהַכֹּל כְּדֵי לְפַתּוֹתָהּ, אוּלַי תַּגִּיד מוֹלַדְתָּהּ. וְאַף עַל פִּי כֵן – ["אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ" (פסוק כ')].
אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ – לְפִי שֶׁמָּרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, הַמְזָרְזָהּ וְהַמְרַמְּזָהּ עַל כָּךְ.
לִשְׁלֹחַ יָד – לְהַשְׁקוֹתוֹ סַם הַמָּוֶת (מגילה י"ג ע"ב).
וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכַי – שֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים דִּבְרֵיהֶם לְפָנָיו בְּלָשׁוֹן טוּרְסִי, וְאֵין יוֹדְעִים שֶׁהָיָה מָרְדְּכַי מַכִּיר בְּשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת, שֶׁהָיָה מִיּוֹשְׁבֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית.
וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים – הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה מָרְדְּכַי לַמֶּלֶךְ.
רש"י מנוקד על חמש מגילות
רש"י מנוקד על חמש מגילות מבוסס על מהדורת "מצודת אברהם", מאת הרב אברהם דייויס והרב יעקב פופקו (לייקווד, תשס"א). באתר ספריא הכינו באדיבותם מהדורה דיגיטלית על פי מהדורה זו, ובעלי זכויות היוצרים אישרו להם לשחרר אותה ברשיון CC-BY. חוץ מזה עדכנו בה את הפיסוק, תיקנו לעתים אף את הניקוד, פיתחנו ראשי תיבות, הוספנו הסברים ללעזים, והוספנו מראה מקומות למקורות רש"י בסוגריים.
הערות
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- מה רצה במה ששילש פה; את ושתי, את אשר עשתה, ואת אשר נגזר עליה :
אלשיך
מדרש רבה
(משלי כט, יא): "כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל" זה אחשורוש "וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה" זה הקדוש ברוך הוא שהוא משדיך אחשורוש היך מה דאת אמר (תהלים סה, ח): "משביח שאון ימים שאון גליהם והמון לאומים".
"בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ" דבית ר' ינאי וחזקיה תרויהון אמרין ששה ניסין היה פותח ומראה להן בכל יום ר' חייא בר אבא אמר מיני יציאות הראה להן ר' יודה בר' סימון אמר סעודת ארץ ישראל הראה להן ר' לוי אמר בגדי כהונה גדולה הראה להם נאמר כאן "תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ" ונאמר להלן (שמות כח, ב): "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" מה תפארת האמור להלן בגדי כהונה גדולה אף תפארת האמור כאן בגדי כהונה גדולה ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר בין מן דידיה ובין לא מדידיה מתגלגלת בת קברייא מהיכן העשיר אותו רשע אמר ר' תנחומא נבוכדנצר שחיק מחיק סיגל כל ממונו של עולם והיתה עינו צרה בממונו כיון שנטה למות אמר מה אני אניח כל ממון זה לאויל עמד וגזר ועשה ספינות גדולות של נחשת מילא אותן ממון וחפר והטמינם בפרת והפך פרת עליהן ויום שעמד כורש וגזר שיבנה בית המקדש גילה אותן הקב"ה הה"ד (ישעיה מה, א): "כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גוים וגו' ושערים לא יסגרו" וכתיב בתריה "ונתתי לך אוצרות חשך ומטמוני מסתרים וגו'":
אור חדש
פרק ב/פסוק א
אחר הדברים האלה זכר המלך אחשורוש וגו' ר"ל כי תיכף אחר המעשה זכר את ושתי כלומר שזכר אותה וכל זכירה הוא לרחמניות על הנזכר שכן אמר (ירמיה לא, יט) הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה'.
ע"כ כתיב אחר הדברים האלה זכר את ושתי ובא הכתוב לומר כי תכף מיד שעשה המעשה והרג את ושתי היה מרחם עליה שנהרגה ולפי הסברא לא היה ראוי שיזכור אותה מיד כיון דמתחלה כתיב (אסתר א, יב) ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו אלא בודאי היה זה מן הש"י שכך גזר שתהרג ולכך מיד שנעשה גזירת המלך הש"י מיד שך חמתו כי לא היה החימה רק מן הש"י כמו שהתבאר למעלה ולכך כתיב אחר הדברים ולא כתיב כשך חמת המלך בלבד אלא בא לומר כי מיד אחר ההריגה שך חמת המלך כי כל לשון אחר סמוך הוא וזה ראיה שגזירת השם היה ולכך אמר (שם ב, א) ואת אשר נגזר עליה ר"ל שכך נגזר מן הש"י עליה
- פרשנות מודרנית:
תרגום ויקיטקסט: אחרי שהדברים האלה בוצעו, הספרים עם החוק המדיח את ושתי נשלחו, וכעסו של המלך אחשורוש שכך (נרגע) - הוא נזכר בושתי, נזכר בעבירה הקלה אשר עשתה, ונזכר בעונש החמור אשר נגזר עליה; הוא התגעגע אליה אבל ידע שלא יוכל לבטל את פסק-הדין לאחר שנשלח.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ב א.
מה נגזר על ושתי?
בפרק הקודם, עונשה של ושתי תואר במילים (אסתר א יט): "וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה" - מלכותה תלקח, היא לא תהיה מלכה יותר. אולם, מהפסוק שלנו נראה שאחשורוש התחרט והתגעגע לושתי ("זכר את ושתי - את יופייה, ונעצב"; רש"י). אם כך, מדוע לא ביטל את העונש והחזיר את ושתי למלכותה?
1. רבים מהמפרשים המסורתיים פירשו, שושתי לא רק הודחה ממלכותה אלא גם הוצאה להורג (רש"י, וכן בתרגום הארמי). אולם בפירוש זה ישנן כמה בעיות.
- - ממוכן לא הציע ולא רמז שוושתי תומת. המלך קיבל את עצתו של ממוכן (אסתר א כא): "וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּדְבַר מְמוּכָן". המלך הבין את חשיבותה הפוליטית של וושתי (ננינתו של נבוכדנצר מלך בבל) וכדי למנוע התפרצות של מרידות, פעל לפי החוק אחרי שיחה פתוחה ויעוץ של מומחים.
- - אילו ושתי היתה מומתת, המלך היה זוכר את מלכתו היפה, ואת אשר עשתה שהצדיק את הריגתה, אבל לא היה מתעמק ב"אֲשֶׁר-נִגְזַר עָלֶיהָ". ממאבקו של המלך על עונשה ניתן להבין שגזר דינה לא היה סופי כמוות, אלא שהיא עדיין חיה.
- - הפקודה של המלך ניתנה רק לסריסיו. הוא פקד עליהם (אסתר א יא): "לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת". הוא לא פקד שום דבר על ושתי. לכן ושתי לא הפרה שום פקודה ולא עברה על שום חוק. ממוכן המליץ להדיח את המלכה. אולם החוק שפורסם (אסתר א כב): "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ" אינו נוגע במלכה, ועצם כתיבת חוק חדש מעידה שלא היה חוק, לפני כן, הדן בבעיה. כיוון שהמלך לא פקד עליה, ולא היה חוק, המלך היה רשאי להענישה בסרוב להזמינה אליו, אבל המצב לא הצדיק עונש מוות. במיוחד שהרודוטוס כותב שאפילו מלך פרס לא היה יכול להוציא להורג אדם על עבירה אחת יחידה.[1]
2. האם ושתי גורשה? דוד, בכעסו על מיכל שלעגה לו, הענישה במעצר בית ללא רשות לבוא למלך, (שמואל ב ו כג): "וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל, לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ". דוד לא גרשה מביתו מחשש שהיא תחזור לאחיה (שמואל ב ג יד): "אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל". כך גם אחשורוש, שהקפיד שנשותיו תהינה בתולות ושייכות רק לו מוגנות ושמורות בבית הנשים ובית הפלגשים, לא היה מגרש את וושתי מביתו.
3. עונשה של ושתי היה רק הדחה מהמלכות. המלך היה בכוחו לבטל את פקודתו ולעשות את ושתי לפלגשו ולקרוא לה כרצונו. אולם המלך הקפיד על החוק, ולמרות שהחוק לא הזכיר את ושתי, ממוכן אמר "וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר". המלך, אם הוא מכבד את החוק, לא יעבור על החוק. המלך לא יבטל פסק-דין חלוט.
המלך הבין שאת הנעשה אין להשיב. ושתי הראתה בוּז לו ולשלטונו. היא מאנה להעניק כבוד למלך פרס ומדי, ולצרף את ממלכת בבל למעצמתו. היא כאילו אמרה, אני שבויה בידך, עשה בי כרצונך, אבל אני לא אכנע ולא אשרת אותך באהבה. העונש שהיא קיבלה, במעצר בית, לא גרם לה לאהוב את המלך או להפסיק לזלזל במלכותו. לא היה טעם לנסות להחזירה למלכות כי כבוד היא כבר לא יכולה לתת. עונשה היה כעונשה של מיכל - שלא יהיו לה ילדים מהמלך.
מקורות
הרודוטוס, כתבי הרודוטוס – בתרגום ד"ר אלכסנדר שור, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תרצ"ה
I Sendowski, Mordecai Did Not Kneel Because The King Did Not Order It!, Crossbooks Publication, Bloomington IN, 2011
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
א
ב
דפים בקטגוריה "אסתר ב א"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.