עם טעמים:
בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָ֠ן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
איה סכלות גדול מזה, שמושל אדיר כזה יצוה להביא אשת חיקו, להראותה לפני המון גוים והמון לאומים כי יפת מראה היא. ובשגם לקבלת חז"ל שצוה להביאה ערומה.
וביותר ייפלא איכות הבאתה אשר נראה שצוה תיכף להביאה בעל כרחה ביד הסריסים, כמביאים אחת הנבלות, עד שנבחר לה מות מחיי הבוז והקלון.
גם למה האריך בסיפור זה בשמות הסריסים,
ובאר "המשרתים את פני המלך", מה צורך לנו בהודעה זאת :
"ביום השביעי".
ולמען יניח זאת ליסוד מוסד ואבן הראשה שושתי אין לה חלק במלכות, ומלכותו היא מצד הכבוש לבד שעי"ז על ידי זה ישיג מגמתו להיות מולך ממלכה בלתי מוגבלת, התחכם במה שצוה להביא ושתי לפניו, להראות שלא מצד יחוסה לקחה, רק מצד שיפת מראה היא, לא זולת זה, כי יחוס מלכותה נפסק בעת הכיבוש. והערים להוציא זה לאור בחמשה ענינים:
א. שצוה למהומן וכו' שבעת הסריסים שאם היתה נחשבת כמולכת בפני עצמה, איך יובילוה ע"י הסריסים הלא ראוי שיצאו לקראתה כל שרי המלוכה :
ב. שגם לא בחר שתבוא ע"י הסריסים המשרתים אותה, רק ע"י "הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש", שזה שפלות גדול לפניה, שמחשיבה אחת מפילגשיו, אשר סריסיו יביאוה לפניו :
(י) ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר למהומן וכו'. הורה טפשות המלך הלז, כי לא קלקל על ידי שכרות רק כי טוב לבו בלבד אמר להביא את וכו', שהיה אולת גדולה. ומה גם לרבותינו ז"ל (מגילה יב ב) שאמרו שצוה יפשיטוה ערומה ויציגוה לפניו כיום הולדה. עוד הורה הכתוב מה בין הצדיקים לרשעים ולפתאים כמוהו. והוא כי אמרו ז"ל (אסתר רבה י ג) על ויאמר המן בלבו, הרשעים הם ברשות לבם, ויאמר עשו בלבו, ויאמר ירבעם בלבו וכו', אבל הצדיקים לבם ברשותם, ויאמר דוד אל לבו וכו', דומים לבוראם, ויאמר ה' אל לבו. והוא כי הרשע אינו יכול להכריע את לבו, רק עושה בעל כרחו מה שלבו חפץ, ובא לידי חרטה בראותו כי עשה רעה. אך הצדיק אם און יחשוב לבו, הוא יכריחנו להפך מעשה הרעה הפך ממה שלבו חפץ. וזה יורה בזה כי המלך הלז לבו השיאו, כי כטוב לבו ביין מיד נפתה ואמר למהומן וכו' להביא את ושתי וכו', שלא עצר כח להשיב אל לבו כי לא טוב הדבר, ומה גם להפשיטה ערומה ולהציגה כיום הולדה. וזה יורה באומרו כטוב לב וכו' שלא עצר כח אפילו להרהר במיתון אם טוב ואם רע הדבר, ולא לגלות ליועציו אם יעשה ואם יחדל, רק כטוב וכו' אמר למהומן כי מיד אמר לשלוחים טרם יתייעץ:
