קטגוריה:אסתר א ב

תרגום

תרגום אחד (כל הפרק)

​

בשנת שלוש למלכו

האירוע המתואר בפסוקנו קרה (אסתר א ג): "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ". האם רק בשנה זו ישב המלך על כסא מלכותו? מה עשה לפני-כן? המפרשים הציעו כמה הסברים.

1. לפי חכמי התלמוד (מגילה יא ב), אחשורוש חשב שעברו ה-70 שנה לנבואה שנאמרה לירמיהו הנביא, שאחרי 70 שנה יחזרו מהגלות. וחשב שכיוון שכבר עברו ה-70 שנה ולא נגאלו, בית המקדש לא ייבנה יותר, ולכן הוא הוציא את כלי המקדש, כבמואר במגילה יב א, וכן במדרש רבה על הפסוק לקמן: "וכלים מכלים שונים". ומה היתה טעות אחשורוש? עיין בביאור:דניאל ה א חשבון טעותו. (ישראל מאיר ספרא)

2. "ויש אומרים ששקט ממלחמות" (אבן-עזר‎א) ועשה משתה "כשנתקיים המלכות בידו" (רש"י). כדי להבין את העניין נשווה את אחשוורוש למלכים אחרים שנזכרו בתנ"ך.

• דוד (שמואל ב ה ה): "בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל-יְהוּדָה, שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים; וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ, שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה". בשנים הראשונות, דוד יצב את מלכותו כנגד אויביו, כבש את ירשלם, החזיר את אשתו מיכל לביתו, ועשה מסיבה גדולה לכבוד העלאת (שמואל ב ו יב): "אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה".

• בתחילת הסיפור, ממלכת המלך היא (אסתר א א): "מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ--שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה", ו(אסתר ג ז): "בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" התחיל סיפור המן שנגמר בשנה השלוש עשרה למלכות, וגם אז היו למלך (אסתר ט ל): "שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה--מַלְכוּת, אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ". כלומר, המלך לא כבש מדינות נוספות ולא ארגן מחדש את ממלכתו לאחר השנה השלישית.

• המלך עשה משתה נשואין לאסתר, שהיה פחות בגודלו מהמשתה בשנה השלישית; אחריו לא היה עוד משתה מלכותי.

• המלך בקש להראות את וושתי המלכה, נינתו של נבוכדנצר מלך בבל (מדרש), לשריו ואורחיו, כלומר הם לא ראו אותה קודם, והוא רצה לזכות ביחוס רם, במשתה המלכתו בצורה רשמית על כל הממלכה.

אפשר להסיק, שלמלך היו בעיות בתחילת מלכותו, והמשתה שנועד להראות (אסתר א ד): "אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם", (אסתר א ג): "לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת", היה משתה הכתרה ונצחון המלך על אויביו, בבירתו שושן, כשהוא יושב לבטח על כסא מלכותו. (אילן סנדובסקי)