אור חדש/פרק א/פסוק ב

פרק א/פסוק ב

בימים ההם (אסתר א, ב) וקשה אחר שכתיב ויהי בימי אחשורש בתחילת המגילה א"כ למה הוצרך לחזור ולכתוב בימים ההם וגו', ופירש זה כי ויהי בימי אחשורש קאי על כל המגילה שר"ל כי מה שמדבר ממנו המגילה היה בזמן אחשורש דהיינו מעשה המן ומרדכי והוצרך למכתב עוד (שם) בימים ההם על המעשה הזה בפרט שעשה הסעודה היה כשבת המלך על כסא (ספר אור חדש עמוד עח) מלכותו בשנת ג' למלכותו ואף שכבר כתיב בשנת ג' למלכו הוצרך לכתוב ג"כ בימים ההם שא"כ היה פירושו ויהי בימי אחשורש הוא אחשורש המולך מהודו ועד כוש בשנת ג' למלכותו עשה משתה ולא היה קאי ויהי בימי אחשורש רק על מה שכתוב בשנת שלש למלכותו עשה משתה והיה פירושו ויהי בימי אחשורש ובאיזה זמן בשנת ג' למלכותו ואין הפירוש כך, רק ויהי קאי על כל הענין שנזכר במגילה הזאת היה בימי אחשורש והוא בפרט ראוי אל כל מה שנזכר במגילה הזאת כי שמו אחשורש מפני (מגילה יא, א, אסתר רבה א, א) שהושחרו פניהם של ישראל בצום ובתענית וכן כמה דברים שעליהם נאמר ויהי בימי אחשורש ומה שהוצרך לומר כשבת המלך אחשורש והרי כבר כתיב בשנת ג' למלכותו על זה אמרו בגמרא (מגילה דף יא:) כשבת המלך אחשורש אחר שנתיישב דעתו בעצמו שהוא מלך והוא יושב על כסא המלכות ואין מתנגד למלכותו וזה היה בשבת ג' למלכו שאז חשב כי הוא מלך על כל העולם כאשר אין לישראל המלכות שכל זמן שישראל יש להם מלכות אין לאומות המלכות ועתה כאשר חשב שסר המלכות מישראל יהיה מלכותו בשלימות וכך אמרו שם (שם) אמר רבא מאי כשבת לאחר שנתיישב דעתו אמר בלשצר מני וטעי אנא מנינא ולא טעינא, ופירש זה כי אחשורוש שהיה מולך בכל העולם ולפי הדעת ראוי המלכות שהוא בעולם לישראל ולכך כל זמן שהיו מצפים לגאולת ישראל דבר זה בטול למלכות האומות עד שחשב כי כבר עבר הזמן שראוי היה להיות ישראל נגאלים ולא נגאלו ואז חשב כי לא יהיו נגאלים ולכך כתיב (אסתר א, ב) כשבת המלך עתה נתיישב דעתו במלכות אשר היה יושב על כסא מלכותו ואפי' אם תאמר כי הרשע הזה בודאי לא היה מאמין בנבואת הנביא שהיה מתנבא על גאולת ישראל מ"מ דעתו היה מיושב עתה ולא היה דעתו מיושב קודם זה כאשר עדיין לפי החשבון אפשר שיהיו נגאלים כך פרשו ז"ל ואם לא כן למה המתין מלעשות הסעודה עד שנת ג' ואף כי פשוטו כי עד ג' היו לו מלחמות והיה כובש תמיד ולא ישב על כסא מלכותו במנוחה עד שנת ג' מכל מקום קשה למה הוצרך למכתב כשבת המלך שהרי כתיב (שם א, ג) בשנת שלש למלכו א"כ כשבת המלך וגו' לא הוי צריך למכתב מיותר ומאי בא ללמדנו אלא כי עד שנת ג' היה צד בחינה שיהיו ישראל נגאלים ועד שעבר הזמן הזה דעתו לא היה מיושב עליו ואפילו א"ת דלא היה מאמין בגאולת ישראל מ"מ דעתו לא היה מיושב עליו כ"כ ומפני כך כתיב בשנת ג' למלכו ולא כתיב בשנת ג' למלכותו כמו שנ' באסתר (אסתר ב, טז) בשנת ז' למלכותו כי פירש בשנת ג' למלכו שהיה חושב כי עתה יש בו היכולת והכח למלוך וז"ש למלכו אבל באסתר שהיא כבר מוחזקת במלכות כתיב למלכותו ומלמד אותנו כי כל הסעודה הזאת בשביל שחשב כי ישראל לא היו נגאלים ולכך כל סעודתו להכעיס הש"י כמו שהתבאר ולכך אירע מעשה ושתי בסעודה זאת כאשר עיקר סעודתו היה להגדיל ממשלת האומות שהוא נגד ממשלת ישראל העובדים הש"י.

ובמדרש (אסתר רבה א, יב) מפרש כשעלה נבוכדנצר הרשע החריב ב"ה והגלה את צדקיה והוציא את הכסא שעשה שלמה וכשמלך דריוש והחריב את בבל נטל הכסא והביאו למדי ולא ישב עליו וכשמלך אחשורש שלח והביא חכמים ממצרים לעשות כדמות הכסא ולא יכולו ועשה כסא אחר לשמו לכך נאמר כשבת המלך אחשורש על כסא מלכותו, פירש זה כי שלמה היה מולך על כל העולם ויותר מזה שמלך אף על העליונים כדכתיב (ד"ה א כט, כג) וישב שלמה על כסא ה' ולכך היה צריך למלכותו כסא מיוחד ולכך מפרש הכתוב עניין הכסא של שלמה כי מלכותו היה גדול ולא היה ראוי כסא מלכות לשאר מלכיות אף אם אחשורש ג"כ היה מולך מסוף העולם עד סופו מכל מקום מלכות שלמה מלכות אחר שהיה לו מלכות ישראל שהוא מלכות של קדושה ואליו ראוי לשבת על כסא קדוש כמו זה לכך (ספר אור חדש עמוד עט) אחשורוש לא היה יכול לשבת עליו ולכך הוצרך לעשות כסא אחר וזה היה נמשך עד שנת ג' למלכותו שתמיד היה חושב שימצא חכמים שיוכלו לעשות כדמות כסא שלמה ולא יכלו ועשה כסא אחר לשמו והיה זה נמשך עד שנת ג' למלכו ולכך כתיב כשבת המלך אחשורש בשנת ג' למלכו כי עד שנת ג' היה עוסק בהכנת הכסא ולא היה לאחשורש מנוחה ושלוה עד שנה ג' מפני שהיה מולך מסוף העולם והיה מבקש להיות מושל כמו שהיה הממשלה לשלמה ולא היה עולה לו דבר זה כי אין ראוי לו הממשלה הזאת כי מלכות שלמה היה מלכות קדושה אלקית ומ"ש שהביא חכמים ממצרים ר"ל כי מצרים שם החרטומים שהיה חושב כי על ידי אלו יוכל לישב על כסא שהוא כמו כסא שלמה ולא היה עולה לו כי כסא כמו זה שייך דוקא למלכות שלמה שהיה בקדושה והנה במדרש הזה קרוב לפשוטו רק שבא לתת טעם למה לא היה יושב על כסא מלכותו מיד ומפרש מפני שהיה מבקש לשבת על כסא שלמה כמו שהתבאר, ובמדרש (אסתר רבה א, י) בימים ההם זה אחד מן המקומות שהיו מלאכי השרת מדדין פתקין לפני הקב"ה שהיו אומרים רבש"ע ב"ה חרב ורשע זה עשה מרזיחין אמר להם תנו ימים כנגד ימים הה"ד (נחמיה יג, טו) בימים ההם ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת, ר' חלבו אמר הלואי לא היה אותן הימים ההם, אמר רב ביבי ה"ה לאותן הימים א"ר יצחק נהי לאותם הימים, כשבת המלך א"ר יצחק בשבת המלך אין כתיב כאן אלא כשבת א"ה אין להם ישיבה שאין ישיבתן ישיבה, פי' המדרש כי לכך כתיב בימים ההם אחר שכתיב כבר ויהי בימי אחשורש שבא הכתוב לומר כי מפני שעשה אחשורש סעודה זאת הגדולה ושמחה גדולה ואיך היה הש"י מניח לעשות זה לרשע כאלו היה הזמן ראוי לזה והרי לא היה הזמן ראוי לזה מצד עצמו כי היה ב"ה חרב ואין ראוי הזמן לשמחה הגדולה הזאת ולא היה הש"י מניח לרשע הזה לעשות דבר שהוא חלול כבודו רק שהיה גורם דבר זה החטא מה שכתי' (שם) בימים ההם ראיתי דורכים גתות בשבת לכך היה מפני שלא היה להם שביתה ומנוחה לישראל כאשר לא היו שומרים השבת ומאחר שלא היו שומרים השבת היה השביתה והמנוחה לאומות לעשות סעודה ומשתה ויש ללמוד שדבר זה היה הסבה שעשה הסעודה דכתיב כאן (אסתר א, ב) בימים וכתיב התם (נחמיה יג, טו) בימים ההם ראיתי דורכים גתות בשבת ר"ל שהשבת הוא שביתה לישראל וכאשר יש לישראל השביתה אם כן אין שביתה לאומות וכאשר אין שביתה לישראל יש שביתה לאומות, ולר' חלבו כתיב בימים ההם מפני שהכתוב ר"ל שאין ראוי שיהיה נמצאים ימים ההם וטוב היה אל העולם שאין נמצאים שהיו האומות מתנשאין ומתגדלין בשביל שב"ה חרב והם עושים סעודת ולכך הלואי שלא יהיו אותם הימים, ורב ביבי אמר ה"ה לאותו הימים כי ימי שמחה של רשעים ה"ה בעולם כי אין ספק כאשר הזמן הוא שהרשעים מצליחים בעה"ז שאותו זמן אינו מוכן לטובה כאשר הזמן מוכן להצלחת לטובת הרשעים, ור' יצחק דרש נהי לעולם כאשר הרשעים יושבים בשלוה חושבים הרשעים מחשבות רעות על הבריות ואמר ר' יצחק כי לכך כתיב כשבת ולא כתיב בשבת מפני שאין ישיבה לאומות עולם בעה"ז ודבר זה מפני שהאומות אינם עיקר בעולם והם תלוים בזולתן כי לא נבראו האומות לעצמם רק בשביל זולתם לכך אין להם ישיבה כי הישיבה משמע דבר שהוא עיקר ואינו תלוי בזולתו ובזה שייך ישיבה אבל דבר שאינו עיקר והוא תלוי בזולתו לא נאמר אצלו ישיבה ולכך האומות שאינם עיקר בעולם והם טפולים אצל ישראל ונחשבים ישראל יושבים והאומות תלוים בישראל שכל דבר שהוא עיקר הוא נטוע במקומו ונקרא יושב והוא נושא את אשר אינו עיקר ונתלה בו לכך כתיב כשבת ולא בשבת שאין כאן ישיבה גמורה ואם כתב בשבת א"כ יש לעלות על הדעת כי יש ישיבה לאומות שהם ג"כ עיקר בעולם ולכך לא כתב בשבת רק גשמית כי אין כאן ישיבה גמורה רק (ספר אור חדש עמוד פ) כמו ישיבה ואינו ישיבה וכלם באו ליישב לשון כשבת דכתיב ותדקדק בזה.