קטגוריה:אסתר ב טז

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(טז) ד. "כי כל נערה ונערה היתה באה מטוב רצונה וזו ותלקח אסתר וכו'", כי לבלתי היותה עושה ברצון לא הלכה עד לקחוה הגי ושאר מוביליה. ושמא תאמר אם כן איך חשק בה המלך כל כך, כי שאר נערות היו שבות אל יד שעשגז לפלגשים וזו נשארה בית המלכות, לזה אמר ותהי אסתר נושאת חן כו'. והנה בשום לב אל אומרו נושאת חן ולא מוצאת חן. אך הוא לומר לא היתה מוצאת חן בעיני הזולת, רק היא היתה נושאת על עצמה חן מאתו יתברך בחוט של חסד משוך על פניה (מגילה יג א). ועוד ראיה איך מה' יצא הדבר ולא על התקשטה, כי הלא אין ספק כי יותר היה יקר למצוא חן בעיני המלך מבעיני הרואים, וזאת היתה בהפך, כי כפלים מצאה חן בעיני המלך מבעיני כל רואיה. כי הנה ותהי אסתר נושאת חן בלבד בעיני רואיה, אמנם בעיני המלך נשאה חן וגם חסד וזהו ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות:

ועוד ראיה שלישית כי מהיות שותלקח אסתר ולא באה מעצמה שהיה הדעת נוטה יסירנה מלבו, ואדרבה ויאהב המלך וכו'. ולא עוד אלא שוישם כתר מלכות בראשה, שלא צוה אל אחד מסריסיה ישים הכתר על ראשה, רק הוא בעצמו וישם כתר וכו' כי אהבה מקלקלת השורה. ולא עוד אלא וימליכה תחת ושתי. שהחשיבה כושתי שהיתה בת מלכים גדולים, ותהי בעיניו כממלאת מקומה וזהו תחת ושתי. או יאמר שהיתה בעיניו בערך ושתי כאילו זאת היתה מלכה, והאחרת ושתי בלבד שמה בלי מלכות, ולזה לא אמר תחת המלכה ושתי או ושתי המלכה, כאשר יזכרו מלכים בתואר מלכות גם אחרי מותם. וכל זה יורה על צדקת אסתר כי לא מלבה היתה נבעלת לערל, ולא שתה לבה אל המעלה כי אם שמה' היתה לה המלוכה על ידי המלך אחשורוש מהטעם הנזכר על פסוק איש יהודי:
ובגמרא (מגילה יג א) ותהי אסתר נושאת חן אמר רבי אלעזר מלמד שכל אחד ואחד נדמית לו כאומתו ע"כ. והנה אין נראה מזה דבר בכתוב. אך הוקשה לו קושייתנו, שהראוי יאמר מוצאת חן, אך מאומרו נושאת נראה שהיתה עליה משא של חן. ובראות אותה כל איש מאיזו אומה בכל כך חן, היה דן בלבו אין זה כי אם קורבת מולדתו. כאיש הרואה קרוב ממשפחתו, שעם שאינו מכירו יגדל חנו ויקרב לבו מאד אליו:

  

אסתר רבה ב טז 

ותלקח אסתר (שם ב, טז) במדרש (אסתר רבה ו, י) ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש (שם) מתעלה בקולות דין אמר אנה יהיב מאה דינרין ועליל עמה ודין אמר אנא יהיב תרתין מאווין ועליל עמה בא לתרץ למה כתיב ותלקח אסתר אם בא לומר שלקחה אותה בעל כרחה הרי דבר זה כתיב למעלה ותלקח אסתר ולפי הפשט יש לתרץ שבא לומר כי הכל היה באונס דהיינו תחלת לקיחתה ביד הגי וכן לקיחתה אל יד אחשורוש לביתו הכל היה באונס אבל בעל המדרש מפרש כי כל כך היתה אסתר אהובה בעיני הכל וכל אחד אמר שהוא חפץ שילך עמה כאשר ראו שהיו מוליכין אותה אל המלך ולכך כתיב ותלקח לשון נפעל שכל לשון נפעל מאחר אם כן יש פרסום לזה וכך היה פרסום וקול לזה שכל אחד אמר שהוא היה נותן כך וכך שילך עמה.

בשנת שבע למלכותו (אסתר ב, טז) כבר פרשנו למה כתיב למעלה בשנת שלש למלכו, וכאן כתיב בשנת שבע למלכותו כי למעלה שלא היה לו הנחה כי היה כובש תמיד עד שנת ג' ולכך אמר למלכו כלומר שהיה כובשם ומולך עליהם וזה נקרא למלכו כאשר מושל ומולך עליהם אבל כאן שכבר נח והיה לו מלכותו בשלוה כתי' למלכותו ואע"ג שלא הי' שבעה שנים למלכותו רק ד' שישב בשלוה כי ג' שנים במלחמה מ"מ כיון שעתה יושב בשלוה נעשה כאלו היה מלכותו בשלימות מתחילתו כי הסוף מוכח על התחלה שהיה לו המלכות בשלימות משעה הראשונה לכך כתב בשנת שבע למלכותו וכתב זה להגיד הסבה שנשאת אסתר אל אחשורוש ואמר כי אחשורוש היה לו הכנה שלימה שתהא הצדקת אסתר נשאת לו לאשה כי דבר זה היה בשביל הצניעות שהיה בו וזה שהמתין ארבעה (ספר אור חדש עמוד קכ) שנים עד שמצא אשה הגונה אליו כמו שיתבאר בסמוך לכך היתה מוכנת לו אסתר שהיה צנוע ומה שהוסיף לומר בחודש טבת דכיון דכתיב בחדש העשירי בודאי הוא חדש טבת ואפשר לומר שאם לא כתי' בחדש טבת הו"א כי חדש העשירי לא בא להגיד רק באיזה חודש ולא שבא ללמד כי לכך נלקחה מפני שהגוף נהנה מן הגוף כדאמרינן בגמרא (מגילה דף יג.) בחדש טבת אמר רב חסדא ר"ח שהגוף נהנה מן הגוף אבל השתא דכתיב כבר בחדש טבת א"כ בחדש העשירי ל"ל רק שבא לומר כי חדש העשירי הוא זמן יותר קר מכל החדשים והיה זה מן השמים וי"ל עוד כי חודש טבת בא לומר הוא שמתחיל העולם לצאת מהחשיכה ומתחיל השמש להתקרב אל הישוב מזמן תקופת טבת והאור מתחיל להתגבר ומשעה שנלקחה אסתר לבית המלכות דבר זה היה התחלת האור של הגאולה ולפיכך כתיב בחדש טבת, ובמדרש (אסתר רבה א, טו) בשנת שלש למלכו עשה משתה לכל וגו' (אסתר א, ג) רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר בשנת שלש למלאכת הכסא כיון שגמר מלאכת הכסא עשה משתה לכל שריו ועבדיו ורבי נחמיה אמר בשנת שלש לביטול מלאכת בית המקדש כיון שגמר לביטול בית המקדש שלש שנים עשה משתה לכל שריו ועבדיו אמר רבי שמואל בר אמי ארבעה דברים טובים היה באותו האיש עשה שלש שנים בלא כתר ובלא כסא והמתין ארבע שנים עד שמצא אשה ההוגנת לו ולא היה עושה דבר עד שנמלך ואמר רבי פנחס וכל מי שהיה עושה לו טובה היה כותבה הה"ד (שם ו, ב) וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי וגומר, וביאר זה כי שלש שנים כאשר לא היה מוחזק המלכות בידו לגמרי אף על גב שכבר המליכו אותו מכל מקום לא היה הנחה לו כמו שאמר למעלה והמתין ד' שנים עד שמצא אשה הגונה למלכות ואלו שני דברים שוים הם כי כשם שכל זמן אשר לא היה המלכות תחת ידו לא רצה להניח כתר מלכות בראשו עד שהיה הכל תחת ידו ונתיישב דעתו ואחר כך המתין עוד ד' שנים עד שמצא אשה הגונה למלכות ונחה דעתו ממנה מפני שהיא הגונה למלכות ואז היה הנחה לו בין הנחה מצד המלכות ובין מצד אשתו כי היה לו אשה ראויה למלכות בפרט למלכות שלו שהיה מלך בכל העולם ומפני כי אחשורוש הדיוט היה ומלך אין סברא שיעלה בפעם א' למלכות של השקט ושלוה כי לא יירש המלכות ולא היה כתר המלכות בראשו לכך המתין עד שנת הג' ומכל מקום לא עלה אל ההשקט לגמרי להיות לו אשה ראוייה לו למלכות בפרט מלכות שלו שהיה בכל העולם עד שנת שבע כי אחר שהיה שבע השנים שפירש מן מה שהיה הדיוט ובא לכלל מלכות כי בכל מקום ההפסק הוא בשבעה כמו שנתבאר דבר זה במקום אחר כי שבעה מפסיקים הם ואין זה נקרא שעלה מן מה שהיה הדיוט אל מה שהיה מלך בפעם אחד כי שבעה שנים הם הפסק בין מה שהיה הדיוט ובין מה שנעשה מלך ואחר שבע היתה לו מלכה ראויה שתהיה מולכת בעולם.