מ"ג אסתר ב טו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובהגיע תר אסתר בת אביחיל דד מרדכי אשר לקח לו לבת לבוא אל המלך לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך שמר הנשים ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבְהַגִּ֣יעַ תֹּר־אֶסְתֵּ֣ר בַּת־אֲבִיחַ֣יִל דֹּ֣ד מׇרְדֳּכַ֡י אֲשֶׁר֩ לָקַֽח־ל֨וֹ לְבַ֜ת לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ לֹ֤א בִקְשָׁה֙ דָּבָ֔ר כִּ֠י אִ֣ם אֶת־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֛ר הֵגַ֥י סְרִיס־הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וַתְּהִ֤י אֶסְתֵּר֙ נֹשֵׂ֣את חֵ֔ן בְּעֵינֵ֖י כׇּל־רֹאֶֽיהָ׃
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- למה הזכיר פה שנית יחוס אסתר, ושאביחיל היה דוד מרדכי.
- למה לא בקשה דבר ואם היה במקרה למה מספר זאת כותב הספר.
- לאיזה צורך אומר פה ביחוד שנשאה חן וכבר אמר זה למעלה :
ובהגיע, אומר ראה כי באסתר היה הפך מכל הנשים. הנה מה שנתנה היא אל המלך מצדה, לא היה היופי והבריאות לבד רק היה בידה חוסן ויקר מה שהיתה בת אביחיל, שהיו תכונותיה ומדותיה טובות ושכלה שלם מצד תולדותה מאביה הצדיק, והוא היה דוד מרדכי שגדלה והוציא כחותיה אלה הטובים אל פועל השלימות, זאת הביאה היא אל המלך, אבל מה שלקחה מן המלך מצדו, שמצד זה תבא ברצונה בלי אונס לא בקשה דבר, כי הראית בפועל שהיא אנוסה ואינה מתרצית אליו, וע"כ אמר ובהגיע תור אסתר לבוא, שרק התור לחצה ואנסה לזה, ולא לבה התרצה לבא, ולכן לא רצתה מאומה רק מה שנתן לה הגי בעצמו, שזה הכריחה לקחת, ואף שעתה חייבה ראשה למלך זה הפעם השלישית, מ"מ ותהי אסתר נושאת חן וזה כיסה על כל פשעיה :
מדוע לא ביקשה דבר?
ומצד המלך היה מה שכל אשר תאמר בלכתה מבית הנשים עד בית המלך ינתן לה לבא עמה, שהיה לה רשות לבקש בכל הדרך מתנות וכדומה והיו נותנים לה כל משאלות לבבה, ובזה הראתה שהיא מתרצית ללכת ברצונה ואינה אנוסה, כי בעד המתנות מסרה עצמה למשכב, ובזה הנערה באה מרצונה: ואילו אסתר בהימנעותה מעידה על עצמה כי היא אנוסה.אלשיך
אך [הנה] אין ספק כי על כל הנזכר בגמרא (סנהדרין עד ב) לתת טעם למה עברה ולא נהרגה אסתר לבלתי הבעל לערל, לומר שקרקע עולם היתה וכיוצא בזה, ועדיין צריך לומר שבאונס היה ולא ברצונה. והנה היה מקום לחושדה כי לרוב קשוטיה בעדי עדים אשר הרבתה לחיבת מלכות מצאה חן וחסד, באופן שאם היה כדבר הזה הלא תאשם כי נמצא כי ברצונה נעשתה התועבה ולא באונס. על כן בא הכתוב והעיד כי אדרבה היתה בורחת מזה ולא ישרה בעיני המלך, לולי כי ה' צבאות נתן חינה בעיני כל רואיה ובעיני המלך. כי ה' צבאות יעץ תצלח למלוכה מהטעם הנזכר למעלה, כי הלא היתה בה הפך כל הנשים בצניעותה. כי הנה בהגיע תר נערה ונערה וכו' מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש עוד היתה שואלת הכנות ועידונין וכבוד לבא עמה מבית הנשים עד בית המלך להתנאות בעיניו, והיה ניתן לה. ועוד שנית כי בערב היא באה, כי כל אחת היתה באה מעצמה משמחת לבב, אך אסתר לא כן רק בהגיע תר אסתר כלומר למה שהיתה אסתר מצד עצמה. ב. מצד היותה בת אביחיל שהיה צדיק, ולהורות היותו צדיק ייחסו אחר מרדכי ואמר דוד מרדכי, כלומר מתדמה לו. ג. אשר לקחה לו לבת כי לא היה מפרנסה לבד מחמת היותה יתומה קרובה אליו רק בגדר בת ממש, כי אין זה רק שגידלה בתרבות טוב מאד. על כן לא בקשה דבר כי אם את אשר אמר הגי, שהיתה כאנוסה שיקשטנה בעל כרחה. כמו שאמרו ז"ל (ילקוט רמז תתרנג, אגדת אסתר ב טו) שהיה הגי אומר לה למה תחייבי את ראשי למלך שאינך רוצה להתקשט:
מדרש רבה
פרק ב/פסוק טו
ובהגיע תור אסתר בת אביחיל (אסתר ב, טו) כו' יחסה כאן אחר אביה כי עתה נסתלק ממנה מרדכי אשר היתה נחשב למרדכי לאשה והיתה נקראת על שם מרדכי כי על כן יעזב איש אביו ואמו ודבק באשתו לכך יותר מייחס האשה אחר בעלה ממה שהוא מיחס אותה אחר אביה ולפיכך למעלה לא מיחסה כלל אחר אביה כי (ספר אור חדש עמוד קיט) אם אחר מרדכי אבל כאן שנלקחה לאחשורוש מייחס אותה אחר אביה ומ"מ אמר דוד מרדכי אשר לקח לו לבת כי גם יש ליחסה אחר מרדכי כמו שאמרו בגמרא שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש ויושבת בחקו של מרדכי ולכך מיחסה אחר אביה ואחר מרדכי ויש לפרש לפי פשוטו כי בא לומר כי אסתר חשובה היתה כי היתה בת אביחיל שהיה איש חשוב ובעל שם והיה דוד מרדכי ועם כל זה לא בקשה דבר כאשר באה אל המלך כי אם בקשה דבר זה כאלו חפיצה ורוצה לבא אל המלך וזה בודאי היה איסור כי אם עשה א' אין עליה למחות כי דבר זה בזיוו אל המלך לבטל דבר שהוא כבוד אל המלך להכנוס לו הנערה דרך כבוד ובודאי דבר זה אין עליה למחות כלל אבל היא לא בקשה מעצמה.
ותהי אסתר נושאת חן (שם) אף על גב שכבר כתוב זה למעלה והנערה יפת תואר וטובת מראה (שם ב, ו) זה הכתוב בא לומר כי כאשר נלקחה לאחשורוש אז היו הכל מרקידין אחריה כי מה יופי יש בה שנלקחה למלך ולכך אמר כי כל אשר היו יותר מסתכלין בה היתה נושאת חן ולכך כתב המקרא הזה כאן אבל לפי מה שדרשו במגילה (דף יג.) ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה (שם ב, טו) א"ר אליעזר מלמד שכל אחד נדמה לו כאומתו כתב זה כאן כי כאשר נלקחה אסתר לבית המלך ומעתה היתה מלכה ומפרש הכתוב כי ראויה היתה אסתר לכך להיות אסתר מולכת על כל המדינות שכל אחד נדמה לו כאומתה ומעתה מלכותה בשלימות הגמור שכל אומה מבקש מלכה מן אומתה שהמלכה ראוייה שתהיה לה צירוף ויחוס אשר היא מולכת עליהם ולכך אמר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה, ובמדרש (אסתר רבה ותשא אסתר חן בעיני כל רואיה רבנן אמרין בעיני עליונים ובעיני תחתונים ודבר זה גם כן כמו שהיתה אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה וכמו שאמר למעלה אסתר בינונית היתה כמו הדס אשר הבנוני שוה אל הכל וכמו שאמר למעלה ולכך גם כן נדמית לכל אחד שהיא אומתה עד שהיתה שוה לכל וכן גם כן נשאה חן בעיני עליונים כי אסתר היא היתה שוה לכל ולא היתה אסתר יוצאת מן השוי והראוי אל הכל ולפיכך נשאה חן בעיני הכל למעלה ולמטה ובודאי זה לעמוד על מדריגת אסתר שהיה לה הצניעות שהוא פנימי הנסתר שוה אל הכל.