ראש השנה ז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הא בבעל מום בעל מום מי מצי אכיל ליה דקים ליה ביה שכלו לו חדשיו ת"ר באחד בניסן ראש השנה לחדשים ולעיבורין ולתרומת שקלים וי"א אף לשכירות בתים לחדשים מנלן דכתיב (שמות יב, ב) החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אותו וגו' וכתיב (דברים טז, א) שמור את חדש האביב איזהו חדש שיש בו אביב הוי אומר זה ניסן וקרי ליה ראשון ואימא אייר בעינא אביב וליכא ואימא אדר בעינא רוב אביב וליכא מידי רוב אביב כתיב אלא אמר רב חסדא מהכא (ויקרא כג, לט) אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ איזהו חדש שיש בו אסיפה הוי אומר זה תשרי וקא קרי ליה שביעי ואימא מרחשון ומאי שביעי שביעי לאייר בעינא אסיף וליכא ואימא אלול ומאי שביעי שביעי לאדר בעינא רוב אסיף וליכא מידי רוב אסיף כתיב אלא אמר רבינא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי קבלה למדנו (זכריה א, ז) ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט רבה בר עולא אמר מהכא (אסתר ב, טז) ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת רב כהנא אמר מהכא (זכריה ז, א) בארבעה לחדש התשיעי בכסלו רב אחא בר יעקב אמר מהכא (אסתר ח, ט) ויקראו סופרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי הוא חדש סיון רב אשי אמר מהכא (אסתר ג, ז) הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ואיבעית אימא מהכא (אסתר ג, ז) בחדש הראשון הוא חדש ניסן וכולהו מאי טעמא לא אמרי מהאי דלמא מאי ראשון ראשון למילתיה ותנא דידן בשנים קמיירי בחדשים לא קמיירי:
ולעיבורין:
לעיבורין מניסן מנינן והתניא אאין מעברין השנה לפני ר"ה ואם עיברוה אינה מעוברת אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ר"ה מיד בואעפ"כ אין מעברין אלא אדר אמר רב נחמן בר יצחק מאי עיבורין גהפסקת עיבורין דתנן הן העידו דשמעברין השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים מ"ט דמאן דאמר עד הפורים כיון דאמר מר השואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום אתי לזלזולי בחמץ ואידך מידע ידיע דשתא מעברתא בחושבנא תליא מלתא וסברי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד האידנא ותנא דידן בהתחלה קמיירי בהפסקה לא קמיירי:
ולתרומת שקלים:
מנלן א"ר יאשיה אמר קרא (במדבר כח, יד) זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה ואמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה וגמרי שנה שנה מניסן דכתיב (שמות יב, ב) ראשון הוא לכם לחדשי השנה ולגמור שנה שנה מתשרי דכתיב (דברים יא, יב) מראשית השנה דנין שנה שיש עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים ואין דנין שנה שיש עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים אמר רב יהודה אמר שמואל קרבנות צבור הבאין באחד בניסן מצוה להביא מן החדש זואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה תנ"ה קרבנות צבור הבאין באחד בניסן מצוה להביא מן החדש ואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה חויחיד שהתנדב משלו כשרין בלבד שימסרם לצבור פשיטא מהו דתימא ליחוש שמא
רש"י
[עריכה]
בעל מום - שנולד במומו ועומד לישחט בחוץ מיום שנולד הוא ראוי לכך ומונין לו משנולד:
מי מצי אכיל ליה - ביום שנולד דלמא נפל הוה ואין שחיטה מטהרתו עד שישהה שמונה ימים דשוב נפק ליה מכלל נפל דתניא (שבת דף קלה:) רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל ובבהמה שמונה ימים:
לחדשים - למנין חדשי השנה:
לעיבורין - קא ס"ד לישב ב"ד ולעיין אם השנה הבאה צריכה להתעבר:
ולתרומת שקלים - להקריב ראשון קרבנות הלקוחים מתרומת קופות של שקלי שנה זו:
אף לשכירות בתים - המשכיר בית לחבירו ואמר לשנה זו כלתה שנתו באחד בניסן ואפי' לא דר בו אלא חודש אחד:
החדש הזה לכם - ומנלן דניסן דכתיב ויקחו להם שה לפסח וכתיב קרא אחרינא שהפסח בחדש האביב שיש בו אביב שהתבואה בכירה בו להיות מבושלת בגמר בישולה:
בעינא אביב וליכא - שכבר נגמרה מניסן ואי איכא זרעא אפילה אין זה בכיר אלא אפיל:
ואימא אדר - דאיכא זרעא חרפא המתבכר מאדר:
רוב אביב - שיהו רוב תבואות מתבכרות בו:
שיש בו אסיפה - שמכניסין בו פירות לבית מפני הגשמים וכל הקיץ הן עשויות גדישין לייבש:
ראשון למילתיה - למעשה המן:
ותנא דידן - דלא תנא במתני' ר"ה לחדשים:
עיבורים מניסן מנינן - בתמיה וכי רשאין ב"ד לישב ולעיין בצרכי עיבור ר"ה בניסן: אין מעברין אין מעיינין בצורכי צבור להודיע לגולה שעיברו בית דין את השנה שלא ישתכח הדבר עד אדר הבא:
אבל מפני הדחק - שמפחידין שלא יגזרו נכרים מלישב ב"ד או שצריך הנשיא לחצר המלך ואין מעברין אא"כ ירצה נשיא כדאמר בסנהדרין (דף יא.):
ואעפ"כ אין מעברין אלא אדר - אין מוסיפין חדש על השנה אלא אדר דכתיב שמור את חדש האביב חדש הסמוך לאביב עבר שיבוא אביב בזמנו:
הפסקת עיבורין - שכיון שקדשו את החדש לשם ניסן פסקה שנה שעברה מלהיות מעוברת עוד שאין רשאין לעשות ניסן אדר שכבר נכנסה שנה אחרת לענין עיבור:
הם העידו - רבי יהושע ור' פפייס שמעברים את השנה כל אדר אם ראו ב"ד לאחר הפורים שהשנה צריכה להתעבר מעברין אותה:
שהיו אומרים עד הפורים - לפי שהיו חכמים אומרים שאין מעברין אא"כ נתישבו בדבר לפני הפורים לכך הוזקקו לעדות זו:
אתי לזלזולי בחמץ - שכבר מן הפורים ואילך התחילו הדרשנים לדרוש ברבים בהלכו' הפסח הוזקקו השומעים לעשות פסח לסוף ל' יום ואם יעברו ב"ד את השנה לא יתקבלו דברי שלוחי ב"ד לשומעין לדחות את הפסח שכבר שמעו מן הדרשני':
בהפסק' לא קא מיירי - בראשי שנים דהפסקה לא קא מיירי:
חדש בחדשו לחדשי - חדשי יתירא לדרשה:
תוספות
[עריכה]
הא בבעל מום. בעל מום מעיקרו דתם ונעשה בעל מום כיון דלא חזי לאכילה מונים לו משעת הרצאה ואין לדקדק מכאן שיהיה שייך בל תאחר בנתינה לכהן דהכא לענין להאכילו בתוך שנתו דצריך כדאיתא פרק [עד כמה] (בכורות דף כו:):
מדברי קבלה למדנו. לא מצי למילף מכאן מינייהו כלל אם לא נאמר שהיתה קבלה בידם סדר שמות החדשים זה אחר זה והכי אמר בירושלמי שמות החדשים עלו בידם מבבל בראשונה בירח האיתנים שבו נולדו אבות בירח בול שבו כל העולם נובל והארץ עשויה בולות בולות שבו בולים לבהמה בבתיהם בירח זיו שבו זיו האילנות מכאן ואילך ויהי בחדש ניסן שנת עשרים ויהי בחדש כסלו שנת עשרים בחדש העשירי הוא חדש טבת:
בשנים קא מיירי. וקשיא דהא קא אמר לרגלים ואמר לעיל כיון שעברה עליו שנה בלא רגלים ורגלים בלא שנה י"ל מכל מקום בחדשים לא קא מיירי:
הם העידו. משנה היא בעדיות (פ"ז משנה ז) ופ"ק דסנהדרין (ד' יב: ושם) גבי עברוה ביום ל' של אדר דאמר רב נחמן מעובר וקדוש ומקשי ליה רבא מכדי מפורים לפסח תלתין יומין הוי ומפורים דרשינן בהלכות הפסח וכי מטי ריש ירחא ומרחקים להו אתי לזלזולי ה"נ ה"מ לאקשויי אמתניתין דעדיות:
בהפסקה לא קא מיירי. לקמן (ד' יב.) גבי אחד בתשרי ר"ה לירקות ולא קתני לנדרים כדקתני בברייתא משום דמתניתין בהפסקה לא קא מיירי:
מראשית השנה. לקמן (ד' ח.) אמרינן דזה תשרי:
שמא לא ימסרם יפה יפה . פלוגתא דתנאי היא בסוף פרק הבית והעליה (ב"מ ד' קיח.) גבי שומרי ספיחים בשביעית אי מתנדב שומר חנם וקצת תימה דפריך הכא פשיטא במילתא דהויא פלוגתא דתנאי ושמא יש לחלק דהכא ליכא למיחש . כולי האי כמו בשומר:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]לד א מיי' פ"ד מהל' קידוש החדש הלכה י"ג, סמ"ג עשין מו:
לה ב מיי' פ"ד מהל' קידוש החדש הלכה א', סמג שם:
לו ג ד מיי' פ"ד מהל' קידוש החדש הלכה י"ד:
לז ה טור ושו"ע או"ח סי' תכ"ט סעיף א':
לח ו ז מיי' פ"ד מהל' שקלים הלכה י"א, סמג עשין מה:
לט ח מיי' פ"ח מהל' כלי המקדש הלכה ז':
ראשונים נוספים
באחד בניסן ר"ה לחדשים כו' מנ"ל דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ונדחה.
ופירש רב חסדא ונדחו דבריו.
ואמר רבינא דבר זה אינו מפורש בתורה אבל מפורש הוא בדברי קבלה. ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט וגו'. ואסיקנא ומתניתין דלא קתני לחדשים לא פליג אלא בשנים קא מיירי בחדשים לא קא מיירי. ולעיבורין אוקימנא להפסקת עיבורין כלומר כיון שהגיע ניסן נפסק עבור משנה זו.
כדתנן הן העידו שמעברין את השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים. ואם נשלם אדר ולא עיברוה נפסק העיבור ושוב אין מעברין שנה זו.
ותנא דידן בהתחלת השנים מיירי בהפסקת עיבור מזו השנה לא מיירי.
ולתרומת שקלים פירוש' בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה. ובג' קופות של ג' ג' סאין היו תורמין הלשכה. והתרומה הראשונה של תרומת שקלים היתה באחד בניסן כר' טבי דאמר קרא זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה. חדש והבא קרבן מתרומה חדשה. וכתיב ביה בניסן ראשון הוא לכם לחדשי השנה. וגמר שנה שנה מניסן. וכי הא דתניא קרבנות הצבור הבאות באחד בניסן מצוה להביא מן החדש.
ואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר [מצוה] ויחיד שהתנדב משלו כשרין ובלבד שימסרם לצבור. ותנא דידן כיון דקתני אם הביא יצא לא פסיקא ליה. וי"א אף לשכירות בתים ראש השנה ניסן.
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
ולא פליגי הא בתם הא בבעל מום [צריך אתה לידע בכור במל מום] מצותו שיאכל בשנתו כדתנן (בכורות ד:א) הבכור נאכל שנה בשנה [בין תם בין בעל מום שנאמר (דברים טו:כ) לפני ה׳ אלקיך תאכלנו שנה בשנה] ואם היה תמים שהוא עתיד להקרב אין מונין לו אלא מיום שנולד מפני שהוא (עומד לאכילה) [עתיד להאכל] וראוי לאכול (בו) ביום שנולד. ואתמיהינן בעל מום מי מצי אכיל ליה פירוש ואף על גב שהוא בעל מום אינו ראוי לאכילה אלא לאחר ח׳ ימים דפחות משמונה נפל הוא. ואהדרינן דקים ליה [בגויה] שכלו (לו) חדשיו.
הא דתנו רבנן באחד בניסן ראש השנה לחדשים: לא ידענא למאי הלכתא. ויש לומר דנפקא מינה לידע החגים שכתוב בהן "בראשון" "בחדש השלישי" "ובחדש השביעי", וכן לשאר ספרי הכתובים שכתוב בהן "בחדש השני" "ובחדש העשירי", וכיוצא בהן לדעת אימת היה.
ת"ר בא' בניסן ר"ה לחדשים: פי' ונ"מ לדעת איזהו סדר חדשים איזהו ראשון ואיזהו שביעי ובזה תקון כל המועדות והא ד"ה היא ואפי' לר"א דאמר בתשרי נברא העולם דהא לא אפשר דפליג שום גברא בהא דלא להוי ניסן ר"ה לחדשים אי משום קראי דמוכחי הכי להדיא כדלקמן בשמעתין אי משום נוהג שבעולם שנהגו כל ישראל לעשות פסח בניסן וכל המועדות בתשרי דכתיב ביה בחודש השביעי ופשוט הוא זה וכיון דכן איכא למידק טובא לר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם וממנו מונין לתקופות הרי תשרי כשם שהוא ר"ה לדעתו כך הוא ראש החדשים כי משם התחילה תקופתם ומי חלק בין ר"ה וראש החדשים.
והנכון בזה כי בודאי למ"ד בתשרי נברא העולם תשרי הוא ראש החדשים ומה שאנו אומרים דניסן הוא ראש החדשים זה למנין התורה ומנין ישראל שגזר הקב"ה למנות מניסן זכר ליציאת מצרים תדע שלא אמר הכתוב ראשון הוא לחדשי השנה אלא ראשון הוא לכם וכן אמר במכילתא החדש הזה לכם אבל לא מנה בו אדם הראשון דונתן בן עוזיאל [תרגם] בירח האיתנים בחג בירחא דעתיקיא קרו ליה ירחא קדמאה והשתא קרי ליה ירחא שביעאה תרגמו לדעת ר"א דאמר בתשרי נברא העולם והוא הי' ראשון לחדשים קודם מתן תורה וההיא דמכילתא נמי כר"א רהטא דאלו לר' יהושע אף ראשון לאדם הראשון ולר' יהושע לסמוכין הוא דאתא לכם ככם ומסתברא דהלכתא כר"א והיינו דתקינו בצלותא דבי רב זה היום תחלת מעשיך וכדאיתא לקמן:
ואימא אייר: גרש"י בעינן אביב וליכא ופי' ז"ל שכבר נגמרה מניסן ואי איכא זרעא אפלא אין זה בכיר אלא אפיל ובכולהו נוסחא דידי אשכחן דגרס' בעינן שימור וליכא וה"פ דשמור משמע עיון יפה שיהא שם אביב ותעשה פסח ובאייר אין צריך עיון שכל העולם מלא אביב ולקמן מקשינן ואימא מרחשון ומאי שביעי שביעי לאייר וגרש"י ז"ל בעינן אסיף וליכא וכן ברוב הספרים אבל יש נוסחאות ישנות דגרס בהו בעינן שימור וליכא ויש לפרש דאשינויא דלעיל מהדר כלומר א"א שיהא מרחשון ז' לאייר דא"כ דאייר ראשון קשיא לן דבעינן שמור וליכא ומאן דלא ידע לפרושי הגיהו באסיף ובתוס' כן מפרש אותה:
אלא אמר רבינא: פי' לא למדנוהו לגמרי מתורת משה כי אם בפי' דברי קבלה ומגילת אסתר נקראת דברי קבלה ושלא כדברי יחיד:
דילמא מאי ראשון למלתא: וא"ת (באייר) [באינך] נמי נימא עשירי ועשתי עשר למלתייהו וי"ל דאורחא דעלמא כי (מתרע) [מתדמי] ליה מילתא אינו מונה לה אלא בתחלת מנינו לומר שהתחיל ביום פ' אבל שאר החדשים אינו מונה בה:
ולעיבורין מניסן כו' (להפקעת) [להפסקת] עבורין: פי' שאין מעברין את השנה מר"ח ניסן ואילך וכדאמרינן התם עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו:
דתנן הם העידו: ר' יהושע ור' פפיס:
שואלין בהלכות פסח: י"מ בהלכות לדרוש בבית הועד ואע"ג דתניא דורשין בהלכות פסח בפסח מזרזין לאדם קודם מעשה ובשעת מעשה כן פי בתוס' ואינו מחוור מדלא קאמר דורשין כי התם ותו דבתוספתא מסיימי עלה דההיא ובבית הועד שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום לכך י"ל ששואלין בבית הועד וחשיב שואלין (בענין) [כענין] להפסיק ממשנתן ולהשיב לו וכמו שפי' במגילה ובפסחים בס"ד והא דאמרינן הכא כיון דאמר מר שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום אתי לזלזולי בחמץ אע"ג דלא דרשי ליה ברבים לפי' זה מ"מ מעתה משתדלין בני אדם בצרכי הפסח ומתחילין לישאל עליהם וגם לשאת ולתת בבית הועד ו?נו כ"ע עד הפסח שלשים יום וכי אתו בתר הכי שלוחי ב"ד שלא יעשו פסח מפקפקין בהן ואתו לזלזולי בחמץ בזמן איסורן:
דנין שנה שיש עמה חדשים וכו': ואע"ג דתנא דבי ר' ישמעאל זו הוא שיבה זו היא ביאה בג"ש כבר פרישו עלה בתלמודא בכמה דוכתי דה"מ היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי מדמי ליה ילפינן:
והא דאמרינן מהו דתימא ניחוש שמא לא ימסרם יפה יפה קמ"ל דלא חיישינן: איכא למידק דהאמרינן בהבית ועליה דספיחי שביעית לעומר אין מביאין אותן משל יחיד חוששין שמא לא ימסרם יפה יפה וי"ל דשני התם כיון שבאין מן ההפקר כסבור שאין בהן זכיה כל כך דמבעי לממסרינהו יפה יפה אבל הכא דהוה ממונו גמור הא ידע ודאי דבעי לממסרינהו יפה יפה ועוד דהתם סבור דאפילו בשל יחיד יוצא ולא בעי זכיה שלימה משא"כ בקרבנות ציבור:
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/ראש השנה (עריכה)
אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ר"ה מיד בפ"ק דסנהדרין אמרי' ת"ר על שלשה סימנים מעברין את השנה על אביב ועל פירות האילן ועל התקופה על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין ובזמן שאביב אחד מהן הכל שמחין לעבר רשב"ג אף על התקופה איבעיא להו על התקופה שמחין או דילמא מעברין תיקו ובע"כ הך ברייתא דתני מפני הדחק מעברין אותה אחר ר"ה מיד כרשב"ג אתיא דאמר אף על התקופה דהא אביב ופירות האילן מי יודע מר"ה איך יהיו עד שלא יבא אדר הילכך האי דמעברין סמוך לר"ה מיד אינו אלא בעבור חשבון התקופה ובדורות הללו אין לנו לא אביב ולא פירות האילן וכל מה שאנו מעברין ועושין ז' עיבורים לכל מחזור של י"ט שנה אינו כ"א בעבור חשבון התקופה להשוות שנת הלבנה עם שנות החמה א"כ העיקר התקופה הוא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה