קטגוריה:דברים יא יב
ארץ אשר יהוה אלהיך דרש אתה תמיד עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖י/ךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑/הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙י/ךָ֙ בָּ֔/הּ מֵֽ/רֵשִׁית֙ הַ/שָּׁנָ֔ה וְ/עַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | אַרְעָא דַּייָ אֱלָהָךְ תָּבַע יָתַהּ תְּדִירָא עֵינֵי יְיָ אֱלָהָךְ בַּהּ מֵרֵישַׁהּ דְּשַׁתָּא וְעַד סוֹפַהּ דְּשַׁתָּא׃ |
ירושלמי (יונתן): | אַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָךְ תְּבַע יָתֵהּ בְּמֵימְרֵיהּ לְאוֹטָבוּתָא תְּדִירָא עֵינֵי יְיָ אֱלָהָךְ מִסְתַּכְּלִין בָּהּ מִן שִׁירוּיָא דְשַׁתָּא עַד סוֹפָא דְשַׁתָּא: |
רש"י (כל הפרק)
"אשר ה' אלהיך דורש אותה" - והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר (איוב לח) להמטיר על ארץ לא איש אלא כביכול אינו דורש אלא אותה וע"י אותה דרישה שדורשה דורש את כל הארצות עמה
"תמיד עיני ה' אלהיך בה" - לראות מה היא צריכה ולחדש בה גזרות עתים לטובה עתים לרעה וכו' כדאיתא בר"ה (דף יז)
"מרשית השנה" - מר"ה נידון מה יהא בסופהמדרש ספרי (כל הפרק)
ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. רבי אומר: וכי אותה בלבד הוא דורש? והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר איוב לח "להמטיר על ארץ לא איש, מדבר לא אדם בו"! ומה תלמוד לומר "ארץ ה' אלהיך דורש אותה? כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה - דורש כל הארצות עמה.
כיוצא בו אתה אומר תהלים קכא "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". וכי ישראל בלבד הוא שומר? והלא הוא שומר את הכל, שנאמר איוב יב "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש"! ומה תלמוד לומר "שומר ישראל"? כביכול שאינו שומר אלא ישראל, ובשכר שמירה שהוא שומרם - שומר את הכל עמהם.
כיוצא בדבר אתה אומר מלכים א ט "והיו עיני (המה) ולבי שם כל הימים". וכי שם בלבד הם? והלא כבר נאמר זכריה ד "עיני ה' משוטטים בכל הארץ", ואומר משלי טו "כל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים"! אלא מה ת"ל "והיו עיני ולבי שם כל הימים"? כביכול שאינן אלא שם, ובשכר שהם שם - הם בכל מקום.
כיוצא בדבר אתה אומר תהלים כט "קול ה' יחיל מדבר, יחיל ה' מדבר קדש":
דורש אותה. ניתנה לדרישה, להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות. או יכול אף שאר ארצות נתנו לדרוש? ת"ל "אותה". אותה ניתנה לדרישה, ולא שאר ארצות ניתנו לדרישה.
ד"א "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה" - מגיד הכתוב שנדרשת בשכר דרישה, שנאמר דברים יא "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" ואומר שם "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" ואומר תהלים קה "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים ירשום, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:"
תמיד עיני ה' אלהיך בה. וכתוב אחד אומר "המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? - כשישראל עושים רצונו של מקום "תמיד עיני ה' בה", ואינן נזוקים. וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום "המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו". וכן לענין מדה טובה. כאיזה צד? היו ישראל רשעים בראש השנה, ונגזרו עליהם גשמים מועטים, וחזרו בהם - להוסיף עליהם אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ בשעה שהיא צריכה להם. לענין רעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה, ונגזרו עליהם גשמים מרובים, וחזרו בהם לסוף - לפחות מהן אי אפשר, שכבר נגזרה, אלא הקב"ה מורידם על הארץ שלא בזמנם, בשעה שאינה צריכה להם, למדברות ולימים, שנאמר איוב כד "ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו". מעשים שעשיתם עמדי בימות החמה, שלא הפרשתם תרומות ומעשרות - מכם את הגשמים:
מראשית השנה ועד אחרית השנה. מגיד הכתוב שמראשית השנה נגזרו עליהם: כמה גשמים, כמה טללים, כמה חמה יתירה, כמה רוחות נושבים עליה.
ד"א: מראשית השנה אני אברך אתכם: במשא ובמתן, בבנין ובנטיעה, באירוסים ובנישואים, ובכל מה שאתם שולחים ידיכם - אני אברך אתכם.
ד"א: מראשית השנה ועד אחרית השנה - וכי יש פירות בשדה מתחילת השנה עד סוף השנה? אלא ברשותי הוא, ליתן בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בשדה, שנאמר דברים כח "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך", ואומר חגי ב "העוד הזרע במגורה, ועד הגפן והתאנה והרמון עץ הזית לא נשא - מן היום הזה ואברך". ומנין אף באוצרות? - שנאמר "ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה". ומנין אף בעיסה? - שנאמר "ברוך טנאך ומשארתך". ומנין אף בכניסה וביציאה? שנאמר "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". ומנין אף באכילה? תלמוד לומר "ואכלת ושבעת וברכת". ומנין אף כשירד בתוך מעיו? - תלמוד לומר שמות כג "והסירותי מחלה מקרבך", הם ברשותי, ליתן בהם ברכה כשם שאני נותן להם ברכה בשדה, ולא כנימה ולא רקבובית תכנס בפירות, ולא יין מחמיץ, ולא שמן מבאיש, ולא דבש מדביש.
או אינו אלא, לפי שמדה טובה מרובה ממדת פורענות, יכול לא יהיו ברשותי ליתן בהם מארה בבית, כשם שאני נותן בהם מארה בשדה? - ת"ל "והבאתם אל הבית והפחתם אותו". ואומר "ישלח ה' בך את המארה ואת המהומה". ומנין אף באוצר? - תלמוד לומר "ארור אתה בעיר". ומנין אף בעיסה? - תלמוד לומר "ארור טנאך ומשארתך". ומנין אף בכניסה וביציאה? - תלמוד לומר "ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך". ומנין אף באכילה? - תלמוד לומר "ואכלתם ולא תשבעו". ומנין לכשירדו לתוך מעיו? - תלמוד לומר "וישחך מקרבך". הם ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בשדה, ורקבובית בפירות, ויין מחמיץ, ושמן מבאיש, ודבש מדביש.
ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל למלך, שהיו לו בנים ועבדים הרבה, והיו נזונים ומתפרנסים מתחת ידו, ומפתח של אוצר בידו. כשהם עושים רצונו הוא פותח את האוצר, והם אוכלים ושבעים. וכשאין עושים רצונו של מקום - נוטל האוצר, והם מתים ברעב. כך ישראל: כשהם עושים רצונו של מקום דברים כח "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים", וכשאין עושים רצונו של מקום דברים יא "וחרה אף ה' בך ועצר את השמים ולא יהיה מטר".
ר' שמעון בן יוחאי אומר: ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים. אמר להם הקב"ה לישראל: אם תעשו את התורה - הרי ככר לאכול. ואם לא - הרי מקל ללקות בו. והיכן פירושו של דבר? הרי הוא אומר ישעיה א "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, כי ה' דבר".
ר' אליעזר אומר: ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים. אמר להם: אם עשיתם את התורה הכתובה בזה - אתם נצולים מזה. ואם לאו - הרי אתם לוקים בו. והיכן פירושו של דבר? הרי הוא אומר בראשית ג "ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, ואת להט החרב המתהפכת, לשמור את דרך עץ החיים":
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
להסתכל רק על ארץ ישראל
(דברים יא יב): "ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה, תמיד עיני ה' אלהיך בה, מרשית השנה ועד אחרית שנה"
הפסוק מלמד על ערכה המיוחד של ארץ ישראל. בניגוד לארץ מצרים (הנזכרת בפסוקים הקודמים), שמקבלת מים באופן קבוע מהנילוס, ארץ ישראל מקבלת מים ממטר השמים, וכמות המטר אינה קבועה אלא נקבעת בכל פעם מחדש על-ידי ה'.
דרש = ייחס חשיבות וחקר היטב ; ה' מייחס חשיבות לארץ ישראל וחוקר היטב את מעשיהם של תושבי הארץ, בכל רגע ורגע, מתחילת השנה ועד סופה, כדי להחליט כמה מטר לתת להם בכל יום.
מכאן שבארץ ישראל החיים תלויים לא בחוקי הטבע אלא בהשגחת ה', ולכן כשנמצאים בארץ ישראל יש להקפיד במיוחד לקיים את מצוות ה', וכמו שנאמר בפסוקים הבאים: "והיה אם שמוע תשמעו... ונתתי מטר ארצכם בעתו... השמרו לכם פן יפתה לבבכם... וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר...".
רמזים
להסתכל רק על ארץ ישראל
האדמו"ר מקרלין(?) היה צריך ליסוע לטיפול רפואי באירופה. בטיסה חזרה, המטוס עבר מעל הרי האלפים, וכל הנוסעים קמו והסתכלו מהחלון כדי לראות ולהתפעל מיופיים של ההרים המושלגים; אבל הרב נשאר במקומו. אמרו לו "הרב, בוא תראה איזה יופי!" אבל הוא לא הרים את עיניו. כשהגיעו לארץ ישראל ועברו מעל החרמון, מייד קם הרב ממקומו, הסתכל על הר החרמון ואמר "איזה הר יפה! מה רבו מעשיך ה'!". אמרו לו "הרב, מדוע אתה מסתכל על החרמון ומתפעל ממנו, ולא טורח אפילו להסתכל על הרי האלפים, שהם הרבה יותר גדולים ומושלגים?" ענה להם הרב: "כתוב תמיד עיני ה' אלהיך בה - ה' נותן את עיניו תמיד רק בארץ ישראל; ואם ה' כך, אני - עבדו - על אחת כמה וכמה!" (שמעתי מהרב מאיר שמואלי, ראש חודש תמוז ה'תשס"ח).
להסתכל רק על בן/בת הזוג
הקשר בין ה' לארץ ישראל נמשל לקשר בין איש לאשתו: (ישעיהו סב ה): "ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך". כמו שאיש צריך להסתכל רק על אשתו ולא על נשים זרות, וכמו שאשה צריכה להסתכל רק על אישהּ ולא על גברים זרים, כך ה' מסתכל רק על "אשתו", רק על ארץ ישראל.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-07-06.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "דברים יא יב"
קטגוריה זו מכילה את 17 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 17 דפים.