ספרי על דברים יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · ספרי על דברים · יא · >>

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה..."

הרי פרשה זו נאמרה לישראל בשעה שיצאו ישראל ממצרים, שהיו אומרים: "שמא לא נכנס לארץ יפה כזו". אמר להם הקדוש ברוך הוא: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דברים יא י) – מגיד הכתוב שארץ ישראל משובחת הימינה.

אתה אומר בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר, או אינו אלא בשבח ארץ מצרים? תלמוד לומר: "וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם" (במדבר יג כב). מפני מה? שהיתה מקום מלכות, שכך הוא אומר: "כי היו בצוען שריו" (ישעיהו יט יא-יג).

וחברון מה היתה? פסולת של ארץ ישראל, שנאמר: "קִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן" (בראשית כג ב). והרי דברים קל וחומר: אם חברון פסולת ארץ ישראל, הרי היא משובחת ממשובחת של ארץ מצרים, שהיא משובחת מכל הארצות; קל וחומר לשבח של ארץ ישראל.

ואם תאמר: מי שבנה זו לא בנה זו? תלמוד לומר: "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן" (בראשית י ו). חם, לפי שבנה זו בנה זו. אפשר שבנה את הכעור, ואחר כך בנה הנאה? אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכיעור, שפסולתו של ראשון חביב בשני. הא לפי שחברון משובחת ממצרים, לפיכך נבנתה תחילה.

וכן אתה מוצא בדרכי המקום, שכל מי שהוא חביב הוא קודם את חבירו. תורה לפי שהיא חביבה מכל – נבראת קודם לכל, שנאמר: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז" (משלי ח כב), ואומר "מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ", זה בית המקדש, לפי שהיה חביב מכל - נברא לפני כל, שנאמר ירמיה יז "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו". א"י, שהיתה חביבה מכל, נבראת קודם לכל, שנאמר משלי ח "עד לא עשה ארץ וחוצות". "ארץ" - אלו שאר ארצות. "וחוצות" אלו מדברות. ו"ראש עפרות תבל" - זו ארץ ישראל.

רבי שמעון בן יוחי אומר: "תבל" זו א"י, שנאמר "משחקת בתבל ארצו". למה נקרא תבל שמה? שהיא מתובלת בכל. שכל הארצות, יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו. אבל א"י אינה חסירה כלום, שנאמר דברים ח ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה.

ד"א: "ארץ" - אלו שאר ארצות, "וחוצות" - אלו מדברות, "תבל" - זו א"י. ולמה נקרא שמה תבל? - ע"ש תבלין שבתוכה. איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה, שנאמר איכה ב "בגוים אין תורה", מכאן שהתורה בא"י.

וכן אתה מוצא בסנחריב, כשבא לפתות את ישראל, מה אמר להם? - מלכים ב יח "עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם". אל ארץ יפה מארצכם אין כתוב, אלא אל ארץ כארצכם. והלא דברים ק"ו: אם משיבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותו של א"י - ק"ו לשבחה של א"י.

ר' שמעון בן יוחי אומר: שוטה היה זה, שלא היה יודע לפתות! משל לאדם שהלך לישא אשה, אמר לה: אביך מלך - ואני מלך, אביך עשיר - ואני עשיר, אביך מאכילך בשר דגים ומשקך יין ישן - ואני מאכילך בשר ודגים ואשקך יין ישן, ואין זה פיתוי! כיצד פיתוי? אומר לה: אביך הדיוט - ואני מלך, אביך עני - ואני עשיר, אביך מאכילך ירק וקטנית - ואני מאכילך בשר ודגים, אביך מוליכך למרחץ ברגל - ואני מוליכך בגלגוטיקא.

ומה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותה של א"י - ק"ו לשבחה של א"י!

כיוצא בו אומר דברים ג "צידונים יקראו לחרמון שריון" ובמקום אחר הוא אומר דברים ד "עד הר שיאון הוא חרמון". נמצא קרוי ד' שמות. וכי מה צורך לבאי העולם בכך? אלא שהיו ד' מלכיות מתכתשות: זו אומרת יקרא על שמי, וזו אומרת יקרא על שמי. והלא דברים ק"ו: פסולת ארץ ישראל - ד' מלכיות מתכחשות עליה; ק"ו לשבחה של א"י!

כיוצא בדבר אתה אומר: "ודנה וקרית סנה הוא דביר" ובמקום אחר הוא אומר "ושם דביר לפנים קרית ספר". נמצאת קרויה ד' שמות. וכי מה צורך לבאי עולם בכך? אלא שהיו ד' מלכיות מתכתשות עליה: זו אומרת תקרא על שמי, וזו אומרת תקרא על שמי. והלא דברים ק"ו: ומה אם פסולת ערי ישראל - ד' מלכיות מתכתשות עליה, ק"ו לשבחה של א"י!

כיוצא בו אתה אומר דברים לב "עלה אל הר העברים הזה, הר נבו" ובמקום אחר הוא אומר דברים ג "עלה ראש הפסגה". נמצא קרוי שתי שמות. וכי מה צורך לבאי העולם בכך? אלא שהיו ג' מלכיות מתכחשות עליו, ק"ו לשבחה של א"י.

הרי הוא אומר ירמיה ג "ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים". ארץ חמדה - ארץ שעשויה חולאות חולאות למלכים ושולטונים, שכל מלך ושולטון שלא קנה בא"י חולאות - אומר לא עשיתי כלום.

ר' יהודה אומר: וכי אחד ושלשים מלך שהיו לשעבר, כולם חוץ בא"י? אלא כדרך שעושים ברומי עכשיו, שכל מלך ושולטון שלא קנה פלטיאות וחולאות ברומי - אומר לא עשיתי כלום, כל מלך ושולטון שלא קנה פלטורית וחויילאות בא"י - אומר לא עשיתי כלום.


נחלת צבי. מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה - כך פירות א"י קלים לבוא מכל פירות של שאר ארצות.

ד"א: מה צבי זה, כשאתה מפשיטו - אין עורו מחזיק את בשרו, כך א"י אינה מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושים את התורה.

ומה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה - כך פירות א"י קלים לאכול מן הארצות. או קלים, לא יהיו שמנים? ת"ל שמות ג ארץ זבת חלב ודבש. שמנים כחלב ומתוקים כדבש. כך הוא אומר: ישעיה ה "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו, כרם היה לידידי בקרן בן שמן". מה שור זה - אין בו גבוה מקרניו, כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. או מה שור זה פסול מכל קרניו, כך א"י פסולה מכל הארצות? ת"ל "בקרן בן שמן", שמנה היא. א"י, לפי שגבוה מכל - משובחת מכל, שנאמר במדבר יג "עלה נעלה וירשנו אותה", "ויעלו ויתורו את הארץ". "ויעלו בנגב". בראשית מה "ויעלו ממצרים". בית המקדש, שגבוה מכל - משובח מכל, שנאמר דברים יז "וקמת ועלית". ישעיה ב "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר בית ה'". ואומר ירמיה לא "כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים, קומו נעלה ציון אל ה' אלהינו":


לא כארץ מצרים היא. ארץ מצרים שותה מן הנמוך, ארץ ישראל שותה מן הגבוה. ארץ ישראל שותה נמוך וגבוה, ארץ מצרים - נמוך שותה, גבוה - אינו שותה.

ארץ מצרים - גלוי שותה, שאין גלוי אין שותה, א"י - גלוי ושאין גלוי שותה.

ארץ מצרים שותה ואח"כ נזרעת, א"י שותה ונזרעת, נזרעת ושותה. שותה בכל יום א"י ונזרעת.

ארץ מצרים - אם אינו עמל בה בפסל ובקורדום, ונודד שנת עיניו עליה - אין לו בה כלום; אבל א"י אינה כן, אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים. משל, למלך שהיה מהלך בדרך, ראה בן טובים אחד - מסר לו עבד אחד לשמשו. שוב ראה בן טובים אחד, מעודן ומפונק ועוסק בפעולה, ומכירים את אבותיו. אמר: גזירה, שאני עושה בידי ומאכילך! כך כל הארצות - נתנו להן שמשים לשמשן: מצרים שותה מן הנילוס, ובבל שותה מן הנהר יובל. א"י אינה כן, אלא הם ישנים על מטותיהם והקב"ה מוריד להם גשמים! וללמדך שלא כדרכי בשר ודם דרכי המקום: בשר ודם קונה לו עבדים, שיהיו זנים ומפרנסים אותו. אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהיה הוא זן ומפרנס אותם.

וכבר היה ר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל. מזג רבן גמליאל כוס לרבי אלעזר - ולא רצה לקבל. קיבלו ר' יהושע. אמר לו ר' אליעזר: מה זה, יהושע, שאנו מסובים ורבן גמליאל עומד ומשמש? אמר לו ר' יהושע: הנח לו וישמש! אברהם, גדול העולם, שימש מלאכי השרת וכסבור שהם ערביים עובדי ע"ז, שנאמר בראשית יח "וישא עיניו וירא", והלא דברים ק"ו: אברהם גדול העולם שימש למלאכי השרת, וכסבור שהם ערביים עובדי ע"ז, רבן גמליאל ברבי לא ישמשנו? אמר להם ר'צדוק: הנחתם כבוד המקום, ואתם עסוקים בכבוד בשר ודם! מי שאמר והיה העולם משיב רוחות, ומעלה נשיאים ועננים, ומוריד גשמים, ומגדל צמחים, ועורך שולחן לכל אחד ואחד; גמליאל ברבי לא ישמשנו?

אתה אומר: לכך הוא אומר, לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות - הקישה הכתוב לא"י? תלמוד לומר בראשית יג "כגן ה' כארץ מצרים". כגן ה' - לאילנות, כארץ מצרים לזרעים.

או אינו מקישה אלא למגונה ולמשובח שבה? תלמוד לומר ויקרא יח "אשר ישבתם בה" - מקום שישבתם בו, שנאמר בראשית מז "במיטב הארץ הושב את אביך"! או, אינו מקישה אלא לשעת גנותה? תלמוד לומר "אשר יצאתם משם". כשהייתם שם - היתה בשבילכם מתברכת, ולא עכשיו, שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.

וכן אתה מוצא: בכל מקום שהצדיקים הולכים - באה ברכה לרגלם. יצחק ירד לגרר - באה ברכה לגרר, שנאמר בראשית כו "ויזרע יצחק בארץ". ירד יעקב אצל לבן - ברכה ירדה לרגלו, שנאמר בראשית ל "נחשתי ויברכני ה' בגללך". ירד יוסף אצל פוטיפרע - ברכה באה לרגליו, שנאמר בראשית לט "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף". ירד יעקב אצל פרעה, -ירדה ברכה לרגלו, שנאמר בראשית מז "ויברך יעקב את פרעה". במה ברכו? שנמנע ממנו שני רעב, שנאמר בראשית נ "ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם", ואומר בראשית מה "וכלכלתי אותך שם". מה כלכול האמור להלן, בשני רעבון הכתוב מדבר - אף כלכול האמור כאן, בשני רעבון הכתוב מדבר.

ר' שמעון בן יוחאי אומר: אין זה קידוש השם, שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים לאחר מיתתן. א"ר אלעזר בר' שמעון: רואה אני את דברי ר' יוסי מדבר אבא, שזה קידוש השם, שכל זמן שצדיקים בעולם - ברכה בעולם; נסתלקו צדיקים מן העולם - נסתלקה ברכה מן העולם! וכן אתה מוצא בארון האלהים, שירד לבית עובד אדום הגתי, ונתברך בשבילו, שנאמר שמואל ב ו "ויגד לדוד לאמר: ברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים". והלא דברים ק"ו: ומה ארון, שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד, אלא לשברי לוחות שבו - נתברך בשבילו, ק"ו לצדיקים, שבעבורן נברא העולם!

אבותינו באו לארץ - באה ברכה לרגלם, שנאמר דברים ו "ובתים מלאים כל טוב, אשר לא מלאת, ובורות חצובים אשר לא חצבת. ר' שמעון בן יוחאי אומר: והרי "בורות חצובים אשר לא חצבת", והלא בור אשר לא חצבת, כרמים אשר לא נטעת, שעכשיו באת בארץ - מה תלמוד לומר "מלאת", "חצבת", "נטעת", זכותך היא שגרמה. וכן אתה מוצא שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר - היו אנשי ארץ ישראל בונים בתים וחופרים בורות ושיחים ומערות, נוטעים שדות וכרמים וכל עץ מאכל - כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. או לפי שברכה זו עליהם, יכול היו אוכלים ושבעים? ת"ל "ואכלת ושבעת". אתה אוכל ושובע - והם מונעים מעצמם מבניהם מנשיהם ומבנותיהם, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה! זו היא שאמרנו "אשר יצאתם משם": כשהייתם שם - היתה מתברכת בשבילכם, ולא כעכשיו, שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.

אתה אומר: לכך בא הכתוב, להקיש ביאתה של זו לביאתה של זו, מה ארץ מצרים - לא הייתם מונים עליה שמיטים ויובלות, יכול אף ביאת ארץ כנען כן? - תלמוד לומר "לרשתה". לרשת אותה באים, ולהיות מונים עליה שמיטים ויובלות! אלא הפריש בין ביאתה של זו לביאת של זו. ביאת ארץ מצרים רשות, ביאת א"י חובה. ארץ מצרים - בין עושים רצונו של מקום בין שאין עושים רצונו של מקום - הרי לכם ארץ מצרים. א"י אינו כן: אם אתם עושים רצונו של מקום - הרי לכם ארץ כנען, ואם לאו - הרי אתם גולים מעליה, וכן הוא אומר ויקרא יח "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה":

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

והארץ אשר אתם עוברים בה לרשתה ארץ הרים ובקעות. או בגנות א"י הוא מדבר, שמזכיר בה הרים? תלמוד לומר "ובקעות": מה בקעות לשבח - אף הרים לשבח.

ועוד, שנותן טעם בהר - טעם בבקעה: שפירות ההר הן קלים, ופירות הבקעה שמנים.

ר' שמעון בן יוחאי אומר: כשהיא בקעה - הרי היא עושה בית כור. כשהוא הר - הרי היא עושה בית כור בצפון, בית כור בדרום, בית כור במזרח, בית כור במערב, בית כור מלמעלה, בית כור מלמטה - נמצא חמישה מכופלת! שנאמר: "כה אמר ה', זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה, וסביבותיה ארצות", ובמקום אחר קורא אותה "ארץ", כיצד יתקיימו שני כתובים? ארץ שיש בה מיני ארצות הרבה: בית ארצות - בית החולות, בית העפר.

ד"א: הרים ובקעות - מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה, ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר. אין לי אלא שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות פקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר. ומנין שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה, וטעם פירות בקעה לטעם פירות הר: ת"ל ארץ הרים ובקעות: הרים הרים הרבה, בקעות בקעות הרבה.

ר' שמעון בן יוחאי אומר: י"ב ארצות ניתנו, כנגד י"ב שבטי ישראל, ולא שוו טעם פירות ארצו של זה כטעם פירות ארצו של זה, ולא טעם פירות של זה לטעם פירות של זה. ואלו הם: כי ארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה. ארץ הרים ובקעות. ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה מראשית השנה ועד אחרית השנה. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה. ארץ נחלי מים. ארץ חטה ושעורה. ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות. ארץ אשר אבניה ברזל. על הארץ הטובה. ארץ זבת חלב ודבש. הרי י"ב ארצות נתנו כנגד י"ב שבטים.

ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה, ת"ל "ארץ הרים ובקעות" - הרים הרים הרבה, בקעות בקעות הרבה.

ר' יוסי המשולם אומר: מנין אתה אומר[ שכשם שנותן מטמעים בארץ כך נותן מטמעים בים? ת"ל בראשית א "ולמקוה המים קרא ימים" והרי ים אחד הוא, שנאמר "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד", מה ת"ל "ולמקוה המים קרא ימים"? מגיד שלא שוו טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצור, ולא העולה מצור לעולה מאספמיא.

או, לפי שעפרו של הר קל ושל בקעה שמן, יכול יהיו מים גורשים את העפר ממקום בקעה, ותהיה בקעה מחוסרת מים? ת"ל "ארץ הרים ובקעות". הר לפי משהו, בקעה לפי משהו. כן הוא אומר זכריה י "שאלו ה' מטר בעת מלקוש".

או לפי שא"י מכופלת בהרים, יהיה גלוי שותה, שאין גלוי אין שותה? ת"ל "למטר השמים תשתה מים" גלוי ושאין גלוי שותה. וכן הוא אומר איוב לז "אף ברי יטריח יפיץ ענן אורו והוא מסבות מתהפך", שהיו עבים מקיפות אותה ומשקות אותה מכל רוח.

או לפי ששותה מי גשמים, אבל אינה שותה מי שלחים? ת"ל "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים".

או לפי ששותה מי שלחים אבל אינה שותה מי שלגים? ת"ל "למטר השמים תשתה מים" כשהוא אומר מים אף מי שלגים. וכן הוא אומר ישעיה נה "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים". ואומר איוב לז "כי לשלג יאמר הוי ארץ".

או לפי ששותה מי שלגים אבל אינה שותה מי טללים? ת"ל "למטר השמים תשתה מים", אף מי טללים תשתה.

ד"א מה מי גשמים לברכה אף טללים לברכה. וכן הוא אומר בראשית כז "ויתן לך האלהים מטל השמים". ואומר דברים לב "יערוף כמטר לקחי" ואומ' הושע יד "אהיה כטל לישראל" ואומר מיכה ה "והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב".

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. רבי אומר וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר איוב לח להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו ומה תלמוד לומר ארץ ה' אלהיך דורש אותה כביכול אין דורש אלא אותה ובשכר דרישה שהוא דורשה דורש כל הארצות עמה. כיוצא בו אתה אומר תהלים קכא הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא הוא שומר את הכל שנא' איוב יב אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש ומה תלמוד לומר שומר ישראל כביכול שאינו שומר אלא ישראל ובשכר שמירה שהוא שומרם שומר את הכל עמהם. כיוצא בדבר אתה אומר מ"א ט והיו עיני (המה) ולבי שם כל הימים וכי שם בלבד הם והלא כבר נאמר זכריה ד עיני ה' משוטטי' בכל הארץ ואומר משלי טו כל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים אלא מה ת"ל והיו עיני ולבי שם כל הימים כביכול שאינן אלא שם ובשכר שהם שם הם בכל מקום. כיוצא בדבר אתה אומר תהלים כט קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש: דורש אותה. ניתנה לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות. או יכול אף שאר ארצות נתנו לדרוש ת"ל אותה אותה ניתנה לדרישה ולא שאר ארצות ניתנו לדרישה. ד"א ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. מגיד הכתוב שנדרשת בכשר דרישה שנ' דברים יא ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם ואומ' שם למען ירבו ימיכם וימי בניכם ואומר תהלים קה ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמי' ירשום. בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:

תמיד עיני ה' אלהיך בה. וכתוב אחד אומר המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. כשישראל עושים רצונו של מקום תמיד עיני ה' בה ואינן נזוקים וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו. וכן לענין מדה טובה כאיזה צד ר"ה יז הינו ישראל רשעים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מועטים וחזרו בהם להוסיף עליהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידן בזמנ' על הארץ בשעה שהיא צריכה להם. לענין רעה כיצד הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מרובים וחזרו בהם לסוף לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזרה אלא הקב"ה מורידם על הארץ שלא בזמנם בשעה שאינה צריכה להם למדברות ולימים שנאמר איוב כד ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו. שבת לב מעשים שעשיתם עמדי בימות החמ' שלא הפרשתם תרומות ומעשרות מכם את הגשמים: מראשית השנה ועד אחרית השנה. מגיד הכתוב שמראשית השנה נגזרו עליהם כמה גשמים כמה טללים כמה חמה יתירה כמה רוחות נושבים עליה. ד"א מראשית השנה אני אברך אתכם במשא ובמתן בבנין ובנטיע' באירוסים ובנישואים ובכל מה שאתם שולחים ידיכם אני אברך אתכם. ד"א מראשית השנה ועד אחרית השנה וכי יש פירות בשדה מתחילת השנה עד סוף השנה אלא ברשותי הוא ליתן בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בשדה שנא' דברים כח יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך. ואומר חגי ב העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון עץ הזית לא נשא מן היום הזה ואברך ומנין אף באוצרות שנא' שם ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה ומנין אף בעיסה שנא' שם ברוך טנאך ומשארתך ומנין אף בכניסה וביציאה שנאמר שם ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ומנין אף באכילה ת"ל שם ח ואכלת ושבעת וברכת ומנין אף כשירד בתוך מעיו ת"ל שמות כג והסירותי מחלה מקרבך הם ברשותי ליתן בהם ברכה כשם שאני נותן להם ברכה בשדה ולא כנימה ולא רקבובית תכנס בפירות ולא יין מחמיץ ולא שמן מבאיש ולא דבש מדביש. או אינו אלא לפי שמדה טובה מרובה ממדת פורענות יכול לא יהי' ברשותי ליתן בהם מאר' בבית כשם שאני נותן בהם מארה בשדה ת"ל והבאת' אל הבית והפחתם אותו. ואומר ישלח ה' בך את המארה ואת המהומה ומנין אף באוצר ת"ל ארור אתה בעיר ומנין אף בעיסה ת"ל ארור טנאך ומשארתך ומנין אף בכניסה וביציאה ת"ל ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך ומנין אף באכיל' ת"ל ואכלת' ולא תשבעו ומנין לכשירדו לתוך מעיו ת"ל וישחך מקרבך. הם ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בשדה ורקבובית בפירות ויין מחמיץ ושמן מבאיש ודבש מדביש. ר' שמעון בן יוחאי אומר משל למלך שהיו לו בנים ועבדים הרבה והיו נזוני' ומתפרנסי' מתחת ידו ומפתח של אוצר בידו כשהם עושים רצונו הוא פותח את האוצר והם אוכלים ושבעי' וכשאין עושים רצונו של מקום נוטל האוצר והם מתי' ברעב כך ישראל כשהם עושים רצונו של מקום דברים כח יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכשאין עושים רצונו של מקו' שם יא וחרה אף ה' בך ועצר את השמים ולא יהיה מטר. ר' שמעון בן יוחאי אומר ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים אמר להם הקב"ה לישראל אם תעשו את התורה הרי ככר לאכול ואם לא הרי מקל ללקות בו והיכן פירושו של דבר הרי הוא אומר ישעיה א אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי ה' דבר. ר' אליעזר אומ' ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים אמר להם אם עשיתם את התורה הכתובה בזה אתם נצולים מזה ואם לאו הרי אתם לוקי' בו והיכן פירושו של דבר הרי הוא אומר בראשית ג ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

והיה אם שמע תשמעו אל מצותי. למה נאמר? - לפי שהוא אומר (דברים ה א) "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם", שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה? - ת"ל "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי". מגיד הכתוב שמיד נתחייבו בתלמוד.

אין לי אלא מצות שנוהגות עד שלא נכנסו לארץ, כגון בכורות וקרבנות ומעשרות בהמה. מצות נוהגות משנכנסו לארץ, כגון העומר והחלה וב' הלחם ולחם הפנים, מנין? - ת"ל "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי", לרבות שאר מצות.

אין לי אלא שאר מצות עד שלא כבשו. משכבשו וישבו, כגון שכחה ופיאה תרומה ומעשרות שמיטה ויובלות, מנין? - ת"ל "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי", אין לי להוסיף על מצות אחרות.


"ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" - מגיד הכתוב שהמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה. וכן מצינו שענש על התלמוד יותר מן המעשה, שנא' (הושע ד א) "שמעו דבר ה' בית יעקב, כי ריב לה' עם יעקב, ועם ישראל יתוכח, כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ."

"אין אמת" - אין דברי אמת. נאמר כאן אמת, ונאמר להלן אמת, שנאמר (משלי כג כג) "אמת קנה ואל תמכור".

"ואין חסד" - אין דברי חסד נאמרים, שנא' (תהלים לג ה) "חסד ה' מלאה הארץ".

"ואין דעת" - אין דברי דעת, שנ' (הושע ד ו) "נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת".


ואומר (ישעיה ה כד) "לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה". וכי יש לך קש שהוא אוכל אש? - אלא "קש" זה הוא עשו, שכל זמן שישראל מרפים את ידיהם מן המצות - הוא שולט בהם.

ואומר (ירמיה ט יא) "מי חכם ויבין זאת, ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר מבלי עובר? ויאמר ה': על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם, ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה".

ואומר (עמוס ב ד) "כה אמר ה': על שלשה פשעי יהודה, ועל ארבעה לא אשיבנו: על מאסם את תורת ה' וחקיו לא שמרו".


וכבר היה רבי טרפון ור' יוסי הגלילי ור' עקיבא מסובין בבית ערוד, נשאלו: מי גדול, תלמוד גדול או מעשה? נענה כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה.

רבי יוסי הגלילי אומר: גדול תלמוד, שהתלמוד קודם לחלה מ' שנה, ולמעשרות נ"ד שנה, וליובלות ק"ל.

וכשענש - ענש על התלמוד יותר מן המעשה, כך נתן שכר על התלמוד יותר מן המעשה! שנאמר "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם", ואומר "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ואומר (תהלים קה מד) "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו - בעבור ישמרו חוקיו" וגו':


אשר אנכי מצוה אתכם היום. ומנין אתה אומר שאם שמע דבר מפי קטן כשומע מפי חכם? שנאמר (קהלת יב יא) "דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כולם נתנו מרועה אחד": מה דרבן זה, מכוון את הפרה לתלמיה, להביא חיים לעולם - כך דברי תורה מכוונים דעתו של אדם מדרכי מיתה לדרכי חיים.

ועוד, השומע מפי חכם - כשומע מפי סנהדרין, שנאמר (שם) "בעלי אסופות", ואין אסופות אלא סנהדרין, שנ' (במדבר יא טז) "אספה לי ע' איש מזקני ישראל".

והשומע מפי סנהדרין - כשומע מפי משה, שנאמר (קהלת יב יא) "נתנו מרועה אחד". ואומר (ישעיה סג יא) "ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועה צאנו ואיה השם בקרבו את רוח קדשו".

ולא עוד, השומע מפי משה - כשומע מפי הקב"ה, שנאמר "נתנו מרועה אחד", ואומר (תהלים פ ב) "רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף, יושב הכרובים הופיעה".


ועוד, הרי הוא אומר (שיר השירים ז ה) "עיניך בריכות בחשבון על שער בת רבים".

"עיניך" - אלו הזקנים המתמנים על הצבור, וכן הוא אומר (ישעיה כט י) "כי נסך ה' עליהם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם".

"בריכות" - מה בריכה זאת, אין אדם יודע מה בתוכה - כך אין אדם עומד על דברי חכמים.

"בחשבון" - בחשבונות, שגומרין בעצה ובמחשבה, והם נגמרים בבתי מדרשות, "על שער בת רבים"

וכן הוא אומר (שם) "אפך כמגדל הלבנון, צופה פני דמשק". אם עשיתה את התורה - קוה לאליהו, שאמרתי לו (מלכים א יט טו) "לך שוב לדרכך מדברה דמשק", ואומר (מלאכי ג כב) "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה', והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:


לאהבה את ה' אלהיכם. שמא תאמר, הרי למדתי תורה בשביל שאהיה עשיר, ובשביל שאקרא רבי, ובשביל שאקבל שכר? - ת"ל "לאהבה את ה' אלהיכם". כל מה שאתם עושים - לא תעשו אלא מאהבה:


ולעבדו - זה תלמוד. אתה אומר זה תלמוד, או אינו אלא עבודה ממש? - כשהוא אומר (בראשית ב טו) "ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן, לעבדה ולשמרה", וכי מה עבודה לשעבר, ומה שמירה לשעבר? - הא למדת: "לעבדה" - זה תלמוד, "ולשמרה" - אלו מצוות. וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה - כך תלמוד קרויה עבודה.


ד"א: "לעבדו" - זו תפילה. זו תפלה, או אינו אלא עבודה? - ת"ל "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", וכי יש לו עבודה בלב? הא מה ת"ל "ולעבדו בכל לבבכם"? - זו תפלה.

וכן בדוד הוא אומר (תהלים קמא ב) "תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב".

ואומר (דניאל ו יא) "ודניאל כד ידיע די רשים כתבא, על לביתיה וכוין פתיחין ליה בעוליתיה נגד ירושלם, וזמנין תלתא ביומא הוה בריך על ברכוהי ומודי קדם אלהא כל קבל דהוה עבידא מקדמת דנא". ואומר (שם) "ובמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק ענא מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חייא אלהיך די אנת פלח ליה בתדירא היכל לשזבותך מן אריותא". וכי יש פולחן בבבל? הא מה ת"ל "ולעבדו"? - זו תפלה. כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה.


ר' אליעזר בן יעקב אומר: "ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהיה לבם מהרהר בשעת עבודה:

ד"א: מה ת"ל "בכל לבבכם ובכל נפשכם", והלא כבר נאמר "בכל לבבך ובכל נפשך"? - כאן ליחיד כאן לצבור. כאן לתלמוד כאן למעשה. הואיל ושמעת - עשה. עשיתם מה עליכם - אף אני אעשה מה שעלי, "ונתתי מטר ארצכם":

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש": "ונתתי" - אני, לא על ידי מלאך ולא ע"י השליח; "מטר ארצכם" - ולא מטר ארצות. וכן הוא אומר איוב ה הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות:

רבי נתן אומר: "בעתו" - מלילי שבת ללילי שבת, כדרך שירדו בימי הילני המלכה. וכל כך למה? כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר, הרי שכר כל המצות! אלא: אם בחקתי תלכו ואם את משפטי תשמורו ועשיתם אותם - ונתתי גשמיכם בעתם. והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי - ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש.

ומנין שנתנה ברכה אחת לישראל, שכל הכללות כלולות בה? ת"ל קהלת ה אוהב כסף לא ישבע כסף, ומי אוהב בהמון לא תבואה; ואומר יתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד. מלך זה, שולט באוצרות של כסף ושל זהב, ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה. הא למדת שנתנה ברכה לישראל, שכל הברכות כלולות בה:

יורה - שיורד, ומורה הבריות להכניס פירותיהם ולהטיח גגותיהם ולעשות כל צרכם. ד"א יורה - שמתכון לארץ ואין יורה בזעף. ד"א יורה - שמורה ומרוה את הארץ ומשקה עד תהום, וכן הוא אומר תהלים סה תלמיה רוה נחת גדודיה.

יורה במרחשון. ומלקוש בניסן. אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או יורה בתשרי ומלקוש באייר? ת"ל בעתו: יורה במרחשון ומלקוש בניסן. וכן הוא אומר יחזקאל לד והורדתי הגשם בעתו. אי, מה יורה, שמשיר הפירות ושוטף הזרעים ואת הגרנות? ת"ל ומלקוש: מה מלקוש לברכה - אף יורה לברכה. או, מה מלקוש מפיל בתים עוקר אילנות ומעלה סקי? ת"ל יורה ומלקוש: מה יורה לברכה - אף מלקוש לברכה. וכן הוא אומר יואל ב ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם, כי נתן לכם המורה לצדקה, ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון:

ואספת דגנך תירושך ויצהריך. דגנך מלא תירושך מלא ויצהריך מלא, או ואספת דגנך תירושך ויצהריך - ממעיט הפירות? ת"ל ויקרא כו והשיג לכם דיש את בציר, מקיש דיש לבציר: מה בציר, משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו - אף דיש, משאתה מתחיל בו אי אתה רשאי להניחו.

ד"א שיהא חורש בשעת קציר, וקוצר בשעת חריש. וכן איוב אומר איוב כט וטל ילין בקצירי.

ד"א ואספת דגנך למה נאמר? לפי שהוא אומר יהושע א לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, שומע אני כמשמעו? ת"ל ואספת, דרך ארץ דברה תורה: רשאי להניחו, דברי ר' ישמעאל. ר' שמעון בן יוחי אומר: אין לדבר סוף: קוצר בשעת קציר, וחורש בשעת חריש, דש בשעת שרב, זורה בשעת הרוח - אימתי למד תורה? אלא כשישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם על ידי אחרים נעשית, שנאמר ישעיה סא ועמדו זרים ורעו צאנכם. וכשאין עושים רצונו של מקום - מלאכתם ע"י עצמם נעשית, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם, שנא' דברים כח ועבדת את אויביך.

ד"א ואספת דגנך תירושך ויצהריך - שתהא ארץ ישראל מלאה דגן ותירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב, שנ' בראשית מז וילקט יוסף את כל הכסף. ואומר דברים לג וכימיך דבאיך. מגיד שיהו כל הארצות דובאות כסף וזהב לא"י.

ד"א דגן כמשמעו. תירוש זה היין. כענין שנאמר יואל ב והשיקו היקבים. ולא כענין שנא' שופטים ו והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וחנו ועלו עליו וישחיתו את יבול הארץ, אלא כענין שנא' ישעיה סב כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

ונתתי עשב בשדך לבהמתך - הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך? שלא תהא מצטער למדברות. אתה אומר כן, או אינו אלא ונתתי עשב בשדך לבהמתך כמשמעו? ת"ל ואכלת ושבעת. הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך? למה נאמר? שלא רצה מצטער למדברות.

ר' יהודה בן בבא אומר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך - מן התחומים, שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים, ואתה מונע ידך ממנה קודם לקציר ל' יום - והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה.

ד"א ונתתי עשב בשדך לבהמתך - זה פשתן. וכן הוא אומר תהלים קד מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ:

ואכלת ושבעת - סימן טוב לאדם, כשבהמתו אוכלת ושובעת. וכן הוא אומר משלי יב יודע צדיק נפש בהמתו.

ד"א ואכלת ושבעת - כשבהמתך אוכלת ושובעת - עובדת בכח האדמה, וכן הוא אומר משלי יד ורב תבואות בכח שור.

ד"א ואכלת ושבעת - מן הוולדות. ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנא' ירמיה לא ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

ואכלת ושבעת - השמרו לכם פן יפתה לבבכם - אמר להם: הזהרו שלא תמרדו בהקב"ה, שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה, שנאמר דברים ח פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך. מהו אומר אחריו? - ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. כיוצא בו אתה אומר דברים לא כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו ארץ זבת חלב ודבש. כיוצא בדבר אתה אומר שמות לב וישב העם לאכול ושתה - ויקומו לצחק.

וכן באנשי דור המבול, שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנא' בהם איוב כא שורו עיבר ולא יגעיל, תפלט פרתו ולא תשכל, ישאו בתוף וכנור וישמחו לקול עוגב, יבלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים. היא גרמה להם: איוב כא ויאמרו לאל סור ממנו! אמרו: טיפה אחת של גשמים היא, אין אנו צריכים לו בראשית ב ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה. אמר להם הקב"ה: בטובה שהיטבתי לכם אתם מתגאים? בה אני אפרע מכם בראשית ז ויהי הגשם על הארץ מ' יום ומ' לילה. ר' יוסי בן דורמסקית אומר: הם נתנו עיניהם עליונה ותחתונה, כדי לעשות תאותם - אף הקב"ה פתח להם מעיינות עליונים ותחתונים, כדי לאבדם; שנא' בראשית ז ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו.

וכן אתה מוצא באנשי המגדל, שלא מרדו בהקב"ה אלא מתוך שביעה; שנא' בראשית יא ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתייה, שנ' שמות לב וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק - היא גרמה להם, שאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם. מה נאמר בהם? בראשית יא ויפץ ה' אותם משם על פני האדמה. נ

וכן אתה מוצא באנשי סדום, שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנא' בהם איוב כח ארץ ממנה יצא לחם - תחתיה נהפך כמו אש; אמרו אנשי סדום הרי מזון אצלינו, נעמוד ונשכח תורת רגל מבינינו. אמר להם המקום: בטובות שהיטבתי לכם אתם מבקשים לשכח תורת הרגל מביניכם? אני משכח אתכם מן העולם. מה נאמר בהם איוב כח פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו, איוב יב לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו. וכן הוא אומר יחזקאל טז חי אני נאם ה' אלהים אם עשתה סדום אחותך היא ובנותיה כאשר עשית היא ובנותייך. הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה, ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני, ואסיר אתהן כאשר ראיתי.

כיוצא בו אתה אומר בראשית יג וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה - ואומר בראשית יט ותשקין את אביהם יין בלילה ההוא; וכי מאין להם יין במערה? אלא שנזדמן להם יין לשעה. וכן הוא אומר יואל ד והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אם כן נתן הקב"ה למכעיסיו - ק"ו לעושי רצונו.

וכבר היה רבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא נכנסים לרומי, שמעו קול המייה של מפטילון עד ק"כ מיל. התחילו הם בוכים ור' עקיבא מצחק! אמר להם ר' עקיבא: אתם למה בכיתם? אמרו לו: ואתה למה אתה מצחק? אמר להם ואתם למה בכיתם? אמרו לו לא נבכה, שהגוים עובדי ע"ז מזבחים לאלילים ומשתחוים לעצבים, יושבים בשלוה ושאנן, ובית הדום של אלהינו יהיה לשריפת אש, ומדור לחית השדה!? אמר להם: אף אני, לכך צחקתי: אם כן עשה למכעיסיו - ק"ו לעושי רצונו.

שוב פעם היו עולים לירושלם. הגיעו לצופים - וקרעו בגדיהם. הגיעו להר הבית - וראו שועל אחד יוצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הם בוכים, ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: עקיבא, לעולם אתה מתמיה, שאתה מצחק ואנו בוכים! אמר להם: ואתם, למה בוכים? - אמרו לו: ולמה לא נבכה? על מקום שכתוב בו במדבר א "והזר הקרב יומת", והרי שועל יוצא מתוכו! עלינו מתקיים איכה ה "על זה היה דוה לבנו, על אלה חשכו עינינו, על הר ציון ששמם, שועלים הלכו בו"! אמר להם: אף אני לכך צחקתי, שכן הוא אומר ישעיה ח "ואעידה לי עדים נאמנים, את אוריה הכהן ואת זכריהו בן ברכיהו". וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? מה אמר זכריה? זכריה ח "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, ואיש משענתו בידו מרוב ימים. ומה אמר אוריה? מיכה ג "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה, והר הבית לבמות יער". אמר לו הקב"ה: הרי לי שנים עדים האלו: אם קיימים דברי אוריה - קיימים דברי זכריה; ואם בטלים דברי זכריה - בטלים דברי אוריה! שמחתי שנתקיימו דברי אוריה, לסוף עתידים דברי זכריה להתקיים! ובלשון הזה אמרו לו: עקיבא עקיבא נחמתנו.


ד"א ואכלת ושבעת - השמרו לכם פן יפתה לבבכם - אמר להם: הזהרו שלא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה, שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לע"ז, שנאמר שמות לב סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה. ואומר שמואל א כו אם ה' הסיתך בי ירח מנחה, ואם בני אדם - ארורים הם לפני ה', כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי תעלה על דעתך, דוד מלך ישראל עובד ע"ז? אלא כיון שפוסק מדברי תורה כאלו הולך ומדבק בע"ז:

וסרתם מן הדרך - מדרך החיים לדרך המות:

ועבדתם אלהים אחרים - וכי אלהים הוא? והלא כבר נאמר ישעיה לז ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה, כי אם מעשה ידי אדם! ולמה נקרא שמם אלהים אחרים? שעושים את עובדיהם אחרים.

ד"א למה נקרא שמם אלהים אחרים - שאחרים הם לעובדיהם. וכן הוא אומר ישעיה מו אף יצעק אליו ולא יענה, מצרתו לא יושיענו.

ר' יוסי אומר: למה נקרא שמם אלהים אחרים? שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר, אלו הן נקראים על שמם - היה בהם צורך. והרי נקראים על שמו - ולא היה בהם צורך! ואימתי נקראים על שמו? בימי דור אנוש, שנאמר בראשית ד ולשת גם הוא יולד בן ויקרא שמו אנוש, אז הוחל לקרוא בשם ה'.

באותה שעה עלה אוקיינוס והציף שלישו של עולם, אמר להם הקב"ה: אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם על שמי - אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא על שמי, שנא' עמוס ה הקורא למי הים וישפכם ה' צבאות שמו. ר' יצחק אומר אלו נפרע שמה של ע"ז - לא ספקו להם כל עורות שבעולם. ר' אליעזר אומר: למה נקרא שמם אלהים אחרים? שמחדשים להם אלוהות הרבה; שאם היה של זהב וצריך לו - עושהו של כסף, ואם היה של כסף וצריך לו - עושהו של נחושת, ואם היה של נחושת וצריך לו - עושהו של ברזל, ואם היה של ברזל וצריך לו - עושהו של עופרת, ואם היה של עופרת - עושהו של עץ.

רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר: צא וראה לשון שתפסה תורה: מולך - כל שימליכוהו עליהם, אפילו קיסם אפילו צרור.

ד"א למה נקרא שמן אחרים? שהן אחרים במעשיהם. שמי שהם אחרים שבמעשיהם קראם אלהות:

והשתחויתם להם - להם אתם משתחוים, לי אין אתם משתחוים; וכן הוא אומר שמות לב וישתחוו לו ויזבחו לו. אחרים אומרים: אלו לא שתפו ישראל שמו של הקב"ה בע"ז - היו כלים מן העולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: והלא כל המשתף שם שמים בע"ז הרי הוא חייב כלייה, שנא' שמות כב זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו! אלא מה ת"ל אלהים אחרים? מלמד שעשו להם עגלים הרבה, וכן הוא אומר דברי הימים ב כט גם סגרו דלתי האולם ויכבו את הנרות וקטורת לא הקטירו. מקטירים היו - לדבר אחר. בקודש לא העלו - בחולין העלו. לאלהי ישראל לא העלו - אבל מעלים הם לדבר אחר.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

אם עשיתם כן, וחרה אף ה' בכם - משל למלך ששיגר את בנו לבית המשתה, והיה יושב ומפקדו. אומר לו: אל תאכל יותר מצרכך, כדי שתהיה נקי לביתך. לא השגיח הבן ההוא, אכל ושתה יותר מצרכו, והקיא וטינף את בני המסיבה. נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטרין. כך אמר להם הקב"ה לישראל: הכנסתי אתכם לארץ טובה ורחבה, לארץ זבת חלב ודבש, לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ולברך שמי עליה. לא הייתם בטובה - היו בפורענות, וחרה אף ה'.

ד"א וחרה אף ה' בכם - שומע אני שהם כלים מן העולם? ת"ל ועצר את השמים וגו'. ה' מיני פורעניות הם, עתידים לבוא עליכם. וכן הוא אומר (דברים לב) חיצי אכלה בם. חיצי כלים, והם אינן כלים. וכן הוא אומר: כלה את חמתו שפך חרון אפו.

נאמר כאן אף ונאמר להלן אף חרי. מה חרי אף האמור להלן - חרב, אף חרי האמור כאן חרב. ומה חרי אף האמור להלן - דבר וחיה רעה, אף חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה. ומה חרי אף האמור להלן - עצירת גשמים וגלות, אף חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות. נמצינו למדים שכל מקום שנאמר חרי אף - חמשה מיני פורעניות הם: חרב וחיה רעה ורעב ודבר ועצירת גשמים וגלות.

ד"א וחרה אף ה' בכם - ולא באומות העולם, שיהיו אומות העולם אומרים: הם שרוים בטובה והם שרוים בצער, אומות העולם אין קוברים בניהם ובנותיהם - והם קוברים בניהם ובנותיהם:


ועצר את השמים - שיהו עננים טעונים גשמים, ואין מורידים גשמים אפילו טיפה אחת. ומנין אפילו טללים ורוחות? תלמוד לומר ויקרא כו ונתתי את שמיכם כברזל. או אינו אלא בית השלחין יהיה עושה פירות? תלמוד לומר ואת ארצכם כנחושה:

והאדמה לא תתן את יבולה - אף לא מה שאתה מוביל לה. או אינו אלא יהי אילן עושה פירות? תלמוד לומר ויקרא כו ועץ השדה לא יתן פריו. או ילך לחו"ל ויהיה שרוי בטובה? תלמוד לומר דברים כח והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל.

דבר אחר וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהי' מטר - אחר כל הייסורים שאני מביא עליך - אני מגלה אתכם. קשה היא גלות, שהיא שקולה כנגד הכל, שנ' דברים כט ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול - וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. ואומר ירמיה טו והיה כי יאמר אליך אנה נצא ואמרת כה אמר ה' אלהים אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב - ואשר לשבי לשבי. ואומר עמוס ז כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק, ואתה על אדמת טמאה תמות - וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ואומר ירמיה כב אל תבכו למת ואל תנודו לו, בכו בכה להולך, כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו. זה יהויקים מלך יהודה. מה נאמר בו? קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים.

בכו בכה להולך - זה יהויכין מלך יהודה. מה נאמר בו? ושינה את בגדי כלאו. נמצינו למדים שנבלת יהויקים מלך יהודה, שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה, חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה, שהיה כסאו מעל כל המלכים, ואוכל ושותה בטרקלין של מלכים.

ד"א ואבדתם מהרה - מיד אני מגלה אתכם, ואיני נותן לכם ארוכה. וא"ת אנשי דור המבול היה להם ארוכה ק"כ שנה? - אנשי דור המבול לא היה להם ממי שילמדו, אתם יש לכם מה שתלמודו.

ד"א ואבדתם מהרה - גולה אחר גולה. וכן אתה מוצא בעשרת השבטים, גולה אחר גולה. וכן אתה מוצא בשבט בנימן, גולה אחר גולה. גלו בשנת ז' לנבוכדנצר, בשנת י"ח, בשנת ך'. ר' יהושע בן קרחה אומר: משל ללסטים שנכנסו בשדה בעל הבית, וקצר קופתו של בעל הבית, ולא הקפיד בעל הבית. קצר בשבילם, ולא הקפיד בעל הבית; עד שגדש קמתו ויצא. וכן אתה אומר ישעיה ח כי לא מועף לאשר מוצק לה, כעת הראשון היקל ארצה זבולן וארצה נפתלי, והאחרון הכביד.

ר' שמעון בן יוחי אומר: משנאמר בהם מהרה - לא גלו אלא לאחר זמן; ק"ו למי שלא נאמר בהם מהרה, שנאמר יחזקאל לח מימים רבים תפקד.

ד"א ואבדתם מהרה - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר ירמיה לא הציבי לך ציונים - אלו המצות שישראל מצויינים בהם. שימי לך תמרורים - זה חרבן בית המקדש, וכן הוא אומר תהלים קלז אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני. שיתי לבך למסלה דרך הלכת - אמר להם הקב"ה לישראל: בני, ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה, מיד אתם חוזרים לעריכם, שנאמר שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה.

ד"א ואבדתם מהרה - מהרה אתם גולים, ואי אתם נכנסים לארץ טובה. כיוצא בה אתה אומר ר' יהודה אומר: טובה זו תורה, וכן הוא אומר משלי ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם - זו תורה: וקשרתם אותם לאות על ידכם - אלו תפילין: אין לי אלא תפילין ותלמוד תורה, שאר מצות שבתורה מנין? הרי אתה דן מבנין אב שבין שניהם: לא ראי תפילין כראי תלמוד תורה, ולא ראי ת"ת כראי תפילין; הצד השוה שבהם - שהם מצות הגוף שאינן תלויות בארץ, ונוהגת בארץ ובחו"ל; ושתלוייה בארץ - אינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מן הערלה והכלאים. ר' אליעזר אומר: אף החדש:

ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם - מגיד הכתוב שנמשלו דברי תורה בסם החיים. משל למלך שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטיה על מכתו. אמר לו: בני, כל זמן שרטיה זו על מכתך - אכול ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן - ואין אתה נזוק; ואם אתה מעבירה - הרי אתה מעלה נומי! כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, בראתי לכם יצר הרע - בראתי לכם תורה תבלין. כל זמן שאתם עוסקים בה - אינו שולט בכם, שנאמר בראשית ד הלא אם תטיב שאת. ואם אין אתם עוסקים בתורה - הרי אתם נמסרים בידו, שנא' בראשית ד ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ, ולא עוד, אלא שמשאו ומתנו בך; שנאמר ואליך תשוקתו. ואם אתה רוצה - אתה מושל בו, שנא' ואתה תמשול בו. ואומר משלי כה אם רעב שונאך האכילהו לחם - האכילהו לחמה של תורה, ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו. רע הוא יצר הרע, מי שבראו מעיד עליו, שנא' בראשית ח כי יצר לב האדם רע מנעוריו:

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם - בניכם ולא בנותיכם, דברי ר' יוסי בן עקביא: מכאן אמרו: כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה, ואם אין מדבר עמו לשון הקודש ואינו מלמדו תורה - ראוי לו כאלו קוברו; שנ' ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם; אם למדתם אותם את בניכם - ירבו ימיכם וימי בניכם, ואם לאו - יקצרו ימיכם, שכך דברי תורה נדרשים מכלל לאו אתה שומע הן, ומכלל הן לאו:

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

למען ירבו ימיכם - בעולם הזה: וימי בניכם - לימות המשיח: כימי השמים על הארץ - לעולם הבא:

אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לכם אין כתיב כאן, אלא לתת להם; נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה:

כימי השמים על הארץ - שיהו פניהם של צדיקים כיום, וכן הוא אומר שופטים ה ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידים להקביל פני שכינה לעולם הבא, ואלו הן: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, יפה כלבנה ברה כחמה, והמשכילים יזהירו כזוהרי הרקיע, וכברקים ירוצצו, למנצח על שושנים לבני קרח, ויהי כזית הודו.

תהלים קכא שיר המעלות אין כתיב כאן, אלא שיר למעלות, למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבוא. ר' אומר: שיר המעלות אין כתיב כאן, אלא שיר למעלות, ששם מעלה זו למעלה מזו. או לפי שיש מעלה מזו למעלה מזו זו למעלה מזו, שומע אני מביניהם איבה וקנאה ותחרות? ת"ל ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד: מה כוכבים, אין ביניהם איבה וקנאה ותחרות - אף צדיקים אין ביניהם איבה וקנאה ותחרות. ומה כוכבים, שאין אורו של זה דומה לזה - אף צדיקים כך.

דבר אחר ומצדיקי הרבים - אלו גבאי צדקה. ר' שמעון בן מנסיא אומר: אלו זקנים, וכן הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. מי גדול: האוהבים או המאהיבים? הוי אומר המאהיבים על האוהבים, ואומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ק"ו המאהיבים.

ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד - מה כוכבים, רמים ומנוטלים על כל באי העולם - כך צדיקים, רמים ומנוטלים על כל באי העולם. ומה כוכבים, רואים אורם מסוף העולם ועד סופו - כך צדיקים, רואים אורם מסוף העולם ועד סופו. מה כוכבים, פעמים נגלים פעמים נכסים. ומה כוכבים, כתות כתות שאין להם מנין - כך צדיקים, כתות כתות שאין להם מנין. אם ישראל עושים רצונו של מקום - הרי הם ככוכבים; ואם לאו - הרי הם כעפר. וכן הוא אומר מלכים ב יג כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש.

דבר אחר, כימי השמים על הארץ - שיהו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים. וכן הוא אומר ישעיה סו כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה'. והרי דברים ק"ו: ומה שמים וארץ, שלא נבראו אלא לכבודם של ישראל, חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים - ק"ו לצדיקים, שבעבורם נברא העולם.

רבי יהושע בן קרחה אומר: כימי העץ יהיו ימי עמי. אין עץ אלא תורה, שנ' משלי ג עץ חיים היא למחזיקים בה. והרי דברים ק"ו: ומה אם התורה, שלא נבראת אלא לכבודן של ישראל, הרי היא קיימת לעולמי עולמים - ק"ו לצדיקים, שבשבילם נברא העולם.

ר' יהושע בן קרחה אומר: קהלת א דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. אל תקרי כאן אלא ארץ הולכת וארץ בא, ודור לעולם עומד. ולפי ששינו מעשיהם - שינה הקב"ה עליהם מעשה בראשית. וכן הוא אומר הושע ב והיה מספר בני ישראל כחול הים, וכתוב שם: אשר לא ימד ולא יספר. כשישראל עושים רצונו של מקום - הם כחול הים. ואם לאו - והיה מספר בני ישראל כחול הים. ואומר ישעיה ל עד אם נותרתם כתורן על ראש ההר. ואומר עמוס ה כי כה אמר ה', העיר היוצאת אלף תשאיר מאה, והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל. והיה מספר בני ישראל - זה מספר שמים. כחול הים - זה מספר אדם.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - למה נאמר? לפי שנאמר: "תשמרון את מצות ה' אלהיכם". מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד - כך יהא אדם צריך להזהר בתלמוד שלא יאבד. וכן הוא אומר משלי ב אם תבקשנה ככסף. מה כסף קשה לקנותו - כך דברי תורה קשים לקנותם. או מה כסף קשה לאבד, אף דברי תורה קשים לאבדם? ת"ל איוב כח לא יערכנה זהב וזכוכית, קשים לקנותם כזהב - ונוחים לאבדם ככלי זכוכית, ותמורתה כלי פז.

היה ר' שמעון אומר: דברים ד רק השמר לך ושמור נפשך מאד - משל למלך שצד צפור, ונתנו ביד עבדו. אמר לו הוי זהיר בציפור זה לבני. אם אתה אבדתו - לא תהיה סבור צפור כאיסר אבדתי, אלא כאלו אבדת את נפשך! וכן הוא אומר דברים לב כי לא דבר רק הוא מכם וגו'.

ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל לשני אחים שהיו מסגלים ממון אחר אביהם. אחד מצרף דינר ואוכל, ואחד מצרף דינר ומניחו. זה שמצרף דינר ואוכל - נמצא שאין בידו כלום; זה שמצרף דינר ומניחו - נמצא עשיר לאחר זמן! כך תלמידי חכמים: למד ב' או ג' דברים ביום, ב' וג' פרקים בשבת, ב' וג' פרשיות - נמצא עשיר לאחר זמן, ועליו נאמר משלי יג וקובץ על יד ירבה. וזה שאומר: היום אני לומד! היום אני שונה! למחר אני שונה! - נמצא אין בידו כלום, ועליו הוא אומר משלי י נרדם בקיץ בן מביש, ואומר משלי כ מחורף עצל לא יחרוש, ואומר משלי כד על שדה איש עצל עברתי - זה שקנה שדה כבר. ועל כרם אדם חסר לב - זה שקנה כרם, ואומר הואיל וקנה שדה וקנה כרם - לא עמל בהם. מנין שסופו נקרא עצל? ת"ל על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב; ולמה נקרא שמו חסר לב? על שקנה שדה וכרם, ולא עמל בהם. ומנין שסופו להניח שנים ושלשה דברים בפרשה? - והנה עלה כולו קמשונים. ומנין שהוא מבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא? שנ' כסו פניו חרולים. ועוד הוא אומר משלי כד וגדר אבניו נהרסה: מתוך שראה שאין עומדת בידו - הוא יושב ומטמא את הטהור, ומטהר הטמא, ופורץ גדרים של חכמים. מה עונשו של זה? בא שלמה ופירש עליו בקבלה קהלת י ופורץ גדר ישכנו נחש. הא למדת, שכל הפורץ גדרים של חכמים לסוף פורעניות באים עליו.

ר' שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר משלי כז נפש שבעה תבוס נופת - זה תלמיד שלא למד מתחילתו. ונפש רעבה כל מר מתוק - לא היה אלא מי שלמד. ד"א נפש שבעה תבוס נופת - מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמה, סובין בפני עצמם, קיבר בפני עצמה - כך ת"ח יושב ומדקדק בדברי תורה ומברר דברי תורה ומשקלם: איש פלוני אוסר, איש פלוני מתיר. איש פלוני מטמא, איש פלוני מטהר.

ר' יהודה אומר: תלמיד שכחו יפה דומה לספוג, שהוא סופג את הכל. שני לו דומה למוך, שאינו סופג אלא צרכו - זה שהוא אומר דין ששנה לו רבו. ר' שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר משלי ה שתה מים מבורך - שתה ממים שבבורך, ואל תשתה עכורים ותמשך עם דברי מינים. ר' עקיבא אומר: הרי הוא אומר שתה מים מבורך - בור, תחילתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו. לא היה אלא מה שבתוכו! כך תלמיד חכם לא למד מתחילתו כל דבר, לא שנה אלא מה שלמד. ונוזלים מתוך בארך. מה באר מתמלאת מים חיים מכל צדדיה - כך באים תלמידים ולומדים הימנו. וכן הוא אומר משלי ה יפוצו מעיינותיך חוצה. נמשלו דברי תורה למים: מה מים חיים לעולם - אף דברי תורה חיים לעולם, שנא' משלי ד כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ומה מעלים את הטמא מטומאתו - כך דברי תורה מעלים את האדם מדרך רעה לדרך טובה, שנא' תורת ה' תמימה משיבת נפש. ומה מים חנם לעולם - אף דברי תורה חנם לעולם, שנאמ' ישעיה נה הוי כל צמא לכו למים. ומה מים שאין להם דמים - אף דברי תורה אין להם דמים, שנאמר משלי ג יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה.

אי מה מים אין משמחים לבו שלמד, אף דברי תורה אין משמחים? ת"ל שיר השירים א כי טובים דודיך מיין: מה יין משמח - אף דברי תורה משמחים את הלב, שנ' תהלים יט פקודי ה' ישרים משמחי לב. ומה יין, אתה טועם טעם יין מתחילתו, כל זמן שהוא מתיישן בקנקן סופו להשביח - אף דברי תורה, כל זמן שהם מתיישנים בגוף סופם להשביח, שנאמר איוב יב בישישים חכמה ואחרית ימים תבונה. ומה יין, אי אפשר לו להתקיים לא בכלי זהב ולא בכלי כסף אלא במי שהוא גרוע שבכלים, בכלי חרש - כך דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שהוא מימיך את עצמו.

או מה יין, פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף אף דברי תורה כן? ת"ל שיר השירים א לריח שמניך טובים שמן תורק שמך: מה שמן יפה לראש ויפה לגוף - אף ד"ת יפים לראש ויפים לגוף, שנאמ' משלי ג רפאות תהיה לשרך ושקוי לעצמותיך, ואומר משלי א כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, ואומר משלי ד תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך. נמשלו דברי תורה לשמן ודבש, וכן הוא אומר תהלים יט ומתוקים מדבש ונופת צופים.

ד"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - מנין אתה אומר, שאם שמע אדם מדברי תורה - ראשון מקיימו; שכשם שראשון מתקיים בידו כך אחרונים מתקיימים בידו? ת"ל כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. או אינו אלא לפי ששונה ראשונים ומשכחם; כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו כך אין האחרונים מתקיימים בידו? ת"ל והיה אם שכוח תשכח. אין אתה מעלים עיניך ממנו עד שילך לו, שנא' משלי כג התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. וכתוב במגילת חסידים: אם תעזבנו יום יומים אעזבך.

ד"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - שמא תאמר ישנן בני הזקנים, ישנן בני הגדולים, ישנן בני הנביאים! - תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת; מגיד הכתוב שהכל שוים בתורה! וכן הוא אומר דברים לג תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כהנים לוים וישראלים אין כתוב כאן, אלא קהלת יעקב. וכן הוא אומר דברים כט אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. מה אלו לא היו במעמד זה, שעמד וקיים תורה בישראל - לא היתה תורה משתכחת מישראל. ומה אלו לא עמד שפן בשעתו ועזרא בשעתו ור' עקיבא בשעתו - לא היה תורה משתכחת מישראל. ואומר משלי טו דבר בעתו מה טוב, דבר שאמר זה שקול כנגד הכל. הרי הוא אומר עמוס ח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. דבר היתר, שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנגע בככר, לידע אם תחילה הוא אם שנייה הוא. רשב"י אומר: עתידה תורה שתשכח מישראל! והלא כבר נאמר כי לא תשכח מפי זרעו?! אלא איש פלוני אוסר, איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא, איש פלוני מטהר - ולא ימצאו דבר ברור.

ד"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - שמא תאמר, הרי אני קורא פרשה קשה ומניח את הקלה? ת"ל דברים לב כי לא דבר רק הוא מכם. דבר שאתם אומרים ריקים הוא - לא ריקה הוא, אלא מכם; כי הוא חייכם ואורך ימיכם. שלא תאמר: למדתי הלכות די לי! - ת"ל כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, כל המצוה למוד: מדרש הלכות ואגדות. וכן הוא אומר דברים ח למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם - זה מדרש, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם - אלו הלכות ואגדות. וכן הוא אומר משלי כז חכם בני ושמח לבי, ואשיבה חורפי דבר, ואומר משלי כג בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. ר' שמעון בן יוחאי אומר: אין לי אלא אביו שבארץ, אביו שבשמים מנין? ת"ל גם אני לרבות אביו שבשמים:

אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה - למה נאמר? לפי שהוא אומר שמור תשמרו את מצות ה' אלהיכם! שומע אני, כיון ששומע אדם דברי תורה - ישב לו ולא יעשה? ת"ל לעשותם, תשוב לעשותם. למד אדם תורה - הרי בידו מצוה אחת, לימד ושמר - הרי בידו שתי מצות, למד ושמר ועשה - אין למעלה המינו:

לאהבה את ה' אלהיכם - שמא תאמר, הריני אלמד תורה בשביל שאקרא חכם, בשביל שאשב בישיבה, בשביל שאאריך ימים לעולם הבא? - ת"ל לאהבה את ה' אלהיכם: למוד מכל מקום, וסוף הכבוד לבוא. וכן הוא אומר משלי ד כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואו' משלי ג עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, ואומר תתן לראשך לוית חן - בעולם הזה; עטרת תפארת תמגנך - לעולם הבא. ואומר' משלי ג אורך ימים בימינה, ובשמאלה עושר וכבוד - בעולם הזה. ר' אליעזר ברבי צדוק אומר: עשה דברים לשם פעולתם, דבר בהם לשמן. וכן הוא היה אומר: ומה בלשצר, שנשתמש בכלי בית המקדש, וכלי חול הוו - נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העה"ב; המשתמש בכלי שבו נבראו העולם הזה והעה"ב - על אחת כמה וכמה שנעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא:


ללכת בכל דרכיו - אלו דרכי הקב"ה, שנ' שמות לד ה' ה' אל רחום וחנון, ארץ אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עון ופשע וחטאה ונקה. ואו' יואל ג כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. וכי היאך אפשר לו לאדם להיקרא בשמו של הקב"ה? אלא מה המקום נקרא רחום וחנון - אף אתה הוי רחום וחנון ועשה מתנת חנם לכל. מה הקב"ה נקרא צדיק, שנ' תהלים קמה צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו - אף אתה הוי צדיק. הקב"ה נקרא חסיד, שנאמ' וחסיד בכל מעשיו - אף אתה הוי חסיד; לכך נאמר כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, ואומר ישעיה מג כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו, ואו' משלי טז כל פעל ה' למענהו:

ולדבקה בו. וכי היאך אפשר לו לאדם לעלות במרום ולהדבק בו? והלא כבר נאמר דברים ד כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! ואומר דניאל ז כורסיה שביבים דנור יגלגלוהי נור דליק! אלא הדבק בחכמים ובתלמידים, ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום ונטלתם. ולא שעלית ונטלת בשלום, אלא אפילו כאלו עשית מלחמה ונטלת! וכן הוא אומר תהלים סח עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.

דורשי רשומות אומרים: רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם? - למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו. ואם עשיתם מה שעליכם - אף אני אעשה מה שעלי:

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

והוריש ה' - ה' מוריש, ואין ב"ו מוריש: את כל הגוים - שומע אני כמשמעו? ת"ל האלה. אין לי אלא אלה הגוים, מנין לרבות מסייעיהם? ת"ל האלה: מלפניכם - שתהיו אתם גדלים והולכים, והם מתמעטים והולכים. וכן הוא אומר שמות כג מעט מעט אגרשנו מפניך... לא אגרשנו מפניך בשנה אחת, דברי רבי יצחק.

אמר ר' אלעזר בן עזריה: לפי שישראל צדיקים הם, למה הם יראים מן החיה? והלא כבר נאמר איוב ה כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך! וא"ת למה יגע יהושע כל אותה היגיעה? אלא לפי שחטאו ישראל נגזר להם, מעט מעט אגרשנו מפניך:

וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם - גדולים בקומה, ועצומים בכח. מכם - אף אתם גדולים ועצומים, אלא שהם גדולים מכם. ר' אליעזר בן יעקב אומר: משל לאדם שאומר: איש פלוני גבור, וזה - גבור הוא. זה גבור, שהלה גבור הימנו.

ד"א מכם - למה נאמר עוד? והלא כבר נאמר שבעה גדולים ועצומים מכם, ומה ת"ל מכם? מלמד שהאמורי, משבעה עממים, גדול וקשה כנגד כל ישראל. וכן הוא אומר עמוס ב ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים:

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה - ואם ללמד על תחומי א"י, הרי כבר נאמר יהושע א מן המדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת! ומה ת"ל אשר תדרוך כף רגלכם? אמר להם: כל מקום שתכבשו חוץ מן המקומות האלו - הרי הוא שלכם. או אינו אלא רשות בידם, לכבש חו"ל עד שלא יכבשו את הארץ? ת"ל וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם, ואח"כ כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה. שלא תהא ארץ ישראל מטמאה בגלוליהם ואתם חוזרים ומכבשים חו"ל, אלא משתכבשו א"י - תהיו רשאים לכבש חו"ל.

הרי שכבשו חו"ל, מנין שמצוות נוהגת שם? הרי אתה דן: נאמר כאן יהיה ונאמר להלן יהיה; מה יהיה האמור כאן מצוות נוהגות שם - אף להלן מצוות נוהגות שם. וא"ת מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה, ואין מצוות נוהגות שם? אמרו: דוד עשה שלא כתורה! התורה אמרה משיכבשו לארץ תהיו רשאים לכבוש חו"ל, הוא לא עשה כן, אלא חזר וכיבש ארם נהרים וארם צובה - ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלם לא הוריש! אמר לו הקב"ה: סמוך לפלטירין שלך לא הורשת, היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה?

הרי שהבשן בחו"ל. ומנין שכנגדו בים, הרי היא שלהם? ת"ל מן המדבר והלבנון הזה עד הנהר הגדול נהר פרת, ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם - והמדבר גבולכם.

מן הנהר הגדול נהר פרת - מן הנהר גבולכם, ואין הנהר גבולכם. אם כיבשתם את הנהר - יהיה גבולכם, והנהר גבולכם:

ועד הים הגדול מבוא השמש - עד הים גבולכם, ואין הים גבולכם. אם כיבשתם - יהיה גבולכם. וכן הוא אומר במדבר לד וגבול ים - והיה לכם הים הגדול וגבול יהיה גבולכם. נמצינו אומרים: כל מקום שהחזיקו עולי בבל, מארץ מצרים עד כזיב - לא נאכל ולא נעבד. עולי מצרים - נאכל ולא נעבד.

תחום ארץ ישראל ועד מקום שהחזיקו עולי בבל: פרשת אשקלון, חומת מדבר, שרשך רור חמת ועכו מגיאתו, וגיאתו עצמה, סברתה ובית זניתא, קצרא דגלילא, קנייא רעייא מצי רעבתא, כמותה דכריין נהו ראתא דיתר, נחלא דאבצאל בית עד מרעשת לולא דבתא, כרכא דכר סנגרא מיסף, ספנתא נקובתא רעיון תרנוגלא, עילאה דקיסרי בית סוכת קנת ורקם, תחגרא וטרכונא דנימרא דבתחום בוצרא, משקא וחשבון ונחלא דורד מכותא נימרון עליה זירזא, ורקם גיאה וגבנייא דאשקלון. ודרך גדולה הולכת למדבר:

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

לא יתיצב איש בפניכם - אין לי אלא איש, אומה או משפחה, אשה בכשפיה מנין? ת"ל לא יתיצב איש בפניכם, לא יתיצב מכל מקום. אם כן למה נאמר איש? אפילו כעוג מלך הבשן:

פחדכם ומוראכם. הרי אם מפחדים הם - יראים הם! אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים; וכן הוא אומר יהושע ה ויהי כשמוע מלכי האמורי אשר בעבר הירדן וגו', וכן רחב היא אומרת יהושע ב שמענו אשר הוביש ה' את מי הירדן לפני בני ישראל עד עוברם וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל. וא"ת שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים - והלא כבר נאמר יהושע ב וישלח יהושע בן נון מן השטים ב' מרגלים חרש לאמר, והרי יריחו היתה בכלל, ולמה יצתה? שהיתה קשה כנגד כולם.

כיוצא בו אתה אומר שמואל ב ב ויפקדו מאנשי דוד י"ט איש ועשאל, והלא עשאל היה בכלל, ולמה יצא? מגיד הכתוב שהיה קשה כנגד כולם. כיוצא בדבר אתה אומר מלכים א יא והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה, והלא בת פרעה היתה בכלל, ולמה יצאת? מלמד שהוא מחבבה יותר מכולם, וכלפי חטא שהחטיאה אותו יותר מכולם. אמרו: ביום שנתחתן שלמה עם בת פרעה - ירד גבריאל נעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך של רומי. וביום שהעמיד ירבעם ב' עגלים עמד רמוס ורומולוס ובנו ב' כרכין ברומי:

יתן ה' אלהיכם - למה נאמר? לפי שנא' שמות כג שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך. שמא יאמרו ישראל: הרי אנו עולים להשתחוות, מי משמר לנו את ארצנו? אמר להם הקב"ה: עלו, ושלכם אני שומר, לפי שנאמר שמות לד ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות. אם בעיניו אינה חמודה, כיצד הוא בא ליטול נכסיו ובהמתו? וכן אתה מוצא בישראל, כשהיו עושים רצונו של מקום, מה אמר נעמן לו לאלישע, מלכים ב ה ולא יותן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה. והרי דברים ק"ו: ומה אם עפר הרי הוא מתיירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות, כיצד הוא בא ליטול נכסיו ובהמתו? לכך נא' יתן ה' אלהיכם על פני כל האדמה אשר תדרכו בה: כאשר דבר לכם - והיכן דבר? שמות כג את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם:

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

פרשת ראה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה - לפי שנאמר דברים ל החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, שמא יאמרו ישראל, הואיל ונתן הקב"ה לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המות - נלך באיזו מהם שנרצה? ת"ל ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך! משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים, והיו לפניו שני שבילים: אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור; והיה מודיע את העוברים ואת השבים, ואומר להם: שאתם רואים שביל שתחילתו מישור - בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור, וסופו לצאת בקוצים; ואתם רואים שביל זה שתחלתו קוצים - בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים, וסופו לצאת במישור. כך אמר להם משה לישראל: אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים - בשנים ושלשה ימים הם מצליחים בעולם הזה, וסופו לדחות באחרונה; שנאמר משלי כד כי לא תהיה אחרית לרע, ואומר קהלת ד הנה דמעת העשוקים, ואומר קהלת ד הכסיל חובק את ידיו, ואומר משלי ד דרך רשעים באפילה. והם רואים את הצדיקים, כשהם מצטערים בעולם הזה - בשנים ושלשה ימים מצטערים, וסופן לשמוח באחרונה; שנאמר דברים ח להטיבך באחריתך, ואומר קהלת ז טוב אחרית דבר מראשיתו, ואומר ירמיה כט כי אני ידעתי את המחשבות אשר אני חושב, ואומר תהלים צז אור זרוע לצדיק, משלי ד אורח צדיקים כאור נוגה.

ר' יהושע בן קרחה אומר: משל למלך שעשה סעודה, והזמין כל האורחים, והיה אוהבו מיסב ביניהם, והיה דומה ליטול מנה יפה, ולא היה בו דיעה. כיון שראה שאין בו דיעה, אחז את ידו והניחה על המנה היפה. וכן הוא אומר תהלים טז ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי. יש לך אדם שניתן לו חלקו, ואינו שמח בחלקו; אבל ישראל מודים ומקלסים, שאין חלק יפה כחלקן, ולא נחלה כנחלתן, ולא גורל כגורלם, וכן מודים ומשבחים על כך, וכן דוד הוא אומר תהלים טז "חבלים נפלו לי בנעימים", ואומר: "אברך את ה' אשר יעצני":

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

ברכה וקללה - הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו. כיוצא בו אתה אומר בראשית ד הלא אם תטיב שאת - ברכה, ואם לא תטיב - שאת קללה. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מי לחשך? אמרה תורה הברכה והקללה: הברכה אם תשמעון, והקללה אם לא תשמעון. כיוצא בו אתה אומר משלי יח מות וחיים ביד לשון. אוהב את הטוב - אוכל הפירות; אוהב את הרעה - אוכל פירות. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מי לחשך? אמרה תורה תהלים לד נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. כיוצא בו אתה אומר משלי יא הן צדיק בארץ ישולם. ר' יוסי בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מי לחשך? אמרה תורה משלי טז כל פעל ה' למענהו:

והקללה אם לא תשמעו - נמצינו למדים שלא צוה משה רבינו את ישראל אלא משכלה ימיו,משנטה למות,משראה כל הנסים שנעשו.לכך נאמר במשה אחרי הכותו:

וסרתם מן הדרך - דרך חיים לדרך מות: מן הדרך אשר צויתי אותם ללכת אחרי אלהים אחרים - מכאן אמרו: כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה:

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

והיה כי יביאך - אין והיה אלא מיד: כי יביאך - קבל עליך מצוה האמורה, בשכר שתבוא ותירש:

ונתת את הברכה על הר גריזים - וכי בא הכתוב ללמד שהברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל? והלא כבר נאמר דברים כז ואלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל! ונתת את הברכה על הר גריזים - שיכול שיהו כל הברכות קודמות לקללות? אלא להקיש קללות לברכות: מה קללות בלוים - אף ברכות בלוים. מה קללות בקול רם - אף ברכות בקול רם. ומה קללות בלשון קודש - אף ברכות בלשון קודש. ומה קללות בכלל ופרט - אף ברכות בכלל ופרט. ומה קללות אלו ואלו עונים אמן - אף ברכות אלו ואלו עונים אמן. הפכו פניהם בשעת ברכות אל הר גריזים ובשעת קללות אל הר עיבל:

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

הלא המה בעבר הירדן - מעבר הירדן ואילך, דברי ר' יהודה: אחרי דרך מבוא השמש - מקום שחמה זורחת; ולהלן הוא אומר בראשית יב ויעבר אברהם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. מה אלון האמור להלן - שכם, אף אלון האמור כאן - שכם. אמר ר' אלעזר ברבי יוסי: אמרתי להם לסופרי כותים זייפתם את התורה ולא הנחתם בה כלום! שכתבתם אצל אלוני מורה - אף אנו מודים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותים. אנו למדנו מגזירה שוה, שנא' הלא המה בעבר הירדן, ולהלן הוא אומר ויעבר אברם בארץ וגו', מה אלון מורה האמור להלן - שכם, אף אלון מורה האמור כאן - שכם. אתם, במה למדתם?

ר' אליעזר אומר: לא זה הר עיבל והר גריזים שבין הכותים, שנאמר הלא המה בעבר הירדן - הסמוכים לירדן: אחרי דרך מבוא השמש - מקום שחמה שוקעת; בארץ הכנעני - לא היה אלא מן החוי: היושב בערבה - לא היו אלא בין ההרים: מול הגלגל - אין אלו רואים את הגלגל! ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא בא הכתוב אלא להראותם דרך בשנייה, כדרך שהראם בראשונה: בדרך זו לכו, ואל תלכו בשדות: היושב - ביישוב לכו, ולא במדבר: בערבה - במישור לכו, ולא בהרים:

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

כי אתם עוברים את הירדן - מהעברתכם את הירדן - אתם יודעים שאתם יורשים את הארץ: אשר ה' אלהיכם נותן לכם - בזכותכם: וירשתם אותה וישבתם בה - בשכר שתירש תשב:

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

ושמרתם - זו משנה: לעשות - זו מעשה: את כל החקים - אלו המדרשות: ואת המשפטים - אלו הדינים: אשר אנכי נותן לפניכם היום - יהיו חביבים עליך היום כאלו היום קבלתם אותם מהר סיני, יהו רגילים בפיכם כאלו היום שמעתם אותם.

<< · ספרי על דברים · יא · >>