איוב כח
קיצור דרך: t2728
תנ"ך > איוב > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב
הפרק במהדורה המוטעמת
כח א כִּ֤י יֵ֣שׁ לַכֶּ֣סֶף מוֹצָ֑א
וּ֝מָק֗וֹם לַזָּהָ֥ב יָזֹֽקּוּ׃
ב בַּ֭רְזֶל מֵעָפָ֣ר יֻקָּ֑ח
וְ֝אֶ֗בֶן יָצ֥וּק נְחוּשָֽׁה׃
ג קֵ֤ץ ׀ שָׂ֤ם לַחֹ֗שֶׁךְ
וּֽלְכׇל־תַּ֭כְלִית ה֣וּא חוֹקֵ֑ר
אֶ֖בֶן אֹ֣פֶל וְצַלְמָֽוֶת׃
ד פָּ֤רַץ נַ֨חַל ׀ מֵֽעִם־גָּ֗ר
הַֽנִּשְׁכָּחִ֥ים מִנִּי־רָ֑גֶל
דַּ֖לּוּ מֵאֱנ֣וֹשׁ נָֽעוּ׃
ה אֶ֗רֶץ מִמֶּ֥נָּה יֵֽצֵא־לָ֑חֶם
וְ֝תַחְתֶּ֗יהָ נֶהְפַּ֥ךְ כְּמוֹ־אֵֽשׁ׃
ו מְקוֹם־סַפִּ֥יר אֲבָנֶ֑יהָ
וְעַפְרֹ֖ת זָהָ֣ב לֽוֹ׃
ז נָ֭תִיב לֹא־יְדָ֣עוֹ עָ֑יִט
וְלֹ֥א שְׁ֝זָפַ֗תּוּ עֵ֣ין אַיָּֽה׃
ח לֹֽא־הִדְרִיכ֥וּהוּ בְנֵי־שָׁ֑חַץ
לֹֽא־עָדָ֖ה עָלָ֣יו שָֽׁחַל׃
ט בַּ֭חַלָּמִישׁ שָׁלַ֣ח יָד֑וֹ
הָפַ֖ךְ מִשֹּׁ֣רֶשׁ הָרִֽים׃
י בַּ֭צּוּרוֹת יְאֹרִ֣ים בִּקֵּ֑עַ
וְכׇל־יְ֝קָ֗ר רָאֲתָ֥ה עֵינֽוֹ׃
יא מִ֭בְּכִי נְהָר֣וֹת חִבֵּ֑שׁ
וְ֝תַעֲלֻמָ֗הּ יֹ֣צִא אֽוֹר׃
יב וְֽ֭הַחׇכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א
וְאֵ֥י זֶ֗֝ה מְק֣וֹם בִּינָֽה׃
יג לֹא־יָדַ֣ע אֱנ֣וֹשׁ עֶרְכָּ֑הּ
וְלֹ֥א תִ֝מָּצֵ֗א בְּאֶ֣רֶץ הַחַיִּֽים׃
יד תְּה֣וֹם אָ֭מַר לֹ֣א בִי־הִ֑יא
וְיָ֥ם אָ֝מַ֗ר אֵ֣ין עִמָּדִֽי׃
טו לֹא־יֻתַּ֣ן סְג֣וֹר תַּחְתֶּ֑יהָ
וְלֹ֥א יִ֝שָּׁקֵ֗ל כֶּ֣סֶף מְחִירָֽהּ׃
טז לֹא־תְ֭סֻלֶּה בְּכֶ֣תֶם אוֹפִ֑יר
בְּשֹׁ֖הַם יָקָ֣ר וְסַפִּֽיר׃
יז לֹא־יַעַרְכֶ֣נָּה זָ֭הָב וּזְכוֹכִ֑ית
וּתְמ֖וּרָתָ֣הּ כְּלִי־פָֽז׃
יח רָאמ֣וֹת וְ֭גָבִישׁ לֹ֣א יִזָּכֵ֑ר
וּמֶ֥שֶׁךְ חׇ֝כְמָ֗ה מִפְּנִינִֽים׃
יט לֹֽא־יַ֭עַרְכֶנָּה פִּטְדַת־כּ֑וּשׁ
בְּכֶ֥תֶם טָ֝ה֗וֹר לֹ֣א תְסֻלֶּֽה׃
כ וְֽ֭הַחׇכְמָה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא
וְאֵ֥י זֶ֗֝ה מְק֣וֹם בִּינָֽה׃
כא וְֽ֭נֶעֶלְמָה מֵעֵינֵ֣י כׇל־חָ֑י
וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם נִסְתָּֽרָה׃
כב אֲבַדּ֣וֹן וָ֭מָוֶת אָ֣מְר֑וּ
בְּ֝אׇזְנֵ֗ינוּ שָׁמַ֥עְנוּ שִׁמְעָֽהּ׃
כג אֱ֭לֹהִים הֵבִ֣ין דַּרְכָּ֑הּ
וְ֝ה֗וּא יָדַ֥ע אֶת־מְקוֹמָֽהּ׃
כד כִּי־ה֭וּא לִקְצוֹת־הָאָ֣רֶץ יַבִּ֑יט
תַּ֖חַת כׇּל־הַשָּׁמַ֣יִם יִרְאֶֽה׃
כה לַעֲשׂ֣וֹת לָר֣וּחַ מִשְׁקָ֑ל
וּ֝מַ֗יִם תִּכֵּ֥ן בְּמִדָּֽה׃
כו בַּעֲשֹׂת֣וֹ לַמָּטָ֣ר חֹ֑ק
וְ֝דֶ֗רֶךְ לַחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת׃
כז אָ֣ז רָ֭אָהּ וַֽיְסַפְּרָ֑הּ
הֱ֝כִינָ֗הּ וְגַם־חֲקָרָֽהּ׃
כח וַיֹּ֤אמֶר ׀ לָאָדָ֗ם
הֵ֤ן יִרְאַ֣ת אֲ֭דֹנָי הִ֣יא חׇכְמָ֑ה
וְס֖וּר מֵרָ֣ע בִּינָֽה׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו
ב ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה
ג קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות
ד פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו
ה ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש
ו מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו
ז נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה
ח לא הדריכהו בני שחץ לא עדה עליו שחל
ט בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים
י בצורות יארים בקע וכל יקר ראתה עינו
יא מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור
יב והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה
יג לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים
יד תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי
טו לא יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה
טז לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר
יז לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז
יח ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים
יט לא יערכנה פטדת כוש בכתם טהור לא תסלה
כ והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה כא ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה כב אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה כג אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה כד כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה כה לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה כו בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות כז אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה כח ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה
א כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ.
ב בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה.
ג קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת.
ד פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ.
ה אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ.
ו מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ.
ז נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה.
ח לֹא הִדְרִיכֻהוּ בְנֵי שָׁחַץ לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל.
ט בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִים.
י בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ וְכָל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ.
יא מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר.
יב וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה.
יג לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.
יד תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי.
טו לֹא יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ וְלֹא יִשָּׁקֵל כֶּסֶף מְחִירָהּ.
טז לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּיר.
יז לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז.
יח רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִים.
יט לֹא יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת כּוּשׁ בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה.
כ וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה. כא וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה. כב אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ. כג אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ. כד כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה. כה לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה. כו בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת. כז אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ. כח וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה.
(א) כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ.
(ב) בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה.
(ג) קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת.
(ד) פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ.
(ה) אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ.
(ו) מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ.
(ז) נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה.
(ח) לֹא הִדְרִיכֻהוּ בְנֵי שָׁחַץ לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל.
(ט) בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִים.
(י) בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ וְכָל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ.
(יא) מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר.
(יב) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה.
(יג) לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.
(יד) תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי.
(טו) לֹא יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ וְלֹא יִשָּׁקֵל כֶּסֶף מְחִירָהּ.
(טז) לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּיר.
(יז) לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז.
(יח) רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִים.
(יט) לֹא יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת כּוּשׁ בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה.
(כ) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה.
(כא) וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה.
(כב) אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ.
(כג) אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ.
(כד) כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה.
(כה) לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה.
(כו) בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת.
(כז) אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ.
(כח) וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה.
| "עֵין אַיָּה" (פסוק ז) - איה מצויצת |
א
כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא מקום שממנו מוציאים אותו, מחצב (כאן מתחיל משפט ארוך שהחצי השני מתחיל בפסוק יב), וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ שבו מזקקים אותו.
ב
בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח, וְאֶבֶן יָצוּק ויש סלע שממנו יוצקים נְחוּשָׁה נחושת.
ג
קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ האדם שם סוף לחושך, בכך שהוא מגלה את המתכות במקומות חשוכים, וּלְכָל תַּכְלִית גבולות החֹשֶׁךְ הוּא חוֹקֵר, אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת אפילו את האבן שבמעמקי האדמה, בחושך מוחלט, הוא חוקר (כדי לחפש בה מתכות).
ד
פָּרַץ נַחַל האדם חופר ערוץ נחל (כדי לחפש מתכות) מֵעִם גָּר רחוק ממקום מגורים ויישוב הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל אותם מקומות שאין רגל אנוש בהם, דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ אותם מקומות שהאנשים זזו מהם.
ה
אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם יכול להיות שכלפי חוץ, האדמה נראית כמו שדה רגיל, וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ אך כאשר היא מגלה את מעמקיה, על ידי רעידת אדמה וכו' ולעיתים אש פורצת מהאדמה, כגון בסביבות הר געש. (ויתכן שהכונה כאן שהכורים הופכים את האדמה בחיפושיהם, ומשתמשים באש),
ו
מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ מגלים שאותה ארץ היא מקור לאבנים טובות, וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ יש לאותו המקום.
ז
נָתִיב מקום נידח שאפילו לֹא יְדָעוֹ עָיִט, וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה לא ראתה אותו אפילו עין של עופות שרואים למרחק רב.
ח
לֹא הִדְרִיכֻהוּ מקום שלא דרכו בו בְנֵי שָׁחַץ חיות רעות, לֹא עָדָה לא עבר עָלָיו שָׁחַל אריה.
ט
בַּחַלָּמִישׁ בסלע גדול שָׁלַח יָדוֹ היכה האדם המחפש מתכות, הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ חיפש מתחת ליסודות ה- הָרִים.
י
בַּצּוּרוֹת מהצורים, הסלעים יְאֹרִים בִּקֵּעַ ביקע נחלים (שבר סלעים כדי לחפש מתכות, ובקעו מבין הסלעים מי תהום), וְכָל יְקָר כל מחצב יקר שמצא שם רָאֲתָה עֵינוֹ.
יא
מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ את נבכי הנהרות הוא סכר, וכך הוא גילה את האוצרות שבהם, וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר וכך את הנעלם הוא מוציא אל האור.
{פ}
יב
וְהַחָכְמָה בניגוד לדברים חומריים שאדם יכול לגלות, אין האדם יכול להבין את העולם הרוחני, ובפרט איוב כנראה טוען כאן שאי אפשר להבין מדוע יש צדיק ורע לו - מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה?
יג
לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ את מקומה, המקום בו היא ערוכה ושמורה, וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים במקום שחיים בו אנשים.
יד
תְּהוֹם אָמַר: "לֹא בִי הִיא", וְיָם אָמַר: "אֵין עִמָּדִי".
טו
לֹא יֻתַּן סְגוֹר זהב תַּחְתֶּיהָ בתמורה לחוכמה, וְלֹא יִשָּׁקֵל כֶּסֶף מְחִירָהּ תשלום השווי שלה.
טז
לֹא תְסֻלֶּה תשקל ותוערך כתמורה (כמו באיכה ד ב: "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז") בְּכֶתֶם אוֹפִיר לזהב שמגיע מארץ אופיר, בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּיר.
יז
לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית, וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז לא תשתווה לכלי מזהב.
יח
רָאמוֹת וְגָבִישׁ אבנים יקרות לֹא יִזָּכֵר לא יוזכרו כדבר שאפשר לקנות בו חוכמה, וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה הניסיון למשוך (לקנות במשיכה) חוכמה מִפְּנִינִים גדול מהניסיון למשוך פנינים יקרות.
יט
לֹא יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת כּוּשׁ אבן יקרה שמוצאה מארץ כוש, בְּכֶתֶם זהב טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה.
{פ}
כ וְהַחָכְמָה - מֵאַיִן תָּבוֹא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה? כא וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה. כב אֲבַדּוֹן וָמָוֶת השאול ומעמקי התהום אָמְרוּ: "בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אך לא ראינו שִׁמְעָהּ".
כג
אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ, וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ.
כד
כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט, תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה.
כה
לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל ה' משתמש בחוכמה להעריך איזה חוזק ראוי להיות לרוח בכל מקום בעולם בו היא מנשבת, וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה וכדי לקצוב מים (גשם וכו') במידה הראויה.
כו
בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק כמות קצובה, וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת ובקביעתו מסלול לעננים מהם יוצאים ברקים ולרעמים.
כז
אָז רָאָהּ ראה אותה, את החוכמה וַיְסַפְּרָהּ עמד על שיעורה, קבע לה גבול, הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ.
כח
וַיֹּאמֶר לָאָדָם: "הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי - הִיא חָכְמָה, וְסוּר מֵרָע - בִּינָה".
{ס}
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: