עם טעמים:
וַיֹּ֤אמֶר ׀ לָאָדָ֗ם הֵ֤ן יִרְאַ֣ת אֲ֭דֹנָי הִ֣יא חׇכְמָ֑ה וְס֖וּר מֵרָ֣ע בִּינָֽה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"ויאמר לאדם" - ר"ל הואיל וכן חכמת האדם יספיק להשיג עומק מסתרי החכמה הרי הוא כאלו אמר ה' אל האדם הנה יראת ה' הוא המבוא אל החכמה והסרת מן הרע היא העצה אל הבינה ר"ל ע"י יראת ה' תשיג דברים נעלמים אשר אין להשיג ע"פ הטבע כי אז יתן ה' חכמה בלבו וכ"ז חוזר על ראשית אמריו שאמר כי יש לכסף מוצא וגו' לומר הלא החכמה טובה מכל החפצים וא"א לקנותה מבלי יראת ה' ולזה אף אם מקרה אחד לצדיק ולרשע יש לאחוז בצדק וביראת ה' להשיג מצפוני החכמה החשובה ביותר (העולה מהדברים ההמה כי ירבה אמרים לומר שלא יודע לחבריו שחטא כי לא ידבר רמיה הואיל ויודע בעצמו שלא כן הוא ואף כי יחשוב שמקרה אחד לצדיק ולרשע עכ"ז אין לבחור ברשע כי הלא גם הרשע מעותד הוא למקרי הזמן ויתרון לצדיק ממנו כי יתענג בתענוג הנפשי ויוסיף לאמת דבריו באמרו הלא כל קנייני העולם סופם כלים ואינם וקנין החכמה עומדת לעד א"כ טובה היא מכל הקניינים ואין להשיגה מבלי יראת המקום וא"כ מי יבחר ברשע לאבד החכמה היפה)
"ויאמר לאדם", אבל את שכל האדם ברא באופן שא"א לו להשיג מהות החכמה ועצמותה רק יקבלנה מאת החכם העליון בקבלה, ויאמין באמונת לבב ע"י יראת ה' אשר בלבו, שהוא היסוד אל החכמה, שע"י יראת ה' יאמין בחקי החכמה אשר מאת ה' נתנו, וילך בחקותיה, וזה הוא החכמה כמ"ש ראשית חכמה יראת ה', יראת ה' מוסר חכמה, וכמו שבארתי זה בארך בספר משלי, "יסור מרע בינה", וגם הבינה שיתבונן מדעתו עקרה הוא שיסור מרע, שעי"ז שם בינה בלב האדם להתבונן עפ"י המוסר אשר נטע בלבו לסור מן הרע, ויותר מזה לא יחכם האדם מעצמו ולא ישיג מהנהגת ה' כל מאומה, וזה מן תרעומותו אשר הוא מתרעם מדוע נברא האדם באופן זה אשר לא יחכם ולא יבין דרכי ה' ויצטרך לסמוך כסומא בארובה על האמונה והיראה:
