המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"והחכמה", אבל החכמה שהיא הדבר היותר יקר בעולם לא נודע לנו, לא האופנים שע"י תמצא ותתגלה, שעז"א "מאין תמצא", היינו ע"י איזה תחבולה, וגם לא המקום ששם מציאותה, ועז"א "ואיזה מקום בינה". והנה החכמה ידענו את מקומה שהיא אצל ה', כי החכמה לא תושג ע"י מחקר וע"י בינת האדם רק יקבלוה מה' לבד ושם מקומה, רק שלא נודע לנו באיזה אופן תמצא לנו, והבינה ששרשה בשכל האדם שהוא מבין דבר מתוך דבר ע"י היקשים ומופתים, ידענו מאין תמצא, רק שלא נודע לנו מקום בינה, היינו מה שרשה ויסודה שמשם תקח התחלותיה:
1. על-פי הפשט, הפסוק נאמר כשאלה - "והחכמה - מאין תימצא?", כלומר קשה מאד למצוא את החכמה.
2. אבל חז"ל דרשו אותו בלי סימן שאלה: " "והחכמה - מאין תימצא!" ""," כלומר: החכמה נמצאת רק מה'אין', מההתבטלות העצמית: אדם יכול למצוא חכמה אמיתית רק אם הוא מבטל את הגאווה והעצמיות שלו ומתייחס לעצמו כ'אין'.
