ביאור:מדרש תנאים לדברים/לד
פרק לד[עריכה]
פסוק א[עריכה]
"ויעל משה", אמר לו הקדוש ברוך הוא: מעלה היא לך זו, אינה ירידה לך!
"מערבות מואב" מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא שלשלת המלכים העתידים לעמוד מרות המואביה - זה דוד וזרעו!
"אל הר נבו" הר שנקראו לו ארבעה שמות: הר העברים, הר נבו, הר ההר- וראש הפסגה!
דבר אחר "הר נבו" - הר שמתו בו שלשה נביאים שלא מתחת ידי עבירה: משה אהרן ומרים.
"ראש הפסגה" מה פיסגה זו, פרושה מן האשכול ואינה פרושה - כך היתה קבורתו של משה מותאמת
בין שני ההרים: הר מיכן והר מיכן והיא מותאמת ביניהן.
"אשר על פני יריחו" מלמד שהראה לו המקום שלשלת הנביאים העתידים לעמוד מרחב הזונה!
"ויראהו ה' את כל הארץ" שאין תלמוד לומר "כל"!
ר' אליעזר אומר אצבעו של הקדוש ברוך הוא היתה מיטטרונו של משה מלמד שהיה מראה אותו כאלו באצבע
אומרת לו: זה חלקו שליהודה, וזה חלקו שלבנימין, וזו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה
ר' חנינה בר יעקב אמר חביבה ראייתו שלאברהם משלמשה ומשליהושע:
אברהם "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" (בראשית יג, יז),
ומשה ראה אותה בכל צרכה, ויהושע כיבשה ולא ראה אותה!
"את הגלעד" - מלמד שהראה לו המקום ארץ גלעד יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקים רודים בה
ואין גלעד אלא בית המקדש, שנאמר (ירמיה כב, ו) "גלעד אתה לי ראש הלבנון"
"עד דן" - מלמד שהראהו המקום ארץ דן יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקים רודים בה
דבר אחר "עד דן" מלמד שהראה לו המקום שבטו של דן עובד עבודה זרה, כענין שנאמר (שופטים יח, ל) "ויקימו להם בני דן את הפסל"
וחזר וראה אותו מעמיד גואל לישראל זה שמשון בן מנוח:
פסוק ב[עריכה]
"ואת כל נפתלי", מלמד שהראה לו המקום ארץ נפתלי יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקין רודים בה!
דבר אחר הראהו ברק בן אבינעם, שעשה מלחמה בסיסרא וחיילות שעמו
נאמר כאן "ואת כל ארץ נפתלי" ונאמר להלן (שופטים ד, ו) "מקדש נפתלי"
"ואת ארץ אפרים", מלמד שהראה לו המקום ארץ אפרים יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקין רודים בה!
דבר אחר, מלמד שהראהו יהושע בן נון עושה מלחמה בכנעניים
נאמר כאן "ואת ארץ אפרים" ונאמר להלן (במדבר יג, ח) "למטה אפרים הושע בן נון"
"ומנשה" מלמד שהראו גדעון בן יואש עושה מלחמה במדין ועמלק!
דבר אחר "ומנשה", לפי שהיה מנשה קטן שבכולן לפי כך סינפו הכתב לצד יהודה
והרי הוא אומר (שופטים ו, טו) "אלפי הדל במנשה"
"ואת כל ארץ יהודה" מלמד שהראה לו המקום ארץ יהודה יושבת בשלותה וחזר וראה אותה - מציקין רודים בה
דבר אחר "ואת כל ארץ יהודה", מלמד שהראהו דוד במלכותו!
נאמר כאן "ואת כל יהודה", ונאמר להלן (דברי הימים א א, כח) "כי ביהודה בחר לנגיד"
"עד הים האחרון" מלמד שהראהו את כל פני המערב!
דבר אחר "עד הים האחרון" אל תהי קורא "עד הים האחרון" אלא 'עד היום האחרון', מלמד שהראה לו המקום משעה שברא את עולמו עד שיחיו המתים!
פסוק ג[עריכה]
"ואת הנגב" - מלמד שהראה לו המקום ארץ הנגב יושבת בשלותה וחזר וראה אותה - מסיקין רודים בה!
דבר אחר "ואת הנגב" מלמד שהראהו פני כל הדרום! דבר אחר "ואת הנגב" מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות קבורין בה
נאמר כאן "ואת הנגב" ונאמר להלן (במדבר יג, כב) "ויעלו בנגב ויבא עד חברון"!
"ואת הככר" - מלמד שהראה לו המקום שלמה עוסק בכלי בית המקדש
שנאמר (מלכים א ז, מו) "בככר הירדן יצקם המלך" וחזר וראה אותן את כלי המקדש - גולין בכל המדינות!
"בקעת ירחו", מלמד שהראהו גוג ומגוג וכל המונו, שעתידין ליפול בבקעת ירחו.
דבר אחר מה בקעה זו, חיור כמות שהוא; ושדה זרועה שעורים, כמות שהיא - כך הראהו העולם כולו!
"בקעת ירחו עיר התמרים" מלמד שהראה לו המקום גן עדן והצדיקים יושבין בה, שנמשלו בתמרה
שנאמר (תהלים צב, יג) "צדיק כתמר יפרח"
"עד צער" מלמד שהראה לו המקום גיהנם סמוכה לה לגן עדן שהיא צרה מלמעלן ורחבה מלמטן
שנאמר (איוב לו, טז) "ואף הסיתך מפי צר"
דבר אחר עד צער מלמד שהראה לו המקום מצירי ישראל - אלו הבלשיים שבללו עם המלכיות והן עתידין לובד עמהן:
פסוק ד[עריכה]
"ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי", אמר לו לאבות נשבעתי בשבועה, לך "הראיתיך בעיניך"
ומה תלמוד לומר "הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר"? מלמד שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא
רבון של העולמים, הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך - אעבור הדיוט! שלא אעבור חי - אעבור מת! שלא אעבור בארץ - אעבור במחילה
אמר לו הקדוש ברוך הוא "ושמה לא תבוא" (דברים לב, נב) "ושמה לא תעבור"
לא מלך ולא הדיוט, ולא חי ולא מת, לא בארץ ולא במחילה!
פסוק ה[עריכה]
"וימת שם משה", עד כאן כתב משה, מיכן ואילך כתב יהושע! תאמר אפשר שמשה חי, וכתב "וימת שם משה"?
הוי עד כאן כתב משה, מיכן ואילך כתב יהושע!
ר' מאיר אומר: אינו צריך, והלא כבר נאמר (דברים לא, ט) "ויכתב משה את התורה הזאת" יכול שנתנה להם חסרה אפילו אות אחת
אלא כל מה שהיה הקדוש ברוך הוא אומר לו - היה כותב
כגון שנאמר בברוך (ירמיה לו, יח) "ויאמר אלהם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו"
"וימת שם משה" ר' אליעזר הגדול אומר: שנים עשר מילין על שנים עשר מילין, כנגד מחנה ישראל
היתה בת קול נשמעת "ואי מת משה ואי מת משה"
אם אין הדבר כן וכי מי מודיען לישראל, שנים עשר מיל על שנים עשר מיל - שמת משה?
אלא שמע מינה בת קול יוצאה בכל מחנה ישראל, לאמר שמת משה!
תניא סאמילון אומר: 'וימת משה ספרא רבא דישראל'
ויש אומרים משה רבינו לא מת, אלא עומד ומשרת למעלן
כתיב' הכא "וימת שם משה" וכתיב התם (שמות לד, כח) "ויהי שם עם ה'". מה להלן, עומד ומשרת למעלן - אף כאן עומד ומשרת למעלן!
דבר אחר "וימת שם משה" יש אומרים מחילה היתה יוצאת מקבורתו שלמשה לקבורתן שלאבות!
נאמר כאן "וימת שם", ולהלן הוא אומר (בראשית מט, לא) "שמה קברו את אברהם"
דבר אחר "וימת שם משה", אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, הואיל וגזרת עלי מיתה אל תמסרני ביד מלאך המות!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך שאני מיטפל בך וגונזך!
והראהו הקדוש ברוך הוא מושבו, כשם שהראה לאהרן אחיו
וכשראה כסאו בתוך גן עדן נתקוררה דעתו עליו; באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למלאך המות:
לך והביא נשמתו של משה! הלך וחיזר בכל העולם ולא מצאו!
הלך אצל הים, אמר לו ראיתה משה? אמר לו: מיום שהעלה את ישראל מתוכי שוב לא ראיתיו!
הלך אצל הרים וגבעות, אמר להם ראיתם משה? אמרו לו מיום שקיבל תורה מהר סיני שוב לא ראינו אותו
אי שמא הוא עומד ומתחנן לפני הקדוש ברוך הוא שיכנס לארץ ישראל!
הלך לו לארץ ישראל אמר לה שמא נפשו שלמשה כאן? אמרה לו "ולא תמצא בארץ החיים" (איוב כח, יג)
הלך לו אצל ענני כבוד אמר להם שמא נפשו שלמשה כאן? אמרו לו "ונעלמה מעיני כל חי" (איוב כח, כא)
הלך לו אצל מלאכי השרת אמר להן שמא נפשו שלמשה כאן? אמרו "ומעוף השמים נסתרה" (שם) אלו מלאכי השרת שנקראו מעופפין
הלך לו אצל התהום אמר לו שמא נפשו שלמשה כאן? אמר לו לאו, שנאמר "תהום אמר לא בי הוא" (איוב כח, יד)
הלך אצל שאול ואבדון ואמר ראיתם משה? אמרו לו שמעו – שמענו, אותו - לא ראינו שנאמר "אבדון ומות אמרו" (איוב כח, כב)
אבא היה דורש משום ר' ישמעאל ביר' יוסי: "אבדון ומוות אמרו באזנינו שמענו" (שם)
מלאכי שרת כתים כתים עומדין ומקלסין מטתו שלמשה ואומרים "יבוא שלום ינוחו על משכבותם" (ישעיה נז, ב)
הלך אצל מלאכי השרת אמר להן ראיתם משה? אמרו לו: לך אצל בני אדם!
הלך אצל בני אדם, אמר להן ראיתם משה? אמרו לו "אלהים הבין דרכו והוא ידע את מקומה" (איוב כח, כג)
הוא גנזו לחיי העולם הבא, ואין כל בריה יודעת בו
שנאמר (איוב כ"ח, י"ב-י"ד) "והחכמה מאין תמצא... לא ידע אנוש ערכה...
תהום אמר לא בי הוא וים אמר אין עמדי... אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו"
אף יהושע היה מצטער על משה, כשירד עמוד הענן והפסיק ביניהן היה צויח ואומר
"שימני כחותם על לבך מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" (שיר השירים ח', ו'-ז')
וכשנעלם ממנו עמד ובכה בכי גדול וקרע את בגדיו, ואמר "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו (מלכים ב ב, יב) "והחכמה מאין תמצא" (איוב כח, יב)
אמר לו הקדוש ברוך הוא: יהושע, עד מתי אתה מבקש על משה? "משה עבדי מת" (יהושע א, ב) לא לך מת משה אלא לי!
השיחה עם נשמתו של משה מלמדת שנשמת משה עדיין מהלכת בעולם הזה, "בארצות החיים".. היא תומכת בגישה של "התגלות מתמדת", כלומר הגישה שגם בזמן הזה יכול אדם לחדש בתורה מכח נשמת משה שעדיין מרחפת בעולם! |
כיון שנפטר משה היתה נפשו מעופפת עליו. אמרו לה "שובי נפשי למנוחיכי" (תהלים קטז, ז)!
אמרה לו היאך אניח הגוף הטהור הקדוש הזה ואלך ואשכב במקום אחר? אמר לה "כי ה' גמל עליכי" (שם)
אמרו לה שמא מלאך המות נגע ביך? אמרה לו חס ושלום, "כי חלצת נפשי ממות" (תהלים קטז, ח)
אמרו לה שמא את בוכה כדרך שבוכים על המתים? אמרה לו: חס ושלום "את עיני מן דמעה" (שם)
אמרו לה שמא דחו אותך מגן עדן? אמרה לו חוס ושלום "את רגלי מדחי" (שם)
אמרו לה מה אמרו ליך? אמרה לו גזירה גזרו עלי ואמרו "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" (שם פס' ט)!
"עבד ה'" לא בגנותו של משה הכתוב מדבר, אלא בשבחו שנאמר (במדבר יב, ז) "לא כן עבדי משה"
שכן מצינו באברהם יצחק ויעקב שנקראו עבדים, שנאמר (שמות לב, יג) זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך
ושאר כל הנביאים נקראו עבדים, שנאמר (עמוס ג, ז) "כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים"!
"בארץ מואב" אמר ר' יהודה אלמלי מקרא כתוב אי אפשר לאמרו: משה היכן מת? בחלקו של ראובן
שנאמר (דברים לד, א) "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו" ונבו בחלקו של ראובן קימא,
דכתיב (במדבר ל"ב, ל"ז-ל"ח) "ובני ראובן בנו את חשבון... ואת נבו
והיכן משה קבור? בחלקו של גד, שנ' (דברים ל"ג, כ'-כ"א) "ולגד אמר... וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון"
ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה האוי? ארבעת מילין. אותן ארבעת מילין היאך הילכן משה?
מלמד שהיה משה מוטל על כנפי השכינה, ומלאכי שרת אומרים "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל" (שם)
והקדוש ברוך הוא אומר "מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און" (תהלים צד, טז)!
"על פי ה'" בנשיקה; מלמד שמיתת משה מפי הקדש. אין לי אלא מיתת משה, ומנין אף מיתת אהרן?
אמרת (דברים לב, נ) "כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר"; הרי אנו למידין ממיתת משה למיתת אהרן
ואין הדבר כן, אלא ממיתת אהרן למיתת משה מה מיתת אהרן מפי קדש - אף מיתת משה מפי קודש!
אין לי אלא מיתת משה ואהרן, ומנין אף מיתת מרים אמרת (במדבר כז, יג) "גם" אף מיתת מרים!
ומנין אף מיתת יהושע? אמרת (יהושע א, ה) "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך"
אין לי אלא מיתת יהושע ומנין אף מיתת הצדיקים? אמרת (ישעיה נח, ח) "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך"
"כבוד" - מלמד שהן מכבדין אותו עד שהוא בחיים; "ה' יאספך" מלמד שהמקום מכנס נשמותיהן של צדיקים וכונסן בנחת רוח ובכבוד
מושלו משל למה הדבר דומה? לנאמן אחד שהיה בעיר, והיו הכל מפקידין אצלו
וכשהיה אדם בא ליטול את שלו היה פושט את ידו ונותנו לו, מפני שהוא יודע היאך הוא מניחו
אבל כשהו משלח ביד בנו, ביד שלוחו - היה מהפך את העליון תחתון, מפני שאינו יודע היאך הוא מניחו
כך הקדוש ברוך הוא נוטל נשמתן של צדיקים בנחת רוח ובכבוד, שכן אביגיל אומרת לדוד ברוח הקדש
(שמואל א כה, כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים". יכול אף שלרשעים כן? אמרת (שם) "ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע"
מושלו משל למה הדבר דומה? לאחד שנטל את האבן ונתנה בתוך כף הקלע, שנזרקת ממקום למקום ואינה יודעת על מה תסמוך
כך נשמתן של רשעים הולכות ושטות וזוממות בכל העולם, ואינה יודעת על מה תסמוך
מגיד שהוא מוסרן למלאכים נערים אכזרים, והן מצערין אותן ושומטין את נשמתן,
שנאמר (איוב לג, כב) "ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממתים" ואומר (משלי יז, יא) "ומלאך אכזרי ישלח בו"
ואומר (איוב לו, יד) "תמות בנוער נפשם"
ר' אליעזר הגדול אומר נשמתן שלצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר (שמואל א כה, כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך"
ושל רשעים זוממת ומשוטטת והולכת לתוך גיהנם, שנאמר (שם) "ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע"!
פסוק ו[עריכה]
"ויקבר אותו בגי בארץ מואב... ולא ידע איש את קבורתו..."
וכבר שלחה מלכות הרשעה שני סרדיאטות אצל גספידא שלבית פעור
אמרה להן הראו לנו היכן משה קבור! עמדו למטה - נדמה להן למעלה; עמדו למעלה - נדמה להן למטה
נתחלקו לשתי כתות אחת למעלה ואחת למטה - שלמעלה נדמה להן למטה ושלמטה נדמה להן למעלה
לקיים מה שנאמר "ולא ידע איש את קבורתו"! אף משה רבינו לא ידע היכן הוא קבור
כתיב הכא "ולא ידע איש" וכתיב התם (במדבר יב, ג) "והאיש משה..."
פסוק ז[עריכה]
בסיפור המבול אומר הקב"ה שימי חיי אדם הם 120 שנה, ואילו בהמשך מסופר שנח ובניו האריכו ימים יותר מ120. הדרשה כאן מפרשת את בראשית ו ג כאומר: חיי משה לא יארכו יותר מ120 שנה, ונשענת על חשבון גימטריה משה-בשגם; וראו בראשית רבה כו. |
"ומשה בן מאה ועשרים שנה" מלמד שלא נמלט נח מן התבה אלא בזכותו של משה!
את מוצא בשעה שביקש הקדוש ברוך הוא להביא מבול על עולמו להחריבו, אמרו מלאכי השרת לפני מי שאמר' והיה העולם ברוך הוא
רבון העולמים, הואיל ואת מביא על עולמך מבול שלמים מה אתה עושה לאותו שהוא עתיד לחיות מאה ועשרים שנה?
וכבר קצבת לו ימיו, "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו, ג)!
אמרו מלאכי השרת לפני מי שאמר והיה העולם ברוך הוא: רבון העולמים! אדם הראשון מפני מה גזרת עליו מיתה?
אמר להם מפני שעבר על גזרתי. אמרו לו והרי משה קיים את גזירותיך, והרי הוא מת!
אמר להם כבר נגזרה גזירה "זאת התורה אדם כי ימות" (במדבר יט, יד)
"בן מאה ועשרים שנה" - זה אחד מארבעה שחיו מאה ועשרים שנה, ואלו הן: משה והלל הזקן רבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבה
משה עשה במצרים ארבעים שנה, ועשה במדין ארבעים שנה - ושימש את ישראל ארבעים שנה!
הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה, ושימש את החכמים ארבעים שנה - ושימש את ישראל ארבעים שנה!
רבן יוחנן בן זכאי עשה פרגמטיא ארבעים שנה, ושימש את החכמים ארבעים שנה - ושימש את ישראל ארבעים שנה!
ר' עקיבה למד תורה בן ארבעים שנה, ושימש את החכמים ארבעים שנה - ושמש את ישראל ארבעים שנה!
ששה זוגות שנותיהם שוות: רבקה וקהת, לוי ועמרם, יוסף ויהושע, שמואל ושלמה, משה והלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבה!
"לא כהתה עינו" הא למדנו שעיניהם שלמתים כהות! "ולא נס לחה" הא למדנו שלחיין של מתים נפסק
ר' אליעזר בן יעקב אומר: ולא נס לחה עד עכשו! כל מי שהוא נוגע בבשרו של משה - ליחה בורחת אילך ואילך!
פסוק ח[עריכה]
"ויבכו בני ישראל את משה" בשבעה באדר מת משה רבינו - ובשבעה באדר נולד
ומנין שבשבעה באדר מת משה? שנאמר "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום"
וכתיב (יהושע א, א) "ויהי אחרי מות משה... משה עבדי מת" וכתיב (יהושע א, י) "ויצו יהושע את שפטי ישראל"
וכתיב (יהושע ד, יט) "והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון"
צא מהן שלשים ושלשה ימים למפרע - ואת מוצא: בשבעה באדר מת משה!
ומנין שבשבעה באדר נולד משה? שנאמר (דברים לא, ב) "ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום"
שאין תלמוד לומר 'היום'; ומה תלמוד לומר "היום"? היום מלאו ימי!
מיכן שהקדוש ברוך הוא משלים שנותיהן של צדיקים מיום ליום ומשעה לשעה,
לקיים מה שנאמר (שמות כג, כו) "את מספר ימיך אמלא'
"שלשים יום"? שלשה חדשים בכו אותו! ר' יהודה אומר ארבעה: "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום" - הרי אחד
"ויתמו" - הרי שנים "ימי בכי אבל" - הרי שלשה! "שלשים יום", מה טיבן? - מגיד שבכו לו שלשים קודם למיתתו
שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל והן משה ואהרן ומרים
ושלש מתנות טובות ניתנו להן לישראל על ידיהם ואלו הן הבאר ועמוד הענן והמן
מתה מרים - נסתלקה הבאר - וחזרה להן בזכות משה; מת אהרן - נסתלק עמוד הענן - וחזר להן בזכות משה
מת משה - נסתלקו שלשתן ולא חזרו, שנאמר (זכריה יא, ח) "ואכחיד את שלשת הרעים בירח אחד"
וכי בירח אחד מתו? והלא מרים בניסן ואהרן באב ומשה באדר! ומה תלמוד לומר "ואכחיד את שלשת הרעים בירח אחד:?
אלא יום שמת משה - נסתלקו שלשתן ולא חזרו עוד!
"ויתמו ימי בכי אבל משה", מנין לגילוח הנזיר שהוא מן התורה שלשים יום?
נאמר להלן (במדבר ו, ד) "ימי" ונאמר כאן "ימי"; מה ימי האמור כאן, שלשים יום - אף להלן, שלשים יום!
פסוק ט[עריכה]
"ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" - אין משמע גדול מזה: מפני מה? "כי סמך משה את ידיו עליו"
ואדיין לא ניתן מוראו עליהם; מיכן והילך "ביום ההוא גדל ה' את יהושע" (יהושע ד, יד)
"כי סמך משה את ידיו עליו" למה הוא דומה? לנמפיון המשקה את כל המדינה, והיו כל אנשי המדינה משבחין אתו
אמר להן אחד: שבחו למעין שמספיק לו! כך היו הכל משבחין ליהושע, שהיה משקה מחכמתו לכל ישראל
אמר להן שבחו שלמשה, שנאמר "כי סמך משה את ידו עליו"
כאן נוספה דרשה על משלי כא כ, הקושרת את הפסוק לדמותו של משה, ומשבחת את יהושע על שעשה עצמו ככסיל ביחס למשה. |
ועליו אמר שלמה (משלי כא, כ) "אוצר נחמד ושמן בנוה חכם, וכסיל אדם יבלענו"
'אוצר' - זו תורה, שנאמר (ישעיה לג, ו) "יראת ה' היא אוצרו"
ואין יראה אלא תורה, שנאמר (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליהן ויראו ממך"
ואומר (שמות כ, יז) "ובעבור תהיה יראתו על פניכם".
'נחמד' - אלו הנביאים, שהן מתנבאים בדברי תורה, שהן נחמדים, שנאמר (תהלים יט, יא) "הנחמדים מזהב ומפז רב"
'ושמן' - אלו הכתובים, שהן מתמשחין בגופו שלאדם כשמן, שנאמר (משלי ג, ח) "ושקוי לעצמתיך"
'בנוה חכם' - זה משה רבינו שנקרא חכם, שנאמר (משלי כא, כב) "עיר גבורים עלה חכם"
ואין גבורים אלא מלאכי השרת, שנאמר (תהלים קג, כ) "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח"
"וכסיל אדם יבלענו" - זה יהושע בן נון, שעשה עצמו ככסיל לפני משה רבינו
והיה מטריח עליו ללמוד בכל שעה עד שלמד כל התורה כולה
ולכך זכה לשררות אחריו שנאמר "וישמעו אליו בני ישראל ויעשו".
פסוק י[עריכה]
"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" בישראל לא קם כמשה, אבל קם באומות העולם, ואיזה? זה בלעם בן בעור!
מה בין נבואתו שלמשה לנבואתו שלבלעם? בלעם מידבר עמו והוא נופל, שנאמר (במדבר כד, ד) "נפל וגלוי עיניים"
בלעם היה יודע אימתי המקום מדבר עמו שנ' (שם) "מחזה שדי יחזה".
בלעם היה יודע מה עתיד לידבר עמו, שנאמר (במדבר כד, טז) "ויודע דעת עליון"
מושלו משל למה הדבר דומה? לטבחו שלמלך, שהיה יודע מה קרב על שלחנו שלמלך - כך היה בלעם יודע מה עתיד לידבר עמו! מה בין נבואתו שלבלעם לנבואתו שלמשה?
משה מידבר עמו - והוא עומד, שנאמר (דברים ה, כח) ואתה פה עמד עמדי
משה מידבר עמו פה אל פה ידבר, שנאמר (במדבר יב, ח) פה אל פה אדבר בו"
משה מידבר עמו פנים בפנים שנאמר (שמות לג, יא) "ודבר ה' אל משה פנים בפנים"
"אשר ידעו ה' פנים אל פנים", למה נאמר? לפי שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא
רבון העולם "הראני נא את כבודך" (שמות לג, יח)
אמר לו: בעולם הזה, שנמשל בפנים - אין אתה רואה, שנאמר (שמות לג, כ) "לא תוכל לראות את פני"
אבל לעולם הבא, שנמשל באחור - אתה רואה, שנאמר (שמות לג, כג) "והסירתי את כפי וראית את אחרי"!
אף על פי כן, הראהו בשעת המיתה; הא למדנו שכל המתים רואים!
פסוק יא[עריכה]
"לכל האתת והמופתים" - אלו האתת שנעשו במטה
"אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים" - בפני עצמה
"לפרעה" - בפני עצמו; "ולכל עבדיו" - בפני עצמן; "ולכל ארצו" - בפני עצמה!
פסוק יב[עריכה]
שלוש דרשות על גדולת משה. אחת מנקודת מבטם של העמים האחרים, אחת מנקודת המבט של ישראל, ואחת (המופיעה גם בספרי שנז) – רואה את הדברים כמעשה מצומצם ממכת בכורות עד שבירת לוחות הברית. |
"ולכל היד החזקה" - אלו עשר מכות שהביא המקום על המצרים במצרים
שנאמר בהם (שמות י, יב) "נטה את ידך על ארץ מצרים"
"ולכל המורא הגדול" - אלו ענני הכבוד, שהיו מקיפות את ישראל, ואומות העולם רואין אותן, והשכינה עליהן!
דבר אחר "ולכל היד החזקה", דכתיב (שמות יז, יא) "והיה כאשר ירים משה ידו"
"וכל המורא הגדול" - דכתיב (שמות לד, ל) "וייראו מגשת אליו"
"אשר עשה משה" - זו הקמת המשכן וסידור כליו
"לעיני כל ישראל" - זו עמידת הר סיני וירידת ענן עליו!
דבר אחר "ולכל היד החזקה" - זו מכת בכורות
"ולכל המורא הגדול" - זו קריעת ים סוף!
ר' אליעזר אומר: "לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים"
אין לי אלא במצרים; מנין אף לפני הר סיני? תלמוד לומר "ולכל היד החזקה"!
מנין אף במדבר? תלמוד לומר "ולכל המורא הגדול"! ומנין אף בשיבור הלוחות?
נאמר להלן (דברים ט, יז) "ואשברם לעיניכם", וכאן הוא אומר "אשר עשה משה לעיני כל ישראל"!
דבר אחר "לעיני כל ישראל" אין עין אלא נבואה, שנאמר (ישעיה נב, ח) "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון"!