ביאור:תוספתא/סוטה/יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת סוטה פרק אחד עשר[עריכה]
כל זמן שצדיקים בעולם ברכה בעולם[עריכה]
כל זמן שהיתה מרים קיימת - היתה באר מספקת את ישראל
משמתה מרים, מה אומר? (במדבר כ א-ב) 'ותמת שם מרים' וגו'
כל זמן שהיה אהרן קיים - עמוד ענן מנהיג את ישראל
משמת אהרן, מהו אומר?
(במדבר כא א) 'וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב' וגו'
נעשו ידים לאותו רשע, ובא ונלחם את ישראל
אמר הלך התייר שלהם, האתרים, דרשה על אהרון ועל עמוד הענן המכביש להם את הארץ.
כל זמן שהיה משה קיים, היה מן יורד להם לישראל
ראו מכילתא ויסע ה, שם מחשבים לפי אדר מלא וכאן לפי אדר חסר. |
משמת משה, מהו אומר? (יהושע ה יב) 'וישבות המן ממחרת'
ולא שהמן היה תולה להם בחייו אלא אף במיתתו
שמן המן שלקטו ביום שמת משה, אכלו הימנו משבעה באדר ועד ששה עשר בניסן
שלשים וט' ימים, עד שהקריבו את העומר בגלגל
שנא' (שמות טז לה) 'ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, עד בואם אל ארץ נושבת'
שאין ת"ל עד בואם. מה ת"ל עד בואם אל קצה ארץ כנען?
אלא מלמד שמן המן שלקטו ביום שמת בו משה
אכלו הימנו משבעה באדר ועד ששה עשר בניסן, שלשים וט' יום
עד שהקריבו עומר בגלגל לא פסק אזל המן, ולא רצו לאכול מתבואת ארץ כנען
ר' אליעזר בן עזריה אומר, משלו משל להמחיש סדר עדיפויות: למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שאמר לעבדו 'מזוג לי בחמין'. אמר לו 'אין כאן חמין'
אמר לו 'אם לאו - מזוג לי בצונן'; להודיעך כמה היה יפה להם לישראל
שאילו ירד מן לישראל - לא אכלו מתבואת ארץ כנען. שנאמר 'ולא היה עוד לבני ישראל מן - ויאכלו מתבואת ארץ כנען'
שנה שיצאו בה ישראל ממצרים, בט"ז באייר ירד מן לישראל
ובשבעה באדר פסק מלירד, אותו היום מת משה - ובט"ז בניסן כלה מה שבידן
שנאמר (שם) 'ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא'
ד"א: מה ת"ל (שם) 'ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה'
והלא חסרין ל' יום! - אלא שאכלו עוגות מצות שהוציאו בידן ממצרים, שהיה יפות להם כמן.
ומנין שבשבעה באדר נולד משה?
שנאמר (דברים לא ב) 'ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום'
שאין ת"ל היום, ומה ת"ל היום? מלמד שהיום מלאו שנותיו
ד"א: מה ת"ל היום? מלמד שהן מאה ועשרים שנה מכוונות מיום ליום
ד"א: מה ת"ל היום? מלמד שהקב"ה משלים שנותן של צדיקים ברצון ובשמחה
שנאמר (שמות כג כו) 'את מספר ימיך אמלא'
ומנין שבשבעה באדר מת משה?
שנאמר (דברים לד ח) 'ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום' וגו'
(יהושע א א-ב) 'ויהי אחרי מות משה עבד ה'... ועתה קום עבור' וגו'
'ויצו יהושע את שוטרי העם לאמר... בעוד שלושת ימים אתם עוברים את הירדן' וגו'
ואומר (יהושע ד יט) 'והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון' וגו'
צא ממנו שלשים ושלשה למפרע, ואתה מוצא שבז' באדר מת משה.
ר' יוסי בר' יהודה אומר: כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן ג' פרנסים טובים
אלו הן משה ואהרן ומרים. בזכותן נתנו להם שלש מתנות: באר ועמוד ענן ומן
ר' יוסי מוסיף שמשה ואהרון החזירו את הבאר ומשה החזיר גם את הענן. וראו לעיל הלכה א ובמכילתא ויסע שם, וכן ספרי דברים שה. |
מתה מרים - בטלה הבאר, וחזרה בזכות משה ואהרן
מת אהרן - בטל עמוד הענן, וחזרו שניהם בזכות משה
מת משה - בטלו שלשתן ולא חזרו
שנאמר (זכריה יא ח) 'ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד' וגו'
והצרעה לא עברה את הירדן אלא עמדה על שפת הירדן וזרקה בהן מרה.
כל זמן שהיו יהושע והזקנים קיימים, לא עמד שיקרא ע"ז בבני ישראל
שנאמר (שופטים ב ז) 'ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע
וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע'
משמת יהושע והזקנים מהו אומר?
(שופטים ג ז-ח) 'ויעבדו את הבעלים... ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים שמונה שנים'
למה נקרא שמו רשעתים? שעשה שתי רשעות
אחת שנשתעבד בהם בישראל, ואחת שעבר על השבועה.
כל זמן שהיה שמואל קיים היו פלשתים נופלים ביד ישראל
שנאמר (שמואל א ז יג) 'ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל'
משמת שמואל, מהו אומר? (שמואל א כה א) 'וימת שמואל'
(שמואל א כח א) 'ויקבצו פלשתים את מחניהם לצבא להלחם עם ישראל'
כתוב אחד אומר(שמואל א כח ג) 'ושמואל מת' וגו', וכתיב 'וימת שמואל' וגו'!
אלא 'ושמואל מת' - זו מיתה ודאי. 'וימת שמואל' - לענינו של שאול
ר"א אומר: הרי הוא אומר (שמואל א כח יד) 'ויאמר לה מה תארו, ותאמר איש זקן עולה'
שלא תעלה על דעתך שלא מת שמואל, אלא מת הוא
ואומר (שמואל א כח ג) 'ויספדו לו כל ישראל ויקברוהו ברמה בעירו'
וכי אין אנו יודעין שהרמה עירו? אלא מלמד שספדו לו כל ישראל כדרך שספדוהו ברמה.
צדקותם של שמואל ודוד[עריכה]
כיוצא בדבר אתה אומר (שמואל א י יב) 'בלכתך היום מעמדי' וגו'
פתרון בעיות טקסטואליות נוספות בעניין שמואל, שאול ודוד. המגמה היא להגדיל את זכותם של שמואל ודוד. והשוו ספרי דברים שנב, שרחל נקברה בחלקו של בנימין. |
'בצלצח' היכא מצינו שנקברה רחל בגבול בנימין בצלצח?
והלא לא נקברה אלא בבית לחם, חלקו של יהודה
שנאמר (בראשית לה יט) 'ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת', ואין אפרת אלא חלקו של יהודה
שנאמר (מיכה ה א) 'ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה'!
אלא אמר לו: עכשיו, שאני מדבר עמך, הנם על קברות רחל
אתה הולך והן באין, ומוצא אתה אותן בגבול בנימן בצלצח
כיוצא בדבר אתה אומר (שמואל א כב ו) 'ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה וחניתו בידו'
אם בגבעה אין ברמה, ואם ברמה אין בגבעה!
אלא מי מעמיד רגליו של שאול בגבעה? בית דינו של שמואל הרמתי
כיוצא בדבר אתה אומר (תהלים קכב ב) 'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים'
אפשר לומר כן? אלא: מי מעמיד רגלינו במלחמה? בתי דינין של דוד, שיושבים בשערי ירושלים
כיוצא בדבר אתה אומר (זכריה יד י) 'יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלים'
והלא נגב ירושלים מישור היה, וגבע ורמון - מקום טרשין וקפקסין!
אלא, מה גבע ורמון עתידות להיות מישור נגד ירושלים
כך כל ארצות עתידות להיות מישור נגד ירושלים.
כיוצא בדבר אתה אומר (שמואל ב כא ח) 'ואת חמשת בני מיכל בת שאול
דוד נשא את מירב, ואחר מותה - את מיכל. אחר כך השיא שאול את שתיהן לאנשים אחרים בעבירה. |
אשר ילדה לעדריאל המחולתי'. היכן מצינו שנתנה מיכל לעדריאל המחולתי?
והלא לא נתנה אלא לפלטי בן ליש אשר מגלים
שנאמר (שמואל א כה מד) 'ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש'
אלא מקיש נשואי מיכל לנשואי מרב: מה נשואי מרב בעבירה
אף נשואי מיכל לפלטי בן ליש - בעבירה היה.
שאלו תלמידיו את ר' יוסי: האיך נשא דוד אחות אשתו? - אמר להן: לאחר מיתת מרב נשאה
ר' יהושע חולק על ר יוסי וטוען שנישואי דוד ומיכל שנעשו בערלות פלשתים לא היו נישואין גמורים. |
שנאמר (שמואל ב ג יד) 'תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי' וגו'
כשם שלא היו קדושיו קדושין גמורים - כך לא היו נשואיו נשואין גמורים
כתוב אחד אומר (שמואל ב כא ח) 'ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל המחולתי'
וכתוב אחד אומר (שמואל ב ו כב) 'ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה'
כיצד יתקיימו שני כתובין הללו? אמור מעתה: בנים של מרב היו
ילדה מרב, וגדלה מיכל אותן, ונקראו על שמה
שנאמר (רות ד יז) 'ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי'
ואומר (במדבר ג א) 'ואלה תולדות אהרן ומשה' וגו'.