קטגוריה:שמות י יב

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על ארץ מצרים בארבה וגומר עד ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על השמים ויהי חושך. סיפר הכתוב שבהיות משה לפני פרעה קודם שגרש אותם בא לו הדבור האלהי שלא יחוש לפשרות שחשב פרעה לעשות אבל שיטה את ידו על ארץ מצרים בארבה רוצה לומר בעבור לשיבא הארבה על ארץ מצרים ומאשר אמר ב' פעמים על ארץ מצרים נראה שבא ללמדנו שבארץ גושן לא עלה הארבה ואין לומר שיהיה זה למחרת היום שדבר עם פרעה כי הנה אחרי שנטה משה את ידו וינהג ה' רוח קדים כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה אלא באותו יום שדבר משה עם פרעה בבקר כשגרשהו מעם פרעה מיד נטה במטהו לרמוז על ארץ מצרים וכל היום ההוא וכל הלילה נהג ה' רוח קדים והוא הרוח המזרחי והבקר היה ממחרת ורוח הקדים נשא הארבה וינח בכל גבול מצרים אבל לא בארץ גושן כי בהשכמת הבקר בא הארבה בכל אותו הגבול וידוע שהרוחות האלה באות ממזרח אבל השם נהג אותם בארצות אשר הארבה רב בהם והוא בארץ בבל ועילם ואשור שהם מזרחיות צפוניות למצרים ששם יש ארבה לרוב מאד עד שהוא שמה מאכל רוב בני אדם תדיר והנה הארבה בא בכח רוח הקדים העובר עליו ועל זה אמר וה' נהג רוח קדים כל היום ההוא וכל הלילה ר"ל נהג אותו בזולת סבה טבעית בארצות הארבה המזרחיות למצרים ולפי שהרוח המזרחי כמ"ש הטבעיים נושב תמיד כצאת השמש בגבורתו ומתחיל לנשוב באשמור' הבקר לכן אמר הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה שנשאו ממקומו ממזרח ויעל משם על כל ארץ מצרים ואמר וינח בכל גבול מצרים להודיע שרוח הקדים לא הוליכו יותר להלאה כי מאת השם היתה הסבה ששם ינוח ולא יעבור משם בחוזק הרוח הקדים וכאלו הרוח ההוא בהגיעו במחוז מצרים תשש כחו ובחום המקום וחום הבקר לא זז הארבה ממחוז מצרים כי נח מאליו שם במקום שנמצא בו הרוח אמנם בהסרת הארבה היה הדבר באופן מתחלף והפכי רצוני שהעיר הקב"ה רוח מערבי צפוני מצד הים הגדול שהוא מערבי צפוני למצרים והוא ים ספרד והיה חזק כל כך שנשא את כל הארבה שנח במחוז מצרים והוליכו אל הים והוא שאמר ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף ואמר בו לשון הפוך לפי שהיה הפך הרוח הראשון וממה שאמ' ויתקעהו ימה סוף למדנו שים סוף היה למזרח מצרים ואין זה הים האחרון שהוא למערב א"י שנקרא ים פלשתים וכן כתוב ואין ספק שבהגיעו לים סוף נחלש אותו הרוח אם מפני חום ים סוף ואם מפני רוח מזרחי שנשב בבקר ובבוא שתי הרוחות יחד זה כנגד זה לא יכול הארבה ללכת אנה ואנה ולפי שרוח ים היה חזק מאד לא היה יכול רוח קדי' להוליך הארבה להלאה ולכן תקעו בים סוף ומפני שג"כ רוח ים הוא לח מאד ללחות מקורו גם למערביותו כי הרוח המערבי לח במצרים מכל הרוחות ולכן העלה אידים ועננים מכופלים על גבול מצרים והיה זה הכנה רבה למכת החושך שבאה אחרי זה כמו שיבוא הנה התבאר מזה שנס הארבה לא היה בביאת הארב' על גבול מצרים כי אם נשבה רוח מאותו צד והביאו שמה ראוי היה שיבוא וינוח במצרים אבל היה הנס והפלא בענין הרוחות שזימן הקב"ה רוח קדים להביאו ואח"כ רוח ים חזק מאד להוליכו משם ומפני זה ייחס הכתוב את הרוחות אל השם ית' כי היה במאמרו וחפצו הפרטי ולכן לא אמר וה' הביא הארבה אלא וה' נהג רוח קדים. וגומר וכן בהסרה אמר ויהפך ה' רוח ים וגו' כי בזה היה הנס לא בדבר אחר וזאת היתה הסבה שזכר הכתוב בכאן ענין הרוחות לא במדרגת הסבות האמצעיות כ"א במדרגת נושא הנס והמכה ההיא והותרה השאלה הששית והנה העיד הכתוב לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן לפי שלא נאמר זה על כמות הארבה בעצמו אלא בהצטרפו למצרים כי שם באמת לא היה כן ר"ל כאותו שבא בימי משה ע"ה ואחריו לא יהיה כן רוצה לומר במצרים אמנם מה שנאמר ביואל היה אמת כפי הארץ שבא שמה והוא לא היה במצרים. הנה אם כן במצרים לא היה לפניו ולאחריו כארבה משה אבל בארץ ישראל כבר היה בימי יואל הנביא יותר גדול ממנו ויחס הגודל והקוטן הוא בצרוף המקום שהיה בו והנה אמר הכתוב הפלגת הארבה הזה לפי שלא נחשוב שלא היה בו זרות כי פעמים יבוא הארבה בארצות לכן אמר שיהיה הזרות הנסיי בגודלו ורבינו חננאל כתב בפי' התורה אשר לו שמעת עתירת משה רבינו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים ואם יפול בארץ ישראל ויבוא ויכנס בגבול מצרים איננו אוכל מיבול הארץ כלום ואמר שהיה זה דבר ידוע ומבלי ספק ועל זה נאמר לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים והותרה בזה השאלה הז' ואמרו ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ הוא מורה על אמתת מה שפרשתי בעין הארץ שהוא השמש כי לכן אמר כאן שהיה הארבה כל כך שכסה את עין הארץ שהאנשים לא יוכלו לראות את השמש מפני ענן הארבה שהיה מפסיק ראותו. וכבר יקשה המקשה אם הארבה אכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים מה ראה פרעה אחרי שכבר נעשה כל זה לקרוא למשה ולאהרן ולחלות פניהם שיעתירו בעדו כדי שיסיר השם מעליו רק את המות הזה מהארבה כי הנה לענין ההיזק שהארבה עשה מה שהי' כבר היה וכבר נעשה ומה יוסיף ומה יתן בשבת הארבה בארץ ובהעדרו ממנה אבל תשובת זה כבר התבארה במה שפרשתי שיעד הקב"ה שהארבה יעשה ב' הזקים גדולים במצרים הא' שיאכל כל עשב הארץ ואת כל עץ השדה והב' שיכנסו בבתים וישחיתו הכל וגם הנערים והטף ולכן זכר הכתוב כאן שבבוא הארבה אכל את כל ירק בעץ ובעשב הארץ אבל עדין לא נכנסו לבתים להשחית כמו שיעדו ומפני יראתו שיבוא בבתים וישחית הכל הוצרך פרעה לקרוא למשה ולאהרן ולומר להם חטאתי לה' אלהיכם ולכם והיה חטאתו לה' במה שלא האמין בהשגחתו ויכולתו הבב"ת. ובמה שמאן לשלח את העם במצותיו וחטא להם במה שחשדם בבריחה ושגרשם וקללם ובזה אותם והיתה שאלתו ובקשתו לנגד משה שישא חטאתו אך הפעם שהקל בכבודו כי לא יקרה לו עוד כזה ושיעתיר אל ה' שיסיר מעליו רק את המות הזה שקרא את הארבה מות לפי שהיה קשה עליו כמות וגם שהיה מביא עליו שנת בצורת שהוא מות באמת והנה משה העתיר אל ה' ולא הוכיח לפרעה ולא בקש ממנו דבר על השליחות מפני שכבר היה יודע שלא ישלחם עד מכת בכורות האמנם איך לא נכנע פרעה בכל זה הנה היה לפי שחזק ה' את לב פרעה והיה זה בראותו ענין הרוחות וחשב שהם בטבעם עשו כל זה ושהארבה ברוח בא והרוח הלך ולא ברוח ה':