צורת יסוד: 7500
מורפ': HNcfsaתְּהִ֣יתְּהִ֣י - פועל, קל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 1961
מורפ': HVqj3fsלְשָׁרֶּ֑ךָלְ - מילת יחס שָׁרֶּ֑ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: l/8270
מורפ': HR/Ncmsc/Sp2msוְ֝שִׁקּ֗וּיוְ֝ - ו' החיבור שִׁקּ֗וּי - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/8250
מורפ': HC/Ncmsaלְעַצְמוֹתֶֽיךָלְ - מילת יחס עַצְמוֹתֶֽי - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
"רפאות תהי לשרך". הנה התורה היא מרפא לך מחולי המדות והדעות בעת שהתחלת לדרוך אל השלימות ותתחיל לקחת מזון ההשגות העיוניות, והמשל בזה אל מה שיקח הולד מהמזון בעת היותו במעי אמו, שיקחה דרך הטבור. גם אחרי השלמך בחכמה היא "שקוי לעצמותיך" למלא אותם מוח. ואמר זה, שלא תחשוב שאחרי השלמך בחכמה לא תצטרך אל התורה, אחר שפרי התורה היא להעמיד האדם על השלימות מההשגות העיוניות, כי באמת תמיד תצטרך לחקור בה וללכת במצותיו, כי היא מוסיפה לך שלימות תמיד, ועזיבתך אותה תהיה סבה להסיר ממך השלימות ולהפקדו, כמו שהעצמות יצטרכו תמיד אל המוח אשר בתוכם להזין ממנו ואע"פ שכבר נשלמה הויתם באופן מה, ובסורו מהם יפקד מהם מזונם ויפסדו. ואפשר שאמר לזאת הסבה ג"כ "אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע", ר"ל שלא תחשוב כבר השגתי החכמה ואיני צריך עוד אל התורה שהיא מישרת אליה, כי בודאי אתה צריך אליה תמיד, ולזה ראוי שתירא את ה' לשמור מצותיו, ובזה תסור מרע תמיד בדעות:
"רפאות", והגם שחקי החכמה מתנגדים לטבעך בל תחשוב שע"י שתלך בדרכי החכמה יחלה גופך, כי חקי החכמה ומצותיה הזהירו על הרבה מאכלות ויצוו להתקדש ולפרוש ממותרי המזון עז"א שבהפך "רפאות תהי לשרך", שהשרר שהוא יקבל משקים ומזון לא לבד שלא יחלה עי"ז, כי אזהרת התורה ופרישת המזון המוזהר יהיה לו רפואה לחליו, וכן בל תחשוב שע"י מיני הפרישות שבאו בתורה מן העונג והתאוה יתיבש מוח עצמותיך, כי בהפך שיהיו "שיקוי לעצמותיך", כי חקי החכמה יחזקו את בריאות הגוף ועצמותיך יחליצו, אם בטבע כי רוב המותרות מחלישים את הגוף, ואם בהשגחת ה':
רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך — כלומר, התורה והמצוה מלמדתך להועיל, כמו הרופא הטוב מרפא חולי הגופות, כן התורה מרפא חולי הנפשות. וכן הכתוב אומר: "הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי" (תהלים קג ג), ואמרו ז"ל (ערובין נד א): חש במעיו – יעסוק בתורה, שנאמר: רפאות תהי לשרך. והוא מעניין "שררך אגן הסהר" (שיר השירים ז ג), והוא הנקרא בלשון רז"ל טבור; והוא כינוי לכל הבטן, שהטבור באמצעיתו.
