קטגוריה:שמות לב יג
זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֮ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכׇל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָחֲל֖וּ לְעֹלָֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
זְכֹ֡ר לְ/אַבְרָהָם֩ לְ/יִצְחָ֨ק וּ/לְ/יִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗י/ךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָ/הֶם֮ בָּ/ךְ֒ וַ/תְּדַבֵּ֣ר אֲלֵ/הֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲ/כֶ֔ם כְּ/כוֹכְבֵ֖י הַ/שָּׁמָ֑יִם וְ/כָל־הָ/אָ֨רֶץ הַ/זֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְ/זַרְעֲ/כֶ֔ם וְ/נָחֲל֖וּ לְ/עֹלָֽם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | אִדְּכַר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עַבְדָךְ דְּקַיֵּימְתָּא לְהוֹן בְּמֵימְרָךְ וּמַלֵּילְתָּא עִמְּהוֹן אַסְגֵּי יָת בְּנֵיכוֹן כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָּא וְכָל אַרְעָא הָדָא דַּאֲמַרִית אֶתֵּין לִבְנֵיכוֹן וְיַחְסְנוּן לְעָלַם׃ |
| ירושלמי (יונתן): | הֱוֵי דְכִיר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְרָאֵל עַבְדָךְ דְּקַיֵּימְתָּא לְהוֹן בְּמֵימְרָךְ וּמַלֵּילְתָּא לְהוֹן אַסְגֵי יַת בְּנֵיכוֹן הֵי כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָא וְכָל אַרְעָא הָדָא דַאֲמָרִית לְכוֹן אֵיתֵּן לִבְנֵיכוֹן וְיֶחְסְנוּן לְעָלָם: |
רש"י (כל הפרק)
"זכר לאברהם" - (ש"ר) אם עברו על עשרת הדברות אברהם אביהם נתנסה בעשר נסיונות ועדיין לא קבל שכרו תנהו לו ויצאו עשר בעשר
"לאברהם ליצחק ולישראל" - (ש"ר) אם לשרפה הם זכור לאברהם שמסר עצמו להשרף עליך באור כשדים אם להריגה זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה אם לגלות זכור ליעקב שגלה לחרן ואם אינן נצולין בזכותן מה אתה אומר לי ואעשה אותך לגוי גדול ואם כסא של ג' רגלים אינו עומד לפניך בשעת כעסך ק"ו לכסא של רגל א' (ברכות לב)
"אשר נשבעת להם בך" - לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה לא בשמים ולא בארץ לא בהרים ולא בגבעות אלא בך שאתה קיים ושבועתך קיימת לעולם שנא' (בראשית כב טז) בי נשבעתי נאם ה' וליצחק נאמר (שם כו ג) והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך וליעקב נאמר (שם לה מא) אני אל שדי פרה ורבה נשבע לו באל שדי
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ
בעקיפין משה עונה להזמנה להביא כליה על בני ישראל ולהמשיך את ברכת ה' בזרעו.
ללא מילים, משה דוחה את ההצעה, שעל מצפונו ימותו בני ישראל בתרם זמנם, ושהוא יזכה לכבוד שרק בזרעו תמשיך ברכת ה'.
משה בכוונה משתמש בשמו החדש של יעקב - ישראל - כאשר השם הזה מיצג את שלושת האבות וארבעת האמהות, ולבטח שהם לא היו מסכימים לכליה על בני ישראל והמשך הברכה במשה בלבד.
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ
משה טוען שהריגת האנשים והמשך הברכה רק בזרעו, זה שבירה של השבועה שה' נתן לאברהם, יצחק וישראל.
- משה מעוות את המציאות - ה' נשבע, אבל תמיד הברכה היתה על תנאי: אם תשמרו את "מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה) אז תתקיים הברכה. והנה, עכשו, עם ישראל שבר את החוק. אולם כל זה לא מצדיק כליה על כולם.
- משה הוא זרעם של אברהם, יצחק וישראל משבט לוי. ניתן להגיד שאם רק זרעו ישרוד, הברכה לאברהם, יצחק ויעקב תמשיך להתקיים.
- ה' לא הבטיח לבני יעקב, ישירות, את הברכה. ובאמת, בנימין התערבב ביהודה, ועשרת השבטים הוגלו וזהותם אבדה, למרות שאפשרי שאנשי ממלכת ישראל ברחו לממלכת יהודה, וחלק גדול "מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים" (ביאור:אסתר ח יז) היו עשרת השבטים, וכך הם התערבבו בשבט יהודה ושרדו.
- ה' קיים את כעסו נגד החוטאים עצמם, והם מתו במדבר ולא נכנסו לכנען, אבל זרעם לא כלה.
ברכה ללויים
משה סרב להקים את ברכת ה' בזרעו בלבד, וה' באמת לא עשה זאת.
אנשי שבט לוי קמו לעזרתו של משה כאשר משה קרא: "מִי לַיהוָה אֵלָי" (שמות לב כו), ועשו את פקודתו להרוג בחוטאים.
שבט לוי, שבטו של משה, זכה לגדולה בזכות משה:
- שבט לוי הובדל לעבודת ה', ככתוב: "וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם" (במדבר ח יד). ו
- ומשפחת קהת זכתה בכהונה, ככתוב: "זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת, בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (במדבר ד ד).
- אהרון ובניו זכו להיות כוהן גדול.
כך, הלויים והכוהנים, קרוביו של משה, שרדו והמשיכו להחזיק בתפקידיהם עד היום.
תשובת ה'
ה' לא ענה.
אנחנו יודעים שה' לא הביא כליה על בני ישראל, ולא עשה את משה לגוי גדול. ניתן להניח שה' החליט לא לבצע את דבריו, אולי בגלל הדברים שמשה אמר.
אולם בזמנו, משה לא ידע מה ה'יעשה. משה היה בפחד שה' לא קיבל את טענותיו. שה' עומד להביא כליה על בני ישראל.
על דעת עצמו משה פנה, לקח את הלוחות, ירד מההר, ראה את "העגל" והמחולות, שבר את הלוחות בכעס, חקר את אהרון, קרא לאנשים לבוא לעזרת ה', ופקד עליהם להרוג במורדים. במקרה מתו רק כ-3,000 איש (שמות לב כח), ולא הרבה יותר. המעשים של משה היו מכוונים לרצות את ה', לפגוע במורדים נגדו, וללמד את העם לקח.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "שמות לב יג"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.
