לדלג לתוכן

ביאור:שמות לב יג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שמות לב יג: "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב יג.


זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ

[עריכה]

בכך שמשה מזכיר את שלושת האבות, הוא מציג מספר טענות, למה לא צריך לכלות את עם ישראל:

  • (רש"י על שמות לב יג): "אם עברו על עשרת הדברות - אברהם אביהם נתנסה בעשר נסיונות ועדיין לא קבל שכרו, תנהו לו ויצאו עשר בעשר".
  • (רש"י על שמות לב יג): "אם לשרפה הם - זכור לאברהם שמסר עצמו להשרף עליך באור כשדים; אם להריגה - זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה; אם לגלות - זכור ליעקב שגלה לחרן".
  • בעקיפין משה עונה להזמנה להביא כליה על בני ישראל ולהמשיך את ברכת ה' בזרעו. ללא מילים, משה דוחה את ההצעה, שעל מצפונו ימותו בני ישראל בטרם זמנם, ושהוא יזכה לכבוד שרק בזרעו תמשיך ברכת ה'. (רש"י על שמות לב יג): "ואם אינן נצולין בזכותן, מה אתה אומר לי 'ואעשה אותך לגוי גדול'? ואם כסא של שלוש רגליים אינו עומד לפניך בשעת כעסך, קל וחומר לכסא של רגל אחת", על-פי ברכות לב.
  • משה בכוונה משתמש בשמו החדש של יעקב - ישראל - כאשר השם הזה מיצג את שלושת האבות וארבעת האמהות, ולבטח שהם לא היו מסכימים לכליה על בני ישראל והמשך הברכה במשה בלבד.

אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ

[עריכה]

משה טוען שהריגת האנשים והמשך הברכה רק בזרעו, זה שבירה של השבועה שה' נתן לאברהם, יצחק וישראל.

  • משה מעוות את המציאות - ה' נשבע, אבל תמיד הברכה היתה על תנאי: אם תשמרו את "מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה) אז תתקיים הברכה. והנה, עכשו, עם ישראל שבר את החוק. אולם כל זה לא מצדיק כליה על כולם.
  • משה הוא זרעם של אברהם, יצחק וישראל משבט לוי. ניתן להגיד שאם רק זרעו ישרוד, הברכה לאברהם, יצחק ויעקב תמשיך להתקיים.
  • ה' לא הבטיח לבני יעקב, ישירות, את הברכה. ובאמת, בנימין התערבב ביהודה, ועשרת השבטים הוגלו וזהותם אבדה, למרות שאפשרי שאנשי ממלכת ישראל ברחו לממלכת יהודה, וחלק גדול "מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים" (ביאור:אסתר ח יז) היו עשרת השבטים, וכך הם התערבבו בשבט יהודה ושרדו.
  • ה' קיים את כעסו נגד החוטאים עצמם, והם מתו במדבר ולא נכנסו לכנען, אבל זרעם לא כלה.


(רש"י על שמות לב יג): ""אשר נשבעת להם בך" - לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה לא בשמים ולא בארץ לא בהרים ולא בגבעות אלא בך שאתה קיים ושבועתך קיימת לעולם שנא' (בראשית כב טז) בי נשבעתי נאם ה' וליצחק נאמר (שם כו ג) והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך וליעקב נאמר (שם לה מא) אני אל שדי פרה ורבה נשבע לו באל שדי".

ברכה ללויים

[עריכה]

משה סרב להקים את ברכת ה' בזרעו בלבד, וה' באמת לא עשה זאת.
אנשי שבט לוי קמו לעזרתו של משה כאשר משה קרא: "מִי לַיהוָה אֵלָי" (שמות לב כו), ועשו את פקודתו להרוג בחוטאים.
שבט לוי, שבטו של משה, זכה לגדולה בזכות משה:

  • שבט לוי הובדל לעבודת ה', ככתוב: "וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם" (במדבר ח יד). ו
  • ומשפחת קהת זכתה בכהונה, ככתוב: "זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת, בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (במדבר ד ד).
  • אהרון ובניו זכו להיות כוהן גדול.

כך, הלויים והכוהנים, קרוביו של משה, שרדו והמשיכו להחזיק בתפקידיהם עד היום.