ביאור:שמות לב יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שמות לב יג: "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם."



זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ[עריכה]

בעקיפין משה עונה להזמנה להביא כליה על בני ישראל ולהמשיך את ברכת ה' בזרעו.
ללא מילים, משה דוחה את ההצעה, שעל מצפונו ימותו בני ישראל בתרם זמנם, ושהוא יזכה לכבוד שרק בזרעו תמשיך ברכת ה'.
משה בכוונה משתמש בשמו החדש של יעקב - ישראל - כאשר השם הזה מיצג את שלושת האבות וארבעת האמהות, ולבטח שהם לא היו מסכימים לכליה על בני ישראל והמשך הברכה במשה בלבד.

אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ[עריכה]

משה טוען שהריגת האנשים והמשך הברכה רק בזרעו, זה שבירה של השבועה שה' נתן לאברהם, יצחק וישראל.

  • משה מעוות את המציאות - ה' נשבע, אבל תמיד הברכה היתה על תנאי: אם תשמרו את "מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה) אז תתקיים הברכה. והנה, עכשו, עם ישראל שבר את החוק. אולם כל זה לא מצדיק כליה על כולם.
  • משה הוא זרעם של אברהם, יצחק וישראל משבט לוי. ניתן להגיד שאם רק זרעו ישרוד, הברכה לאברהם, יצחק ויעקב תמשיך להתקיים.
  • ה' לא הבטיח לבני יעקב, ישירות, את הברכה. ובאמת, בנימין התערבב ביהודה, ועשרת השבטים הוגלו וזהותם אבדה, למרות שאפשרי שאנשי ממלכת ישראל ברחו לממלכת יהודה, וחלק גדול "מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים" (ביאור:אסתר ח יז) היו עשרת השבטים, וכך הם התערבבו בשבט יהודה ושרדו.
  • ה' קיים את כעסו נגד החוטאים עצמם, והם מתו במדבר ולא נכנסו לכנען, אבל זרעם לא כלה.

ברכה ללויים[עריכה]

משה סרב להקים את ברכת ה' בזרעו בלבד, וה' באמת לא עשה זאת.
אנשי שבט לוי קמו לעזרתו של משה כאשר משה קרא: "מִי לַיהוָה אֵלָי" (שמות לב כו), ועשו את פקודתו להרוג בחוטאים.
שבט לוי, שבטו של משה, זכה לגדולה בזכות משה:

  • שבט לוי הובדל לעבודת ה', ככתוב: "וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם" (במדבר ח יד). ו
  • ומשפחת קהת זכתה בכהונה, ככתוב: "זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת, בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (במדבר ד ד).
  • אהרון ובניו זכו להיות כוהן גדול.

כך, הלויים והכוהנים, קרוביו של משה, שרדו והמשיכו להחזיק בתפקידיהם עד היום.

תשובת ה'[עריכה]

ה' לא ענה.
אנחנו יודעים שה' לא הביא כליה על בני ישראל, ולא עשה את משה לגוי גדול. ניתן להניח שה' החליט לא לבצע את דבריו, אולי בגלל הדברים שמשה אמר.
אולם בזמנו, משה לא ידע מה ה'יעשה. משה היה בפחד שה' לא קיבל את טענותיו. שה' עומד להביא כליה על בני ישראל.

על דעת עצמו משה פנה, לקח את הלוחות, ירד מההר, ראה את "העגל" והמחולות, שבר את הלוחות בכעס, חקר את אהרון, קרא לאנשים לבוא לעזרת ה', ופקד עליהם להרוג במורדים. במקרה מתו רק כ-3,000 איש (שמות לב כח), ולא הרבה יותר. המעשים של משה היו מכוונים לרצות את ה', לפגוע במורדים נגדו, וללמד את העם לקח.