ביאור:שמות לב כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

שמות לב כז: "וַיֹּאמֶר לָהֶם: כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ."



עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ[עריכה]

כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל[עריכה]

לא נאמר שה' אמר למשה להגיד את זה. ה' אמר: "הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם" (שמות לב י). ה' לא אמר שהוא יעשה זאת, אלא, במידה מסוימת, ביקש אישור ממשה לעשות כליה על כל העם, כדי לנסות את המנהיגות של משה. כותב התורה היה מודע שמשה השתמש בשם אדוני לצרכיו הפרטים, ולכן, בהמשך, ההרג הזה מתואר "כִּדְבַר מֹשֶׁה" (שמות לב כח) ולא 'כדבר אדוני'.
רש"י היה מודע לבעיה הזאת ושאל: "והיכן אמר?" והסביר: "(שמות כב) זובח לאלהים יחרם כך שנויה במכילתא."

אנו רואים דוגמא של מנהיג שהשתמש בשם אדוני, לטובת עצמו.

אולם כאשר אלוהים אמר "הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם" למעשה הוא הודיע את נכונותו להרוג את כל העם, והשאיר את ההחלטה למשה.‏[1] משה בקש לא להרוג את כולם, אולם למשה נשארה הזכות להחליט את מי הוא יהרוג מכל העם: את המורדים בו ובאלוהים.

בהמשך כאשר משה מסכם את חייו (דברים ט), משה לא מזכיר את דיכוי המרד נגדו. כנראה משה התבייש במעשיו. ה' לא כעס על משה, והוא עצמו הוסיף ונגף בעם, ככתוב: "וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן" (שמות לב לה).

משה נעמד בשער המחנה, וסביר שזה היה מרכז השלטון, כי מקובל שבשער ישבו השליטים, השופטים ונכבדי העם. סביר שיהושע בן נון, מפקד הצבא ומנהיג שבט אפרים, נשאר נאמן למשה ועמד לידו עם חייליו. ברגע זה המרד נכשל ולמורדים לא היה סיכוי להלחם על חייהם.

שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה[עריכה]

משה לא קרא להכין את הצבא למלחמה. אנשים בקבוצות קטנות יוציאו להורג את המורדים שרצו לבחור מנהיג חדש במקום משה. משה לא עשה משפט ולא דרש מאהרון לתת לו שמות. משה שאל את אהרון להסבר, אבל לא רצה לשמוע מהמורדים. משה לא רצה לרכז אותם ביחד לכוח גדול ומסוכן.
משה ידע שהאנשים שהיו במחנה יודעים מי הם המורדים. משה קרא לנאמנים לו: "מִי לַיהוָה אֵלָי" (שמות לב כו), ואנשי שבט לוי באו. משה שלח אותם להרוג את המורדים מקצה לקצה של המחנה.

משה דרש להרוג את המורדים בחרב. משה לא הרשה להרוג את המורדים ברעל. לא ברור איך המורדים הומתו ואפשרי שהמשפחות הוציאו להורג את בניהם שמרדו בצורה עדינה ביותר.

עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה[עריכה]

  • אפשרי שמשה פקד על אנשיו ללכת לכל שער (מרכז השלטון) של כל שבט בבני ישראל, לתפוס את המנהיגים, שישבו בשער של השבט שלהם, אשר השתתפו במרד, ולהוציא אותם להורג.
  • אפשרי שמשה פקד על אנשיו ללכת מקצה לקצה של המחנה, הלוך ושוב, ולמצוא את כל המורדים המתחבאים באוהליהם, ולהוציא אותם להורג.
  • אפשרי שהמורדים היו ברובם בני שבט לוי, כשם שקורח משבט לוי היה מנהיג מרד נגד משה (במדבר טז א). כלומר, אנשיו של משה עברו משער לשער בתוך המחנה של שבט לוי, והרגו את המורדים.

וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ[עריכה]

וְהִרְגוּ - משה לא הסביר את חטאם של האנשים אשר יומתו, אולם לאלו שבאו לקריאתו "מִי לַיהוָה אֵלָי" (שמות לב כו) כנראה זה היה ברור: 'האנשים שלא באו חטאו'.

חז"ל מסבירים שהמים עם הזהב היו כמו המים המאוררים, והחוטאים נפגעו, ככתוב: "וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל" (ביאור:שמות לב לה). אפשרי שהחוטאים סרבו לשתות את המים וכך חיליו של משה ידעו במי לפגוע.

רש"י מסביר שהאנשים האלו היו אחים, כיון שכל בניו של יעקב היו אחים.
רש"י מנסה להמנע מהעובדה הברורה שבני שבט לוי עשו את המרד הזה. לאחר ההריגה משה מנחם את הלוחמים שהרגו את בניהם ואחיהם ומברך אותם, ככתוב: "כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה" (שמות לב כט). ניתן להבין שאנשי שבט לוי היו ראשי המרד, ורוב המתים היו משבט לוי.

משה דרש שבני המשפחה עצמם, היודעים את חטאם של בני משפחתם, יבצעו את ההריגה בצורה נאותה. במידה והמשפחות יתנגדו להוציא לפועל את פקודת משה, אז כל המשפחה תענש.

האם הרגו נשים וטף?[עריכה]

הפקודה של משה היתה לרבים - "וְהִרְגוּ", אולם המשך המשפט מוגבל לצורה ביחיד - "אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ"
כאשר יש קבוצה של גברים ונשים השימוש הוא בצורת 'זכר' לכולם. כלומר אפשרי שגם נשים באו לעזרת אדוני. אולם כאשר משה הורה להם לשים את חרבם הוא ציין בפרוש: "שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ" וחזר 'ליחיד', ןכך משה הודיע לנשים שבאו שהן לא נכללות בלוחמים והן לא צריכות לשים חרב ולהשתתף בהרג.
משה ממשיך ומשתמש בצורת יחיד-זכר בתאור האנשים שיומתו: "אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ", כלומר מותר להרוג רק אנשים שחטאו, ואסור להרוג נשים ואסור להרוג טף.

בתאור תוצאות ההרג נאמר: "וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שמות לב כח), ולפי תאור פקודת משה ניתן להבין שהמילה "אִישׁ", מראה שרק 'אנשים' מתו. זקנים, נשים וטף לא הומתו.

ה' אמר למשה: "מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי" (שמות לב לג), ואכן שמם של המורדים לא מופיע בסיפור. גם ה' מדבר בצורת זכר-יחיד, ורואים שגם כאן הכוונה רק לגברים שחטאו. רק הגברים האלה ימותו ושמם ישכח, אולם נשותיהם וטפם ימשיכו את זרעם.




  1. ^ כך גם אלוהים הודיע לאברהם את גורל סדום ועמורה, והזמין את אברהם להתווכח עימו.