ביאור:שמות לב לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

שמות לב לג: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי."



מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי[עריכה]

אחד ממשפטי המפתח של ה': "מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי".

זה החוק לתמיד: אדם שיחטא, יתן את הדין.

  • העבירה היא אישית, ביחיד, ולא קבוצתית.
  • ה'רואה ויודע על החטא.
  • זה לא תפקידו של ה' למנוע את החטא. לחוטאים יש חופש בחירה.
  • העונש יבוא. לא מיד, ואולי לא כמעשה אדם. החוטא וזרעו ימחקו או שזכרונו יהיה לדראון עולם.

תשובת ה' למשה[עריכה]

ה' לא הגיב להצעתו של משה לסלוח לכל העם, ולא לאיום ההתפטרות של משה.
במשפט קצר ה' ענה לו: אני לא סולח. אני אעשה ואעניש כרצוני בלי להתיעץ איתך, אתה לא תמחה מספרי ומתמשיך לעשות את תפקידך. אני בחרתי אותך לתפקיד, ואתה התנגדת מהרגע הראשון, בסנה הבוער. הכרחתי אותך לעשות כרצוני, ואתה תמשיך עד שתפקידך יגמר, ואפילו שאתה תרצה להמשיך ולהכנס לכנען.

ה' הסכים שלא כולם ימותו אבל הם כולם ימחו מספרו ושמם לא יזכר, אולם זרעם של החוטאים ישרוד.