ביאור:שמות לב כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

שמות לב כו: "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי."



מִי לַיהוָה אֵלָי[עריכה]

וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה[עריכה]

שַׁעַר - מתקן או פתח לכניסה ויציאה, מעבר. (מילוג)
סביר שבני ישראל לא סחבו עצים או אבנים להקים חומה ושער. בני ישראל היו מחנה אוהלים כמו שהבדויים מקימים.
אולם, למרות שאין לזה שום זכר, העם היה יכול לחפור תעלה סביב המחנה ולהקים גל עפר או חול כדי להגן על המחנה, ובמתקן ההגנה הזה היה פתח. אין חובה שלשער יהיו דלתות.

בשער ישבו השליטים, השופטים ונכבדי העם ודנו בענינים חשובים, ככתוב: "וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת, וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר" (ביאור:בראשית כג י)

במסעות בני ישראל במדבר לא מוזכר 'שער המחנה' פעם נוספת. משה עשה את אוהל המשכן וסביבו היתה חצר, ולחצר היה שער, ככתוב: "וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ, וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר" (שמות מ לג). אולם זה היה לאחר בנית ארון הברית, המזבח והמשכן.

בספר במדבר ב מתואר המחנה של בני ישראל: במרכז היה אוהל המועד וסביבו חנו שבט לוי. סביב מחנה לוי כל 12 השבטים חנו בארבע מחנות, וכל מחנה היה מורכב משלושה שבטים:

  • במזרח (קדמה) היו: יהודה, יששכר וזבולן.
  • בדרום (קדמה) היו: ראובן, שמעון וגד.
  • מערב (ימה) היו: אפרים, מנשה ובנימין.
  • בצפון היו: דן, אשר ונפתלי.

סביר שמשה עמד במרכז השלטון וכך הוא עמד בשער החצר הפנימית או בשער מחנה שבט לוי. אין ספק שמשה לא התרחק מהמרכז ועמד ליד אחד השבטים בהקף של המחנה.
יהושע בן נון, מפקד הצבא ומנהיג שבט אפרים, נשאר נאמן למשה. סביר שמשה עמד בשער המחנה עם שומרי הראש שלו והצבא עמד לרשותו. למורדים לא היה סיכוי להלחם, אבל מעניין שהם לא באו למשה להתחנן על נפשם. אולי הם חשבו שמשה לא יהיה מסוגל לזהות מי היו המורדים.

כאשר משה מסכם את חייו ומספר את המסעות במדבר (דברים ט) הוא מדלג ומשמיט את סיפור חיסול המורדים בו. כנראה משה לא היה גאה במעשה הזה.

מִי לַיהוָה אֵלָי[עריכה]

קריאת הזמנה לעמוד לעזרת אדוני. משה קרא לעם לבוא אליו והכריז על עצמו שהוא השליט בשם אלוהים.
משה הבין שנעשה מרד נגדו ושילטונו, וקבוצת מנהיגים רצו למנות את עצמם לשליטים במקומו, ולהכריז על עצמם שהם מובילי העם בשם אדוני.

הקריאה פיצלה את העם - אלה שיבואו, אלה שיברחו, ואלה שישבו ולא יקומו לעזרתו.

וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי[עריכה]

סביר שמשה קרא לעזרה בפתח המחנה של שבט לוי או במרכז שבט לוי. סביר שלוי שמעו ראשונים את ההזמנה של משה ולכן הם באו ראשונים.
מאוד סביר שהמנהיגים שבאו לדרוש מאהרון מנהיג חדש (ביאור:שמות לב א) היו עצמם משבט לוי, כפי שקורה בהמשך בשנית בפרשת קורח, ככתוב: "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי ... וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל ... וַיֹּאמְרוּ ... וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה" (במדבר טז א-ג).

ניתן להבין שחלק משבט לוי רצו למרוד במשה, כי משה פקד על הנאמנים לו שבבני שבט לוי להרוג את: בניהם, אחיהם, חבריהם וקרוביהם, ככתוב: "הִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ" (שמות לב כז) וכך הם הרגו "אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו" (שמות לב כט).‏[1]
לא נאמר שהיתה מלחמה, החילים של משה ידעו מי הם המורדים והלכו לאוהליהם, הודיעו להם את גזר דינם והוציאו אותם להורג. סביר שהמורדים לא התנגדו, כי אז גם כל משפחתם היתה מושמדת.

למה שבטים אחרים לא באו לקריאה?[עריכה]

אפשרי ששאר השבטים הבינו שזה מאבק בתוך שבט לוי על השלטון והם ראו שמשה ניצח והשתלט על שער המחנה ולא מאפשר לנצורים לברוח או לקבל עזרה. אפשרי שהם לא ידעו מי היה אשם והם העדיפו לחכות לתוצאה ולא לגרום לחיסול שבט לוי או להתערב במנהיגותו של משה.




  1. ^ סיפור דומה היה כאשר חתניו של סאדם חוסין ברחו מעירק לירדן. סאדם איים על המשפחות שלהם עד שהמשפחות דרשו שהחתנים יחזרו ויומתו. המשפחות הסכימו עם סאדם, שמשפחות יהרגו את בנם ולא סאדם חוסין.