ביאור:שמות לב כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שמות לב כא: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה, כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה.""



מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה, כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה[עריכה]

משה קבע עובדה: אתה הבאת על העם חטאה גדולה. כל השאלה היא למה עשית את זה, מה עשה לך העם?

  • רש"י מסביר את השאלה, האם הם עינו אותך שלא יכולת להתנגד?
  • אפשרות אחרת לשאלה, למה רציתי להעניש אותם?

אהרון אפילו לא קיבל אפשרות להסביר שמה שהוא עשה לא היה נגד חוקי ה'. אהרון הבין שמה שקרה זה בגלל שהוא עשה את המסכה, והכריז על חג לה' וכך הוא גרם לעם לחטוא.

דרך אדוני[עריכה]

ה' לא מנע מקין להרוג את הבל, ולא הזהיר את הבל. ה' נתן לקין לחטוא. גם כאן ה' ידע מה יקרה כאשר אהרון התחיל לעשות את המסכה. אבל ה' לא שלח את משה חזרה לעם למנוע את הריקודים לפני המסכה. ה' נתן לעם לחטוא. ה' רצה שהם יראו את אופים האמיתי, "קשי עורף", ואז החוטאים יבאו על עונשם והעם ילמד לקח, ויספר לילדיו לתמיד על חטא העגל.

אם חלק מהעם רצה לעשות עגל ולהכריז עליו כאלוהים, עדיף היה לתת להם לחטוא, להזדהות, ולהענש מאשר למנוע מהם לחטוא והם ימשיכו לשאת את הרצון הזה בסתר.

למעשה משה נכשל להוציא מהעם את הנטיה לעשות להם עגל זהב כסימן לה', וכך ירובעם בן נבט עשה שני עגלי זהב: בבית אל ובדן כדי שהעם לא יעלו לירושלים ויחזרו למלך יהודה (מלכים א יב לב) ואנשי ממלכת ישראל קיבלו ברצון את הפסלים האלה.

ספר דברים[עריכה]

בסוף ימיו משה מסכם את תולדות חייו. בתאור מעשה העגל משה אומר: "וּבְאַהֲרֹן, הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ; וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא" (דברים ט כ). המשפט הזה מראה מה שמשה חשב על ה' ואהרון, ומה שמשה רצה להגיד כדי שישאר בזכרון לעם. משה השמיט שהוא פקד על אנשיו להרוג במורדים ו3000 אנשים הומתו, וגם הוא השמיט את שאלתו ותשובת אהרון. אין הוכחה שה' רצה לפגוע באהרון ולהשמידו. אפילו המשפט: "וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן" (שמות לב לה), לא מראה שה' פגע באהרון או רצה לפגוע בו. ה' פקד על אהרון למות ולא להכנס לכנען בגלל "מֵי מְרִיבָה", ככתוב: "יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה" (במדבר כ כד) אבל לא בגלל מעשה העגל.

משה רצה להרשיע את אהרון במעשה העגל, ולא רצה להנציח שהעם למעשה בקש מנהיג חדש ולא ה'. כאשר משה סיפר את סיפור העגל אהרון כבר נפטר (במדבר לג לח) ובנו התמנה לכהן, ככתוב: "שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם, וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו" (דברים י ו), וזאת כפי שה' פקד: "וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם, כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם, וְכִהֲנוּ לִי. וְהָיְתָה לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם" (שמות מ טו). ה' העניק לאהרון וזרעו כבוד גדול מאוד להיות הכהנים של עם ישראל.