לדלג לתוכן

ביאור:שמות לב לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שמות לב לא: "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר 'אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב;'"

תרגום ויקיטקסט: אחרי הריגת עובדי העגל, חזר משה אל ה' בתפילה ואמר לו ' אנא, אני מתוודה בשם העם, ומודה שהעם הזה חטא חטאה גדולה, ועשו להם אלהי זהב - '


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב לא.


וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְהוָה[עריכה]

1. הפסוק הזה רומז שמשה שב ועלה להר סיני, כל הדרך חזרה, למקום שבו קיבל את הלוחות מה'. משה לא היה צריך לעלות כל כך, אבל הוא רצה לשוב למקום ההוא ולהמשיך את השיחה עם ה', שלמעשה לא נגמרה.

2. אולם מהקבלה לפסוקים אחרים נראה שמשה לא עלה להר סיני אלא התפלל באוהל מועד; ראו ביאור:שלוש פעמים 40 יום. לפי זה משמעות הפסוק היא, שמשה שב (חזר) לעמוד לפני ה' בתפילה.

אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה - המנהיג מתוודה על חטאי העם[עריכה]

"אָנָּא" - מילת בקשה. משה מבקש שה' יעשה חסד עם העם.

"חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה" - משה מודה באשמה. משה לא מנסה להסתיר, להתווכח, להקל, להסביר, להאשים. משה מקבל שהעם חטא.

היה אפשר לחשוב, שמנהיג טוב הוא מנהיג שתמיד רק מצדיק את עם ישראל ומדבר עליהם טובות. אבל מנהיג טוב צריך לדעת גם להכיר בחטאים ולהתוודות עליהם. כך אנחנו לומדים ממשה רבנו, גדול המנהיגים אוהבי ישראל בכל הדורות. אחרי שעם ישראל חטא בחטא העגל, הוא הודה באשמה: חטא העם הזה חטאה גדולה, והתוודה בשם עם ישראל: ויעשו להם אלהי זהב. רק לאחר מכן המשיך וביקש מה' שיישא (= יסבול עוד קצת) את חטאתם, ולא ישמיד אותם, (שמות לב לב): "וְעַתָּה, אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".

לפי רש"י, גם בוידוי של משה יש רמז ללימוד זכות על עם ישראל, "אלהי זהב - (ברכות לב יומא פו) אתה הוא שגרמת להם שהשפעת להם זהב וכל חפצם מה יעשו שלא יחטאו משל למלך שהיה מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו ותולה לו כיס בצוארו ומעמידו בפתח בית זונות מה יעשה הבן שלא יחטא" (רש"י). ואכן, חטא הוא הוא עבירה מתוך טעות או תאוה: משה משתמש במושג "חטא" כדי לרמוז שבני ישראל לא פשעו במזיד.

הקבלות[עריכה]

לפי הרמח"ל, "כי אין הקב"ה אלא למי שאוהב את ישראל. וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב"ה מגדיל עליו...". זה לא סותר: דווקא מתוך אהבת ישראל, יש להתוודות על חטאי ישראל כדי להתחיל בתשובה ותיקון.

הוידוי נזכר גם בפסוקים נוספים, כשלב הראשון בתהליך התשובה והתיקון:

  • וידוי של אדם פרטי, (ויקרא ה ה): "וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה, וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ".
  • וידוי של אהרן הכהן בשם כל ישראל ביום הכיפורים, ויקרא טז כא: "וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי ידו[יָדָיו] עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי, וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עונת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם; וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה".
  • וידוי של כל עם ישראל בגלות, (ויקרא כו מ): "וְהִתְוַדּוּ אֶת עונם וְאֶת עון אֲבֹתָם, בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי, וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי".

וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב[עריכה]

משה מסביר את "חֲטָאָה גְדֹלָה": "וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב".

  • היה תהליך איך זה קרה, ואהרון הסביר לו (שמות לב כג).
  • לא כל העם נתן זהב, והעם בקשו מנהיג ולא אלוהי זהב (שמות לב א).
  • העם חגג סביב המסכה, כפי שה' אמר: "עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב ח).

אולם משה מקצר לחטא העיקרי, שמרכז את כל השאר: העם עשה אלוהי זהב!


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:המנהיג מתוודה על חטאי העם

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-32-31


מקורות[עריכה]

חלק מהפירושים פורסמו לראשונה באתר הניווט בתנך בתאריך 2024-03-07.