ביאור:שמות לב כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

שמות לב כט: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה."



מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה[עריכה]

בני שבט לוי הקימו מליציה ובאו לקריאותו של משה: "מִי לַיהוָה אֵלָי" (שמות לב כו). הלוחמים, בקבוצות קטנות, התפזרו במחנה, עברו משער לשער במחנה ופגעו במנהיגים שאירגנו וחגגו את עגל הזהב כאלוהי ישראל. הלוחמים הרגו כשלושת אלפים גברים. ההריגה נמשכה עד הערב, יום אחד בלבד.

המנהיגים ידעו שמשה שלח חילים להוציא אותם להורג. המנהיגים היו מבוגרים בגילם ולא ניסו לברוח למדבר עם המשפחה. המשפחות לא ניסו להגן על בני משפחתם, כי אז החילים היו הורגים גם אותם.

למרות שנאמר: "וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי" (שמות לב כו), סביר שרוב שבט לוי באו, אבל כאשר משה פקד: "שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ" (שמות לב כז), רק גברים יוצאי-צבא מעל גיל 20 גויסו למליציה (במדבר א כ), ולא ילדים צעירים ואנשים מבוגרים וזקנים. שבט לוי לא נספר, אבל סביר ששבט לוי היה בערך בגודל של שבט ראובן, שמעון ויהודה, כחמישים אלף גברים. ניתן לשער שרבע משבט לוי גויס, כ12,000 לוחמים.

בסוף היום הלוחמים חזרו מההרג ומשה מנחם אותם, ומאשר שהם עשו עבודה חשובה לאדוני, ומילאו את המשימה בהצלחה, ככתוב: "מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה".

כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו[עריכה]

קרח ועדתו עשו מרד דומה נגד משה ומנהיגותו. קרח היה משבט לוי, כך שסביר שגם כאן מנהיגי המרד היו משבט לוי, והם כעסו שמשה לקח את כל השלטון לעצמו. לכן רק שבט לוי בא כי זאת היתה חובתו של שבט לוי להרוג את אחיהם ובניהם ולנקות את השבט מאנשים חוטאים. שבט לוי ידע מי חטא וידעו איפה למצוא אותו ולספק את העדים הדרושים לזהות ולהוכיח את חטאו, ולהוציא אותו להורג.

וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה[עריכה]

שבט לוי הצטערו מאוד שהם הרגו באחיהם ובבניהם. בכל משפחה היה מת, ובכל משפחה היה אדם שהרג את קרוביו.
משה היה צריך להרגיע אותם שהם עשו מעשה חשוב ונחוץ. משה הודיע להם שהם עשו את זה לאדוני, ושאדוני מביא עליהם ברכה.

רק החוטאים הומתו אבל משפחתם וזרעם שרדו. שמות ההרוגים, ושמות ההורגים לא פורסמו כדי לא לזהות את החוטאים ולגרום למשפחתם נזק לצמיתות. גם ה' מדגיש: "מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי" (שמות לב לג) ואכן שמם נמחה מהספר. כך אין כתם של חטא העגל מוצמד למשפחות בבני ישראל, והחטא הוצמד לכל עם ישראל. במקרה של קרח, כל הקבוצה הוזהרה אבל הם זילזלו בכוחו של ה' ולכן גברים, נשים וטף מתו ולא נשאר להם זרע.