קטגוריה:שמות לב כז
ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׂ֥ימוּ אִישׁ־חַרְבּ֖וֹ עַל־יְרֵכ֑וֹ עִבְר֨וּ וָשׁ֜וּבוּ מִשַּׁ֤עַר לָשַׁ֙עַר֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה וְהִרְג֧וּ אִֽישׁ־אֶת־אָחִ֛יו וְאִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֥ישׁ אֶת־קְרֹבֽוֹ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֣אמֶר לָ/הֶ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׂ֥ימוּ אִישׁ־חַרְבּ֖/וֹ עַל־יְרֵכ֑/וֹ עִבְר֨וּ וָ/שׁ֜וּבוּ מִ/שַּׁ֤עַר לָ/שַׁ֙עַר֙ בַּֽ/מַּחֲנֶ֔ה וְ/הִרְג֧וּ אִֽישׁ־אֶת־אָחִ֛י/ו וְ/אִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖/הוּ וְ/אִ֥ישׁ אֶת־קְרֹבֽ/וֹ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲמַר לְהוֹן כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל שַׁוּוֹ גְּבַר חַרְבֵּיהּ עַל יִרְכֵּיהּ עֵיבַרוּ וְתוּבוּ מִתְּרַע לִתְרַע בְּמַשְׁרִיתָא וּקְטוּלוּ גְּבַר יָת אֲחוּהִי וּגְבַר יָת חַבְרֵיהּ וֶאֱנָשׁ יָת קָרִיבֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר לְהוֹן כִּדְנַן אָמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל כָּל מַאן דְּדָבַח לְטַעֲוַת עַמְמַיָא יִתְקְטֵל בְּסַיְיפָא וּכְדוּן עִיבְרוּ וְתוּבוּ מִתְּרַע סַנְהֶדְרִין לִתְרַע בֵּי דִינָא בְּמַשְׁרִיתָא וּבְעוֹי מִן קֳדָם יְיָ דְיִשְׁתְּבֵיק לְכוֹן חוֹבָא דָא וְאִתְפְּרָעוּ מִן רַשִׁיעַיָא פַּלְחֵי פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה וּקְטִילוּ אֲפִלּוּ גְבַר יַת אָחוֹי וּגְבַר יַת חַבְרֵיהּ וְאֵינַשׁ יַת קָרִיבֵיהּ: |
רש"י (כל הפרק)
"כה אמר וגו'" - והיכן אמר (שמות כב) זובח לאלהים יחרם כך שנויה במכילתא
"אחיו" - מאמו והוא ישראלרמב"ן (כל הפרק)
"וטעם כה אמר י"י אלהי ישראל" - בעבור שחשבו עובדי העגל לזבוח לאלהי ישראל והנה מדת הדין פוגעת בהן בעבור שקצצו בנטיעות ועוד כי המשפט לאלהים הוא (דברים א יז) ומפני זה אמר בלויים כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל (במדבר טז ט) כי העבודה לאלהי ישראל ולשמו נבדלו בזכות הזאת
"שימו איש חרבו על ירכו" - היו עובדי העגל רבים ולא יוכלו להביאם לב"ד על כן צוה לכל בני לוי לחגור חרבם על דרך מה שאמרו רבותינו (סנהדרין מה) שאם אין אתה יכול להמיתו במיתה האמורה בו אתה יכול להמיתו בכל מיתה שתוכל והנה זה הוראת שעה לקדש השם שלא היתה בהם התראה כי מי התרה בהם אבל היו בני לוי מכירים באלו הנהרגים שהם היו עובדיו ועל דעת האומר (יומא סו) עדים והתראה בידי אדם כמו שכתב רש"י (לעיל בפסוק כ) נאמר שצוה אותם לחגור חרבם לתפוש אותם ולהביאם לפני משה או סנהדרין ואשר מצאוהו בעדים והתראה הרגוהו בסקילה כמשפט עובדי ע"ז או שהיתה מיתתם בסייף כעיר הנדחת והנה כל בני לוי היו לה' ומתרים בעם שלא ישתחוו לו ולא יזבחו לו כי אהרן לא צוה לחוג בלתי לה' לבדו כאשר פירשתי והנכון בעיני כדברי האומר (יומא שם) זבח וקטר בסייף גפף ונשק במיתה שמח בלבו בהדרוקן כדאיתא במסכת יומא והנה הכל מעשה שעה כי אין מגפף ומנשק במיתה לדורות (סנהדרין ס) וטעם והרגו איש את אחיו שלא תחמלו ולא תכסו על אח וריע וקרוב וטעם כה אמר ה' אלהי ישראל איננו ממצות זובח לאלהים יחרם (לעיל כב יט) כי אין אלו חייבין מיתה מן הדין אבל היא מצוה שנאמרה למשה מפי הגבורה ולא כתבה כי כאשר נחם השם הנכבד על הרעה צוה אותו כיון שאין אתה רוצה שאכלה אותם תהרוג אתה את עובדיו בסייף כדרך קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש וישוב חרון אף ה' מישראל (במדבר כה ד) והנה זאת המצוה כמצות זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו (לעיל טז לב) וכבר הזכרתי (לעיל י ב יא א) כיוצא בהם
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב כז.
עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ
כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
לא נאמר שה' אמר למשה להגיד את זה. ה' אמר: "הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם" (שמות לב י). ה' לא אמר שהוא יעשה זאת, אלא, במידה מסוימת, ביקש אישור ממשה לעשות כליה על כל העם, כדי לנסות את המנהיגות של משה. כותב התורה היה מודע שמשה השתמש בשם אדוני לצרכיו הפרטים, ולכן, בהמשך, ההרג הזה מתואר "כִּדְבַר מֹשֶׁה" (שמות לב כח) ולא 'כדבר אדוני'.
רש"י היה מודע לבעיה הזאת ושאל: "והיכן אמר?" והסביר: "(שמות כב) זובח לאלהים יחרם כך שנויה במכילתא."
- אנו רואים דוגמא של מנהיג שהשתמש בשם אדוני, לטובת עצמו.
אולם כאשר אלוהים אמר "הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם" למעשה הוא הודיע את נכונותו להרוג את כל העם, והשאיר את ההחלטה למשה.[1] משה בקש לא להרוג את כולם, אולם למשה נשארה הזכות להחליט את מי הוא יהרוג מכל העם: את המורדים בו ובאלוהים.
בהמשך כאשר משה מסכם את חייו (דברים ט), משה לא מזכיר את דיכוי המרד נגדו. כנראה משה התבייש במעשיו. ה' לא כעס על משה, והוא עצמו הוסיף ונגף בעם, ככתוב: "וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן" (שמות לב לה).
משה נעמד בשער המחנה, וסביר שזה היה מרכז השלטון, כי מקובל שבשער ישבו השליטים, השופטים ונכבדי העם. סביר שיהושע בן נון, מפקד הצבא ומנהיג שבט אפרים, נשאר נאמן למשה ועמד לידו עם חייליו. ברגע זה המרד נכשל ולמורדים לא היה סיכוי להלחם על חייהם.
שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה
משה לא קרא להכין את הצבא למלחמה. אנשים בקבוצות קטנות יוציאו להורג את המורדים שרצו לבחור מנהיג חדש במקום משה. משה לא עשה משפט ולא דרש מאהרון לתת לו שמות. משה שאל את אהרון להסבר, אבל לא רצה לשמוע מהמורדים. משה לא רצה לרכז אותם ביחד לכוח גדול ומסוכן.
משה ידע שהאנשים שהיו במחנה יודעים מי הם המורדים. משה קרא לנאמנים לו: "מִי לַיהוָה אֵלָי" (שמות לב כו), ואנשי שבט לוי באו. משה שלח אותם להרוג את המורדים מקצה לקצה של המחנה.
משה דרש להרוג את המורדים בחרב. משה לא הרשה להרוג את המורדים ברעל. לא ברור איך המורדים הומתו ואפשרי שהמשפחות הוציאו להורג את בניהם שמרדו בצורה עדינה ביותר.
עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה
- אפשרי שמשה פקד על אנשיו ללכת לכל שער (מרכז השלטון) של כל שבט בבני ישראל, לתפוס את המנהיגים, שישבו בשער של השבט שלהם, אשר השתתפו במרד, ולהוציא אותם להורג.
- אפשרי שמשה פקד על אנשיו ללכת מקצה לקצה של המחנה, הלוך ושוב, ולמצוא את כל המורדים המתחבאים באוהליהם, ולהוציא אותם להורג.
- אפשרי שהמורדים היו ברובם בני שבט לוי, כשם שקורח משבט לוי היה מנהיג מרד נגד משה (במדבר טז א). כלומר, אנשיו של משה עברו משער לשער בתוך המחנה של שבט לוי, והרגו את המורדים.
וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ
וְהִרְגוּ - משה לא הסביר את חטאם של האנשים אשר יומתו, אולם לאלו שבאו לקריאתו "מִי לַיהוָה אֵלָי" (שמות לב כו) כנראה זה היה ברור: 'האנשים שלא באו חטאו'.
חז"ל מסבירים שהמים עם הזהב היו כמו המים המאוררים, והחוטאים נפגעו, ככתוב: "וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל" (ביאור:שמות לב לה). אפשרי שהחוטאים סרבו לשתות את המים וכך חייליו של משה ידעו במי לפגוע.
רש"י מסביר שהאנשים האלו היו אחים, כיון שכל בניו של יעקב היו אחים.
רש"י מנסה להמנע מהעובדה הברורה שבני שבט לוי עשו את המרד הזה. לאחר ההריגה משה מנחם את הלוחמים שהרגו את בניהם ואחיהם ומברך אותם, ככתוב: "כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה" (שמות לב כט). ניתן להבין שאנשי שבט לוי היו ראשי המרד, ורוב המתים היו משבט לוי.
משה דרש שבני המשפחה עצמם, היודעים את חטאם של בני משפחתם, יבצעו את ההריגה בצורה נאותה. במידה והמשפחות יתנגדו להוציא לפועל את פקודת משה, אז כל המשפחה תענש.
האם הרגו נשים וטף?
הפקודה של משה היתה לרבים - "וְהִרְגוּ", אולם המשך המשפט מוגבל לצורה ביחיד - "אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ"
כאשר יש קבוצה של גברים ונשים השימוש הוא בצורת 'זכר' לכולם. כלומר אפשרי שגם נשים באו לעזרת אדוני. אולם כאשר משה הורה להם לשים את חרבם הוא ציין בפרוש: "שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ" וחזר 'ליחיד', וכך משה הודיע לנשים שבאו שהן לא נכללות בלוחמים והן לא צריכות לשים חרב ולהשתתף בהרג.
משה ממשיך ומשתמש בצורת יחיד-זכר בתאור האנשים שיומתו: "אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ", כלומר מותר להרוג רק אנשים שחטאו, ואסור להרוג נשים ואסור להרוג טף.
בתאור תוצאות ההרג נאמר: "וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שמות לב כח), ולפי תאור פקודת משה ניתן להבין שהמילה "אִישׁ", מראה שרק 'אנשים' מתו. זקנים, נשים וטף לא הומתו.
ה' אמר למשה: "מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי" (שמות לב לג), ואכן שמם של המורדים לא מופיע בסיפור. גם ה' מדבר בצורת זכר-יחיד, ורואים שגם כאן הכוונה רק לגברים שחטאו. רק הגברים האלה ימותו ושמם ישכח, אולם נשותיהם וטפם ימשיכו את זרעם.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
- ^ כך גם אלוהים הודיע לאברהם את גורל סדום ועמורה, והזמין את אברהם להתווכח עימו.
דפים בקטגוריה "שמות לב כז"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.