קטגוריה:שמות כב יט
זבח לאלהים יחרם בלתי ליהוה לבדו.
זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יׇחֳרָם בִּלְתִּי לַיהֹוָה לְבַדּוֹ.
זֹבֵ֥חַ לָאֱלֹהִ֖ים יׇֽחֳרָ֑ם בִּלְתִּ֥י לַיהֹוָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃
זֹבֵ֥חַ זֹבֵ֥חַ - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 2076
מורפ': HVqrmsa לָאֱלֹהִ֖ים לָ - מילת יחס, ה' הידיעה
אֱלֹהִ֖ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: l/430
מורפ': HRd/Ncmpa יָֽחֳרָ֑ם יָֽחֳרָ֑ם - פועל, הופעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2763 a
מורפ': HVHi3ms בִּלְתִּ֥י בִּלְתִּ֥י - ו' החיבור
צורת יסוד: 1115
מורפ': HC לַיהוָ֖ה לַ - מילת יחס
יהוָ֖ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: l/3068
מורפ': HR/Np לְבַדּֽוֹ לְ - מילת יחס
בַדּֽ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: l/905
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3ms׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
זֹבֵ֥חַ מרכא (משרת, דרגא 5) לָאֱלֹהִ֖ים טפחא (מלך, דרגא 2)
יָֽחֳרָ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
בִּלְתִּ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) לַיהוָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
לְבַדּֽוֹ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים לאלוהים אחרים - יָחֳרָם יומת, בִּלְתִּי חוץ מ- לַיהוָה לְבַדּוֹ.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | דִּידַבַּח לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא יִתְקְטִיל אֱלָהֵין לִשְׁמָא דַּייָ בִּלְחוֹדוֹהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כָּל מַאן דְּדַבַּח לְטַעֲוַות עַמְמַיָא יִתְקְטֵל בְּסַיְיפָא וְנִכְסוֹי יִתְגַמְרוּן בְּגִין כֵּן לָא תְהוֹן פַּלְחִין אֱלָהֵן לִשְׁמָא דַיְיָ בִּלְחוֹדוֹי: |
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
בלתי לה' לבדו ((לפי שאחרים) [אחרים]) אומרים, אלולי ששתפו ישראל שמו של הקדוש ברוך הוא בעבודה זרה, כלים היו מן העולם. שנאמר (זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו). רבי שמעון בן יוחאי אומר, והלא כל המשתף שמו של הקב"ה בעבודה זרה חייב כליה. [כענין] שנאמר, את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם (מלכים ב' יז). יש אומרים באותיותיה נתנה תורה, שלא יהו ישראל אומרים. (הואיל ואנו) מצווין על עבודה זרה, והן כבושין בבורות שיחין ומערות. (תלמוד לומר) על ההרים הרמים ועל (כל) הגבעות (הנשאות) (דברים יב) על הגלוים ועל הנסתרים.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קעז. זובח לאלהים יחרם. הוא העונש על עבודה שהיא עבודת פנים. והאזהרה הוא מה שאמרו לא תשתחוה להם. וכבר בארנו זה שם היטב. וכלשון שבמכלתא שלפנינו מביא הרמב”ם בס' המצות (מל"ת ס'). ועל כן אין לשנות הגי' שלנו. ודעת אחרים שרצונו לומר אם זובח רק לעבודה זרה, אבל המשתף שם שמים, אינו חמור כל כך. ורשב"י דייק ממה שאמר בלתי לה' לבדו . שמציין במלת לבדו שגם המשתף נעקר מן העולם, וכמה שאמרו בסנהדרין (דף סג). וצריך למחוק בדברי אחרים מלות בלתי לה' לבדו, ולגרסה בדברי רשב”י.
ומה שאמרו שנאמר את ה' היו יראים , נדחקו בזה המפ'. אבל למה שפירשתי הפסוקים האלה בפירוש מלכים, יש מכאן ראיה ברורה לרבי שמעון. ששם אמר שישראל שעבדו בשתוף נעקרו על זה מן העולם. כי רק הכותים היו יכולים לעבוד בשתוף. עי”ש.
והנה הראב”ע פי' שמה שאמרו זובח לאלהים יחרם , כולל גם העמים הדרים בארץ ישראל וכדעת יש אומרים. ואמרו שישראל נצטוו לשרש אחרי עבודה זרה ועובדיה. והתורה נתנה אותות להכיר המקומות ששם עובדים אותה ולאבד את שמם מן המקום ההוא. וגי' הילקוט על הגלוים לא על הנסתרים. וזה נכון יותר.
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
יָחֳרַם – יוּמַת. לָמָּה נֶאֱמַר יָחֳרַם? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֶמְרָה בּוֹ מִיתָה בְּמָקוֹם אַחֵר: "וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִיא" וְגוֹמֵר (דברים יז,ה). אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ עַל אֵיזוֹ עֲבוֹדָה חַיָּב מִיתָה, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: כָּל עֲבוֹדוֹת בְּמִיתָה, בָּא וּפֵרֵשׁ לְךָ כָּאן: זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים, לוֹמַר לְךָ: מָה זְבִיחָה – עֲבוֹדָה הַנַּעֲשֵׂית בִּפְנִים לַשָּׁמַיִם, אַף אֲנִי מְרַבֶּה הַמַּקְטִיר וְהַמְּנַסֵּךְ [וְהַמִּשְׁתַּחֲוֶה], שֶׁהֵם עֲבוֹדוֹת פְּנִים וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶם לְכָל עֲבוֹדָה זָרָה, בֵּין שֶׁדַּרְכָּהּ לְעָבְדָהּ בְּכָךְ, בֵּין שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְעָבְדָהּ בְּכָךְ. אֲבָל שְׁאָר עֲבוֹדוֹת, כְּגוֹן הַמְּכַבֵּד וְהַמְּרַבֵּץ וְהַמְּגַפֵּף וְהַמְּנַשֵּׁק, אֵינוֹ בְּמִיתָה [אֶלָּא בְּאַזְהָרָה] (סנהדרין ס' ע"ב).
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" יחרם" מנפש ועד בשר, כי חרם הם, אסורים בהנאה כלם, ומצד מה שיקבלום לאלוה, המקבל הוא חרם האמור בהם, כאמרו והיית חרם כמוהו:
" לה' לבדו" בלא שתוף אלהים אחרים:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
יחרם. ג' במסורה הכא ואידך יחרם מן האדם לא יפדה. יחרם כל רכושו. זובח לאלהים יחרם כל רכושו והיינו דאמרו הנושא והנותן ביריד של ע"א בהמה תעקר ואין לו פדיון דכתיב יחרם לא יפדה שתופסת את דמיה:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות כב יט"
קטגוריה זו מכילה את 24 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 24 דפים.