רש"י על שמות כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על שמות · כב · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם במחתרת" - (סנהדרן סב) כשהיה חותר את הבית

"אין לו דמים" - אין זו רציחה הרי הוא כמת מעיקרו כאן למדתך תורה אם בא להרגך השכם להרגו וזה להרגך בא שהרי יודע הוא שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו ושותק לפיכך על מנת כן בא שאם יעמוד בעל הממון כנגדו יהרגנו

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם זרחה השמש עליו" - (מכילתא וסנהדרין שם) אין זה אלא כמין משל אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך כשמש הזה שהוא שלום בעולם כך פשוט לך שאינו בא להרוג אפילו יעמוד בעל הממון כנגדו כגון אב החותר לגנוב ממון הבן בידוע שרחמי האב על הבן ואינו בא על עסקי נפשות

"דמים לו" - כחי הוא חשוב ורציחה היא אם יהרגנו בעל הבית

"שלם ישלם" - הגנב ממון שגנב ואינו חייב מיתה ואונקלוס שתרגם אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי לקח לו שטה אחרת לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית וכשבא בעל הבית נגדו התרו בו שלא יהרגהו דמים לו חייב עליו אם הרגו שמאחר שיש רואים לו אין הגנב הזה בא על עסקי נפשות ולא יהרוג את בעל הממון

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כב ג): "אם המצא תמצא בידו" - ברשותו, שלא טבח ולא מכר.

"משור עד חמור" - כל דבר בכלל תשלומי כפל, בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים, שהרי נאמר במקרא אחר (שמות כב ח): "על שה על שלמה על כל אבדה וגו' ישלם שנים לרעהו".

"חיים שנים ישלם" - ולא ישלם לו מתים אלא חיים או דמי חיים.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם המצא תמצא בידו" - ברשותו שלא טבח ולא מכר

"משור עד חמור" - כל דבר בכלל תשלומי כפל בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים שהרי נאמר במקרא אחר על שה על שלמה על כל אבדה וגו' ישלם שנים לרעהו

"חיים שנים ישלם" - ולא ישלם לו מתים אלא חיים או דמי חיים

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי יבער את בעירה ובער" - כולם לשון בהמה כמו אנחנו ובעירנו

"כי יבער" - יוליך בהמותיו בשדה וכרם של חבירו ויזיק אותו באחת משתי אלו או בשלוח את בעירה או בבעור ופירשו רבותינו ושלח הוא נזקי מדרך כף רגל ובער הוא נזקי השן האוכלת ומבערת (ב"ק ג)

"בשדה אחר" - בשדה של איש אחר

"מיטב שדהו וגו' ישלם" - שמין את הנזק ואם בא לשלם לו קרקע דמי נזקו ישלם לו ממיטב שדותיו אם היה נזקו סלע יתן לו שוה סלע מעידית שיש לו למדך הכתוב שהנזקין שמין להם בעידית (ב"ק נז)

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי תצא אש" - אפילו מעצמה

"ומצאה קוצים" - קרדו"נש בלע"ז (דיזטלען)

"ונאכל גדיש" - שלחכה בקוצים עד שהגיעה לגדיש או לקמה המחוברת בקרקע

"או השדה" - שלחכה את נירו וצריך לניר אותה פעם שניה

"שלם ישלם המבעיר" - אע"פ שהדליק בתוך שלו והיא יצאה מעצמה ע"י קוצים שמצאה חייב לשלם לפי שלא שמר את גחלתו שלא תצא ותזיק

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וגנב מבית האיש" - לפי דבריו

"אם ימצא הגנב" - ישלם הגנב שנים לבעלים (ב"ק סג)

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם לא ימצא הגנב" - ובא השומר הזה שהוא בעל הבית

"ונקרב" - אל הדיינין לדון עם זה ולישבע לו שלא שלח ידו בשלו

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על כל דבר פשע" - שימָצֵא שקרן בשבועתו, שיעידו עדים שהוא עצמו גנבו, וירשיעוהו אלֹהים על פי העדים.

"ישלם שנים לרעהו" - לִמדך הכתוב שהטוען בפיקדון לומר נגנב הימנו ונמצא שהוא עצמו גנבו - משלם תשלומי כפל. ואימתי? בזמן שנשבע ואחר-כך באו עדים.
שכך דרשו רבותינו: "ונקרב בעל הבית אל האלהים" - קריבה - זו שבועה היא; אתה אומר לשבועה - או אינו אלא לדין? שכיוָן שבא לדין וכפר לומר 'נגנבה' - מיד יתחייב בכפל, אם באו עדים שהוא בידו?
נאמר כאן 'שליחות יד' ונאמר למטה 'שליחות יד': "שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו" (לקמן, פסוק י'); מה להלן שבועה - אף כאן שבועה (מכילתא).

"אשר יאמר כי הוא זה" - לפי פשוטו: "אשר יאמר" - העד; "כי הוא זה" - שנשבעת עליו - הרי הוא אצלך, "עד הדיינין יבֹא דְבר שניהם" - ויחקרו את העדות: אם כשרים הם וירשיעוהו לשומר זה ישלם שנים, ואם ירשיעו את העדים שנמצאו זוממין ישלמו הם שנים לשומר.
ורז"ל דרשו: "כי הוא זה" - ללמד שאין מחייבין אותו שבועה, אלא-אם-כן הודה במקצת לומר לך 'כך וכך אני חייב לך, והמותר נגנב ממני' (מכילתא).

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי יתן איש אל רעהו חמור או שור" - (ב"מ צד) פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם לפיכך פטר בו את הגנבה כמו שכתוב וגונב מבית האיש אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית לשבועה למדת שפוטר עצמו בשבועה זו ופרשה זו אמורה בש"ש לפיכך אינו פטור אם נגנבה כמו שכתוב ואם גנוב יגנב מעמו ישלם אבל על האונס כמו מת מעצמו או נשבר או נשבה בחזקה ע"י לסטים

"אין רואה" - שיעיד בדבר

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שבעת ה' תהיה" - ישבע שכן הוא כדבריו והוא לא שלח בה יד להשתמש בה לעצמו שאם שלח בה יד ואחר כך נאנסה חייב באונסים

"ולקח בעליו" - השבועה

"ולא ישלם" - לו השומר כלום

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם טרף יטרף" - ע"י חיה רעה

"יבאהו עד" - יביא עדים שנטרפה באונס ופטור

"הטרפה לא ישלם" - אינו אומר טרפה לא ישלם אלא הטרפה יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם טרפת חתול ושועל ונמיה משלם טרפת זאב ארי ודוב ונחש אינו משלם ומי לחשך לדון כן שהרי כתיב ומת או נשבר או נשבה מה מיתה שאין יכול להציל אף שבר ושביה שאין יכול להציל

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכי ישאל" - בא ללמד על השואל שהוא חייב באונסין

"בעליו אין עמו" - אם בעליו של שור אינו עם השואל במלאכתו (ב"מ צד)

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם בעליו עמו" - בין שהוא באותה מלאכה בין שהוא במלאכה אחרת היה עמו בשעת שאלה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה (ב"מ שם)

"אם שכיר הוא" - אם השור אינו שאול אלא שכיר בא בשכרו ליד השוכר הזה ולא בשאלה ואין כל הנאה שלו שהרי ע"י שכרו נשתמש ואין לו משפט שואל להתחייב באונסין ולא פירש מה דינו אם כש"ח או כש"ש לפיכך נחלקו בו חכמי ישראל שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר חנם רבי יהודה אומר כשומר שכר

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכי יפתה" - מדבר על לבה עד ששומעת לו וכן תרגומו ארי ישדל שדול בלשון ארמי כפתוי בלשון עברי

"מהר ימהרנה" - יפסוק לה מוהר כמשפט איש לאשתו שכותב לה כתובתה וישאנה

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כמהר הבתולות" - שהוא קצוב נ' כסף אצל התופס את הבתולה ושוכב עמה באונס שנא' (דברים כב) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מכשפה לא תחיה" - (סנהדרין סז) אלא תומת בב"ד ואחד זכרים ואחד נקבות אלא שדבר הכתוב בהווה שהנשים מצויות מכשפות

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל שוכב עם בהמה מות יומת" - בסקילה רובע כנרבעת שכתוב בהן דמיהם בם)

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לאלהים" - לעבודת כוכבים אילו היה נקוד לאלהים (הלמ"ד בצירי) היה צריך לפרש ולכתוב אחרים עכשיו שאמר לאלהים אין צריך לפרש אחרים שכל למ"ד ובי"ת וה"א המשמשות בראש התיבה אם נקוד בחטף כגון למלך למדבר לעיר צריך לפרש לאיזה מלך לאיזה מדבר לאיזה עיר וכן למלכים ולרגלים בחיר"ק צריך לפרש לאיזה ואם אינו מפרש כל מלכים במשמע וכן לאלהים (בצירי) כל אלהים במשמע אפילו קודש אבל כשהיא נקודה פתח כמו למלך למדבר לעיר (פתח וקמץ ענין אחד בענין זה וגם י"ל בדרך אחר כמ"ש בדקדוקי רש"י יעוין בו) נודע באיזה מלך מדבר וכן לעיר נודע באיזה עיר מדבר וכן לאלהים לאותם שהוזהרתם עליהם במ"א כיוצא בו (תהלים פו) אין כמוך באלהים לפי שלא פירש הוצרך לינקד פתח

"יחרם" - יומת למה נאמר יחרם והלא כבר נאמרה בו מיתה במ"א (דברים יז) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו' אלא לפי שלא פירש על איזו עבודה חייב מיתה שלא תאמר כל עבודות במיתה בא ופירש לך כאן זובח לאלהים לומר לך מה זביחה עבודה הנעשית בפנים לשמים אף אני מרבה המקטיר והמנסך שהם עבודות פנים וחייבין עליהם לכל עבודת כוכבים בין שדרכה לעבדה בכך בין שאין דרכה לעבדה בכך אבל שאר עבודות כגון המכבד והמרבץ והמגפף והמנשק אינו במיתה אלא באזהרה

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וגר לא תונה" - אונאת דברים קונטרליאר"ר (בלע"ז הענען) כמו (ישעיהו מט) והאכלתי את מוניך את בשרם

"ולא תלחצנו" - בגזילת ממון

"כי גרים הייתם" - אם הוניתו אף הוא יכול להונותך ולומר לך אף אתה מגרים באת מום שבך אל תאמר לחברך כל ל' גר אדם שלא נולד באותה מדינה אלא בא ממדינה אחרת לגור שם

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל אלמנה ויתום לא תענון" - הוא הדין לכל אדם אלא שדבר הכתוב בהווה לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם ענה תענה אותו" - הרי זה מקרא קצר גזם ולא פי' עונשו (והא דכתיב והיו נשיכם וגו' זהו אם צעק יצעק אבל באם לא יצעק לא פי' וק"ל) כמו (בראשית ד טו) לכן כל הורג קין גזם ולא פי' עונשו אף כאן אם ענה תענה אותו לשון גזום כלומר סופך ליטול את שלך למה כי אם צעק יצעק אלי וגו'

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיו נשיכם אלמנות" - ממשמע שנא' והרגתי אתכם איני יודע שנשיכם אלמנות ובניכם יתומים אלא הרי זו קללה אחרת שיהיו הנשים צרורות כאלמנות חיות שלא יהיו עדים למיתת בעליהן ותהיינה אסורות להנשא והבנים יהיו יתומים שלא יניחום ב"ד לירד לנכסי אביהם לפי שאין יודעים אם מתו אם נשבו

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם כסף תלוה את עמי" - רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' וזה אחד מהן

"את עמי" - (ב"מ עא) עמי ונכרי עמי קודם עני ועשיר עני קודם עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין וזה משמעו אם כסף תלוה את עמי תלוהו ולא לעו"ג ולאיזה מעמי את העני ולאיזה עני לאותו שעמך (ד"א את העני שלא תנהוג בו מנהג בזיון בהלואה שהוא עמי

"את העני עמך" - הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה עני)

"לא תהיה לו כנשה" - לא תתבענו בחזקה אם אתה יודע שאין לו אל תהי דומה עליו כאלו הלויתו אלא כאלו לא הלויתו כלומר לא תכלימהו

"נשך" - רבית שהוא כנשיכת נחש שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו כך רבית אינו מרגיש ואינו ניכר עד שהרבית עולה ומחסרו ממון הרבה

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם חבל תחבל" - כל לשון חבלה אינו משכון בשעת הלואה אלא שממשכנין את הלוה כשמגיע הזמן ואינו פורע (חבול תחבול כפל לך בחבלה עד כמה פעמים אמר הקב"ה כמה אתה חייב לי והרי נפשך עולה אצלי כל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון ומתחייבת לפני ואני מחזירה לך אף אתה טול והשב טול והשב)

"עד בא השמש תשיבנו לו" - כל היום תשיבנו לו עד בא השמש וכבוא השמש תחזור ותטלנו עד שיבא בקר של מחר ובכסות יום הכתוב מדבר שאין צריך לה בלילה (מכילתא)

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי הוא כסותה" - זו טלית

"שמלתו" - זו חלוק

"במה ישכב" - לרבות את המצע

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אלהים לא תקלל" - (סנהדרין סו) הרי זו אזהרה לברכת השם ואזהרה לקללת דיין

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מלאתך" - חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל והם בכורים

"ודמעך" - התרומה ואיני יודע מהו לשון דמע

"לא תאחר" - לא תשנה סדר הפרשתן לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר שלא יקדים תרומה לבכורים ומעשר לתרומה

"בכור בניך תתן לי" - לפדותו בחמש סלעים מן הכהן והלא כבר צוה עליו במקום אחר אלא כדי לסמוך לו כן תעשה לשורך מה בכור אדם לאחר ל' יום פודהו שנאמר (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה אף בכור בהמה דקה מטפל בו ל' יום ואח"כ נותנו לכהן

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שבעת ימים יהיה עם אמו" - זו אזהרה לכהן שאם בא למהר את קרבנו לא ימהר קודם שמונה לפי שהוא מחוסר זמן

"ביום השמיני תתנו לי" - יכול יהא חובה לבו ביום נאמר כאן שמיני ונאמר להלן (ויקרא כב) ומיום השמיני והלאה ירצה מה שמיני האמור להלן להכשיר משמיני ולהלן אף שמיני האמור כאן להכשיר משמיני ולהלן וכן משמעו וביום השמיני אתה רשאי ליתנו לי (מכילתא)

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואנשי קדש תהיון לי" - אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי ואם לאו אינכם שלי

"ובשר בשדה טרפה" - (מכילתא) אף בבית כן אלא שדיבר הכתוב בהווה מקום שדרך בהמות ליטרף וכן (דברים כב) כי בשדה מצאה וכן (שם כג) אשר לא יהיה טהור מקרה לילה הוא הדין למקרה יום אלא שדיבר הכ' בהווה ואו"ת ובשר דתליש מן חיוא חיתא בשר שנתלש ע"י טרפת זאב או ארי (או) מן חיה כשרה או מבהמה כשרה בחייה

"לכלב תשליכון אותו" - (מכילתא) אף הוא ככלב או אינו אלא כלב כמשמעו ת"ל בנבלה או מכור לנכרי ק"ו לטרפה שמותרת בכל הנאות א"כ מה ת"ל לכלב למדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנ' (שמות יא) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו אמר הקב"ה תנו לו שכרו