קטגוריה:שמות כב כו

מלבי"ם - התורה והמצוה

קפז. כי היא כסותה לבדה . מפרש לפי הפשט שמלמד הדין המבואר במשנה (דף קיג) היו לו שני כלים, נוטל אחד ומניח אחד ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרשה ביום. ופירש רש"י שחובו כנגד שניהם, ומשכנו בשניהם. יחזיר לו את הצריך לו עתה. ועל זה אמר שבאם לקחת ממנו כסות יום וכסות לילה, תשיב כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. וכסות הוא מה שמתכסה בו מלמעלה שהיא הטלית שהולך בו ביום. ואחר שאין לו רק כסות אחד לבד תחזיר לו. וגם את החלוק שלובש בלילה, תחזיר בלילה. ועל זה אמר שמלתו לעורו שהוא החלוק שהוא אצל העור, וגם את המצע שוכב עליו.

ור' נתן בא לדיק גדר שם שמלה, והבדלו מן כסות ובגד. שהשמלה היא החשובה והיקרה, כמו שנאמר וישאלו ממצרים כלי כסף וכו' ושמלות (שמות יב), שמלה לכה קצין תהיה לנו (ישעיה ג) ושמלות ונשק ובשמים (מלכים א' י) ובשלמות הרבה מאד (יהושע כב) והסירה את שמלת שביה (דברים כב). פי' בספרי שהיו מתקשטות בבגדים יקרים בעת מלחמה. ועל ושמת שמלותיך עליך (רות ג) פי' במדרש אלו בגדי יום טוב. וכן על ולא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כב) פי' בספרי תכשיטי נשים. ועל זה אמר שאף אם הוא שמלתו שהיא שמלה יקרה, אחר שהיא נופלת לעורו אין למכור אותה.

והוא כדעת ר' ישמעאל ורבי עקיבא בבבא מציעא (דף קיג) דכל ישראל ראוים לאותו אצטלא. והתנא קמא סובר כברייתא שם דפליג בזה. וכפסק הלכה בח”מ [סי' צו סעיף כ"ב] ודעתו שתפס שם שמלה מצד ההבדל השני שבא גם על הסדין ששוכב עליו ואינו תפור למדת האדם. כמו ופרשו השמלה לפני זקני העיר (דברים כב). ועל כן אמר היא שמלתו במה ישכב , שכולל החלוק שבו שוכב בלילה והוא דבוק לעורו. ומיתור הלשון מביא המצע ששוכב עליו.

ומה שאמר ושמעתי כי חנון אני , מודיע שלא ישמע מצד מדת הדין. כי מצד הדין יוכל המלוה לומר שגובה את שלו. רק מצד שברא העולם מצד החנינה, וכל בני העולם חייבים לו חובות גדולות. והוא נוטל כל הנשמות למשכון לילה ומחזירן ביום מצד החנינה. ומצד זה יעניש את הבלתי מתנהג כדרכיו בחסד וברחמים שבו תלוי הנהגת העולם וקיומו.

קפז. כי היא כסותה לבדה . מפרש לפי הפשט שמלמד הדין המבואר במשנה (דף קיג) היו לו שני כלים, נוטל אחד ומניח אחד ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרשה ביום. ופירש רש"י שחובו כנגד שניהם, ומשכנו בשניהם. יחזיר לו את הצריך לו עתה. ועל זה אמר שבאם לקחת ממנו כסות יום וכסות לילה, תשיב כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. וכסות הוא מה שמתכסה בו מלמעלה שהיא הטלית שהולך בו ביום. ואחר שאין לו רק כסות אחד לבד תחזיר לו. וגם את החלוק שלובש בלילה, תחזיר בלילה. ועל זה אמר שמלתו לעורו שהוא החלוק שהוא אצל העור, וגם את המצע שוכב עליו.

ור' נתן בא לדיק גדר שם שמלה, והבדלו מן כסות ובגד. שהשמלה היא החשובה והיקרה, כמו שנאמר וישאלו ממצרים כלי כסף וכו' ושמלות (שמות יב), שמלה לכה קצין תהיה לנו (ישעיה ג) ושמלות ונשק ובשמים (מלכים א' י) ובשלמות הרבה מאד (יהושע כב) והסירה את שמלת שביה (דברים כב). פי' בספרי שהיו מתקשטות בבגדים יקרים בעת מלחמה. ועל ושמת שמלותיך עליך (רות ג) פי' במדרש אלו בגדי יום טוב. וכן על ולא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כב) פי' בספרי תכשיטי נשים. ועל זה אמר שאף אם הוא שמלתו שהיא שמלה יקרה, אחר שהיא נופלת לעורו אין למכור אותה.

והוא כדעת ר' ישמעאל ורבי עקיבא בבבא מציעא (דף קיג) דכל ישראל ראוים לאותו אצטלא. והתנא קמא סובר כברייתא שם דפליג בזה. וכפסק הלכה בח”מ [סי' צו סעיף כ"ב] ודעתו שתפס שם שמלה מצד ההבדל השני שבא גם על הסדין ששוכב עליו ואינו תפור למדת האדם. כמו ופרשו השמלה לפני זקני העיר (דברים כב). ועל כן אמר היא שמלתו במה ישכב , שכולל החלוק שבו שוכב בלילה והוא דבוק לעורו. ומיתור הלשון מביא המצע ששוכב עליו.

ומה שאמר ושמעתי כי חנון אני , מודיע שלא ישמע מצד מדת הדין. כי מצד הדין יוכל המלוה לומר שגובה את שלו. רק מצד שברא העולם מצד החנינה, וכל בני העולם חייבים לו חובות גדולות. והוא נוטל כל הנשמות למשכון לילה ומחזירן ביום מצד החנינה. ומצד זה יעניש את הבלתי מתנהג כדרכיו בחסד וברחמים שבו תלוי הנהגת העולם וקיומו.