מכילתא על שמות כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



<< · מכילתא על שמות · כב · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


קלב. אם במחתרת ימצא הגנב (ומה) זה ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג. אתה אומר ספק שהוא בא לגנוב וספק להרוג. או אינו אלא ספק לגנוב וספק שלא לגנוב. אמרת, אם כשיגנוב ודאי והרגו הרי, זה חייב, קל וחומר זה שספק בא לגנוב ספק לא בא לגנוב [הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון ספק בא לגנוב ספק בא להרוג]. מכאן אתה דן על פקוח נפש (ששפיכות דמים שמטמאה את הארץ ממסלקת את השכינה (היה דוחה (את) [אותה]) הספק (הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא בלשון הראשון ספק בא לגנוב ספק בא להרוג).

אם זרחה השמש עליו [ר' ישמעאל אומר,] וכי השמש עליו בלבד זרחה והלא על כל העולם כולו זרחה. אלא מה שמש שלום בעולם אף זה אם ידוע הוא שבשלום עמו והרגו הרי זה חייב. כיוצא בו ופרשו השמלה וגו' (דברים כב) מחוורין הדברים כשמלה, כיוצא בה על משענתו על בוריו. אף כאן אתה אומר כן אם זרחה השמש. (רבי ישמעאל אומר,) אתה אומר לכך בא, [או אינו בא אלא] לחלק בין יום ללילה. לומר אם הרגו ביום חייב ובלילה יהא פטור. תלמוד לומר ולנערה לא תעשה דבר. וכי מה למדנו (לרוצח) [מרוצח] מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מה להלן לא חלק בין יום ללילה אף כאן לא תחלוק בין יום ללילה. מה כאן אם קדמו והרגו פטור, אף להלן אם קדמה והרגתו פטורה. ומה להלן היו לה מושיעין הימנו והרגתו חייבת, אף כאן היו לו מושיעון הימנו והרגו חייב.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


קלג. דמים לו שלם ישלם רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרי שהיו לפניו כדי יין וכדי שמן ושברן. כל זמן שהוא יודע שבשלום עמו והרגו, הרי זה חייב. לכך נאמר דמים לו שלם ישלם.

אם אין לו ונמכר בגנבתו שומע אני לעולם. תלמוד לומר שש שנים יעבוד וגו' מגיד שהוא עובד שש שנים ובשביעית יצא.

קלד. ונמכר בגנבתו לא פחות ולא יותר. רבי יהודה אומר, אם גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר. יותר ממה ששוה, הרשות ביד בעל הגנבה. אם רצה למכור ימכור ואם לאו כותב לו שטר. רבי אליעזר אומר, גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר, יותר ממה ששוה דיו להשתכר מחצה ולהפסיד מחצה.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


קלה. אם המצא תמצא (ואין מציאה אלא [בעדים].)

בידו אין בידו אלא רשותו. ואע”פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר ויקח את כל ארצו מידו (במדבר כא). וכתיב ויקח העבד עשרה גמלים וגו' (בראשית כד). הא אין ידו בכל מקום אלא רשותו.

קלו. משור עד חמור שאין תלמוד לומר חיים אלא להביא את החיה.

חיים שנים ישלם ולא מתים.

שנים ישלם, נמצא אתה אומר שבעה גנבים הם. הראשון שבגנבים גונב דעת הבריות והמסרב לחברו לארחו ואין בלבו לקרותו והמרבה בתקרובות ויודע שאינו מקבל והפותח חביותיו והן מכורות לחנונים והמועל במדות והמשקר במשקולות והמערב את הגרדן בתלתן והחול בפול והחומץ בשמן. (מפני) שאמרו השמן אינו מקבל (מפני) [מעל], לפיכך מושחין בו מלכים. (ולא עוד אלא שמעלין עליו שאם היה יכול לגנוב דעת העליונה גונבה). וכן מצינו באבשלום שגנב שלש (גנבות). לב אביו ולב בית דין ולב בית ישראל. שנאמר ויגנב אבשלום וגו' (שמואל ב' טו). וכי מה גדול הגונב או הנגנב, הוי אומר זה הנגנב שהוא יודע שהוא נגנב והוא מחריש.

וכן מצינו באבותינו כשעמדו על הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה. שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות יט) כביכול. ונגנב לב ((בית דין) [הקב”ה]) בידן, שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה).

ואם תאמר שאין הכל גלוי וידוע לפניו, תלמוד לומר ויפתוהו בפיהם וגו' ולבם לא נכון עמו (תהלים עח). ואף על פי כן, והוא רחום יכפר עוון. ואומר כסף סגים מצופה על חרש וגו' (משלי כז).

למעלה מהן גנב איסורי הנאה פטור מלשלם (כסות וכלים, בהמה חיה ועוף משלם תשלומי [כפל] בהמה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. עבדים ושטרות (שפחות) וקרקעות והקדשות, אינו משלם אלא קרן). הגונב פטר חמור משלם תשלומי כפל אף על פי שהוא אסור עכשיו, יש לו היתר לאחר זמן. תחת השור ישלם חמשה תחת השה ישלם ארבעה, שנ' חמשה בקר וגו'.

למעלה מהם גונב נפש בני אדם שהוא מתחיב בנפשו. רבי שמעון בן יוחאי אומר, הרי הוא אומר חולק עם גנב שונא נפשו (וגו') (שם כט). משלו משל למה הדבר דומה. לאחד שהיה יוצא מביתו של חברו טעון כלים. מצאו חברו ואמר לו מה אתה עושה. אמר לו טול חלקך ואל תגיד לאדם. לאחר זמן בא בעל הגנבה ואמר לו משביעך אני שלא ראית לפלוני טעון כלים יוצא מביתי. אמר לו שבועה שאיני יודע, הרי זה מתחייב בנפשו. ועליו הוא אומר, חולק עם גנב שונא נפשו [וגו']. אבל המתגנב אחר חברו והלך לשנות בדברי תורה, אף על פי שנקרא גנב, הרי זה זכה לעצמו. עליו הוא אומר, לא יבוזו גנב כי יגנוב (שם י). לסוף (נמצא) מתמנה על הצבור (וישלם שבעתים) שנאמר, [ונמצא ישלם שבעתים] את כל הון ביתו יתן. ואין שבעתים אלא דברי תורה, שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהלים יב).

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

קלז. כי יבער איש שדה למה נאמר. עד שלא יאמר, היה לי בדין. הואיל (והבאר) ממונו (וההבער) ממונו, אם למדת על (הבאר) שהוא חייב, לא יהא חייב על (הבערו). אם זכיתי מן הדין, מה תלמוד לומר כי יבער איש. אלא בא הכתוב ללמדך שהשן מועדת לאכול הראוי לה, והבהמה מועדת לשבר בדרך הלוכה. (מכאן אמרו, לעולם) אינו חייב עד שיצא המזיק מרשותו והזיק ששמין נזקין בעידית וקל וחומר להקדש.

(דבר אחר)

קלח. כי יבער איש שדה או כרם לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.

שדה או כרם מה כרם יש בו פירות, אף שדה יש בו פירות.

קלט. חפלח את בעירה מכאן אמרו, מסר צאנו לבנו לשלוחו ולעבדו פטור. לחרש שוטה וקטן, חייב.

קמ. ובער בשדה אחר רבי נתן אומר, הרי המגדיש בתוך שדה חברו שלא ברשות. ויצאה בהמתו של בעל הבית והזיקה, קורא אני עליו ושלח את בעירה. לכך נאמר, ובער בשדה אחר, (אלא) [ולא] אחר הוא זה. מיטב שדהו ומיטב כרמו מיטב שדהו של (מזיק) [ניזק] ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, לא בא הכתוב ללמדך אלא ששמין נזקין בעדית. קל וחומר להקדש.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

קמא. כי תצא אש למה נאמר. עד שלא יאמר, יש לי בדין. הואיל וחייב על ידי (קוצים) [קנינו], לא יהא חייב על ידי עצמו. אם זכיתי מן הדין, למה נאמר כי תצא אש. אלא בא הכתוב לעשות את האונס כרצון ושאינו מתכוין כמתכוין ואת האשה כאיש לכל הנזקין שבתורה.

ומצאה קוצים הא לא באו קוצים אלא ליתן שעור. אם (יש) קוצים יש שעור, ואם (אין) קוצים אין שעור. מכאן אמרו (ב"ק דף עט), עברה הנהר והדרך והגדר שהוא גבוה י' טפחים והזיקה פטור מלשלם. כיצד עומדים על הדבר. רואין אותו כאלו הוא עומד באמצע בית כור ומזיק, דברי רבי אלעזר בן עזריה. רבי אליעזר אומר, שש עשרה אמה כדרך הרבים. רבי עקיבא אומר חמשים אמה. רבי שמעון אומר, שלם ישלם המבעיר את הבערה, הכל לפי הדלקה. מעשה שעברה דלקה הירדן והזיקה מפני (שהיא) [שהיתה] מרובה. אימתי בזמן שקפצה. אבל אם היתה מצפצפת ומהלכת, אפילו עד מיל הרי זה חייב.

קמב.

קמג. שלם ישלם המבעיר את הבערה למה נאמר. לפי שנאמר איש אין לי אלא איש, אשה טומטום אנדרוגינוס מנין- תלמוד לומר שלם ישלם המבעיר את הבערה מכל מקום. אין לי אלא (המבעה) וההבער, שאר כל המזיקין שבתורה מנין - הרי אתה דן בנין אב משניהם. לא הרי (המבעה) כהרי הבער, ולא הרי הבער כהרי (המבעה). הצד השוה שבהן שדרכן להזיק וממונן ושמירתן עליך, וכשהזיק [חייב] המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ. ד' כללות היה רבי (ישמעאל) [שמעון בן אלעזר] אומר משום ר' מאיר בניזקין. כל מקום שיש רשות למזיק ולא לניזק פטור. לניזק ולא למזיק חייב בכל. (לניזק ולא למזיק אפילו מיוחדת, כגון חצר של שותפין והפונדק.) לא לניזק ולא למזיק, כגון רשות (אחרת) על השן ועל הרגל חייב, ועל השאר מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. בכל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק והבקעה ורשות הרבים וכיוצא בהן, על השן ועל הרגל פטור. ועל השאר, מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


קמד. כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור רבי ישמעאל אמר, עד שיפקיד אצלו ויאמר לו הילך שמור לי זה. אבל אם אמר לי עיניך בו הרי זה פטור.

כסף או כלים מה כסף שדרנו להמנות, אף כלים שדרכן להמנות. מכאן אמרו כל טענה שאינה במדה במשקל ובמנין, אינה טענה. רבי נתן אומר, כסף להביא מסף מעשר. כלים להביא כלים. אין לי אלא כסף וכלים שאר כל דבר מנין- תלמוד לומר לשמור, להביא כל דבר שצריך שמירה.

קמה. וגונב מבית האיש לפטור הגונב מאחר הגנב.

( וגונב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים אימתי בזמן שלא נמצא ברשותו. אבל נמצא ברשותו, שומע אני שישבע ויהא פטור,) תלמוד לומר אם המצא תמצא בידו הגנבה, מכל מקום. הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, וגונב מבית האיש לפטור הגונב מאחר הגנב.

(( אם המצא תמצא בידו הגנבה שנים) ישלם [שנים] הגנב משלם תשלומי כפל והגזלן אינו משלם תשלומי כפל). ומה ראתה תורה להחמיר על הגנב יותר מהגזלן. ר' יוחנן בן זכאי אומר, הגזלן השוה כבוד העבד לקונו, והגנב חלק כבוד לעבד יותר מקונו כביכול. הגנב עשה את העין של מעלה כאלו אינה רואה ואת האוזן כאלו אינה שומעת. כענין שנאמר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם יאמרו מי רואנו ומי יודענו (ישעיה כט). וכתיב ויאמר לא יראה יה (תהלים צד), וכתיב (כי אמרו כי עזב ה' את הארץ אין ה' רואה) (יחזקאל ח).

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


קמו. אם לא ימצא הגנב למה נאמר. ממשמע שנאמר אם ימצא הגנב ישלם שנים, שומע אני אם נמצא הגנב ויש לו בעל הבית פטור מכל דבר. (מה תלמוד לומר אם לא ימצא הגנב. שומע אני) שאם נמצא הגנב ואין לו לשלם, לא יאמר לו בעל הגנבה בוא והשבע לי שלא היה בלבך למכרם. (לכך נאמר) אם לא ימצא הגנב, שאם נמצא הגנב בעל הבית פטור מכל מקום.

קמז. ונקרב בעל הבית . שומע אני לשאול באורים ותומים. תלמוד לומר אשר ירשיעון אלהים. לא אמרתי אלא אלהים שהם מרשיעין.

ונקרב בעל הבית אל האלהים לשבועה. אתה אומר לשבועה, או אינו אלא בשבועה ושלא בשבועה. הרי אתה דן. נאמר כאן שליחות יד, ונאמר להלן שליחות יד. מה להלן שבועה אף כאן שבועה. מה להלן ביו"ד ה"א, אף כאן ביו”ד ה”א. מה כאן בבית דין אף להלן בבית דין. מה (להלן) [כאן] לצרכה, אף (כאן) [להלן] לצרכה. מה כאן על כל דבר פשע, אף להלן על כל דבר פשע.

אם לא שלח ידו במלאכת רעהו לצרכו. אתה אומר לצרכו, או אינו אלא (לצרכה ושלא לצרכה) תלמוד לומר על כל דבר פשע.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


קמח. שבית שמאי (אומרים) מחייבין על מחשבת הלב בשליחות יד, שנאמר על כל דבר פשע. ובית הלל (אומרים) אין מחייבין אלא משעה ששלח בה יד. (לכך נאמר) אם לא שלח ידו ((לצרכה) [לצרכיו]).

קמט. על כל דבר פשע כלל, על שור על חמור על שה על שלמה פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. כשהוא אומר על כל אבדה אשר יאמר חזר וכלל. או כלל בכלל הראשון. אמרת, לאו. אלא כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש בנכסים המלטלין ושאין להם אחריות, אף אין לי אלא הכלל מפורש נכסים מטלטלין ושאין להם אחריות.

([ על כל דבר פשע לא בא הכתוב אלא לחלק]) בין שומר לשומר. או לא בא הכתוב אלא לחלק בין כסף (לכלים) [וכלים] לבהמה. תלמוד לומר (שמלה. ושמלה בכלל היתה, ויצאת מן הכלל ללמד. אלא מה (שמלה) מיוחדת בין שומר לשומר הכתוב מדבר, אף כל בין שומר לשומר הכתוב מדבר). הא לא בא הכתוב (אלא) לחלק בין כסף (לכלים) [וכלים] לבהמה.

קנ. אשר יאמר כי הוא זה שזה אומר זה הוא, וזה אומר אינו הוא. מכאן אמרו (שבועות) עד שתהא הודאה במקצת הטענה.

קנא. ונקרב בעל הבית אל האלהים הרי אחד. עד האלהים יבא דבר שניהם, הרי שנים. אשר ירשיעון אלהים, הרי שלשה. מכאן אמרו, דיני ממונות בשלשה, דברי ר' יאשיה. רבי יונתן אומר, הראשון תחלה נאמר, ואין דורשין תחלות. עד האלהים יבא דבר שניהם, הרי אחד. אשר ירשיעון אלהים, הרי שנים. ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהם עוד אחד הרי שלשה. רבי אומר, עד האלהים יבא דבר שניהם, בשנים הכתוב מדבר. אתה אומר כן, או אינו אלא באחד. כשהוא אומר אשר ירשיען אלהים. [ירשיען] * אין כתיב כאן, אלא אשר [ירשיעון] *, הא בשנים הכתוב מדבר. ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן (שלשה.) מכאן אמרו דיני ממונות בשלשה. ר' (מאיר) אומר בחמשה כדי שיגמר בשלשה.

  • כצ"ל * כצ"ל.

קנב. ישלם שנים לרעהו רבי שמעון אומר, קורא אני עליו כאן, ישלם שנים לרעהו. וקורא אני להלן ושלם אותו בראשו. כיצד יתקיימו שני מקראות הללו. כל המשלם את הקרן חייב לשלם את החומש, (ושאינו משלם אה הקרן) פטור מהחומש

קנג. לרעהו ולא להקדש לרעהו ולא לאחרים.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


קנד. כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה ר' ישמעאל אומר, שיפקיד אצלו ויאמר לו הילך שמור לי זה. אבל אם אמר לו עיניך בו, הרי זה פטור.

חמור או שור או שה אין לי אלא חמור או שה, שאר כל בהמה מנין -תלמוד לומר וכל בהמה לשמור. אקרא אני כל בהמה, ומה תלמוד לומר חמור או שור או שה. אם נאמר כך, שומע אני לא יהיה חייב עד שיפקיד אצלו כל בהמה. תלמוד לומר חמור או שור או שה, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. (ומה תלמוד לומר כל בהמה, אלא) (בא הכתוב ללמדך שכל הכלל שהוא מוסיף על (הכלל) [הפרט] הכל בכללו

קנה. ומת (שתהא מיתתו) בידי שמים.

או נשבר ששברתו חיה.

או נשבה ששבוהו לסטים. (עדיין) אני אומר, השבר והשבי בין שיכול להציל בין שאין יכול להציל. תלמוד לומר, ומת. מה מיתה מיוחדת שאי אפשר לו להצילה פטור מלשלם, אף כל דבר שאי אפשר להצילו פטור מלשלם, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, הרי אתה דן אפשר (מי) [משאי אפשר] שאי אפשר למיתה אלא להיות בידי שמים. אבל השבר והשבי אפשר להיות בין בידי שמים בין בידי אדם. חזר ודנן (כמין) גנבה. רבי שמעון אומר, הטרפה לא ישלם, יש טרפה שאינו משלם.

קנו. אין רואה . בעדים הכתוב מדבר.

אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם . הא יש רואה, בעל הבית פטור מכל דבר.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


קנז. שבועת ה' תהיה בין שניהם . ביו”ד ה”א. מכאן אתה דן כל השבועות שבתורה. הואיל ונאמרו כל השבועות שבתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחת מהם, שאינה אלה ביו"ד ה”א. מכאן לכל שבועות שבתורה, שאינן אלא ביו”ד ה”א.

בין שניהם להוציא את היורשין. בין שניהם (להוציא) את שכנגדו חשוד על השבועה. בין שניהם להוציא את הדיין שלא ישביעו בעל כרחו. רבי נתן אומר, בין שניהם מגיד ששבועה חלה על שניהם.

אם לא שלח ידו במלאכת רעהו לצרכו. אתה אומר לצרכו, או אינו אלא לצרכה ושלא לצרכה. הריני דן. נאמר כאן שליחות יד ונאמר להלן שליחות יד, מה כאן שבועה ביו”ד ה”א. אף להלן שבועה ביו”ד ה”א. מה להלן בבית דין, אף כאן בבית דין. מה להלן לצרכה אף כאן לצרכה. מה להלן על כל דבר פשע, אף כאן על כל דבר פשע.

קנח. ולקח בעליו ולא ישלם מכאן אמרו, כל הנשבעין, נשבעין ולא משלמין. ולקח בעליו. מכאן אמרו בעל הנבלה מטפל בנבלתו.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


קנט. (ואם גנב יגנב מעמו) זה שומר שכר, והעליון שומר חנם. אתה אומר כן, או אינו אומר אלא זה שומר חנם והעליון שומר שכר. הרי אתה דן. הואיל והשומר חייב (והשוכר) חייב. מה (שוכר) שהוא נהנה, אף שומר שכר שהוא נהנה. יצא שומר חנם שאינו נהנה. הא אין עליד לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, זה שומר שכר והעליון שומר חנם.

קס. ואם גנב יגנב . אין לי אלא גנבה, אבדה מנין- הרי אתה דן. הואיל וגנבה חסרון שמירה, ואבדה חסרון שמירה. אם למדת על גנבה שהוא חייב עליה לשלם, אף אבדה יהא חייב לשלם. [רבי יוסי אומר,] אם גנב יגנב (ר' יוסי אומר,) להביא את (הגנבה) [והאבדה].

קסא. מעמו (להביא) [להוציא] את הצוער (ולהוציא) [ולהביא] את (דמי) הנוקד.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


קסב. אם טרוף יטרף (זה (עדר) [עדד]) דברי רבי יאשיה. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר. שנאמר כה אמר ה' כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן וכו' (עמוס ב). רבי יוחנן בר' יאשיה אומר, אם טרוף יטרף יביאהו עד, יביא עדים שנטרפה ויהא פטור מלשלם. ר' יונתן אומר, יביאהו עד הטרפה, יוליך הבעלים אצל טרפה ויהא פטור מלשלם. (או אף על פי כן יהא חייב, והדין נותן. הואיל והאבדה חסרון שמירה וטרפה חסרון שמירה. אם למדת על אבדה שחייב לשלם, אף טרפה חייב לשלם. (לא,) אמרת [לא] ממשמע שנאמר) הטרפה לא ישלם, יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם. ואי זה טרפה שחייב לשלם, כגון טרפת חתול שועל ונמיה. (ומתוך שאמרה תורה (תלמוד לומר) אם טרוף יטרף. מה טרפה מיוחדת שאפשר לו להצילה חייב לשלם, אף כל דבר שאפשר להצילו חייב לשלם.) ואי זו היא ,טרפה שהוא פטור מלשלם, כגון טרפת הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש. ומחוך שאמרה תורה ומת, מה מיתה מיוחדת שאי אפשר לו להצילה פטור מלשלם, אף כל דבר שאי אפשר לו להצילה, פטור מלשלם. (והטרפה לא ישלם.)

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


קסג. וכי ישאל איש מעם רעהו נתקו הכתוב השואל מכלל השומר ואמרו ענין בפני עצמו.

קסד. מעם רעהו מגיד שאינו חייב עד שיוציאנו חוץ לרשותו.

קסה. ונשבר או מת אין לי אלא שבורה ומתה, שבויה מנין- הרי אתה דן. נאמר כאן מיתה ונאמר להלן מיתה. מה מיתה האמורה להלן שבויה בכלל, אף כאן כך. גנבה ואבדה מנין- אמרת, קל וחומר. ומה במקום שלא חייב על מיתה, חייב על הגנבה ואבדה. כאן שחייב על המיתה, דין שנחיייב על הגנבה ועל האבדה.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

קסו. (שמות כב יד): "בעליו אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם": מגיד, שכיון שיצאת מרשות הנשאל לרשות השואל, אפילו שעה אחת, בבעלים פטור שלא בבעלים חייב.

קסז. "אם שכיר הוא בא בשכרו":

שומע אני ישבע ויהא פטור?
הרי אתה דן: הואיל ונושא שכר מהנה והשוכר מהנה, הא למדת על נושא שכר שנשבע על האונסין ומשלם הגנבה והאבדה, אף שוכר נשבע על האונסין ומשלם הגנבה והאבדה.
והרי שומר חנם יוכיח, שהוא מהנה ופטור מלשלם, הוא יוכיח על שוכר, אף על פי שהוא מהנה פטור מלשלם!
אמרת הפרש, הואיל ונושא שכר נהנה ומהנה, והשכיר נהנה ומהנה, אם למדת על נושא שכר שהוא נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה, אף השכיר נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה. ואל יוכיח שומר חנם שהוא מהנה אבל אינו נהנה. לכך נאמר "אם שכיר הוא - בא בשכרו".

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


קסח. וכי יפתה איש בתולה בא הכתוב ללמד על המפותה שישלם עליה קנס. והדין נותן, הואיל ותפוסה ברשות אביה, ומפותה ברשות אביה. אם למדת על תפוסה שמשלם עליה קנס, אף מפותה משלם עליה קנס. לא, אם אמרת בתפוסה שעבר על דעתה ועל דעת אביה לפיכך הוא משלם עליה קנס. תאמר במפותה שלא עבר אלא על דעת אביה, לפיכך לא ישלם עליה קנס. הא לפי שלא זכיתי מן הדין צריך הכתוב להביאו.

קסט. אשר לא אורשה להוציא את שנתארמלה ואת שנתגרשה מן (הנשואין) [האירוסין]. דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר, (מנין) אפילו נתגרשה ונתארמלה, והדין נותן. הואיל ורשאי בהפרת נדרים ורשאי בכסף קנסה. מה בהפרת נדרים אפילו נתארמלה או נתגרשה, אף בכסף קנסה אפילו נתארמלה או נתגרשה. אם כן, מה תלמוד לומר אשר לא אורשה. אלא מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה. נאמר כאן אשר לא אורשה, ונאמר להלן אשר לא אורשה (דברים כב) מה להלן' חמשים, אף כאן חמשים. מה (להלן בכסף) [כאן שקלים] אף (כאן בכסף) [להלן שקלים].

קע. מהר ימהרנה לו לאשה למה נאמר. לפי שנאמר ונתן האיש השוכב עמה. (דברים כב) יכול כשם שבתפוסה נותן מיד, כך במפותה נותן מיד. תלמוד לומר מהר ימהרנה לו (לאשה), מגיד שהוא עושה עליו מהר. ואין מהר אלא כתובה, שנאמר הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנערה לאשה (בראשית לד).

קעא. מהר ימהרנה לו לאשה בראויה לו לאשה הכתוב מדבר, להוציא אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין וממזר.

קעב. מהר ימהרנה לו לאשה שומע אני, בין שהאב רוצה ובין שאינו רוצה. תלמוד לומר ואם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמהר הבתולות. מגיד הכתוב שאם רצה האב יקיים ואם רצה יוציא. ואין לי אלא מפותה, תפוסה מנין- הריני דן. הואיל ותפוסה ברשות אביה ומפותה ברשות אביה, אם למדת על מפותה שאם רצה האב יקים אם רצה יוציא, אף תפוסה כן. ועוד קל וחומר, ומה מפותה שלש עבר [אלא] על דעת אביה רצה האב יוציא רצה האב יקיים. תפוסה, שעבר על דעתה ועל דעת אביה, דין הוא שאם (לא) רצה האב יוציא רצה האב יקים

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


קעג. אם מאן ימאן אביה אין לי אלא בזמן שיש לה אב בזמן שאין לה אב מנין- תלמוד לומר אם מאן ימאן מכל מקום (דברי) רבי יוסי הגלילי

קעד. כסף ישקול (אבל) לא שמענו כמה. הריני דן, נאמר כאן כסף ונאמר להלן כסף. מה להלן חמשים אף כאן חמשים.

כמוהר הבתולות וכי מה למדנו מן מוהר הבתולות. מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד. מה להלן חמשים כסף אף כאן חמשים כסף.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


קעה. מכשפה לא תחיה אחד איש ואחד אשה. ר' ישמעאל אומר, נאמר כאן לא תחיה ונאמר להלן לא תחיה. מה להלן בסיף, אף כאן בסייף. רבי עקיבא אומר, נאמר כאן לא תחיה ונאמר להלן (לא תחיה) אם בהמה אם איש לא יחיה (שמות יט), מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. רבי ישמעאל אומר, הריני דן לא תחיה מלא תחיה ואתה (משיבני) מלא תחיה על לא יחיה. (רבי יוסי הגלילי) אומר, נאמר כאן מכשפה לא תחיה, ונאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת. וסמכו לומר מה זה בסקילה אף זה בסקילה. רבי יהודה (בן בתירה) אומר, הרי הוא אומר ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני. והלא אוב וידעוני בכלל מכשפה היו ולמה יצאו. להקיש אליהם ולומר לך, מה אלו בסקילה אף כל מכשפים בסקילה. עונש שמענו אזהרה מנין, תלמוד לומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף (דברים יח).

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


קעו. כל שוכב עם בהמה למה נאמר. לפי שהוא אומר ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה (ויקרא כ) בסקילה. אתה אומר בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה. תלמוד לומר ואת הבהמה תהרוגו (שם). נאמר כאן הריגה, ונאמר להלן הריגה. מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. עונש שמענו, אזהרה מנין, תלמוד לומר ובכל בהמה לא תתן שכבתך (שם יח). אין לי אלא עונש ואזהרה לשוכב, עונש לנשכב מנין. תלמוד לומר כל שוכב עם בהמה מות יומת. קרא הכתוב לנשכב כשוכב. מה זה בסקילה, אף זה בסקילה. עונש שמענו אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר (לא תהיה קדשה מבנות ישראל) ולא יהיה קדש מבני ישראל (דבריס כג). ואומר, וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות הגוים אשר הוריש ה' (מלכים א' יד).

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


קעז. זובח לאלהים יחרם (עונש שמענו אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר לא תשתחוה להם ולא תעבדם) זביחה בכלל היתה, ויצאת ללמד. מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים, וחייבין עליה בין שהוא עובדה בכך בין שאינו עובדה בכך. אף כל כיוצא בהן עובדין לשמים יהו חייבין עליהם בין שהוא עובדה בכך ובין שאינו עובדה בכך. (אלא) כל שאין כיוצא בו עובדין לשמים לשום עבודתו חייב, שלא לשום עבודתו פטור.

בלתי לה' לבדו ((לפי שאחרים) [אחרים]) אומרים, אלולי ששתפו ישראל שמו של הקדוש ברוך הוא בעבודה זרה, כלים היו מן העולם. שנאמר (זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו). רבי שמעון בן יוחאי אומר, והלא כל המשתף שמו של הקב"ה בעבודה זרה חייב כליה. [כענין] שנאמר, את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם (מלכים ב' יז). יש אומרים באותיותיה נתנה תורה, שלא יהו ישראל אומרים. (הואיל ואנו) מצווין על עבודה זרה, והן כבושין בבורות שיחין ומערות. (תלמוד לומר) על ההרים הרמים ועל (כל) הגבעות (הנשאות) (דברים יב) על הגלוים ועל הנסתרים.

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


קעח. וגר לא תונה ולא תלחצנו (כי גרים הייתם בארץ מצרים ) לא תוננו בדברים ולא תלחצנו בממון. שלא יאמר לו, אמש היית עובד לבל קורס נבו, והרי חזירים בין שניך, ואתה מדבר מלין כנגדי. ומנין שאם הוניתו, שהוא יכול להונך, תלמוד לומר (וגר לא תונה) [כי גרים הייתם בארץ מצרים]. מכאן היה רבי נתן אומר, מום שבך אל תאמר לחברך. חביבין הגרים (שבכל מקום) הוא מזהיר עליהם. וגר לא תונה, ואהבתם את הגר (דברים י). ואתם ידעתם את נפש הגר (שמות כג). רבי אליעזר אומר, גר לפי שסורו רע, לפיכך מזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה. רבי שמעון בן יוחאי אומר, הרי הוא אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים י). וכי מי גדול, מי שאוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו. הוי אומר מי שהמלך אוהבו (שנאמר ואוהב גר (דברים י)) חביבין הגרים שבכל (מקום שנקראו [נקראו] בישראל).

נקראו בני ישראל עבדים, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה). ונקראו גרים עבדים, שבאמר ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים (ישעיה נו). נקראו ישראל משרתים, שנאמר ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהים יאמר לכם (שם סא). ונקראו הגרים משרתים, שנאמר ובני נכר הנלוים על ה' לשרתו (שם נו). נקראו בני ישראל אוהבים, שנאמר ורע אברהם אוהבי (שם סא) .ונקראו הגרים אוהבים, שנאמר ואהב גר. נאמר בישראל ברית, שנאמר והיתה בריתי בבשרכם (בראשית י). וכן בגרים, שנאמר ומחזיקים בבריתי (ישעיה נו). נאמר בישראל רצון, שנאמר לרצון לפני ה' (שמות כח). ונאמר בגרים רצון, שנאמר עוולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי (ישעיה נו). נאמר בישראל שמירה, שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכא). ונאמר בגרים שמירה, שנאמר ה' שומר את גרים (שם קמו).

אברהם קרא עצמו גר, שנאמר גר ותושב אנכי עמכם (בראשית כג). דוד קרא עצמו גר, שנאמר גר אנכי בארץ (תהלים קיט). ואומר כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על (האדמה) [הארץ] ואין מקוה (דברי הימים א' כט). ואומר כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי (תהלים לט). חביבין הגרים, שלא מל אברהם אבינו אלא בן תשעים ותשע שנים. שאלו מל בן עשרים שנה או שלשים, לא היה גר יכול להתגייר אלא בפחות מבן [כ' או בן] שלשים. לפיכך גלגל המקום עמו עד שהגיעו לתשעים ותשע שנים, שלא לנעול דלת בפני הגרים הבאים (וליתן שכר ימים ושנים). לרבות שכר עושה רצונו, שנאמר ה' חפץ למעך צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיה מב). וכן אתה מוצא בארבע כתות שהן עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם. (לה' אני) שנאמר, זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה (שם מד). לה' אני (ואל יתערב בי חטא). וזה יקרא בשם יעקב, אלו (גרי צדק). וזה יכתוב ידו לה', אלי בעלי תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו (יראי שמים).

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


קעט. כל אלמנה ויתום לא תענון אין לי אלא אלמנה ויתום. שאר נל אדם מנין- תלמוד לומר לא תענון דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, אלמנה ויתום שדרבן לענות, בהן דבר הכתוב

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


קפ. אם ענה תענה אחד ענוי מרובה ואחד ענוי מועט.

דבר אחר (רבי אומר), אם ענה תענה, מגיד שאינו חייב עד שיענה וישנה. כבר היה רבי ישמעאל ורבי שמעון יוצאין ליהרג. אמר לו רבי שמעון לרבי ישמעאל, רבי לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג. אמר לו רבי ישמעאל לרבי שמעון, מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך (ונוטל) [ונועל] סנדלך או עוטף טליתך. אמרה תורה אם ענה תענה, אחד ענוי מרובה ואחד ענוי מועט. אמר לו נחמתני רבי. וכשנהרגו רבי שמעון ורבי ישמעאל, אמר להם רבי עקיבא לתלמידיו. התקינו עצמכם לפורענות, שאלו טובה עתידה לבא בדורנו, לא היו מקבלים אותה אלא רבי שמעון ורבי ישמעאל. אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שפורענות גדולה עתידה לבא בדורנו, וסילק אלו מבינותינו. שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין וגו' (ישעיה נז). ואומר, יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. ולבסוף, ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף ותזנה,

כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו [יכול] כל זמן שהוא צועק אני שומע, ואם אינו צועק איני שומע. (הא מה) תלמוד לומר שמוע אשמע, [הא מה תלמוד לומר כי אם צעוק יצעק אלי,] אלא ממהר אני ליפרע על ידי שהוא צועק יותר ממי שאינו צועק. והלא דברים קל וחומר. אם כשהיחיד צועק על (היחיד) [הרבים] שמע אשמע צעקתו, כשארבים צועקים עאכ"ו. ומה אם מדת פורענות מעוטה, כשיחיד צועק על הרבים. כך מדה טובה [מרובה] ורבים מתפללים על היחיד על אחת כמה וכמה.

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


קפא. וחרה אפי ר' ישמעאל אומר, נאמר כאן חרון אף. ונאמר להלן חרון אף, וחרה אף ה' בכם (דברים ז). מה להלן עצירת גשמים וגלות, אף כאן עצירת גשמים וגלות. ומה (להלן) חרב אף (כאן) חרב.

והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים ממשמע שנאמר והרגתי אתכם בחרב, איני יודע שנשיכם אלמנות [ובניכם יתומים], ומה תלמוד לומר והיו נשיכם אלמנות ((ובניכם יתומים) [אלא אלמנות ולא אלמנות].) כענין שנאמר, ותהיין צרורות עד יום מותן (שמואל ב' כ) אלמנות חיות. ובניכם יתומים ((אין) ואין יתומין אלא) שאין ב”ד מניחין אתם בנכסי אביהן, מפני שהן בחזקת קיימים. והרי דברים קל וחומר. ומה אם כשלא תענון את הדין אין נשיכם אלמנות, כשתעשון את הדין על אחת כמה וכמה. [כמו] שכתוב משפט אמת שפוטו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכריה ז). ואומר, כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה בי קרובה ישועתי לבא (ישעיה נז) (עאכ"ו שאין נשיכם אלמנות ובניכם יתומים). וכן הוא אומר, למען תירא את ה' אלהיך [וגו' ולמען יארכון ימיך] (דברים ו). ואומר, ולמדתם אותם את בניכם (שם יא) ואומר למען ירבו ימיכם (שם). ואומר, כי (ימי) [כימי] העץ ימי עמי. ואומר, לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם (ישעיה סה). ואומר, ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו (שם מח). ואומר, כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו' (שם סו). ואומר, ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה'. (ואומר,) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך וגו' (שם נט). על אחת כמה וכמה שתאריכון ימים בעולם הזה ותראו לכם בנים ובני בנים ותזכו לחיי העולם הבא.

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

קפב. אם כסף תלוה את עמי רבי ישמעאל אומר, כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ מזה ועוד שנים. ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב) חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות. תלמוד לומר תקריב [את] מנחת [בכוריך] חובה ולא רשות. כיוצא בו ואם מזבח אבנים תעשה לי (שמות כ) חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות. כשהוא אומר, אבנים שלמות תבנה, חובה ולא רשות. אף כאן, אתה אומר אם כסף תלוה חובה ולא רשות. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות. כשהוא אומר והעבט תעביטנו, חובה ולא רשות.

קפג. אם כסף תלוה כסף בכסף אתה מלוהו, ואי אתה מלוה פירות בפירות. (דבר אחר, כסף בכסף אתה מלוהו, ואי אתה מלוהו כסף בפירות ופירות בכסף (וכסף בפירות)).

קפד. את עמי ישראל וכותי עומדים לפניך ללוות עמי קודם. עני ועשיר עני קודם. ענייך ועניי עירך ענייך קודמין לעניי עירך. עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין שנאמר את העני עמך.

קפה. לא תהיה לו כנושה שלא תראה לו בכל זמן.

לא תשימון עליו נשך מה תלמוד לומר. לפי שהוא אומר, את כספך לא תתן לו בנשך (ויקרא כה), הרי זה אזהרה למלוה שלא ילוה לו ברבית. (אתה אומר למלוה, או אינו אלא ללוה. כשהוא אומר אל תקח מאתו, הרי ללוה אמור.) אין לי אלא אזהרה ללוה ולמלוה, אזהרה לעדים ולערב וללבלר מנין- תלמוד לומר לא תשימון, מכל מקום. מכאן אמרו, המלוה ברבית עובר על חמשה דברים. משום בל תתן, ובל תקח, לא תשימון עליו נשך, לא תהיה לו כנושה, לפני עור לא תתן מכשול. כשם שהמלוה והלוה עוברין (בחמשה דברים), כך הערב והעדים והלבלר עוברים. רבי ([יהודה] מתיר ללבלר. רבי מאיר) אומר, המלוה ברבית ואומר לסופר בוא כתוב ולעדים חתמו, אין לו חלק במי שפקד על הרבית

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


קפו. אם חבול תחבול רבי ישמעאל אומר, בא הכתוב ללמדך שתהא עושה מצוה ותהא נוטל את שלך.

עד בא השמש תשיבנו לו זה כסות יום, שאתה מחזיר לו כל היום. אין לי אלא כסות יום, שאתה מחזיר לו כל היום. כסות לילה שאתה מחזיר לו כל הלילה מנין- תלמוד לומר השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש (דברים כג). מכאן אמרו, ממשכנים כסות יום בלילה, וכסות לילה ביום. ומחזירין כסות יום ביום וכסות לילה בלילה.

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


קפז.

כי היא נסותה לבדה - זו טלית.

היא שמלתו לעורו - זו חלוק.

במה ישכב - להביא עור מצע

(והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני.)

ר' נתן אומר: הרי שיצא חייב לחברו מנה בבית דין, ועליו כסות במאתים. לא יאמר לו "מכור כסותך והתכסה במנה ותן לי מנה". לכך נאמר כי היא כסותה , אי אתה רשאי למנוע ממנו כסות שהיא נופלת לשארו.

ושמעתי כי חנון אני שברחמים בראתי את עולמי.

קפז.

כי היא נסותה לבדה - זו טלית.

היא שמלתו לעורו - זו חלוק.

במה ישכב - להביא עור מצע

(והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני.)

ר' נתן אומר: הרי שיצא חייב לחברו מנה בבית דין, ועליו כסות במאתים. לא יאמר לו "מכור כסותך והתכסה במנה ותן לי מנה". לכך נאמר כי היא כסותה , אי אתה רשאי למנוע ממנו כסות שהיא נופלת לשארו.

ושמעתי כי חנון אני שברחמים בראתי את עולמי.

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


קפח. אלהים לא תקלל למה נאמר. לפי שהוא אומר ונוקב שם ה' מות יומת (ויקרא כד), עונש שמענו אזהרה לא שמענו. לכך נאמר אלהים לא תקלל, מכל מקום. דברי רבי (ישמעאל) [עקיבא]. ר' (עקיבא) [ישמעאל] אומר בדיינין הכתוב דבר. שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם.

אלהים לא תקלל אין לי אלא דיין, נשיא מנין- תלמוד לומר ונשיא בעמך לא תאר. אני אקרא, ונשיא בעמך לא תאר, אחד נשיא ואחד דין במשמע. ומה תלמוד לומר אלהים לא תקלל, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. [אין לי אלא דין נשיא, שאר כל אדם מנין -תלמוד לומר בעמך לא תאר, מכל מקום.] מכאן אמרו, יש מדבר דבר אחד וחייב עליו משום ד' דברים. בן נשיא שקלל את האב, חייב משום ד' דברים. משום נשיא, ואב, ודיין, ומשום בעמך לא תאר. רבי יהודה בן בתירה אומר, אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר, שומע אני לא יהא חייב עד שיהא דיין ונשיא. תלמוד לומר אלהים לא תקלל, לחייב עליו משום דיין, ונשיא בעמך [לא תאור] לחייב עליו משם נשיא. ומה תלפמד לומר בעמך, בזמן שהן עושין מנהג עמך.

( אלהים לא תקלל , איו לי אלא דין ונשיא. שאר כל אדם מנין- תלמוד לומר בעמך לא תאר מכל מקום.)

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


קפט. מלאתך ודמעך לא תאחר מלאתך אלו בכורים הניטלין מהמלאה ([ודמעך זו תרומה]). לא תאחר, שלא תקדים (מעשר שני לראשון וראשון לתרומה ותרומה לבכורים.) אבל איני יודע אי זה מהם יקדים אם תרומה לבכורים אם בכורים לתרומה. אמרת, יקדמו בכורים שהם קרוים ארבעה שמות, ראשית בכורים תרומה (ודמע) [ומלאה], לתרומה שאינה קרויה אלא שלשה שמות, ראשית ותרומה (ומעשר) [ודמע. תרומה] למעשר ראשון שאינו קרוי אלא שני שמות. ויקדים מעשר ראשון שהוא קרוי שני שמות (תרומה) ומעשר, למעשר שני שאינו קרוי אלא שם אחד בלבד. מכאן אמרו, (תרומות) המקדים תרומה לבכורים ומעשר ראשון לתרומה ומעשר שני לראשון, אע"פ שהוא עובר בלא תעשה, מה שעשה עשוי. (תלמוד לומר) [שנאמר] מלאתך ודמעך לא תאחר.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


קצ. כן תעשה לשורך (הקיש בכור אדם לבכור בהמה, ובכור בהמה לבכור אדם.) מה בכור בהמה הנפלים פוטרין בה את הבכורה, אף בכור אדם הנפלים פוטרין בה את הבכורה. מה בכור אדם אתה רשאי ליתן פדיונו לכל כהן בכ"מ שירצה, אף בכור בהמה אתה רשאי ליתן לכהן בכל מקום שתרצה. לפי שהוא אומר, והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם (דברים יג), שומע אני יהיה חובה להביאו לבית הבחירה. תלמוד לומר באדם ובבהמה (שמות יג), הקיש בכור בהמה לבכור אדם ובכור אדם לבכור בהמה. מה בכור אדם אתה מטפל בו שלשים יום, אף בכור בהמה אתה מטפל בו שלשים יום.

קצא. שבעת ימים יהיה עם אמו למה נאמר. לפי שהוא אומר והיה שבעת ימים תחת אמו (ויקרא כב), עם אמו. אתה אומר תחת אמו עם אמו, או אינו אלא תחת אמו כמשמעו. תלמוד לומר יהיה עם אמו, מה כאן (עם אמו, אף להלן עם אמו). רבי נתן אומר, לא בא הכתוב (תחת) אלא להדרש (תחת אמו, אחר אמו. אתה אומר, תחת אמו אחר אמו, או אינו אלא תחת אמו ממש. הרי אתה דן, נאמר כאן אמו ונאמר להלן אמו. מה להלן בסמוך לו. אף כאן בסמוך לו (מהו). [ד"א] שבעת ימים יהיה עם אמו) מה בכור קדש אינו יונק אלא מן החולין, אף כולן לא ינקו אלא מן החולין. מכאן אמרו, כל הקדשים לא יניקו את בניהם, ומעושרת קלה לא תניק את בנה. וכולן אין למדין אלא מן הבכור. (מה בכור הקדש אינו יונק אלא מן החולין, אף כלן לא ינקו אלא מן החולין). כיצד עושין, נוטלין מעות מן ההקדש ולוקחין בהמה מן החולין, ומרחמת עליהן ומניקות אותן. אע”פ שאמרו אחרים מתנדבין, היו על מנת כן.

קצב. ביום השמיני תתנו לי אין לי אלא שמיני, משמיני ולהלן מנין. הרי אתה דן, נאמר כאן שמיני, ונאמר להלן שמיני (שם). מה להלן להכשיר (בן שמיני (ומשמיני)) [משמיני] להלן, אף כאן להכשיר (בן שמיני (ומשמיני)) [משמיני] להלן. מה כאן ביום השמיני שמיני, אף להלן כמו כן.

( וביום השמיני תתנו לי להוציא מחוסר זמן).

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


קצג. ואנשי קדש תהיון לי רבי ישמעאל אומר, כשאתם קדושים הרי אתם שלי. איסי בן יהודה אומר, כשהמקום מחדש מצוה על ישראל, הוא מוסיף להם קדושה. איסי בן גוריא אומר, נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה. מה (להלן) אסורין באכילה, אף (כאן) תהא אסורה באכילה.

קצד. ובשר בשדה טרפה אין לי אלא בשדה, בבית מנין- תלמוד לומר (טרפה ונבלה) [נבלה וטרפה] הקיש (נבלה לטרפה) [טרפה לנבלה], מה נבלה לא חלק בה בין בבית בין בשדה, אף טרפה לא נחלק בה בין בבית בין בשדה. הא מה תלמוד לומר ובשר בשדה טרפה, דבר הכתוב בהוה. כיוצא בו, כי בשדה מצאה (דברים כד). אין לי אלא בשדה, בבית מנין- דבר הכתוב בהווה. כיוצא בו, ומי האיש אשר נטע [כרם] (שם כ). אין לי אלא כרם, שאר אילנות מנין -(לא) דבר הכתוב אלא בהווה. אף כאן בשדה טרפה, דבר הכתוב בהווה, מקום שדרך בהמות להטרף.

קצה. לכלב תשליכון אותו לכלב ככלב. אתה אומר [ככלב], או אינו אלא כלב כמשמעו. תלמוד לומר לא תאכלו כל נבלה (דברים יג). והלא דברים קל וחומר, מה נבלה שהיא מטמאה במשא הרי היא מותרת בהנאה, טרפה שאינה מטמאה במשא אינו דין שתהא מותרת בהנאה. הא מה תלמוד לומר לכלב תשליכון אותו, ללמדך (שהכלב מכובד מן (העבד). שהטרפה לכלב ונבלה (לעבד) ללמדך) שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (שמות יא). אמר הקב”ה תן לו שכרו. והלא דברים קל וחומר, ומה אם חיה כך, אדם לא כל שכן שאינו מקפח שכרו. שנאמר (קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל (ירמיה יז)). ואומר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (שם).


ראו גם: התורה והמצוה על שמות כב - פירוש מלבי"ם על המכילתא.

קיצור דרך: mdrjhlka-jm-22