מכילתא על שמות כב
<< · מכילתא על שמות · כב · >>
פסוק א
פסוק ב
אם אין לו ונמכר בגנבתו שומע אני לעולם. תלמוד לומר שש שנים יעבוד וגו' מגיד שהוא עובד שש שנים ובשביעית יצא.
קלד. ונמכר בגנבתו לא פחות ולא יותר. רבי יהודה אומר, אם גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר. יותר ממה ששוה, הרשות ביד בעל הגנבה. אם רצה למכור ימכור ואם לאו כותב לו שטר. רבי אליעזר אומר, גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר, יותר ממה ששוה דיו להשתכר מחצה ולהפסיד מחצה.פסוק ג
בידו אין בידו אלא רשותו. ואע”פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר ויקח את כל ארצו מידו (במדבר כא). וכתיב ויקח העבד עשרה גמלים וגו' (בראשית כד). הא אין ידו בכל מקום אלא רשותו.
קלו. משור עד חמור שאין תלמוד לומר חיים אלא להביא את החיה.
חיים שנים ישלם ולא מתים.
שנים ישלם, נמצא אתה אומר שבעה גנבים הם. הראשון שבגנבים גונב דעת הבריות והמסרב לחברו לארחו ואין בלבו לקרותו והמרבה בתקרובות ויודע שאינו מקבל והפותח חביותיו והן מכורות לחנונים והמועל במדות והמשקר במשקולות והמערב את הגרדן בתלתן והחול בפול והחומץ בשמן. (מפני) שאמרו השמן אינו מקבל (מפני) [מעל], לפיכך מושחין בו מלכים. (ולא עוד אלא שמעלין עליו שאם היה יכול לגנוב דעת העליונה גונבה). וכן מצינו באבשלום שגנב שלש (גנבות). לב אביו ולב בית דין ולב בית ישראל. שנאמר ויגנב אבשלום וגו' (שמואל ב' טו). וכי מה גדול הגונב או הנגנב, הוי אומר זה הנגנב שהוא יודע שהוא נגנב והוא מחריש.
וכן מצינו באבותינו כשעמדו על הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה. שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות יט) כביכול. ונגנב לב ((בית דין) [הקב”ה]) בידן, שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה).
ואם תאמר שאין הכל גלוי וידוע לפניו, תלמוד לומר ויפתוהו בפיהם וגו' ולבם לא נכון עמו (תהלים עח). ואף על פי כן, והוא רחום יכפר עוון. ואומר כסף סגים מצופה על חרש וגו' (משלי כז).
למעלה מהן גנב איסורי הנאה פטור מלשלם (כסות וכלים, בהמה חיה ועוף משלם תשלומי [כפל] בהמה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. עבדים ושטרות (שפחות) וקרקעות והקדשות, אינו משלם אלא קרן). הגונב פטר חמור משלם תשלומי כפל אף על פי שהוא אסור עכשיו, יש לו היתר לאחר זמן. תחת השור ישלם חמשה תחת השה ישלם ארבעה, שנ' חמשה בקר וגו'.
למעלה מהם גונב נפש בני אדם שהוא מתחיב בנפשו. רבי שמעון בן יוחאי אומר, הרי הוא אומר חולק עם גנב שונא נפשו (וגו') (שם כט). משלו משל למה הדבר דומה. לאחד שהיה יוצא מביתו של חברו טעון כלים. מצאו חברו ואמר לו מה אתה עושה. אמר לו טול חלקך ואל תגיד לאדם. לאחר זמן בא בעל הגנבה ואמר לו משביעך אני שלא ראית לפלוני טעון כלים יוצא מביתי. אמר לו שבועה שאיני יודע, הרי זה מתחייב בנפשו. ועליו הוא אומר, חולק עם גנב שונא נפשו [וגו']. אבל המתגנב אחר חברו והלך לשנות בדברי תורה, אף על פי שנקרא גנב, הרי זה זכה לעצמו. עליו הוא אומר, לא יבוזו גנב כי יגנוב (שם י). לסוף (נמצא) מתמנה על הצבור (וישלם שבעתים) שנאמר, [ונמצא ישלם שבעתים] את כל הון ביתו יתן. ואין שבעתים אלא דברי תורה, שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהלים יב).פסוק ד
(דבר אחר)
קלח. כי יבער איש שדה או כרם לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
שדה או כרם מה כרם יש בו פירות, אף שדה יש בו פירות.
קלט. ושלח את בעירה מכאן אמרו, מסר צאנו לבנו לשלוחו ולעבדו פטור. לחרש שוטה וקטן, חייב.
קמ. ובער בשדה אחר רבי נתן אומר, הרי המגדיש בתוך שדה חברו שלא ברשות. ויצאה בהמתו של בעל הבית והזיקה, קורא אני עליו ושלח את בעירה. לכך נאמר, ובער בשדה אחר, (אלא) [ולא] אחר הוא זה. מיטב שדהו ומיטב כרמו מיטב שדהו של (מזיק) [ניזק] ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, לא בא הכתוב ללמדך אלא ששמין נזקין בעדית. קל וחומר להקדש.פסוק ה
ומצאה קוצים הא לא באו קוצים אלא ליתן שעור. אם (יש) קוצים יש שעור, ואם (אין) קוצים אין שעור. מכאן אמרו (ב"ק דף עט), עברה הנהר והדרך והגדר שהוא גבוה י' טפחים והזיקה פטור מלשלם. כיצד עומדים על הדבר. רואין אותו כאלו הוא עומד באמצע בית כור ומזיק, דברי רבי אלעזר בן עזריה. רבי אליעזר אומר, שש עשרה אמה כדרך הרבים. רבי עקיבא אומר חמשים אמה. רבי שמעון אומר, שלם ישלם המבעיר את הבערה, הכל לפי הדלקה. מעשה שעברה דלקה הירדן והזיקה מפני (שהיא) [שהיתה] מרובה. אימתי בזמן שקפצה. אבל אם היתה מצפצפת ומהלכת, אפילו עד מיל הרי זה חייב.
קמב.
קמג. שלם ישלם המבעיר את הבערה למה נאמר. לפי שנאמר איש אין לי אלא איש, אשה טומטום אנדרוגינוס מנין- תלמוד לומר שלם ישלם המבעיר את הבערה מכל מקום. אין לי אלא (המבעה) וההבער, שאר כל המזיקין שבתורה מנין - הרי אתה דן בנין אב משניהם. לא הרי (המבעה) כהרי הבער, ולא הרי הבער כהרי (המבעה). הצד השוה שבהן שדרכן להזיק וממונן ושמירתן עליך, וכשהזיק [חייב] המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ. ד' כללות היה רבי (ישמעאל) [שמעון בן אלעזר] אומר משום ר' מאיר בניזקין. כל מקום שיש רשות למזיק ולא לניזק פטור. לניזק ולא למזיק חייב בכל. (לניזק ולא למזיק אפילו מיוחדת, כגון חצר של שותפין והפונדק.) לא לניזק ולא למזיק, כגון רשות (אחרת) על השן ועל הרגל חייב, ועל השאר מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. בכל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק והבקעה ורשות הרבים וכיוצא בהן, על השן ועל הרגל פטור. ועל השאר, מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק.פסוק ו
כסף או כלים מה כסף שדרכו להמנות, אף כלים שדרכן להמנות. מכאן אמרו כל טענה שאינה במדה במשקל ובמנין, אינה טענה. רבי נתן אומר, כסף להביא מסף מעשר. כלים להביא כלים. אין לי אלא כסף וכלים שאר כל דבר מנין- תלמוד לומר לשמור, להביא כל דבר שצריך שמירה.
קמה. וגונב מבית האיש לפטור הגונב מאחר הגנב.
( וגונב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים אימתי בזמן שלא נמצא ברשותו. אבל נמצא ברשותו, שומע אני שישבע ויהא פטור,) תלמוד לומר אם המצא תמצא בידו הגנבה, מכל מקום. הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, וגונב מבית האיש לפטור הגונב מאחר הגנב.
(( אם המצא תמצא בידו הגנבה שנים) ישלם [שנים] הגנב משלם תשלומי כפל והגזלן אינו משלם תשלומי כפל). ומה ראתה תורה להחמיר על הגנב יותר מהגזלן. ר' יוחנן בן זכאי אומר, הגזלן השוה כבוד העבד לקונו, והגנב חלק כבוד לעבד יותר מקונו כביכול. הגנב עשה את העין של מעלה כאלו אינה רואה ואת האוזן כאלו אינה שומעת. כענין שנאמר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם יאמרו מי רואנו ומי יודענו (ישעיה כט). וכתיב ויאמר לא יראה יה (תהלים צד), וכתיב (כי אמרו כי עזב ה' את הארץ אין ה' רואה) (יחזקאל ח).פסוק ז
קמז. ונקרב בעל הבית . שומע אני לשאול באורים ותומים. תלמוד לומר אשר ירשיעון אלהים. לא אמרתי אלא אלהים שהם מרשיעין.
ונקרב בעל הבית אל האלהים לשבועה. אתה אומר לשבועה, או אינו אלא בשבועה ושלא בשבועה. הרי אתה דן. נאמר כאן שליחות יד, ונאמר להלן שליחות יד. מה להלן שבועה אף כאן שבועה. מה להלן ביו"ד ה"א, אף כאן ביו”ד ה”א. מה כאן בבית דין אף להלן בבית דין. מה (להלן) [כאן] לצרכה, אף (כאן) [להלן] לצרכה. מה כאן על כל דבר פשע, אף להלן על כל דבר פשע.
אם לא שלח ידו במלאכת רעהו לצרכו. אתה אומר לצרכו, או אינו אלא (לצרכה ושלא לצרכה) תלמוד לומר על כל דבר פשע.פסוק ח
קמט. על כל דבר פשע כלל, על שור על חמור על שה על שלמה פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. כשהוא אומר על כל אבדה אשר יאמר חזר וכלל. או כלל בכלל הראשון. אמרת, לאו. אלא כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש בנכסים המלטלין ושאין להם אחריות, אף אין לי אלא הכלל מפורש נכסים מטלטלין ושאין להם אחריות.
([ על כל דבר פשע לא בא הכתוב אלא לחלק]) בין שומר לשומר. או לא בא הכתוב אלא לחלק בין כסף (לכלים) [וכלים] לבהמה. תלמוד לומר (שמלה. ושמלה בכלל היתה, ויצאת מן הכלל ללמד. אלא מה (שמלה) מיוחדת בין שומר לשומר הכתוב מדבר, אף כל בין שומר לשומר הכתוב מדבר). הא לא בא הכתוב (אלא) לחלק בין כסף (לכלים) [וכלים] לבהמה.
קנ. אשר יאמר כי הוא זה שזה אומר זה הוא, וזה אומר אינו הוא. מכאן אמרו (שבועות) עד שתהא הודאה במקצת הטענה.
קנא. ונקרב בעל הבית אל האלהים הרי אחד. עד האלהים יבא דבר שניהם, הרי שנים. אשר ירשיעון אלהים, הרי שלשה. מכאן אמרו, דיני ממונות בשלשה, דברי ר' יאשיה. רבי יונתן אומר, הראשון תחלה נאמר, ואין דורשין תחלות. עד האלהים יבא דבר שניהם, הרי אחד. אשר ירשיעון אלהים, הרי שנים. ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהם עוד אחד הרי שלשה. רבי אומר, עד האלהים יבא דבר שניהם, בשנים הכתוב מדבר. אתה אומר כן, או אינו אלא באחד. כשהוא אומר אשר ירשיען אלהים. [ירשיען] * אין כתיב כאן, אלא אשר [ירשיעון] *, הא בשנים הכתוב מדבר. ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן (שלשה.) מכאן אמרו דיני ממונות בשלשה. ר' (מאיר) אומר בחמשה כדי שיגמר בשלשה.
- כצ"ל * כצ"ל.
קנב. ישלם שנים לרעהו רבי שמעון אומר, קורא אני עליו כאן, ישלם שנים לרעהו. וקורא אני להלן ושלם אותו בראשו. כיצד יתקיימו שני מקראות הללו. כל המשלם את הקרן חייב לשלם את החומש, (ושאינו משלם אה הקרן) פטור מהחומש
קנג. לרעהו ולא להקדש לרעהו ולא לאחרים.פסוק ט
חמור או שור או שה אין לי אלא חמור או שה, שאר כל בהמה מנין -תלמוד לומר וכל בהמה לשמור. אקרא אני כל בהמה, ומה תלמוד לומר חמור או שור או שה. אם נאמר כך, שומע אני לא יהיה חייב עד שיפקיד אצלו כל בהמה. תלמוד לומר חמור או שור או שה, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. (ומה תלמוד לומר כל בהמה, אלא) (בא הכתוב ללמדך שכל הכלל שהוא מוסיף על (הכלל) [הפרט] הכל בכללו
קנה. ומת (שתהא מיתתו) בידי שמים.
או נשבר ששברתו חיה.
או נשבה ששבוהו לסטים. (עדיין) אני אומר, השבר והשבי בין שיכול להציל בין שאין יכול להציל. תלמוד לומר, ומת. מה מיתה מיוחדת שאי אפשר לו להצילה פטור מלשלם, אף כל דבר שאי אפשר להצילו פטור מלשלם, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, הרי אתה דן אפשר (מי) [משאי אפשר] שאי אפשר למיתה אלא להיות בידי שמים. אבל השבר והשבי אפשר להיות בין בידי שמים בין בידי אדם. חזר ודנן (כמין) גנבה. רבי שמעון אומר, הטרפה לא ישלם, יש טרפה שאינו משלם.
קנו. אין רואה . בעדים הכתוב מדבר.
אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם . הא יש רואה, בעל הבית פטור מכל דבר.פסוק י
בין שניהם להוציא את היורשין. בין שניהם (להוציא) את שכנגדו חשוד על השבועה. בין שניהם להוציא את הדיין שלא ישביעו בעל כרחו. רבי נתן אומר, בין שניהם מגיד ששבועה חלה על שניהם.
אם לא שלח ידו במלאכת רעהו לצרכו. אתה אומר לצרכו, או אינו אלא לצרכה ושלא לצרכה. הריני דן. נאמר כאן שליחות יד ונאמר להלן שליחות יד, מה כאן שבועה ביו”ד ה”א. אף להלן שבועה ביו”ד ה”א. מה להלן בבית דין, אף כאן בבית דין. מה להלן לצרכה אף כאן לצרכה. מה להלן על כל דבר פשע, אף כאן על כל דבר פשע.
קנח. ולקח בעליו ולא ישלם מכאן אמרו, כל הנשבעין, נשבעין ולא משלמין. ולקח בעליו. מכאן אמרו בעל הנבלה מטפל בנבלתו.פסוק יא
קס. ואם גנב יגנב . אין לי אלא גנבה, אבדה מנין- הרי אתה דן. הואיל וגנבה חסרון שמירה, ואבדה חסרון שמירה. אם למדת על גנבה שהוא חייב עליה לשלם, אף אבדה יהא חייב לשלם. [רבי יוסי אומר,] אם גנב יגנב (ר' יוסי אומר,) להביא את (הגנבה) [והאבדה].
קסא. מעמו (להביא) [להוציא] את הצוער (ולהוציא) [ולהביא] את (דמי) הנוקד.פסוק יב
פסוק יג
קסד. מעם רעהו מגיד שאינו חייב עד שיוציאנו חוץ לרשותו.
קסה. ונשבר או מת אין לי אלא שבורה ומתה, שבויה מנין- הרי אתה דן. נאמר כאן מיתה ונאמר להלן מיתה. מה מיתה האמורה להלן שבויה בכלל, אף כאן כך. גנבה ואבדה מנין- אמרת, קל וחומר. ומה במקום שלא חייב על מיתה, חייב על הגנבה ואבדה. כאן שחייב על המיתה, דין שנחיייב על הגנבה ועל האבדה.פסוק יד
קסז. "אם שכיר הוא בא בשכרו":
- שומע אני ישבע ויהא פטור?
- הרי אתה דן: הואיל ונושא שכר מהנה והשוכר מהנה, הא למדת על נושא שכר שנשבע על האונסין ומשלם הגנבה והאבדה, אף שוכר נשבע על האונסין ומשלם הגנבה והאבדה.
- והרי שומר חנם יוכיח, שהוא מהנה ופטור מלשלם, הוא יוכיח על שוכר, אף על פי שהוא מהנה פטור מלשלם!
- אמרת הפרש, הואיל ונושא שכר נהנה ומהנה, והשכיר נהנה ומהנה, אם למדת על נושא שכר שהוא נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה, אף השכיר נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה. ואל יוכיח שומר חנם שהוא מהנה אבל אינו נהנה. לכך נאמר "אם שכיר הוא - בא בשכרו".
פסוק טו
קסט. אשר לא אורשה להוציא את שנתארמלה ואת שנתגרשה מן (הנשואין) [האירוסין]. דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר, (מנין) אפילו נתגרשה ונתארמלה, והדין נותן. הואיל ורשאי בהפרת נדרים ורשאי בכסף קנסה. מה בהפרת נדרים אפילו נתארמלה או נתגרשה, אף בכסף קנסה אפילו נתארמלה או נתגרשה. אם כן, מה תלמוד לומר אשר לא אורשה. אלא מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה. נאמר כאן אשר לא אורשה, ונאמר להלן אשר לא אורשה (דברים כב) מה להלן' חמשים, אף כאן חמשים. מה (להלן בכסף) [כאן שקלים] אף (כאן בכסף) [להלן שקלים].
קע. מהר ימהרנה לו לאשה למה נאמר. לפי שנאמר ונתן האיש השוכב עמה. (דברים כב) יכול כשם שבתפוסה נותן מיד, כך במפותה נותן מיד. תלמוד לומר מהר ימהרנה לו (לאשה), מגיד שהוא עושה עליו מהר. ואין מהר אלא כתובה, שנאמר הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנערה לאשה (בראשית לד).
קעא. מהר ימהרנה לו לאשה בראויה לו לאשה הכתוב מדבר, להוציא אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין וממזר.
קעב. מהר ימהרנה לו לאשה שומע אני, בין שהאב רוצה ובין שאינו רוצה. תלמוד לומר ואם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמהר הבתולות. מגיד הכתוב שאם רצה האב יקיים ואם רצה יוציא. ואין לי אלא מפותה, תפוסה מנין- הריני דן. הואיל ותפוסה ברשות אביה ומפותה ברשות אביה, אם למדת על מפותה שאם רצה האב יקים אם רצה יוציא, אף תפוסה כן. ועוד קל וחומר, ומה מפותה שלש עבר [אלא] על דעת אביה רצה האב יוציא רצה האב יקיים. תפוסה, שעבר על דעתה ועל דעת אביה, דין הוא שאם (לא) רצה האב יוציא רצה האב יקיםפסוק טז
קעד. כסף ישקול (אבל) לא שמענו כמה. הריני דן, נאמר כאן כסף ונאמר להלן כסף. מה להלן חמשים אף כאן חמשים.
כמוהר הבתולות וכי מה למדנו מן מוהר הבתולות. מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד. מה להלן חמשים כסף אף כאן חמשים כסף.פסוק יז
פסוק יח
פסוק יט
פסוק כ
נקראו בני ישראל עבדים, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה). ונקראו גרים עבדים, שנאמר ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים (ישעיה נו). נקראו ישראל משרתים, שנאמר ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהים יאמר לכם (שם סא). ונקראו הגרים משרתים, שנאמר ובני נכר הנלוים על ה' לשרתו (שם נו). נקראו בני ישראל אוהבים, שנאמר זרע אברהם אוהבי (שם סא) .ונקראו הגרים אוהבים, שנאמר ואהב גר. נאמר בישראל ברית, שנאמר והיתה בריתי בבשרכם (בראשית י). וכן בגרים, שנאמר ומחזיקים בבריתי (ישעיה נו). נאמר בישראל רצון, שנאמר לרצון לפני ה' (שמות כח). ונאמר בגרים רצון, שנאמר עוולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי (ישעיה נו). נאמר בישראל שמירה, שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכא). ונאמר בגרים שמירה, שנאמר ה' שומר את גרים (שם קמו).
אברהם קרא עצמו גר, שנאמר גר ותושב אנכי עמכם (בראשית כג). דוד קרא עצמו גר, שנאמר גר אנכי בארץ (תהלים קיט). ואומר כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על (האדמה) [הארץ] ואין מקוה (דברי הימים א' כט). ואומר כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי (תהלים לט). חביבין הגרים, שלא מל אברהם אבינו אלא בן תשעים ותשע שנים. שאלו מל בן עשרים שנה או שלשים, לא היה גר יכול להתגייר אלא בפחות מבן [כ' או בן] שלשים. לפיכך גלגל המקום עמו עד שהגיעו לתשעים ותשע שנים, שלא לנעול דלת בפני הגרים הבאים (וליתן שכר ימים ושנים). לרבות שכר עושה רצונו, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיה מב). וכן אתה מוצא בארבע כתות שהן עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם. (לה' אני) שנאמר, זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה (שם מד). לה' אני (ואל יתערב בי חטא). וזה יקרא בשם יעקב, אלו (גרי צדק). וזה יכתוב ידו לה', אלי בעלי תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו (יראי שמים).פסוק כא
פסוק כב
דבר אחר (רבי אומר), אם ענה תענה, מגיד שאינו חייב עד שיענה וישנה. כבר היה רבי ישמעאל ורבי שמעון יוצאין ליהרג. אמר לו רבי שמעון לרבי ישמעאל, רבי לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג. אמר לו רבי ישמעאל לרבי שמעון, מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך (ונוטל) [ונועל] סנדלך או עוטף טליתך. אמרה תורה אם ענה תענה, אחד ענוי מרובה ואחד ענוי מועט. אמר לו נחמתני רבי. וכשנהרגו רבי שמעון ורבי ישמעאל, אמר להם רבי עקיבא לתלמידיו. התקינו עצמכם לפורענות, שאלו טובה עתידה לבא בדורנו, לא היו מקבלים אותה אלא רבי שמעון ורבי ישמעאל. אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שפורענות גדולה עתידה לבא בדורנו, וסילק אלו מבינותינו. שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין וגו' (ישעיה נז). ואומר, יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. ולבסוף, ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף ותזנה,
כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו [יכול] כל זמן שהוא צועק אני שומע, ואם אינו צועק איני שומע. (הא מה) תלמוד לומר שמוע אשמע, [הא מה תלמוד לומר כי אם צעוק יצעק אלי,] אלא ממהר אני ליפרע על ידי שהוא צועק יותר ממי שאינו צועק. והלא דברים קל וחומר. אם כשהיחיד צועק על (היחיד) [הרבים] שמע אשמע צעקתו, כשארבים צועקים עאכ"ו. ומה אם מדת פורענות מעוטה, כשיחיד צועק על הרבים. כך מדה טובה [מרובה] ורבים מתפללים על היחיד על אחת כמה וכמה.פסוק כג
פסוק כד
קפג. אם כסף תלוה כסף בכסף אתה מלוהו, ואי אתה מלוה פירות בפירות. (דבר אחר, כסף בכסף אתה מלוהו, ואי אתה מלוהו כסף בפירות ופירות בכסף (וכסף בפירות)).
קפד. את עמי ישראל וכותי עומדים לפניך ללוות עמי קודם. עני ועשיר עני קודם. ענייך ועניי עירך ענייך קודמין לעניי עירך. עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין שנאמר את העני עמך.
קפה. לא תהיה לו כנושה שלא תראה לו בכל זמן.
לא תשימון עליו נשך מה תלמוד לומר. לפי שהוא אומר, את כספך לא תתן לו בנשך (ויקרא כה), הרי זה אזהרה למלוה שלא ילוה לו ברבית. (אתה אומר למלוה, או אינו אלא ללוה. כשהוא אומר אל תקח מאתו, הרי ללוה אמור.) אין לי אלא אזהרה ללוה ולמלוה, אזהרה לעדים ולערב וללבלר מנין- תלמוד לומר לא תשימון, מכל מקום. מכאן אמרו, המלוה ברבית עובר על חמשה דברים. משום בל תתן, ובל תקח, לא תשימון עליו נשך, לא תהיה לו כנושה, לפני עור לא תתן מכשול. כשם שהמלוה והלוה עוברין (בחמשה דברים), כך הערב והעדים והלבלר עוברים. רבי ([יהודה] מתיר ללבלר. רבי מאיר) אומר, המלוה ברבית ואומר לסופר בוא כתוב ולעדים חתמו, אין לו חלק במי שפקד על הרביתפסוק כה
פסוק כו
כי היא כסותה לבדה - זו טלית.
היא שמלתו לעורו - זו חלוק.
במה ישכב - להביא עור מצע
(והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני.)
ר' נתן אומר: הרי שיצא חייב לחברו מנה בבית דין, ועליו כסות במאתים. לא יאמר לו "מכור כסותך והתכסה במנה ותן לי מנה". לכך נאמר כי היא כסותה , אי אתה רשאי למנוע ממנו כסות שהיא נופלת לשארו.
ושמעתי כי חנון אני שברחמים בראתי את עולמי.
קפז.
כי היא כסותה לבדה - זו טלית.
היא שמלתו לעורו - זו חלוק.
במה ישכב - להביא עור מצע
(והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני.)
ר' נתן אומר: הרי שיצא חייב לחברו מנה בבית דין, ועליו כסות במאתים. לא יאמר לו "מכור כסותך והתכסה במנה ותן לי מנה". לכך נאמר כי היא כסותה , אי אתה רשאי למנוע ממנו כסות שהיא נופלת לשארו.
ושמעתי כי חנון אני שברחמים בראתי את עולמי.פסוק כז
אלהים לא תקלל אין לי אלא דיין, נשיא מנין- תלמוד לומר ונשיא בעמך לא תאר. אני אקרא, ונשיא בעמך לא תאר, אחד נשיא ואחד דין במשמע. ומה תלמוד לומר אלהים לא תקלל, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. [אין לי אלא דין נשיא, שאר כל אדם מנין -תלמוד לומר בעמך לא תאר, מכל מקום.] מכאן אמרו, יש מדבר דבר אחד וחייב עליו משום ד' דברים. בן נשיא שקלל את האב, חייב משום ד' דברים. משום נשיא, ואב, ודיין, ומשום בעמך לא תאר. רבי יהודה בן בתירה אומר, אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר, שומע אני לא יהא חייב עד שיהא דיין ונשיא. תלמוד לומר אלהים לא תקלל, לחייב עליו משום דיין, ונשיא בעמך [לא תאור] לחייב עליו משם נשיא. ומה תלפמד לומר בעמך, בזמן שהן עושין מנהג עמך.
( אלהים לא תקלל , איו לי אלא דין ונשיא. שאר כל אדם מנין- תלמוד לומר בעמך לא תאר מכל מקום.)פסוק כח
פסוק כט
קצא. שבעת ימים יהיה עם אמו למה נאמר. לפי שהוא אומר והיה שבעת ימים תחת אמו (ויקרא כב), עם אמו. אתה אומר תחת אמו עם אמו, או אינו אלא תחת אמו כמשמעו. תלמוד לומר יהיה עם אמו, מה כאן (עם אמו, אף להלן עם אמו). רבי נתן אומר, לא בא הכתוב (תחת) אלא להדרש (תחת אמו, אחר אמו. אתה אומר, תחת אמו אחר אמו, או אינו אלא תחת אמו ממש. הרי אתה דן, נאמר כאן אמו ונאמר להלן אמו. מה להלן בסמוך לו. אף כאן בסמוך לו (מהו). [ד"א] שבעת ימים יהיה עם אמו) מה בכור קדש אינו יונק אלא מן החולין, אף כולן לא ינקו אלא מן החולין. מכאן אמרו, כל הקדשים לא יניקו את בניהם, ומעושרת קלה לא תניק את בנה. וכולן אין למדין אלא מן הבכור. (מה בכור הקדש אינו יונק אלא מן החולין, אף כלן לא ינקו אלא מן החולין). כיצד עושין, נוטלין מעות מן ההקדש ולוקחין בהמה מן החולין, ומרחמת עליהן ומניקות אותן. אע”פ שאמרו אחרים מתנדבין, היו על מנת כן.
קצב. ביום השמיני תתנו לי אין לי אלא שמיני, משמיני ולהלן מנין. הרי אתה דן, נאמר כאן שמיני, ונאמר להלן שמיני (שם). מה להלן להכשיר (בן שמיני (ומשמיני)) [משמיני] להלן, אף כאן להכשיר (בן שמיני (ומשמיני)) [משמיני] להלן. מה כאן ביום השמיני שמיני, אף להלן כמו כן.
( וביום השמיני תתנו לי להוציא מחוסר זמן).פסוק ל
קצד. ובשר בשדה טרפה אין לי אלא בשדה, בבית מנין- תלמוד לומר (טרפה ונבלה) [נבלה וטרפה] הקיש (נבלה לטרפה) [טרפה לנבלה], מה נבלה לא חלק בה בין בבית בין בשדה, אף טרפה לא נחלק בה בין בבית בין בשדה. הא מה תלמוד לומר ובשר בשדה טרפה, דבר הכתוב בהוה. כיוצא בו, כי בשדה מצאה (דברים כד). אין לי אלא בשדה, בבית מנין- דבר הכתוב בהווה. כיוצא בו, ומי האיש אשר נטע [כרם] (שם כ). אין לי אלא כרם, שאר אילנות מנין -(לא) דבר הכתוב אלא בהווה. אף כאן בשדה טרפה, דבר הכתוב בהווה, מקום שדרך בהמות להטרף.
קצה. לכלב תשליכון אותו לכלב ככלב. אתה אומר [ככלב], או אינו אלא כלב כמשמעו. תלמוד לומר לא תאכלו כל נבלה (דברים יג). והלא דברים קל וחומר, מה נבלה שהיא מטמאה במשא הרי היא מותרת בהנאה, טרפה שאינה מטמאה במשא אינו דין שתהא מותרת בהנאה. הא מה תלמוד לומר לכלב תשליכון אותו, ללמדך (שהכלב מכובד מן (העבד). שהטרפה לכלב ונבלה (לעבד) ללמדך) שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (שמות יא). אמר הקב”ה תן לו שכרו. והלא דברים קל וחומר, ומה אם חיה כך, אדם לא כל שכן שאינו מקפח שכרו. שנאמר (קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל (ירמיה יז)). ואומר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (שם).
<< · מכילתא על שמות · כב · >>
ראו גם: התורה והמצוה על שמות כב - פירוש מלבי"ם על המכילתא.
קיצור דרך: mdrjhlka-jm-22