מכילתא על שמות כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



<< · מכילתא על שמות · כג · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


קצו. לא תשא שמע שוא הרי אזהרה למקבל לשון הרע. דבר אחר, אזהרה לדיין שלא ישמע מבעל דין עד שיהא בעל דינו עמו. שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם. דבר אחר, אזהרה לבעל דין שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהא בעל דינו עמו, שנאמר ועמדו שני האנשים (דברים יט). אבא חנן [אומר] משום רבי אלעזר, להביא שבועת הדיין שתהא באמן, שאם אינו עונה אמן אחריו עושה אותו שבועת שוא.

קצז. אל תשת ידך עם רשע אמר לו, איש פלוני חייב לי מאתים דינרין ולי עד א' בוא והצטרף עליו וטול אתה מנה ואני מנה. לכך נאמר אל תשת ידך וגו'. (אמר לו רבו אתה יודע בי שאלו נותנין לי כל ממון שבעולם אין אני מבדה, מנה לי אצל פלוני ויש לי עד אחד בוא והצטרף עמו כדי שאטול את שלי. לכך נאמר אל תשת ידד וגו'.) עד חמס הוא זה. כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, לא היה אחד מהם הולך לבית המשתה עד שהוא יודע מי הולך עמו, ולא היה חותם בגט עד שהוא יודע מי חותם עמו. רבי נתן אומר, אל תשת ידך [אל תשת רשע עד] אל תשת חמס עד להוציא את החמסנין ואת הגזלנין שהן פסולין לעדות. שנאמר לא יקום עד חמס באיש. מהו [ענשו] ועשיתם לו כאשר זמם (שם).

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


קצח. לא תהיה אחרי רבים ממשמע שאין אתה הווה עמהם לרעה, אבל אתה הווה עמהם לטובה. כיצד, שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבים זכאי. י"ג מחייבין ועשר מזכין חייב. אחד עשר מזכין וי”ב מחיבין (אחד עשר מחייבין) שומע אני יהא חיב. תלמוד לומר (לא תענה על ריב) [לא תהיה אחרי רבים לרעות]. אמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי מטין. מה עדים בשנים, אף מטין בשנים. אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר איני יודע (הרי זו) אזהרה לדיין שלא יטה אלא לכף זכות, שנאמר ולא תענה על ריב

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


קצט. ודל לא תהדר בריבו למה נאמר, לפי שהוא אומר לא תשא פני דל וגו' (ויקרא יט). אין לי אלא אלו, חלופיהן מנין- תלמוד לומר ודל לא תהדר. אבא חנן בשם רבי אלעזר, בלקט ושבחה ופאה הכתוב מדבר.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


ר. כי תפגע שומע אני כמשמעו. תלמוד לומר (כי) תראה. שומע אני אפי' ברחוק ממנו (מלא) מיל- תלמוד לומר כי תפגע. כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, שערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל (הוי אומר) [וזהו] * ריס. נמצינו למדין שהוא עובר על מצות עשה ועל מצות לא חעשה

  • נוס' הערוך רוס

רא. שור אויבך (זהו עובד אלילים, דברי רבי יאשיה. (מכאן) [וכן]) מצינו שעובדי אלילים קרויים אויבים לישראל (מכל) [בכל] מקום שנאמר כי תצא מחנה על אויביך (דברים כד), כי תצא למלחמה על איביך (שם כב). רבי אליעזר אומר בגר שחזר לסורו הכתוב מדבר. רבי יצחק אומר, בישראל (עבריין) הכתוב מדבר [ר' נתן אומר, בישראל עצמו] אלא מה תלמוד לומר (על) אויבך. אלא (אם (כן)) הכה את בנך או שעשה עמך מריבה נעשה אויב לשעה.

רב. שור אויבך או חמורו לחיב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו

רג. תועה אין תועה בכל מקום אלא חוץ לתחום. אע”פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר. וימצאהו איש והנה תועה בשדה (בראשית לב).

רד. השב תשיבנו לו (למה נאמר. לפי שהוא אומר) [אין לי אלא בזמן שהוא קרוב רחוק מנין תלמוד לומר] אם לא קרוב אחיך (דברים כב). אין לי אלא בזמן שהוא קרוב ורחוק. אם אינו מכירו מנין - תלמוד לומר ולא ידעתו. ואספתו מציאה שדרכה להאסף (להוציא) השבורה. והיה עמך ברשותך. עד דרוש אחיך עד שתדרוש את אחיך.

עד דרוש אחיך , עד שיצא עליו (כרוז. עד דרוש אחיך אותו. אתה צריך לבדוק (או) [את] אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי).

והשבותו לו (מצינו) מציאה שהיא עושה ואוכלת, ולא מציאה שיש עמה הפסד.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


רה. כי תראה שומע אני אפילו רחוק ממנו (מלא) מיל. תלמוד לומר כי תפגע. או כי תפגע שומע אני כמשמעו, תלמוד לומר כי תראה. כיצד יתקיימו שני מקראות הללו. שערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל הוי אומר ריס.

( וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו נמצינו למדין שהוא עובר על עשה ועל לא תעשה).

רו. רובץ ולא רבצן. תחת משאו ולא יתר על משאו.

דבר אחר תחת משאו [ולא] שיהא משאו בצדו.

רז. וחדלת מעזוב לו פעמים שאתה חדל פעמים שאתה עוזב. כיצד חמור של ישראל ומשאוי של כותי עזוב תעזוב עמו. חמור של כותי ומשאוי של ישראל וחדלת מעזוב לו. פעמים שאתה חדל ופעמים שאתה עווב. היה ביו הקברות אל יטמא. אמר לו אביו הטמא יכול יטמא מפני שמצות עשה קודמת ללא תעשה. לכך נאמר וחדלת מעזוב (פעמים שאתה חדל ופעמים שאין אתה חדל). אמר לו אביו אל תפרוק עמו אל תטעון עמו ואל תחזיר לו אבדתו. הרי זה לא ישמע לו מפני שאביו ואמו חייבין במצות.

רח. עזוב תעזוב עמו (לכך) [למה] נאמר. לפי שהוא אומר הקם תקים עמו (דברים כב). אין לי אלא טעינה פריקה מנין -תלמוד לומר עזוב תעזוב עמו. רבי יאשיה אומר, אחד זה ואחד זה בפריקה הכתוב מדבר. אין לי אלא פריקה ,טעינה מנין. דין הוא, מה אם פריקה שהוא יכול לפרוק בפני עצמו, הרי זה מוזהר עליה. טעינה שאינו יכול לטעון בפני עצמו, אינו דין שיהא מוזהר עליה. (מפני שדבר הכתוב בהווה) בקל ללמוד ממנו את החמור. (רבי יהודה בן בתירא אומר, הקם תקים עמו טעינה, עזוב תעזוב עמו פריקה. מכאן היה רבי ישמעאל אומר, כשם שפריקה מן התורה כך טעינה מן התורה.

עזוב תעזוב עמו למה נאמר. לפי שהוא אומר הקם תקים עמו). אין לי אלא פריקה וטעינה, בהמה עצמה מנין- תלמוד לומר הקם תקים עמו.

הקם תקים [עמו] בזמן שאתה שוה לו.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


רט. לא תטה משפט אביונך בריבו למה נאמר. לפי שהוא אומר ודל לא תהדר בריבו, אין לי אלא דל, עני תאב מנין? תלמוד לומר לא תטה . אבא חנן אומר משום רבי אליעזר: (בלקט שכחה ופאה) הכתוב מדבר.

[דבר אחר]: רשע וכשר עומדין לפניך בדין, שלא תאמר הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין. תלמוד לומר לא תטה משפט אביונך בריבו, אביון הוא במצות.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


רי. מדבר שקר תרחק ((וגו') [הרי זה אזהרה למדבר לשון הרע. דבר אחר, הרי זה אזהרה לדיין שלא יושיב אצלו דיין בור. ד"א, שלא יעמיד אצלו סניגורין שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם. ר' נתן אומר, מדבר שקר תרחק, אזהרה לפרוש מן המינות. וכן הוא אומר, ומוצא אני מר ממות וגו' (קהלת ז). והמלך ישמח באלהים וגו' (תהלים סג)]. (כדכתיב)).

ריא. ונקי וצדיק אל תהרוג (כי אלו) היה אחד מעידו שעובד לחמה ואחד (עובד) [שעובד] ללבנה, שומע אני שיצטרפו זה עם זה ויהא חייב. תלמוד לומר (ונקי) וצדיק אל תהרוג. ראוהו רודף אחר חברו להרגו והסכייף בידו. אמרו לו הוי יודע שהוא בן ברית והתורה אמרה (ונקי וצדיק אל תהרוג ואומר) שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט). ואמר יודע אני, על מנת כן. והעלימו עדים עיניהם (ואם) [ואחר] כן מצאנוהו הרוג מפרפר והסייף מנטף דם מיד ההורג. שומע אני יהא חייב, תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג.

כבר הרג (שמעון בן שטח) [יהודה ב”ט] עד זומם. אמר לו (יהודה בן טבאי) [שמעון בן שטח] אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי, (ואמרה) תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי זוממים. מה עדים שנים אף זוממים שנים. וכבר היה (יהודה בן טבאי) [שמעון בן שטח] נכנס לחורבה, ומצא שם הרוג ומפרפר והסיף מנטף דם מיד ההורג. אמר לו ((יהודה בן טבאי) [שמעון בן שטח] תבא עלי אם לא) אני או אתה הרגנוהו. אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה על פי שנים עדים יקום דבר (דברים יט). אבל היודע ובעל מחשבות הוא יפרע מאותו האיש. ולא הספיק לומר עד שנשכו נחש ומת.

ונקי וצדיק אל תהרוג הרי שיצא מבית דין חייב ומצאו לו זכוות לאחר מכאן, שומע שני יהא חייב. תלמוד לומר ונקי (וצדיק) אל תהרוג ([יכול] כשם שיצא מבית דינך [זכאי] כך יצא מבית דיני. תלמוד לומר כי לא אצדיק רשע).

וצדיק אל תהרוג הרי שיצא מבית דין זכאי ואחר כך מצאו לו חובה, שומע אני יהא חייב. תלמוד לומר וצדיק אל תהרוג. [יכול] כשם שיצא מבית דינך כך יצא מבית דיני, תלמוד לומר כי לא אצדיק רשע. והרי דברים קל וחומר ומה אם מדת פורענות אמרה תורה כי לא אצדיק רשע, קל וחומר למדה טובה מרובה.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


ריב. ושחד לא תקח שמא תאמר הריני נוטל ממון ואיני מטה את הדין. תלמוד לומר כי השחד יעור עיני חכמים ([כי השחד יעור עיני תכמים] בתורה. אתה אומר [בתורה], או אינו אלא [עיני] חכבמים כמשמעו) תלמוד לומר יעור עיני פקחים. אלו פקחי הדעת שהן מטהרין ומטמאין מדעת עצמן. מכאן אמרו, בל הנוטל ממון ומטה את הדין אינו יוצא מן העולם עד שיחסר מאור עיניו. רבי נתן אומר, עד שיהא בו אחד משלשה דברים הללו. או טרוף דעת בתורה שיטהר טמא או שיטמא טהור, או יצטרך לבריות, או שיחסר מאור עיניו . (ר' נתן אומר) [ד"א] ויסלף דברי צדיקים, שונא דברים המצודקים הנאמרים בסיני.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


ריג. ושש שנים תזרע את ארצך . ר”א אומר, כשישראל עושין רצונו של מקום, הם עושין שמטה אחת בשבוע אחד שנאמר שש שנים תזרע שדך. וכשישראל אין עושין רצונו של מקום, הן עושין ד' שמטין בשבוע אחד. הא כיצד, נרה שנה וזורעה שנה, נרה [שנה] וזורעה שנה, נמצאו שהן עושין ארבעה שמטין בשבוע אחד.

ואספת את תבואתה והשביעית , להביא פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית. אין לי אלא פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית, מנין לפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית. תלמוד לומר כן תעשה לכרמך לזיתך. הרי אתה דן מבין שניהם כאחד. לא הרי הזית כהרי הכרם ולא הרי הכרם כהרי הזית. הצד השוה שבהן שגדלים על מי שביעית הרי הן כפירות שביעית. אף כל שהוא גדל על מי שביעית הרי הן כפירות שביעית, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, אינו צריך והלא כבר נאמר ויתרם תאכל חית השדה, להביא פירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית הרי הן כפירות שביעית. ומה תלמוד לומר כן תעשה לכרמך לזיתך, בא הכתוב ליתן בעור לזית בפני עצמו ולכרם בפני עצמו (שנאמר)

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


ריד. והשביעית תשמטנה בעבודתה. ונטשתה באכילתה. אין לי אלא פירות,(עשבים) מנין- תלמוד לומר ונטשתה מכל מקום.

דבר אחר והשביעית וגו' [שלא תאמר] מפני מה אמרה תורה לא שיאכלו אותה עניים, הרי אני מכניסה ומחלקה לענים. תלמוד לומר והשביעית, מגיד שפורץ בה פרצות. אלא שגדרו חכמים מפני תקון העולם.

רטו. ואכלו אביוני עמך כתוב אחד אומר ואכלו אביוני עמך, וכתוב אחד אומר לך ולעבדך ולאמתך (ויקרא לב), כיצד יתקיימו שני מקראות הללו. כשהפירות מרובין הכל אוכלים, נשהפירות מעוטין לך ולעבדך ולאמתך. רבי יהודרה בן בתירא אומר, עד שלא הגיע שעת הבעור היו הכל (מבערין) אותה, עניים ועשירים. הגיעה שעת הבעור (מבערין) אותה עגים ולא עשירים.

רטז. ויתרם תאכל חית השדה למה נאמר. לפי שהוא אומר, עשר תעשר. שומע אני אף פירות שביעית. כשהוא אומר לך ולעבדך ולאמתך, הקיש אדם לבהמה. מה בהמה אוכלת מהראוי לה בשביעית, שלא מעושר. אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שלא מעושר. אתה אומר לכך בא, או לא בא אלא להקיש בהמה לאדם. מה אדם אינו אוכל אלא מן המעושר כך בהמה לא תאכל אלא מן המעושר. תלמוד לומר ויתרם תאכל חית השדה. אחר שלמדת שחיה אוכלת מן הראוי לה בשביעית שאינו מעושר, אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שאינו מעושר. הא מה תלמוד לומר כן תעשה לכרמך לזיתך, כענין שאמרנו.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


ריז. ששת ימים תעשה מעשיך . נאמר כאן שבת בראשית לענין שביעית, שלא תסתרס ענין שבת בראשית ממקומה.

ריח. למען ינוח שורך וחמורך הוסיף לו הכתוב נייח אחד להיות תולש מן הקרקע ואוכל. אתה אומר לכך בא, או אינו אלא יחבשנו בתוך ביתו. אמרת, אין זה נייח אלא צער. תלמוד לומר למען ינוח שורך וחמורך, הוסיף לו הכתוב נייח אחד להיות תולש מן הקרקע ואוכל.

ריט. וינפש בן אמתך והגר זהו עבד ערל. אתה אומר עבד ערל או אינו אלא בן ברית. כשהוא אומר עבדך ואמתך [כמוך] (דברים ד) הרי בן ברית אמור, הא מה תלמוד לומר וינפש בן אמתך. זה עבד ערל. והגר זה גר תושב. אתה אומר גר תושב, או אינו אלא גר צדק. כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך, הרי גר צדק אמור. הא מה תלמוד לומר והגר- זה גר תושב. [גר תושב] הרי הוא בשבת כישראל ביום טוב. הלוקח עבדים ערלים מן הנכרים הרי הן בשבת כישראל בחולו של מועד דברי רבי יאשיה. רבי עקיבא מחליף. אימתי עושין יין נסך בזמן שמזכירים עבודת אלילים על פיהם. ואימתי מזכירין עבודת אלילים, בזמן שנודרים בהם.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


רכ. ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו למה נאמר.[לפי] שהוא אומר ושמת את השלחן וגו' (שמות כו) אם שנה עובר בל"ת. לכך נאמר ובכל אשר אמרתי תשמרו. רבי מאיר אומר, לעשות דברי תורה עליך חוב. ר"א אומר, לעשות מצוות עשה ומצוות לא תעשה. רבי אליעזר בן יעקב אומר, אין לי לא מה שפרט הכתוב , שאר דקדוקי פרשה מנין. תלמוד לומר ובכל אשר אמרתי אליכם. דבר אחר, ובכל אשר אמרתי וגו' [למה נאמר] לפי שהוא אומר לא תעשה כל מלאכה. אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה. דברים שהן משום שבות מנין- תלמוד לומר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו.

רכא. ושם אלהים אחרים לא תזכירו שלא תשבע לכותי ביראתו.

ושם אלהים אחרים לא תזכירו שלא תעשנו בית ועד. לא יאמר היכן אתה שרוי, במקום עבודת אלילם פלונית. אתה ממתין לי אצל עבודת אלילים פלונית. רבי נתן אומר, הרי הוא אומר הבה נבנה לנו עיר (בראשית יא) ונאמר להלן שם ונאמר כאן שם. מה (להלן) [כאן] עבודת אלילים, אף (כאן) [להלן] עבודת אלילים. רבי אומר, ושם אלהים אחרים לא תזכירו לשבח. אבל לגנאי (תלמוד לומר), שקץ תשקצנו (דברים ז). עבודת אלילם נקראת בלשון (פגימה) [מגונה] חרם (שקץ) תועבה פסל מסכה אלילים תרפים עצבים גלולים שקוצים (חמנים). אבל המקום קרוי לשון שבח, אל אלהים שדי צבאות אהיה אשר אהיה חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ואמת (חסין) להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו (תהלים צב).

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


רכב. שלש רגלים למה נאמר. לפי שהוא אומר שלש פעמים. שומע אני בכל (מקום, ובכל) עת שירצה. תלמוד לומר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ([או בחג המצות ג' פעמים ובחג השבועות ג' פעמים ובחג הסוכות ג' פעמים. תלמוד לומר שלש רגלים תחוג לי בשנה]). יראה להוציא הסומין. זכרך להוציא הנשים.

[דבר אחר רגלים להוציא את החגרים.] כל זכורך להוציא (את החגרים) טומטום ואנדרוגינוס. תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם (דברים לא) להוציא חרשים. ושמחת להוציא חולה (וקטן) [וזקן]. לפני ה' אלהיך להוציא את הטמא. מכאן אמרו, הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס החגר והסומא והחולה (והקטן) [והזקן].

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


רכג. (את חג המצות תשמור מכאן היה רבי יהודה בן בתירא אומר, כל) אשר צויתיך, כדי שלא תהא (מביא) אלא בחדש האביב.

רכד. ולא יראו פני ריקם בזבחים. אתה אומר בזבחים, או אינו אלא (בכספים. הרי אתה דן, נאמר שמחה באדם ונאמר שמחה (בשלמים) [בשמים].) מה להלן בזבחים, אף כאן בזבחים.

דבר אחר ולא יראו פני ריקם , בעולות. או אינו אלא בשלמים. הרי אתה דן, נאמר (שמחה באדם, ונאמר שמחה (בשלמים) [בשמים.] מה שמחה האמורה באדם בדבר הראוי לבא בידי אדם, אף שמחה האמורה (בשלמים) [בשמים]) דבר הראוי לבא בידי שמים. אינו דין שיהא שלחן שלך מלא ושלחן של רבך ריקם.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


רכה. וחג הקציר בכורי מעשיך נאמר שלש רגלים בשביעית, שלא יסתרסו שלש רגלים ממקומן

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


רכו. (שלש פעמים בשנה וגו' והלא כבר נאמר) את פני האדון ה' (אלהיך). ומה תלמוד לומר אלהי ישראל (שמות לד). אלא, על ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. (דברים ז) והלא כבר נאמר ה' (אלהינו) [אחד] ומה תלמוד לומר ה' (אחד) [אלהינו]. אלא עלינו יחד שמו ביותר. כיוצא בו לכן כה אמר ה' אלהי ישראל (ירמיה לב) והלא כבר נאמר אלהי כל בשר (שם). ומה תלמוד לומר אלהי ישראל. אלא על ישראל יחד שמו ביותר. כיוצא בו שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד (תהלים נ) אלהים אני לכל באי העולם. אף על פי, לא יחדתי שמי אלא על עמי ישראל.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


רכז. לא תזבח על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, אין לי אלא זביחה, זריקה מנין- תלמוד לומר דם (זבחיך) [זבחי]. רבי יהודה אומר, הזבח שכלו שלי, ואי זה, זה תמיד.

רכח. ולא ילין חלב חגי עד בקר בא הכתוב ללמדך על החלבים שהם נפסלין בלינה על גבי הרצפה. וזכיתי לדון על האברים, הואיל והחלבים מתנה על האשים, ואברים מתנה לאשים. אם למדת על החלבים שהם נפסלין בלינה על גבי הרצפה, [אף אברים נפסלין בלינה על גבי הרצפה] יכול אברים יהיו נפסלין בלינה על גבי המערכה. תלמוד לומר (ולא ילין חלב חגי) [כל הלילה] עד הבקר (אחר שלמדת) [הא למדת] על האברים שאין נפסלין בלינה על גבי המערכה. וזכיתי לדון אל החלבים. הואיל ואברים מתנה לאשים, והחלבים מתנה לאשים. אם למדת על אברים שאינם נפסלין בלינה על גבי המערכה, (יכול אף החלבים לא יהיו נפסלין בלינה על גבי הרצפה) [אף חחלבים אינם נפסלים בלינה על גבי המערכה. הא מה] תלמוד לומר ולא ילין חלב חגי עד בקר, לענין שאמרנו.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


רכט. ראשית בכורי אדמתך למה נאמרה פרשה זו. לפי שנאמר ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כז). אין לי אלא פירות דרך בכורים, משקין מנין. תלמוד לומר תביא בית ה' אלהיך, מכל מקום. (ומה הפרש בין אלו לאלו. אלא אלו מביאין וקורין, ואלו מביאין ואין קורין.)

(אשר תביא מארצך) להוציא אריסין וחכירות והגולן והסיקריקון. (אשר ה' (אלהינו) [אלהיך]) להוציא גרים ועבדים. (נותן (לנו) [לך]) להוציא נשים טומטום ואנדרוגינוס. משמע מוציאן שלא יקראו ומוציאן שלא יביאו. תלמוד לומר תביא מכל מקום. ומה הפרש בין אלו לאלו, אלו מביאין וקורין ואלו - מביאין ואין קורין.

רל. לא תבשל גדי בחלב אמו רבי שמעון אומר, מפני מה נאמר בג' מקומות. כנגד - שלש בריתות שכרת הקדוש ברוך הוא עם ישראל. אחת בחורב ואחת בערבות מואב ואחת בהר גרזים והר עיבל. רבי יאשיה אומר, הראשון תחלה נאמר, ואין דורשין תחלות. שני ((לי מה דין [למה מפני הדין]) בהמה טהורה מטמאה במשא, וטמאה מטמאה במשא. אם למדת על טהורה שכשרה, אסור להתבשל בחלבה. יכול אף טמאה אסור להתבשל בחלבה. תלמוד לומר בחלב אמו ולא בחלב טמאה. (שלישית) ולא בחלב אדם. ר' יונתן אומר, מפני מה נאמר בשלשה מקומות אחד לבהמה ואחד לחיה ואחד לעוף. אבא חנן [אומר] משום רבי אלעזר, מפני מה נאמר בשלשה מקומות. אחד לבהמה גסה ואחד לעזים ואחד לרחלים. רבי שמעון בן אלעזר אומר, מפני מה נאמר בשלשה מקומות. אחד לבהמה גסה ואחד לדקה ואחד לחיה. דבר אחר אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה ואחד איסור בשול.

דבר אחר, אחד בין בארץ בין בחוצה לארץ ואחד בפני הבית ואחד שלא בפני הבית. לפי שהוא אומר ראשית בכורי אדמתך, לא שמענו אלא בזמן שהבכורים נוהגים, שם נוהג בשר בחלב. מקום שאין הבכורים נוהגים ובזמן שאין הבכורים נוהגים לא שמענו, תלמוד לומר לא תאכלו כל נבלה (דברים יד). ונאמר לא תבשל גדי. מה נבלה נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ בין בפני הבית ושלא בפני הבית, אף בשר בחלב יהא נוהג כן. רבי עקיבא אומר, מפני מה נאמר בשלשה מקומות. פרט לחיה פרט לבהמה פרט לעוף. רבי יוסי הגלילי אומר, נאמר לא תאכלו כל נבלה, ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו. את שאסור בנבלה, אסור לבשל בחלב. עוף שאסור שאסור בנבלה יהא אסור לבשל בחלב, תלמוד לומר בחלב אמו. יצא עוף שאין לו חלב אם. (יצאת) בהמה טמאה אחת בשחיטתה ואחת במיתתה.

לא תבשל אין לי אלא שהוא אסור בבשול. מנין שהוא אסור באכילה. אמרת קל וחומר מה פסח שאין בו בל תבשל יש בו בל תאכל, בשר בחלב שיש בו בל תבשל דין הוא שיש בו בל תאכל. לא, אם אמרת בפסח שאוסורו בכל דבר לכך הוא אסור באכילה. תאמר בבשר בחלב שאין איסורו באכילה בכל דבר, לכך לא יהא אסור באכילה. [תלמוד לומר לא תאכלנו]. רבי עקיבא אומר אינו צריך. אם גיד הנשה שאין בו בל תבשל יש בו בל תאכל, בשר בחלב שיש בו בל תבשל, דין הוא שיש בו בל תאכל. לא, אם אמרת בגיד הנשה שאיסורו קודם מתן תורה לכך אסור באכילה. תאמר בבשר בחלב שאין איסורו קודם מתן תורה, לכך לא יהא אסור באכילה. (תלמוד לומר לא תאכלנו.) הרי נבלה תוכיח, שאין איסורה קודם מתן תורה והיא אסורה באכילה. לא, אם אמרת בנבלה שהיא מטמאה במשא, תאמר בבשר בחלב שאינו מטמא במשא. חלב ודם יוכיחו, שאין מטמאין במשא ואסורין באכילה, הם יוכיחו על בשר בחלב אף על פי שאין מטמא במשא יהא אסור באכילה. לא, אם אמרת בחלב ודם שחייבין עליהם כרת, תאמר בבשר בחלב שאין איסורו משום כרת. תלמוד לומר לא תאכלנו, להביא בשר בחלב שאסור באכילה. איסי אומר ולא תאכל הנפש עם הבשר (דברים יב), להביא בשר בחלב שאסור באכילה. איסי בן גוריא אומר, נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה. מה להלן אסור באכילה אף כאן אסור באכילה.

אין לי אלא אסור באכילה אסור בהנאה מנין. אמרת, קל וחומר. ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה (באכילה ובהנאה). בשר בחלב, שנעבדה בו עבירה, אינו דין שיהא אסור (באכילה ובהנאה). לא, אם אמרת בערלה שלא היה לה שעת היתר, לפיכך אסורה בהנאה. תאמר בבשר בחלב שהיה לה שעת היתר. חמץ בפסח יוכיח, שהיה לו שעת היתר ואסור בהנאה. לא, אם אמרת חמץ בפסח שחייבין עליו כרת, תאמר בבשר בחלב שאין חייבין עליו כרת. כלאי הכרם יוכיחו, שאין חייבין עליו כרת ואסורין בהנאה. רבי אומר, או מכור לנכרי לא תבשל גדי. אמרה תורה כשתמכרנו לא תבשלנו ותמכרנו. מכאן למדת שאסור בהנאה.

(לא תבשל גדי) בחלב אמו אין לי אלא חלב אמו, חלב אחותו גדולה מנין. קל וחומר הוא, ומה אמו (שאינה נכנסת) [שנבנסת] עמו לדיר להתעשר, אסור לבשל בחלבה. אחותו (שהיא) [שאינה] נכנסת עמו לדיר להתעשר, דין הוא שיהא אסור לבשל בחלבה. חלב עצמה בבשרה מנין. אמרת קל וחומר, ומה במקום שהתיר פרי עם פרי בשחיטה, אסר פרי עם האם. כאן שאסר פרי עם פרי בבשול, אינו דין שנאסור פרי עם האם. חלב עזים ברחלים מנין. אמרת קל וחומר, ומה במקום שהתיר פרי עם (פרי) ברביעה, אסר פרי עם האם. (כאן) [מקום] שנאסר פרי עם פרי ברביעה, אינו דין שנאסר פרי עם האם. הוא הדין (אף) לבקר. ומפני מה דבר הכתוב בגדי, מפני שהחלב מרובה כאמו. רבי אומר, נאמר כאן אמו ונאמר להלן אמו. מה להלן בשור כשב ועז הכתוב מדבר, אף כאן בשור וכשב ועז הכתוב מדבר.

לא תבשל גדי בחלב אמו בשר בחלב אתה אסור לבשל, ולא כל שאר האיסורין. והדין נותן, ומה בשר בחלב שזה מותר בפני עצמו וזה מותר בפני עצמו, אסורים בבשול. שאר אסורין שבתורה שזה אסור בפני עצמו וזה אסור בפני עצמו, אינו דין שיהו אסורין בבשול. תלמוד לומר לא תבשל גדי בחלב אמו. (אין לי אלא בחולין, במוקדשין מנין. אמרת, אם נאסר בחולין לא נאסר במוקדשין. לא, אם אמרת בחולין שכן אסר מליקה בחולין. תאמר במוקדשין שלא אסר מליקה במוקדשין. תלמוד לומר בית ה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו).


ראו גם: התורה והמצוה על שמות כג - פירוש מלבי"ם על המכילתא.

קיצור דרך: mdrjhlka-jm-23