מכילתא על שמות לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



<< · מכילתא על שמות · לא · >>

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


א. ויאמר ה' אל משה (לאמר ואתה דבר) לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח.

ב. אך את שבתותי תשמורו למה נאמר. לפי שהוא אומר, לא תעשה כל מלאכה. אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה. משום שבות מנין. תלמוד לומר את שבתותי, להביא דברים שהן משום שבות

ג. כבר היו רבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא מהלכין בדרך. ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהם. ונשאלה שאלה זו בפניהם, מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת. נענה רבי ישמעאל ואמר, אם במחתרת ימצא הגנב (שמות כב). [והרי דברים קל וחומר] ומה זה הוא ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג ((והרי דברים קל וחומר) ומה) שפיכות דמים שמטמא את הארץ ומסלקת את השכינה הרי היא (דוחה (שבת) [נפש]). קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר, מה מילה שאינה אלא אחד מאבריו של אדם, דוחה שבת. קל וחומר לשאר כל גופו. (אמרו לו ממקום שבאת, מה להלן בודאי אף כאן בודאי.) רבי עקיבא אומר, אם דוחה (רציחה) את העבודה שהיא דוחה שבת, קל וחומר לפקוח נפש שדוחה שבת. רבי יוסי הגלילי אומר, (כשם שהוא אומר אך) את שבתותי תשמורו. אך חלק, יש שבתות שאתה דוחה ויש שבתות שאתה שובת. רבי שמעון בן מנסיא אומר, הרי הוא אומר ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם. לכם שבת מסורה, ואי אתם מסורין לשבת. רבי נתן אומר, ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם, חלל שבת אחת כדי שתשמור שבתות הרבה.

ד. כי אות היא ביני וביניכם ולא ביני ובין אומות עו"א.

לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות.

לדעת כי אני ה' מקדשכם למה נאמר. לפי שהוא אומר ושמרו בני ישראל את השבת, שומע אני אפילו חרש שוטה וקטן. תלמוד לומר לדעת כי אני ה', לא אמרתי אלא במי שיש לו דעת.

כי אני ה' מקדשכם לעולם הבא. כגון קדושת שבת בעולם הזה. נמצינו למדים שהוא מעין קדושת העולם הבא. וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת לעולם שכלו שבת.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


ה. ושמרתם את השבת זה הוא שהיה ר' שמעון בן מנסיא אומר, לכם שבת מסורה ואי אתם מסורים לשבת. כי קדש היא לכם מגיד שהשבת מוספת קדושה על ישראל. (מה לפלוני חנותו נעולה שהוא משמר את השבת מה לפלוני בטל ממלאכתו שהוא משמר את השבת [ולא עוד אלא כל מי שמשמר את השבת] מעיד למי שאמר והיה העולם, שברא את עולמו בששה ימים ונח ביום השביעי. וכן הוא אומר ואתם עדי נאם ה' ואני אל (ישעיה מג)).

ו. מחלליה מות יומת למה נאמר, לפי שהוא אומר כל העושה מלאכה ביום השבת. עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה. אין לי אלא עונש ואזהרה על מלאכת היום. עונש ואזהרה על מלאכת הלילה מנין. תלמוד לומר מחלליה מות יומת. עונש שמענו, אזהרה לא שמענ.ו תלמוד לומר ויום השביעי שבת לה' אלהיך. שאין תלמוד לומר שבת, ומה תלמוד לומר שבת. אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה. דברי רבי (יוסי [אחא] ברבי יאשיה. ר' יהודה בן בתירה אומר, הרי הגויים שהקיפו את ארץ ישראל וחללו ישראל את השבת. שלא יהו ישראל אומרין, הואיל וחללנו מקצתה נחלל את כלה. תלמוד לומר מחלליה מות יומת. אפילו כהרף עין (מחלליה מות יומת). כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא (עד שיעשה מלאכה גמורה. הרי שכתב אות אחת שחרית ואות אחת בין הערבים. או שארג חוט אחד בשחרית וחוט אחד בין הערבים. שומע אני יהא חייב. תלמוד לומר, ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא. עד שיעשה מלאכה גמורה).

ז. ונכרתה הנפש ההיא מעמיה למה נאמר. לפי שהוא אומר מחלליה מות יומת. אין לי אלא המזיד בהתראת עדים, המזיד בינו לבין עצמו מנין. תלמוד לומר ונכרתה, להביא המזיד בינו לבין עצמו.

ונכרתה אין הכרתה אלא הפסקה.

הנפש ההיא מזידה (דברי רבי עקיבא). מקרב עמה ועמה בשלום

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


ח. ששת ימים יעשה מלאכה וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שמות כ). כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר תעשה מלאכה. וכן הוא אומר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם (ישעיה סא). וכשאין עושין רצונו של מקום, מלאבתן נעשית על ידי עצמן. שנאמר ועשית כל מלאכתך. ולא עוד אלא ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך (דברים כח).

ט. (ויום) [וביום] השביעי שבת (לה' אלהיך) [שבתון קדש לה'] למה נאמר. לפי שהוא אומר אלה מועדי ה' מקראי קדש (ויקרא כא). יכול כשם שקדושת מועדות מסורה לבית דין כך תהא קדושת שבת מסורה לבית דין. תלמוד לומר ויום השביעי שבת שבתון קדש לה'. לשם שבת מסורה ואינה מסורה לבית דין. וכן הוא אומר ושמרתם את השבת.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


י.

י ושמרו בני ישראל את השבת זה הוא שהיה רבי נתן אומר, חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. רבי אליעזר אומר, [לעשות את השבת וגו'] דבר שהברית כרותה לו. ואי זו, זו מילה. רבי אלעזר בן פרטא אומר, כל המשמר את השבת כאלו עשה השבת. שנאמר לעשות את השבת. רבי אומר כל המשמר שבת אחת כתקנה, מעלה עליו הכתוב כאלו שומר שבתות מיום שברא הקב"ה את עולמו עד שיחיו מתים. שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


יא. [ביני ובין בני ישראל] ולא ביני ובין אומות עו”א.

אות היא לעולם מגיד שאין שבת בטלה מישראל. וכן אתה מוצא שבכל דבר שנתנו ישראל נפשם עליו כגון שבת ומילה ותלמוד תורה וטבילה. הרי אלו נתקיימו בידם ואין ניטלין. וכל דבר שלא נתנו ישראל נפשם עליו, כגון בית המקדש ושמטים ויובלות והדיינין, לא נתקיימו בידמנ

יב. שבת וינפש וממה שבת מן העבודה או מן הדין. ת”ל (וינפש). מגיד שאין הדין בטל מלפניו לעולם. וכן הוא אומר, צדק ומשפט שבת כסאך חסד ואמת יקדמו פניך (תהלים פט). ואומר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו' (דברים לב).


ראו גם: התורה והמצוה על שמות לא - פירוש מלבי"ם על המכילתא.

קיצור דרך: mdrjhlka-jm-31