<< | ספר שמות • פרק כ"ג • פסוק ה' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו

המהדורה המנוקדת: כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.

כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃

כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲ/ךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔/וֹ וְ/חָדַלְתָּ֖ מֵ/עֲזֹ֣ב ל֑/וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽ/וֹ׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):

אֲרֵי תִחְזֵי חֲמָרָא דְּסָנְאָךְ רְבִיעַ תְּחוֹת טוּעְנֵיהּ וְתִתְמְנַע מִלְּמִשְׁקַל לֵיהּ מִשְׁבָּק תִּשְׁבּוֹק מָא דִּבְלִבָּךְ עֲלוֹהִי וּתְפָרֵיק עִמֵּיהּ׃

ירושלמי (יונתן):

אִין תֶּחֱמֵי חַמְרָא דְסַנְאָךְ דְּאַנְתְּ סָנֵי לֵיהּ עַל חוֹבָתָא דְאַנְתְּ יְדַע בֵּיהּ בִּלְחוֹדָךְ רְבִיעַ תְּחוֹת טוֹנֵיהּ וְתִמְנוֹעַ לְנַפְשָׁךְ מִלְמִקְרוֹב לֵיהּ מִשְׁבּוֹק תִּשְׁבּוֹק בְּהַהִיא שַׁעְתָּא יַת סָנָא דִבְלִבָּךְ עֲלוֹי וְתִפְרוֹק וְתִטְעוֹן עִמֵּיהּ:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"כי תראה חמור שונאך וגו'" - הרי כי משמש בל' דלמא שהוא מד' לשונות של שמושי כי וכה פתרונו שמא תראה חמורו רובץ תחת משאו

"וחדלת מעזב לו" - בתמיה

"עזב תעזב עמו" - עזיבה זו לשון עזרה וכן (מ"א יד) עצור ועזוב וכן (נחמיה ג) ויעזבו את ירושלים עד החומה מלאוה עפר לעזוב ולסייע את חוזק החומה כיוצא בו (דברים ז) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וגו' שמא תאמר כן בתמיה לא תירא מהם ומדרשו כך דרשו רבותינו כי תראה וחדלת פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עוזר הא כיצד זקן ואינו לפי כבודו וחדלת או בהמת נכרי ומשאו של ישראל וחדלת

"עזב תעזב עמו" - לפרק המשא מלמשקל ליה מליטול משאוי ממנו (ב"מ לב)

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ וְגוֹמֵר – הֲרֵי כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "דִּלְמָא", שֶׁהוּא מֵאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל שִׁמּוּשֵׁי "כִּי"; וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ: שֶׁמָּא תִּרְאֶה חֲמוֹרוֹ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? – בִּתְמִיָּה.
עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ – עֲזִיבָה זוֹ לְשׁוֹן עֶזְרָה, וְכֵן "עָצוּר וְעָזוּב" (דברים לב,לו), וְכֵן "וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלַיִם עַד הַחוֹמָה" (נחמיה ג,ח), מִלְּאוּהָ עָפָר לַעֲזֹב וּלְסַיֵּעַ אֶת חֹזֶק הַחוֹמָה.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי" וְגוֹמֵר (דברים ז,יז), שֶׁמָּא תֹּאמַר כֵּן? בִּתְמִיָּה; לֹא תִּירָא מֵהֶם. וּמִדְרָשׁוֹ כָּךְ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (מכילתא כאן): כִּי תִּרְאֶה... וְחָדַלְתָּ, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה חֹוֹדֵל וּפְעָמִים שֶׁאַתָּה עוֹזֵר. הָא כֵּיצַד? זָקֵן וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ, וְחָדַלְתָּ; אוֹ בֶּהֱמַת נָכְרִי וּמַשָּׂאוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְחָדַלְתָּ.
עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ – לִפְרֹק הַמַּשָּׂא. "מִלְּמִשְׁקַל לֵהּ" (אונקלוס), מִלִּטֹּל מַשָּׂאוֹ מִמֶּנּוּ.

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

חמור שנאך: דיבר בהווה:

עזוב תעזוב: לשון סיוע וחיזוק כדכתיב ויעזבו ירושלים עד החומה, ואפם עצור ועזוב:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

עזוב תעזוב עמו. זו מצות פריקה, ודרשו רז"ל בבבא מציעא שהכתוב מיותר כי היינו יכולים ללמוד אותו ממה שכתוב (דברים כב) הקם תקים עמו שהיא מצות טעינה וקל וחומר הוא ומה טעינה שאין בה צער בעלי חיים אמרה תורה הקם תקים עמו מצות פריקה שיש בה צער בעלי חיים לא כל שכן ואעפ"כ נכתב ללמדך שהם שני דינין חלוקין, חלוקה מצות טעינה ממצות פריקה ומצות פריקה ממצות טעינה, ובא הכתוב לומר פריקה בחנם טעינה בשכר, ושם העלו בגמרא כי הכתוב הזה עזוב תעזוב לפריקה בחנם אתא משום דצער בעלי חיים דאורייתא.

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

"עמו" - ומכאן תשובה לקצת עניים בני עמנו המטילים עצמם על הצבור ואינם רוצים לעשות בשום מלאכה שבה יכולים להביא שבר רעבון ביתם, וקוראים תגר אם אין נותנים להם די מחסורם. דבר זה לא ציוה ה' כי אם 'עזב תעזב עמו' 'הקם תקים עמו' (דברים כ"ב), כי העני יעשה כל אשר ימצא בכוחו לעשות ואם בכל זאת לא תשיג ידו, אז חייב כל איש מישראל לסעדו ולחזקו וליתן לו די מחסורו אשר יחסר לו ו'עזב תעזב' אפילו מאה פעמים".

מדרש מכילתא

עריכה

• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •

רה. כי תראה שומע אני אפילו רחוק ממנו (מלא) מיל. תלמוד לומר כי תפגע. או כי תפגע שומע אני כמשמעו, תלמוד לומר כי תראה. כיצד יתקיימו שני מקראות הללו. שערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל הוי אומר ריס.

( וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו נמצינו למדין שהוא עובר על עשה ועל לא תעשה).

רו. רובץ ולא רבצן. תחת משאו ולא יתר על משאו.

דבר אחר תחת משאו [ולא] שיהא משאו בצדו.

רז. וחדלת מעזוב לו פעמים שאתה חדל פעמים שאתה עוזב. כיצד חמור של ישראל ומשאוי של כותי עזוב תעזוב עמו. חמור של כותי ומשאוי של ישראל וחדלת מעזוב לו. פעמים שאתה חדל ופעמים שאתה עווב. היה ביו הקברות אל יטמא. אמר לו אביו הטמא יכול יטמא מפני שמצות עשה קודמת ללא תעשה. לכך נאמר וחדלת מעזוב (פעמים שאתה חדל ופעמים שאין אתה חדל). אמר לו אביו אל תפרוק עמו אל תטעון עמו ואל תחזיר לו אבדתו. הרי זה לא ישמע לו מפני שאביו ואמו חייבין במצות.

רח. עזוב תעזוב עמו (לכך) [למה] נאמר. לפי שהוא אומר הקם תקים עמו (דברים כב). אין לי אלא טעינה פריקה מנין -תלמוד לומר עזוב תעזוב עמו. רבי יאשיה אומר, אחד זה ואחד זה בפריקה הכתוב מדבר. אין לי אלא פריקה ,טעינה מנין. דין הוא, מה אם פריקה שהוא יכול לפרוק בפני עצמו, הרי זה מוזהר עליה. טעינה שאינו יכול לטעון בפני עצמו, אינו דין שיהא מוזהר עליה. (מפני שדבר הכתוב בהווה) בקל ללמוד ממנו את החמור. (רבי יהודה בן בתירא אומר, הקם תקים עמו טעינה, עזוב תעזוב עמו פריקה. מכאן היה רבי ישמעאל אומר, כשם שפריקה מן התורה כך טעינה מן התורה.

עזוב תעזוב עמו למה נאמר. לפי שהוא אומר הקם תקים עמו). אין לי אלא פריקה וטעינה, בהמה עצמה מנין- תלמוד לומר הקם תקים עמו.

הקם תקים [עמו] בזמן שאתה שוה לו.

מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מלבי"ם - התורה והמצוה

עריכה

רה. כי תראה כבר התבאר בסי' ר' ( משפטים ר ). וכמו שהוא לענין אבדה, כן לענין פריקה וטעינה שטעמם שווה. ופה אמר בלשון צווי כי תראה, ושם אמר בלשון אזהרה, לא תראה. לעבור על עשה ועל ל”ת.

רו. רובץ תחת משאו בבבא מציעא מביא נוסח הברייתא, רובץ ולא רבצן, רובץ ולא עומד תחת משאו ולא מפורק תחת משאוי שיכול לעמוד בו. ומפרש שרבי יוסי הגלילי הוא שסבירא ליה צער בעלי חיים דרבנן. כי מן הכתוב לא יש הכרח לזה. שרובץ יכול להיות שם, וגם בינוני פועל. כמו סופר מושל. וכן מלשון תחת משאו אין הכרח. רק שלמה שסבירא ליה שצער בעלי חיים דרבנן, והצווי הוא רק לעזור לחברו, יחוייב מצד הסברא. שאם הוא פושע בדבר, בשידע שירבץ ולא יקום, אם מצד חלישות החמור שהוא רבצן אם מצד שנעמיס עליו משאו יותר מכפי כוחו, אין אנו מחוייבים לעזרו בזה.

רז. וחדלת מעזוב לו לשון זה מוקשה מאד. שבכל התורה יאמר הצווי לבד, ולמה יאמר פה מה שיעלה על לבבו לחדול. וכן תפס בפ' תצא בהשבת אבידה ובטעינה והתעלמת מהם. והראב"ע פירש וחדלת כמו חדל לך מעשות הדבר. והטעם חדל שתעזוב הדבר לו לבדו רק תתיר עמו הקשרים. ורש"י ז"ל פי מלת כי פה, משמש בלשון דלמא. שמא תראה חמורו רובץ וחדלת מעזוב עמו בתמיה. וכל זה דוחק, וחז"ל פי' מפני שיש מציאות שיכול לחדול ולהתעלם מזהיר שלא תמיד תחדל.

ומה שאמרו תחלה חמור של כותי אתיא כרבי יוסי הגלילי דצער בעלי חיים דרבנן כמו שאמר בבא מציעא (דף לב). והנה באבידה אמר שור אויבך ופה אמר חמור שונאך. ויש הבדל בין אויב ושונא. שהאויב איבתו גלויה ומבקש להרע לו. לא כן השונא. ולדעת ר' יאשיה למעלה ( משפטים רא ),מה שנאמר שור אויבך מדבר בכותי. וליתר דעות מדבר בישראל שאביתו גלויה. ופה אמר שונאך שחמור כותי אין צריך לעזוב. וכן חמור ישראל שאיבתו גלויה יכול לחדול גם כן מלהתקרב אליו פן יזיקנו. ואמר שאם גם בחמור שונאך תרצה לחדול, לא תעשה כן כי בזה עזוב תעזוב. כי השונא הוא ישראל שאינו רוצה להזיק לך.

וכפל הדברים בפ' תצא, מפני שיש עוד מציאות שיוכל להתעלם כמו אם הוא כהן והאבידה בבית הקברות. ואף שבזה קשה כקושיית הגמרא בבא מציעא (דף ל), פשיטא האי עשה והאי ל"ת ועשה. מוסיף אם אמר לו אביו הטמא, שיש גם עשהדכיבוד. ובגמ' מסיק דעקר צריך משום זקן ואינה לפי כבודו. כי גם בהצטרף מצות עשה דכיבוד, אין צריך קרא שכבר ידענו ממקום אחר דעשה דכיבוד אינה מתחלה בשאמר לו לעבור על המצוה.וכמו שמסיק במכילתא מפני שאביו ואמו חייבים במצוות, וכמה שאמרו ביבמות (דף ו) ובבבא מציעא (דף לב).

רח. עזב תעזב עמו לדעת התנא קמא מה שאמר עזב תעזב מדבר בפריקת המשא, והוא מלשון עזיבה שיעזוב ממנה את משאה הרובץ עליה ואינה עוזבה. ומה שאמר בפ' תצא הקם תקים, מדבר מהרמת המשא עליה. ששם אמר נופלים בדרך, שכבר הופרק המשא וצריך להקים הבהמה עם משאה עליה.

ומזה דן ר' ישמעאל ששניהם מן התורה. וכדעת ר"ש בבבא מציעא שם, ששניהם בחנם. ור' יאשיה סבירא ליה, שגם מה שנאמר הקם תקים מדבר בפריקה. ופי' נופלים על ידי משאם שאי אפשר להקימם אלא על ידי פריקת המשא. וסבירא ליה דטעינה למדין מקל וחומר. ומה שכפל צווי הפריקה פה ובפ' תצא, משום דשם מודיע שצריך להקים גם הבהמה. שעל זה אמר לשון הקמה. וזאת שיקים המשא עליו למדין מקל וחומר.

והנה פרשתי עפ”י נוסחת הגר"א, שכנוסחתו משמע בירושלמי. כי נוסחת הספרים בלתי מובנת. ועין בבבא מציעא (דף לב) וכבר בארתי בס' התורה והמצוה ( קדושים לב ) שיש הבדל בין אתו ובין עמו. שעמו מורה על השווי עיי”ש. וז"ש הקם תקים עמו, בזמן שאתה שוה לו.

בעל הטורים

עריכה

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •

שונאך. ב' במסורה. חמור שונאך. אם רעב שונאך האכילהו לחם. משום דהכא מיירי בשני מיני שונאים ע"א וישראל דבשונא ע"א מז' אומות דרשי' וחדלת מעזוב לו ובשונא ישראל עזוב תעזוב עמו:

רובץ. ג' במסורה דין ואידך לפתח חטאת רובץ. רובץ בין המשפתים. לפתח חטאת רובץ זה יצה"ר שאם הלך אחר יצרו והרבה עון עד אשר הוא רובץ תחת משאו מאי תקנתיה יעסוק בתורה כיששכר שהיה רובץ בין המשפתים כדאמרינן אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש:

(י יא) את תבואתה. והשביעית. לאסור פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית:

ראו גם

ויקי על הפסוק

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות כג ה.

עזוב תעזוב עמו

(שמות כג ה): "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ - עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"

משמעות הפסוק ברורה - כשרואים אדם תקוע באמצע הדרך עם החמור שלו, צריך לעזור לו אפילו אם הוא אויב שלנו.

אבל מה משמעות הפועל עזב בהקשר זה? ומדוע מצד אחד נאמר וחדלת מעזוב לו (כלומר: לא לעזוב), ומצד שני עזוב תעזוב עמו (כלומר: כן לעזוב)?

1. עזב הראשון עניינו כמו בלשון ימינו - להשאיר וללכת, כמו ב (בראשית לט יב): "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה"וב (יהושע ח יז): "וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה". וחדלת מעזוב לו - אל תשאיר לו את הבעיה ותלך, "חדל שתעזוב הדבר לו לבדו" (אבן עזרא) .

2. עזב השני אפשר לפרשו באותו אופן אבל במובן חיובי - עליך לעזוב את השנאה שיש ביניכם ולהשאיר אותה מחוץ ללב, כדי שתוכל לעזור לו מכל הלב: "מִשְׁבּוֹק תִּשְׁבּוֹק בְּהַהִיא שַׁעְתָּא יַת סָנָא דִבְלִבָּךְ עֲלוֹי" (תרגום יונתן) .

3. עזב עניינו גם לעזור ולחזק, כמו ב (דברים לב לו): "וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב"וב (נחמיה ג ח): "וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלַים עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה", "מלאוה עפר לעזוב ולסייע את חוזק החומה" ( רש"י , רשב"ם) .

4. עזב עניינו גם פתרון טכני לבעיה, "תתיר עמו הקשרים, ותעזוב המשא, ויפול מזה הצד ומזה הצד, ויקום החמור" (אבן עזרא) . "עזב תעזב עמו - לפרק המשא" ( רש"י ) .

והצדיק מקיים את כל ארבעת הפירושים: הוא אינו עוזב את הזולת בצרה, אלא עוזב את השנאה שבליבו, עוזר ומחזק את הזולת, ואף מוצא פתרון טכני לכל בעיה.

לעילוי נשמת משה שפירא ז"ל. נולד בכפר-אברהם. נפטר בכפר-אברהם ביום ז' באלול ה'תש"ף. מתוך דברים שאמר גיסו בלווייתו.

הקבלות

"עמו - ומכאן תשובה לקצת עניים בני עמנו המטילים עצמם על הצבור ואינם רוצים לעשות בשום מלאכה שבה יכולים להביא שבר רעבון ביתם, וקוראים תגר אם אין נותנים להם די מחסורם. דבר זה לא ציוה ה' כי אם 'עזב תעזב עמו' 'הקם תקים עמו' (דברים כ"ב), כי העני יעשה כל אשר ימצא בכוחו לעשות ואם בכל זאת לא תשיג ידו, אז חייב כל איש מישראל לסעדו ולחזקו וליתן לו די מחסורו אשר יחסר לו ו'עזב תעזב' אפילו מאה פעמים"." ( כלי יקר )