ביאור:שמות כג
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות כג, למהדורה המעומדת)
א
לֹא תִשָּׂא אל תאמר (ויש מפרשים: אל תקבל) שֵׁמַע שָׁוְא עדות שקר. אַל תָּשֶׁת תשים (לסייע) יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס רשע.
ב
לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת לעשות דבר רע בהשפעתם. וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לא תעיד לגבי מריבה לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים באופן שתהיה נוטה אחרי רבים, לְהַטֹּת ובכך תגרום לדיינים להטות את הדין לטובת הרבים (למרות שלדעתך הצדק עם המיעוט).
ג
וְדָל לֹא תֶהְדַּר תעדיף בְּרִיבוֹ במשפטו (אל תוותר לו רק בגלל שהוא עני). {ס}
ד
כִּי תִפְגַּע תפגוש, תתקל ב- שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה, הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. {ס}
ה
כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ של אדם שאתה שונא (וכמובן של אדם רגיל) רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ שוכב על הקרקע כי המשא שעל גבו איבד את היציבות והפיל אותו, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עליך להמנע מלעזוב אותו לבדו, עָזֹב תַּעֲזֹב אלא תעזוב (תסדר ותחזק, כמו "וַיַּעַזְבוּ" בנחמיה ג ח) עִמּוֹ יחד עם בעל החמור. {ס}
ו לֹא תַטֶּה לרעת העני (ולעיל בפסוק ג דובר על הטיה לטובתו) מתוך חנופה לחזק ולעשיר מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ במשפטו. ז מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק, וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג זוהי אזהרה לדיינים שיזהרו שלא להרוג חפים מפשע כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע מי שבאמת רשע, ה' כבר ידאג להענישו. ח וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים את מי שעיניו פקוחות לרווחה (מלראות את האמת) וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים. ט וְגֵר לֹא תִלְחָץ, וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ מרירות נפשו של הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
י וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. יא וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה תנטוש את הקרקע מלעובדה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם את הפירות שהותירו האביונים תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה - כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ למטע הגפנים שלך לְזֵיתֶךָ ולמטע הזיתים שלך. יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ ינוח בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר. יג וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ. וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ אין להזכירם למשל בלשון שבועה, לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ.
| בול המזכיר את פסוק יט |
יד
שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה.
טו
אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר. שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד בבוא זמן חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם, וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם ואין לבוא למקדש (כביכול לראות את פניו של ה') בידיים ריקות, ללא הבאת קרבן.
טז
וְחַג הַקָּצִיר שמחת קציר התבואה (חג שבועות, חג הביכורים) בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ בו אתה נהנה מהפירות הראשונים שטרחת בעבורם אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה, וְחַג הָאָסִף שימחת איסוף התבואה מהשדה (חג סוכות) בְּצֵאת הַשָּׁנָה בסוף עונת החום בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה.
יז
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ הבנים הזכרים במשפחתך אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה אל מול פני ה', כלומר במקדש.
יח
לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ כאשר יש חמץ ברשות אחד מהנמנים על הקרבן דַּם זִבְחִי דם קרבן הפסח, וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי צריך לקטיר את החלבים של קורבנות חגי ה' על המזבח (ואסור שהם יחכו כל הלילה, כביכול ילינו, ישנו) עַד בֹּקֶר.
יט
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ בתוך החלב שחלבת מאימו, העֵז. (וזאת בגלל האכזריות הרבה, שיכולה להשפיע לרעה על נפשו של מי שעושה כך. ראה בערך בשר בחלב בויקיפדיה). {פ}
כ
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ שליח, סוג של השגחה, מדרגה נמוכה יותר של התגלות ה' לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ, וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.
כא
הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ, אַל תַּמֵּר תמרוד בּוֹ, כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם, כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ כל כוחו ניתן לו ממני, ואין הוא יכול למחול על כבודי.
כב
כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ, וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר - וְאָיַבְתִּי אֶת אז אני אהיה אויב ל- אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ.
כג
כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, וְהִכְחַדְתִּיו ואכחיד אותם (כאחד).
כד
לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, כִּי אלא הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם.
כה
וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. {ס}
כו
לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה אישה שמפילה ולדיה או קוברת את בניה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ. אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא אדאג שיהיו שלמים, שלא יפסקו לפני זקנתך.
כז
אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אטיל מהומה אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם. וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף שתראה את עורפם כשיברחו ממך.
כח
וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה שליח להציק לאויביך (לא רק לשמור על העם כמו המלאך שהוזכר לעיל, פסוק כ) לְפָנֶיךָ, וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ.
כט
לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת, פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.
ל
מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ.
לא
וְשַׁתִּי אשים אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים ים התיכון (שבחופו הדרומי ישבו הפלישתים) וּמִמִּדְבָּר המדבר הערבי ממזרח עַד הַנָּהָר פרת (בצפון). כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ.
לב
לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית.
לג
לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי. כִּי שהרי אִם תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כִּי אז יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (פסוק ב) - מפסוק זה למדו חז"ל שיש לפסוק ע"פ רוב דעות. על החידוש בלימוד זה ראה במאמר "כוחו ומגבלותיו של הביטול ברוב".
- "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ" (פסוק כ) - המלאך נגלה בהמשך ליהושע (יהושע ה), והסתלק בימי השופטים (שופטים ב) תוך כדי דברים המתייחסים לציווים בפרק זה: "לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת... וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי... לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ".
- הקושי המרכזי הוא כיצד לאחר חטא העגל ה' כועס: "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ... כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ" (פרק לג) ובהמשך הפרק משה מצליח לשכנע את ה' לבטל את הגזירה? שתי שיטות במפרשים:
- 1. המלאך המוזכר כאן הוא אותו מלאך שיוזכר בהמשך, ואף על פי שכאן עדיין לא חטאו, בכל אופן גילה להם הכתוב שעתידים הם לחטוא וזה יהיה עונשם. אמנם משה בתפילתו הצליח לבטל את הגזירה אבל היה זה רק לימי חייו ("כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי"), ובימי יהושע ליווה מלאך את ישראל.
- 2. המלאך המוזכר כאן "שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ", והמלאך המוזכר לאחר חטא העגל "לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ", כלומר השגחה מרוחקת יותר של ה'.
