ביאור:שמות כא
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות כא, למהדורה המעומדת)
|
פרשת משפטים
|
א
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם:
ב
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי איש מבני ישראל שנתפס בגניבה ואין לו כסף לשלם, או שמכר את עצמו לעבדות מרוב עוני - שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם מבלי לשלם לאדונו כסף.
ג
אִם בְּגַפּוֹ ללא אישה יָבֹא - בְּגַפּוֹ יֵצֵא, אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא - וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.
ד
אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה שפחה כנענית וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת - הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ.
ה
וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי, אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי - לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי".
ו
וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים השופטים בבית הדין, לאישור הדבר, ולאחר מכן: וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה אחת הקורות הזקופות בצידי הפתח, וְרָצַע ינקב אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם עד היובל (ויקרא כה מ). {ס}
ז
וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ שנהיה עני מאוד אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים כפי שמשתחררים עבדים רגילים, בשן ועין (כאשר נפצעת אחת מעיניה או אחת משיניה או איבר אחר שלא מחלים מעצמו). ראה להלן פסוק כו (ולפי חז"ל גם עבד עברי לא יוצא בשן ועין). והמשמעות היא שאם פגע בה בעליה הוא חייב לפצות אותה כפי שמפצים בן חורין.
ח
אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר (לא) לו לאדוניה יְעָדָהּ תיכנן לשאת אותה לאישה - וְהֶפְדָּהּ הוא חייב לעזור לה להיפדות (אם היא מעוניינת לשוב לביתה ומוכנה לשלם את מחיר עבודתה שנשארה חייבת לו). לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל אין לו ממשלה, רשות לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ כאשר בגד בה בכך שלא נשא אותה לאישה.
ט
וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה תיכנן שהבן שלו יישא אותה (והוא הדין גם אם האב נושא אותה), כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת בנות החורין יַעֲשֶׂה לָּהּ והמשפט הוא::
י
אִם אַחֶרֶת בנוסף לה יִקַּח לוֹ - שְׁאֵרָהּ מזונותיה, כְּסוּתָהּ בגדיה וְעֹנָתָהּ זמנה, להיות איתה כדרך איש ואשתו לֹא יִגְרָע.
יא
וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לא יעדה לו, ולא לבנו, ולא עזר לפדות אותה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ - וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף. {ס}
יב
מַכֵּה אִישׁ וָמֵת - מוֹת יוּמָת.
יג
וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה התכוון, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה זימן, והוא שוגג לְיָדוֹ - וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה לאחת מערי המקלט (כדי שלא יהרוג אותו גואל הדם). {ס}
יד
וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה - מֵעִם מִזְבְּחִי אפילו ברח ואחז בקרנות המזבח, שבדומה לעיר מקלט מגן על רוצחים בשגגה (ר' ברמב"ם) תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת. {ס}
טו
וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ - מוֹת יוּמָת. {ס}
טז
וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ החוטף איש כדי למכור אותו וְנִמְצָא בְיָדוֹ ואפילו עוד לא הספיק למכור - מוֹת יוּמָת. {ס}
יז
וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ - מוֹת יוּמָת. {ס}
יח
וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים, וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף, וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב.
יט
אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ כאשר הוא נשען על מקלו, למרות שהוא פצוע קשה - - וְנִקָּה הַמַּכֶּה יהיה פטור מעונש מוות. רַק שִׁבְתּוֹ דמי אבטלתו מעבודה יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא ודמי רפואתו. {ס}
כ
וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט במקל (ומדובר כאן על עבד שאינו עברי) וּמֵת תַּחַת יָדוֹ - נָקֹם יִנָּקֵם תהיה נקמה על הריגת העבד, כלומר בעליו יומת כרוצח.
כא
אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד נשאר חי, ורק כעבור יום-יומיים מת - לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ רכושו, ולכן מותר היה להכותו מעט הוּא. {ס}
כב
וְכִי יִנָּצוּ יריבו ויכו זה את זה אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ ויכו או ידחפו אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ ובגלל המכה נפגע העובר והיא הפילה וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן האישה לא מתה (למרות שהעובר מת) - עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו ישים עליו, יתבע ממנו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים ישלם המזיק ממון לפי החלטת הדיינים.
כג
וְאִם אָסוֹן האישה מתה, למרות שלא התכוון להכות אותה יִהְיֶה - וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תשלום דמי נפשה, כמו בפסוק הבא (אם כי יש גם דעה בחז"ל שחייב מיתה מדין "נתכוין להרוג את זה והרג את זה") תַּחַת נָפֶשׁ.
כד
עַיִן חז"ל מסבירים שעליו לשלם ערך של עין (ראה במאמר עין תחת עין) תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.
כה
כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה. {ס}
כו
וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ, וְשִׁחֲתָהּ - לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ כקנס על שפגע בעבדו (וכן לגבי כל איבר שהנזק בו בלתי הפיך).
כז
וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל - לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ. {פ}
כח
וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת - סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר בהתאם לנאמר בבראשית ט ה: "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, וּמִיַּד הָאָדָם", וראה סקירת דעות הפרשנים בויקיפדיה וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ, וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי מעונש ומתשלומים (שהרי הוא לא היה אשם, כי השור שלו היה "תם", רגיל, שלא מצריך שמירה מיוחדת).
כט
וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו התרו בבעל השור בבית דין על כך שהשור שלו מסוכן (גם אם בנגיחות מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם הוא לא הרג) וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה - הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת ראוי לעונש מוות בידי שמיים (ובחינת בין הדין - צריך לשלם, כפי שכתוב בפסוק הבא).
ל
אִם כאשר (בית דין צריך לחייב את הבעלים לשלם כופר נפשו) כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו - וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ בעל השור יפדה את נפשו בכך שישלם את שווי המומת כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו.
לא
אוֹ בֵן יִגָּח, אוֹ בַת יִגָּח - כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ.
לב
אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר, אוֹ אָמָה - כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים בבן חורין בית הדין מחליט את הסכום, ובעבדים הסכום הוא קבוע יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל. {ס}
לג
וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר, אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ, וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.
לד
בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם, כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ לבעליו של השור שמת, וחופר הבור ישלם לו את הפסדו (ההפרש בין שווי בהמה חיה לשווי בהמה מתה). {ס}
לה
וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת - וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת הכסף ממכירת גופת השור המת (וכך לשניהם יש נזק שווה כתוצאה מהנגיחה) יֶחֱצוּן.
לו
אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ לניזק, והתשלום על ההפרש, כמו לגבי בור (לעיל פסוק לד). {ס}
לז כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ - חֲמִשָּׁה פי 5 משווי הגניבה. אם הגניבה עדיין אצלו משלם רק כפל (כב, ג), כי כאן הוא ניסה להעלים את הראיות, ומכיוון שיותר קשה לתפוס גנב כזה מחמירים בעונש בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- פרשת משפטים מתחילה בדיני עבדים, שלקורא המודרני נראים כנושא לא רלוונטי, ובוודאי לא נושא חשוב לפתוח בו. הרמב"ן מצביע על הקשר ליציאת מצרים, מבית עבדים, כפי שכתוב בדברים טו "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי... וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ... וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ - עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם". כמו כן יש במצוות שחרור עבדים "זכר למעשה בראשית, כשבת, כי השנה השביעית לעבד, שבתון ממלאכת אדוניו, כיום השביעי". כמו כן, "החמיר בה הנביא מאד ואמר "אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי" (ירמיהו לד) וגזר בעבורה הגלות ("אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ - הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר, נְאֻם ה', אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב" - שם).
לגבי המשך פרשת משפטים, מוסיף הרמב"ן: "וכאשר השלים משפט המצוה הזאת בעבדים העברים, החל במשפט לא תרצח, שהיא החמורה, ובכבוד האבות, ובלא תגנוב, ... וכל הפרשיות בסדור ובכונה נכונה".
- "שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי" (פסוק ב) - בדומה לעוד שלושה מופעים של 6/7 המוזכרים בפרשת משפטים:
- שמיטה: "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" (להלן כג, י)
- שבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת" (להלן כג, יב)
- משה על הר סיני: "וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים, וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן" (להלן כד, טז)
- "לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ" (פסוק ח) - ניתן לקשר בין מָעַל למעיל, בדומה לקשר בין בֶּגֶד ובגידה. הבוגד מנסה להסתיר את מעשיו כפי שהבגד מכסה על הגוף. "מילים מארון הבגדים", האקדמיה ללשון העברית. ישנה מחלוקת בגמרא (קידושין יח א) לגבי "בְּבִגְדוֹ": 'כיון שפירש טליתו עליה' או 'כיון שבגד בה שוב אין רשאי למוכרה'.
