ביאור:שמות ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות ו)


סיכום ביניים של הקורות עד עתה

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "עַתָּה בקרוב מאוד תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה, כִּי בְיָד חֲזָקָה לא זו בלבד שפרעה ירשה לכם לצאת, אלא שהוא יוציאכם בכֹח יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ". {ס}

ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו:

"אֲנִי יְהוָה.
ג וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּ'אֵל שַׁדָּי' בשם 'אל שדי', כאל בעל כוח, וּשְׁמִי 'יְהוָה' שם שמבטא את הצד הרחום של ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. ד וְגַם הֲקִמֹתִי כרתתי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ. ה וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם, וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. ו לָכֵן בגלל הדברים האלו אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
אֲנִי יְהוָה
וְהוֹצֵאתִי אני עצמי אוציא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים ובייסורים (למצרים) גְּדֹלִים. ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי הרמתי בשבועה אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה ירושה לצמיתות, נחלה העוברת מדור לדור
אֲנִי יְהוָה".

ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ קוצר נשימה, חוסר סבלנות וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. {פ}

י וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: יא "בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ". יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר: "הֵן הרי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה? וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם לא יכול לדבר יפה (ולא רק בגלל קוצר רוח של העם, סיבה שלא רלוונטית לגבי פרעה, לא שמעו אלי)?". {פ}

יג וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם, לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. {ס}

יד אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם: בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל: חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי, אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן. טו וּבְנֵי שִׁמְעוֹן: יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית, אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן. טז וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם: גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי, וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. יז בְּנֵי גֵרְשׁוֹן: לִבְנִי וְשִׁמְעִי לְמִשְׁפְּחֹתָם. יח וּבְנֵי קְהָת: עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל, וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. יט וּבְנֵי מְרָרִי: מַחְלִי וּמוּשִׁי, אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְתֹלְדֹתָם. כ וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה, וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. כא וּבְנֵי יִצְהָר: קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי. כב וּבְנֵי עֻזִּיאֵל: מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִי. כג וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא, אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר. כד וּבְנֵי קֹרַח: אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף, אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי. כה וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס. אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם, לְמִשְׁפְּחֹתָם. כו הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם. כז הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. כח וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. {ס}

כט וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: "אֲנִי יְהוָה, דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ". ל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה: "הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה". {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • את הפסוקים ב-ח עימדנו בצורה של מנורה (המונחת על צידה) כדי להדגיש את המבנה הסימטרי של הקטע. שני הקטעים הנמצאים בין הביטוי "אני ה'" הם באורך זהה של 48 מילים. לפי הרב אלחנן סמט מדובר באלמנט שירי\סיפורי שהיה מקובל בעבר (בדומה למשל לשימוש בחרוזים בימינו) לסדר טקסטים באופן סימטרי על ידי שימוש במספר מילים מדויק ובמילים מנחות במספר הופעות מסוים.
  • "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּ'אֵל שַׁדָּי', וּשְׁמִי 'יְהוָה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (פסוק ג) - רבו הפירושים לגבי המשמעות השונה של שמות ה', אך ברור מהפסוק ששם י-ה-ו-ה היה קיים מאז ומתמיד אך לא היה ידוע לפני תקופת יציאת מצריים. בהמשך הוא התפרסם והפך לנפוץ ובעל משמעות מיוחדת בעיני העם. בהתאמה לכך אנו מוצאים התפתחות הדרגתית בשימוש באותיות מתוך שם ה' בשמות פרטיים (שמות תיאופוריים). בתורה ובספר יהושע, רק שניים: יוכבד ויהושע (שבמקור נקרא הושע, והאות יו"ד הוענקה לו בהמשך - במדבר יג טז). בספר שופטים שלושה: יואש, מיכיהו ויהונתן. בספר שמואל 16, וכן הלאה, עד כדי כך שבמלכים ב אנו מוצאים יותר שמות עם שם ה' מאשר בלי! פרופ' יואל אליצור מוצא בכך טענה כנגד 'ביקורת המקרא' הטוענת שספרי התורה נערכו כולם בתקופת בית שני - שהרי "שום עורך מאוחר לא היה יוצר מערכת שלמה של שמות ללא שם ההויה בספרי התורה, ואחר כך מתחיל לטפטף התגברות של שמות מכילי שם ההויה עד להפיכתם לרוב".
  • "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (פסוק ט) - מדוע שמרוב עבודה קשה לא ירצו לשמוע על הצעה להשתחרר מהעבדות? המשך חכמה מסביר שקוצר הרוח שלהם היה ביחס ל"הבאתי אתכם אל הארץ" כי מי שנמצא במצוקה מעוניין לשמוע על פתרון לבעיה שלו, אך לא מתעניין במה שיקרה לאחר מכן (מכאן מובן מדוע בפסוק יג ה' מצווה את משה להתרכז קודם בבעיה שהכי בוערת להם: "לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"). הרלב"ג מפרש את "מִקֹּצֶר רוּחַ" על משה: 'ולא האמינו בני ישראל בדברי משה מפני קוצר רוח משה, והתבונן בסדור דבריו כראוי כדי שייפה להם זה המאמר שיכנסו דבריו באוזניהם...'