ביאור:שמות יד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות יד)
| "וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (פסוק ז) |
א
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
ב
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת מקום הנקרא פי החירות, שאפשר לתרגם ממצרית ל:בית האובליסק, בֵּין מִגְדֹּל במגדול היה כנראה מגדל או מצודה וּבֵין הַיָּם, לִפְנֵי מול המקדש של האליל בעל הנקרא "בעל צפון" בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ מולו תַחֲנוּ עַל הַיָּם.
ג
וְאָמַר ובגלל שתעשו כן (תלכו דרומה כלפי לשון ים סוף במקום לעקוף אותה מצפון) יאמר פַּרְעֹה לִבְנֵי על בני יִשְׂרָאֵל: 'נְבֻכִים הֵם פרעה יחשוב שישראל טועים בדרך, והם נבוכים בָּאָרֶץ, סָגַר כאילו המדבר נהיה סגור עליהם, והם לא יכולים לצאת ממנו עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר'.
ד
וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה שלא ירתע מהמכות שקיבל וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה ואגלה את כבודי, ואהיה מכובד בעיניהם בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהוָה". וַיַּעֲשׂוּ כֵן (חנו לפני "פי החירות").
ה
וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם, וַיֵּהָפֵךְ לְבַב השתנתה דעתם של פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם לגבי עם ישראל, וַיֹּאמרוּ: "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ"?
ו
וַיֶּאְסֹר פרעה רתם את מרכבתו לסוסים אֶת רִכְבּוֹ, וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ.
ז
וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר נבחר, וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם, וְשָׁלִשִׁם קשתים, או מרכבה הרתומה לשלשה סוסים עַל כֻּלּוֹ.
ח
וַיְחַזֵּק יְהֹוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה בגלוי וללא פחד.
ט
וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם, כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ, עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן.
י
וּפַרְעֹה הִקְרִיב התקרב, וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה.
יא
וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: "הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר?! מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם?
יב
הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר: חֲדַל מִמֶּנּוּ הרפה מאיתנו, עזוב אותנו וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם, כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר".
יג
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: "אַל תִּירָאוּ! הִתְיַצְבוּ עימדו במקומכם ואל תנוסו וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם, כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם - לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם.
יד
יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן תשתקו מלזעוק לה', אינכם צריכים לעשות כלום". {פ}
| "בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" - ציור מאת לידיה קוזניצקי. שמן על בד |
טו
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ.
טז
וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ, וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.
יז
וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו.
יח
וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהוָה בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו".
יט
וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים שליח ה', והוא עמוד הענן כפי שמפורש בהמשך הפסוק הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם מלפני המחנה וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם.
כ
וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ למצרים וַיָּאֶר עמוד האש אֶת הַלָּיְלָה לישראל. וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה מחנה המצרים אל מחנה ישראל כָּל הַלָּיְלָה.
כא
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה על ידי רוח מזרחית חזקה כָּל הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה למקום חרב, יבש, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם.
כב
וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.
כג
וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם, כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו, אֶל תּוֹךְ הַיָּם.
כד
וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר בשליש האחרון של הלילה, הקרוב לבוקר וַיַּשְׁקֵף יְהוָה אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן ושלח אש וענן להכות בהם, וַיָּהָם אֵת הביא מהומה על מַחֲנֵה מִצְרָיִם.
כה
וַיָּסַר אֵת אֹפַן גלגלי מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וגרם להם לנסוע לאט ובקושי, וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: "אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי יְהוָה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם". {פ}
| "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם", ציור משנת 1356 |
כו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם, וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם, עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו". כז וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ לחוזקו הרגיל. וּמִצְרַיִם נָסִים בורחים מישראל ("אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - פסוק כה) לִקְרָאתוֹ לכיוון הים הסוגר עליהם, וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. כח וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל של כל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם, לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד. כט וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. ל וַיּוֹשַׁע וכך הושיע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ התמלאו יראת כבוד הָעָם אֶת יְהוָה, וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. {ר}{ש}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- בשביעי של פסח קוראים את שירת הים, שכן מסורת חז"ל היא שקריעת ים סוף התרחשה ביום השביעי ליציאת מצרים. ראו במאמר "מעבדים לעובדים - הקבלה בין היציאה מעבדות מצרים לבריחת יעקב מלבן" דיון לגבי המקורות לכרונולוגיה, וההשלחות לגבי שילוח עבדים.
- "וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ" (פסוק ו) - לשון נופל על לשון
- "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם?" (פסוק יא) - כאן אנו פוגשים את הניסיון הראשון מתוך העשרה המוזכרים במשנה: עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד כב): "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי". (משנה אבות ה ד)
- פסוקים יט-כא המתחילים במילים "וַיִּסַּע", "וַיָּבֹא", "וַיֵּט" - כל אחד מהם מורכב מ-72 אותיות, והם מהווים בסיס להרכבת שם בן ע"ב לפי הקבלה.
- "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ" (פסוק כט) - לפני שהים נסגר (חזרה על מה שסופר בפסוק כב). לכן גם נכתב בתחביר של עבר רחוק.
