ביאור:שמות לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות לד, למהדורה המעומדת)


לוחות שניים; י"ג מידות של רחמים; ה' ילוה את העם בכיבוש הארץ וישראל יקפידו על המצוות; עור משה קורן

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. ב וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר, וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר. ג וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא יראה בְּכָל הָהָר, גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא".

ציור מאת פיליפ דה שאמפן, 1648

ד וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים. ה וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא וה' קרא, כמו שנאמר לעיל (לג, יט), ופירוט הקריאה בשני הפסוקים הבאים בְשֵׁם יְהוָה. ו וַיַּעֲבֹר כאשר הוא מסתיר את עצמו ממשה (לעיל לג, כב) יְהוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: "יְהוָה, יְהוָה הוא ה' (בדומה ל"אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" - שמות ג יד), אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. ז נֹצֵר שומר, זוכר חֶסֶד לָאֲלָפִים לאלפי דורות, נֹשֵׂא סובל, סולח עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה אבל מוחק לגמרי - לֹא יְנַקֶּה, פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָנִים הממשיכים את עוונות האבות שלהם, עַל בְּנֵי בָנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים". ח וַיְמַהֵר מֹשֶׁה, וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. ט וַיֹּאמֶר חוזר על בקשתו לעיל (לג, טו) כדי לחזקה: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדֹנָי, יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ, כִּי דווקא בגלל ש עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ ותיתן לנו את נחלתך, ארץ ישראל". י וַיֹּאמֶר: הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית חלקי בברית היא לעזור לכם לכבוש את הארץ באופן ניסי, וחלקיכם בברית הוא להזהר מעבודה זרה: נֶגֶד מול, לעיניהם כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם, וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְהוָה, כִּי נוֹרָא מעורר יראה הוּא, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ. יא שְׁמָר זכור והיזהר לקיים לְךָ, אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. יב הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ, פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ. יג כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן, וְאֶת אֲשֵׁרָיו עצים לעבודה זרה, ובפרט לאלה אשרה תִּכְרֹתוּן. יד כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, כִּי יְהוָה קַנָּא תובע נאמנות מוחלטת שְׁמוֹ, אֵל קַנָּא הוּא. טו פֶּן שמא תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ, וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם, וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ. טז וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ, וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן. יז אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ. יח אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לעיל כג, טו לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם. יט כָּל פֶּטֶר רֶחֶם פותח את רחם אימו (הבכורות קדושים לה') לִי, וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר תקדיש את הזכר, פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה. כ וּפֶטֶר חֲמוֹר שהוא בהמה טמאה, ואין להקדיש אותה לה' תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ תשחט אותו, כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי ולא תעלו לרגל, לראות את בית המקדש, כביכול הפנים של ה' רֵיקָם ללא קרבן. כא שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר אפילו בזמן החרישה ובזמן הקצירה, שבהם הפסד השביתה גדול תִּשְׁבֹּת. כב וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים בהבאת החיטים הראשונות שקצרת, וְחַג הָאָסִיף וחג הסוכות, תְּקוּפַת הַשָּׁנָה בסוף תקופת השנה, סיום השנה החקלאית שמתחילה בסתיו. כג שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ הגברים במשפחתך אֶת פְּנֵי הָאָדֹן אל מול פניו של ה' אדוננו (בבית המקדש) יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כד כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ, וְלֹא יַחְמֹד אל תפחד כאשר אתה עולה לירושלים שהאויבים ירצו לכבוש את ארצך, כי ה' ידאג לכך שהם לא יחמדו אותה אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. כה לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ בזמן שיש בבעלותך חמץ דַּם זִבְחִי את קרבן הפסח, וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר ישאר מבלי שאכלו אותו עד הבוקר זֶבַח חַג הַפָּסַח. כו רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית לבית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. {פ}

מיכלאנג'לו דימה את משה כבעל קרניים בעקבות התרגום הלטיני של התנ"ך, אשר טעה בהבנת פסוק כט, "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו"

כז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית, וְאֶת ועִם יִשְׂרָאֵל". כח וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה, וַיִּכְתֹּב ה' (על פי פסוק א - "וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת". לעומת זאת "כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" בפסוק הקודם מתייחסים למצוות שנזכרו לעיל) עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית, עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. כט וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר, וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו, בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ כאשר דיבר עם ה', הושפע מראהו של משה כך שאור בקע מעורו. ל וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו, וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. לא וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה, וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה, וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם. לב וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אִתּוֹ בְּהַר סִינָי. לג וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם, וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה בד שהסתיר את האור הקורן ממנו. לד וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה, עַד צֵאתוֹ, וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה. לה וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה, וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו, עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ שהוא בא לאוהל מועד לדבר עם ה'. {ס}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • "אַל יֵרָא... גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ" (פסוק ג) - משחק מילים, מעין לשון נופל על לשון