ביאור:שמות יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות יח)


יתרו מבקר את משה ומביא אליו את ציפורה ובניהם

א וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. ב וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה, אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ אין הדבר מסופר בתורה, אך מתישהו משה שילח את ציפורה לבית אביה, כדי שהיא ובניה לא ירדו למצרים ללא צורך. ג וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ, אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם, כִּי אָמַר: "גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה". ד וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר, "כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה כפי שסופר לעיל (ב, טו)". ה וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה, אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם, הַר הָאֱלֹהִים ליד הר האלוהים, הוא הר סיני.

ו וַיֹּאמֶר על ידי שליח אֶל מֹשֶׁה: "אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ". ז וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם, וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה. ח וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת בשביל יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יְהוָה. ט וַיִּחַדְּ מלשון חדווה, שמחה יִתְרוֹ, עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. י וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: "בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. יא עַתָּה יָדַעְתִּי התברר לי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים יתר האלילים, כִּי בַדָּבָר הם זרקו את ילדי ישראל אל מי היאור, ולכן ה' זרק אותם אל מי הים אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם התכוונו להרע לישראל (...בו נענשו)". יב וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה קרבן שכולו עוֹלֶה באש המזבח וּזְבָחִים קרבנות שבהן רוב הבשר נאכל על ידי המקריב לֵאלֹהִים להקריב לה' (על המזבח הנזכר לעיל יז, טו), וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם לחם הוא עיקר האוכל, ובמקרה זה הכוונה לאכילת בשר הקורבנות עִם חֹתֵן מֹשֶׁה, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים ליד המזבח, אכילה שיש בה קדושה (שהרי אכלו מבשר הקורבנות).

Jan Victors 003.jpg
משה נפרד מיתרו, ג'אן ויקטור, 1635
עצת יתרו

יג וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה בתור לפני משה (הוא ישב והם עמדו) כדי לשאול אותו שאלות מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם, וַיֹּאמֶר: "מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם? מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?". טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ: "כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ לדעת את רצון אֱלֹהִים. טז כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי אז יבוא העם אלי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ, וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו". יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו: "לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. יח נָבֹל תִּבֹּל, גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה מרוב המתנה בתור הם יתעייפו אֲשֶׁר עִמָּךְ, כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. יט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ לשון של ברכה: הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים בשביל העם, שליח כלפי ה' וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים. כ וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת, וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה תראה ותבחר מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שרים הממונים כל אחד על אלף איש שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כב וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם, וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ. כג אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים ואם ה' ימנה אותך למנהיג וירשה לך לעשות כעצתי - וְיָכָלְתָּ עֲמֹד אז תוכל לעמוד, וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ אל מקומו, אל הארץ המיועדת להם יָבֹא בְשָׁלוֹם". כד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ, וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. כה וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם: שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כו וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם. כז וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ, וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ לארץ מדין. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "כִּי בַדָּבָר הם זרקו את ילדי ישראל אל מי היאור, וכן ה' זרק אותם אל מי הים אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם התכוונו להרע לישראל (בו נענשו) " (פסוק יא) - העונש שניתן במידה כנגד מידה, מעיד על גדלותו של ה'. יש מפרשים גם שהמצרים איימו על ישראל באלוהיהם: "רְאוּ כִּי רָעָה האל המיצרי "רע" נֶגֶד פְּנֵיכֶם" (שמות י י), ונענשו באלוהיהם "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים" (שמות יב יב).
  • "וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם" (פסוק כג) - פירוש נוסף: כיוון שיהיו להם בתי דין מקומיים, לא יצטרכו ללכת רחוק עד משה, וכל אחד "על מקומו", במקום בו הוא גר, יתברר דינו וישכון שלום בינו לבין בעל דינו (מלבי"ם). אולי מכאן בימינו קוראים לערכאה הנמוכה, שבתי הדין שלה פזורים בכל הארץ "בית משפט שלום".