קטגוריה:שמות יב יב

שפטים הם מכות ועונשים, כמו ב(יחזקאל יד כא): "כִּי כֹה אָמַר ד' ה': אַף כִּי אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים: חֶרֶב, וְרָעָב, וְחַיָּה רָעָה, וָדֶבֶר, שִׁלַּחְתִּי אֶל יְרוּשָׁלָים, לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה".  המילה קרובה (בחילוף אותיות ב-פ) למילה שבט, המציינת מכה, (שמות כא כ): "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט"; היא קרובה גם לפועל נשפט, שעניינו העניש, (ישעיהו סו טז): "כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט, וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר, וְרַבּוּ חַלְלֵי ה'" (ע"פ ניסן נצר, "עברית של שבת" על שמות יב יב, עמ' 70-71).

במה בדיוק יתבטאו השפטים שה' יעשה באלהי מצרים?

1. מכה פיסית: ה' הכה והשמיד את כל הפסלים והמקדשים של אלילי מצרים (רש"י על שמות יב יב): "של עץ - נרקבת, ושל מתכת - נמסה ונתכת לארץ", כמו שקרה לדגון אליל פלשתים, (שמואל א ה ד): "וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָּגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה'; וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו כְּרֻתוֹת אֶל הַמִּפְתָּן" (אבן עזרא).   ומדוע הוכו הפסלים דווקא בזמן מכת בכורות?   - כי הבכורות היו הכהנים במקדשים הביתיים; יחד עם הכאת הבכורות, הוכו גם המקדשים והפסלים שבהם שירתו.   המצרים עבדו גם בעלי-חיים, לכן הוכו גם כל בכור בהמה (חיים גבריהו, "תועבות מצרים", ע"פ יחזקאל קויפמן).

2. מכה רוחנית: ה' הכה את ה"שרים" - המלאכים הממונים על מצרים בעולמות העליונים: (רמב"ן על שמות יב יב): "ועל דעתי ירמוז הכתוב לשרי מעלה, אלהי מצרים, כענין (ישעיהו כד כא) "יפקוד ה' על צבא המרום במרום, ועל מלכי האדמה על האדמה". והנה השפיל מזלם ושרי המזלות שעליהם, והכתוב ירמוז ויקצר בנעלם", וכן ספורנו.

3. ה"שרים" של מצרים מייצגים את האידיאולוגיות והערכים העומדים ביסודה של האומה המצרית.  כל עוד האומה דבקה בערכיה, אף כוח צבאי לא יוכל להכריע אותה; ההוכחה הטובה ביותר היא עם ישראל, אשר שרד במשך אלפי שנים בגלות, ללא כל כוח צבאי, בין עמים חזקים הרבה יותר ממנו.   לכן, כשה' רוצה להפיל אומה כלשהי, הוא קודם-כל מפיל את ה"שר" הרוחני שלה, כלומר מחליש את הערכים שהאומה הזאת נסמכת עליהם; כך רוח הלחימה של האומה נשברת, והתבוסה הצבאית היא רק שאלה של זמן.    ה' הכה את כל אלילי מצרים, כדי להראות להם שהאמונה האלילית שלהם היא הבל; רק לאחר מכן הוא הפיל את צבאם בים סוף.

בהתבוננות זהירה רואים שאנשי מצרים סבלו מחוסר מים, סרחון מהצפרדעים, מחלות, אובדן השדות לארבה ונזקים לבקר, אבל הם לא מתו. אלוהים אפילו הזהיר את המצרים להשאר בבתים בזמן הברד כדי לא למות. לפי דברי אלוהים המכות היו לאלי מצרים: אל התנין נאכל, אלת הנלוס הורידה דם, אלת הלידה (צפרדע) ברחה מהמים והבאישה את הארץ, אלת החתול קיבלה כינים, אל השור קיבל ערוב ודבר, אל הבריאות לא עזר לאנשים שקיבלו שחין, אל המדבר קיבל ברד, אל השמש ואלת הירח קיבלו חושך, פרעה, אל במצרים, איבד את בכורו, ואל ואלת הבריאה, המים והים הרגו את חיל מצרים בים סוף. (אלות מצריות, אלים מצריים)

כדי להבין מדוע היה חשוב לאלוהים לעשות שפטים באלי מצרים צריך להבין שלאברהם וזרעו היתה תופעה בריאותית תורשתית שהיו להם בעיקר רק בנים . לתרח שלושה בנים, לאברהם שנים, לנחור שמונה, ליצחק שנים, ליעקב תריסר (ובת אחת דינה), לישמעאל תריסר (ולפחות בת אחת או שתים), לעשו ששה, ולכל אחד מבני יעקב נולדו רק בנים (מלבד שרח בת אשר). לאלוהים היה נוח שלמשפחה הנבחרת יהיו רק בנים, כי כך אין צורך לאבד את הבת למשפחה אחרת, או להכניס את בעלה לעם ישראל, וגם העם גדל במהירות רבה יותר. סביר להניח שבמצרים בני ישראל היו חייבים לשאת נשים מצריות.

לאלוהים לא היה צורך ללמד את המצרים על גדולתו. אלוהים רצה ללמד את ילדי ישראל את עוצמתו כדי שהם יקבלו אותו.

אלוהים ראה שרחל המשיכה להאמין בתרפים של אביה, וידע שגם חלק מהנשים המצריות של בני ישראל ממשיכות להאמין באלי מצרים. לכן הוא עשה שפטים באלי מצרים כדי שהאמהות יבינו באפסותם של אלי מצרים, יקבלו את אלוהי ישראל וילמדו את בניהן ובנותיהן את גדולתו.

1. מאמרים נוספים על ה"שרים" הממונים על האומות:

• ה' פוקד על השר הרוחני של האומה ;
• אין הקדוש ברוך הוא פורע מאומה למטה, עד שמשפיל שריה מלמעלה .

2. בהמשך הפרק, מסופר שה' הכה את בכורות מצרים, אבל לא מסופר על השפטים באלהיהם. מדוע?  --  (רמב"ן על שמות יב יב): "ולא הזכיר השפטים באלהיהם, כי למיתת הבכורות חרדו, שנאמר (שמות יב ל): "ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים".   והשפטים באלהיהם לא נודעו עד הבקר, שהלכו לבית תועבותם". וכן נאמר ב(במדבר לג ד): "וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם כָּל בְּכוֹר, וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים".