ביאור:שמות יב כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שמות יב כא: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח!"



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יב כא.


כשהעם פוחד - הזקנים צריכים לתת דוגמה אישית[עריכה]

בקריאה ראשונה נראה, שבפסוק הזה (ובפסוקים שאחריו) משה מקיים את מצוות ה' מתחילת הפרק,  (שמות יב א): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר... דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לַבָּיִת אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת".

אולם, בקריאה שניה מתגלים הבדלים רבים בין שתי הפרשיות:

שאלות

דברי משה לזקני ישראל (שמות יב כא-כח)

דברי ה' למשה ואהרן (שמות יב א-כ)

מדוע דיבר רק "משה" ולא "אהרן" ?

ומדוע הוא דיבר רק אל "זקני ישראל" ולא אל "כל עדת ישראל" ?

( זקני העם הם המועצה הראשית של העם, הסנאט, הסנהדרין ).

ויקרא משה לכל זקני ישראל , ויאמר אליהם:...

ויאמר ה' אל משה ואל אהרון בארץ מצריים לאמור: החודש הזה לכם ראש חודשים; ראשון הוא לכם לחודשי השנה. דברו אל כל עדת ישראל לאמור:...

מדוע משה לא פירט את זמן לקיחת הפסח וזמן שחיטת הפסח?

ומדוע לא פירט את דיני ה" מניין" ("במכסת נפשות")?

...משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם - ושחטו הפסח.

...בעשור לחודש הזה; ויקחו להם איש שה לבית אבות - שה לבית. ואם ימעט הבית מהיות משה - ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו, במכסת נפשות; איש לפי אוכלו תכוסו על השה. שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם; מן הכבשים ומן העיזים תיקחו. והיה לכם למשמרת, עד ארבעה עשר יום לחודש הזה; ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל - בין הערביים.

מדוע הזכיר משה, שצריך להזות את הדם בעזרת "אגודת אזוב"?

ומדוע הזכיר שאסור לצאת "איש מפתח ביתו" "עד בוקר"?

ולקחתם אגודת איזוב, וטבלתם בדם אשר בסף; והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, מן הדם אשר בסף; ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו - עד בוקר.

ולקחו מן הדם, ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף - על הבתים אשר יאכלו אותו בהם.

מדוע לא הזכיר משה את דיני אכילת בשר הפסח?

-

ואכלו את הבשר בלילה הזה; צלי אש ומצות, על מרורים יאכלוהו. אל תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל במים; כי אם צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קרבו. ולא תותירו ממנו עד בוקר; והנותר ממנו עד בוקר, באש תשרופו. וככה תאכלו אותו - מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם; ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא לה'.

ועבר ה' לנגוף את מצרים, וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות; ופסח ה' על הפתח, ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף.

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור בארץ מצרים, מאדם ועד בהמה; ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים, אני ה'. והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את הדם, ופסחתי עליכם; ולא יהיה בכם נגף למשחית, בהכותי בארץ מצרים.

ושמרתם את הדבר הזה לחוק לך ולבניך עד עולם. והיה כי תבואו אל הארץ, אשר ייתן ה' לכם - כאשר דיבר; ושמרתם את העבודה הזאת. והיה כי יאמרו אליכם בניכם 'מה העבודה הזאת לכם?!' ואמרתם 'זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנוגפו את מצרים, ואת בתינו הציל...

והיה היום הזה לכם לזיכרון, וחגותם אותו חג לה'; לדורותיכם, חוקת עולם תחוגוהו.

מדוע לא הזכיר משה את איסור עשיית מלאכה, מצוות אכילת מצות ואיסור אכילת חמץ?

-

שבעת ימים מצות תאכלו--אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם: כי כל אוכל חמץ, ונכרתה הנפש ההיא מישראל--מיום הראשון, עד יום השביעי. וביום הראשון, מקרא קודש, וביום השביעי, מקרא קודש יהיה לכם: כל מלאכה, לא ייעשה בהם--אך אשר ייאכל לכל נפש, הוא לבדו ייעשה לכם. ושמרתם, את המצות, כי בעצם היום הזה, הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצריים; ושמרתם את היום הזה, לדורותיכם--חוקת עולם. בראשון בארבעה עשר יום לחודש, בערב, תאכלו, מצות: עד יום האחד ועשרים, לחודש--בערב. שבעת ימים--שאור, לא יימצא בבתיכם: כי כל אוכל מחמצת, ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל--בגר, ובאזרח הארץ. כל מחמצת, לא תאכלו; בכול, מושבותיכם, תאכלו, מצות.

איך עשו כל בני ישראל את מצוות ה', והרי משה אמר את המצוה לזקנים בלבד?

וייקוד העם, וישתחוו. וילכו ויעשו בני ישראל; כאשר ציווה ה' את משה ואהרון, כן עשו.

כמה הסברים הוצעו להבדלים אלה:

1. ע"פ רמב"ן , משה אמר לעם את כל דברי ה', אך רק חלק מדבריו של משה נכתבו: " הפרשה הזו מקצרת באשר צוה אותו ה' בפרשה של מעלה, כי בידוע שאמר להם משה לישראל הכל בפרט ולימד אותם כל הענין, ונכלל הדבר בכתוב "כאשר צוה ה' את משה כן עשו" . אבל הזכיר זאת הפרשה בכלל כי קרא משה לכל זקני ישראל והם אספו אליו כל העם, ואז אמרו אל כל עדת ישראל... ". אך לפי פירוש זה לא ברור:

  • מדוע קיצרה הפרשה רק בדינים מסוימים ולא באחרים? אם המטרה היתה לקצר, היה אפשר לומר במשפט אחד "ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר ציווה ה' אותו אליו"!
  • מדוע נאמר שמשה קרא לזקני ישראל, ולא נאמר שזקני ישראל אספו את העם, או שזקני ישראל אמרו את הדברים לעם?
  • ומדוע בפרשה השניה לא דיבר אהרן?

2. ע"פ שד"ל , משה לא אמר לעם את כל דברי ה', אלא רק חלק מהם: " והנה משה בפרשה הזאת לא הזכיר כלל לישראל ענין אכילת המצות ואיסור החמץ, אעפ"י שכבר נצטווה על זה בפרשה שלמעלה... ה' הזכיר למשה ענין אכילת המצות ואיסור החמץ, כי ידע שיצאו מגורשים ולא יספיק בצקם להחמיץ, אבל משה לא אמר להם דבר מזה, כי לא היו יכולים להבין למה יאכלו מצות; רק כשיצאו פירש להם (בפרק י"ג) איסור החמץ ומצוות המצות, כי אז הבינו שזה לזכרון הנס שגורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה... ". אך לפי פירוש זה לא ברור:

  • מדוע לא אמר משה לבני-ישראל את דיני אכילת הפסח?
  • מדוע דיבר משה אל הזקנים בלבד ולא אל כל ישראל?
  • ומדוע בפרשה השניה לא דיבר אהרן?

3. בעבר פירשתי (במאמר על מבנה הפרק ), שמשה ואהרן חילקו ביניהם את החוקים שה' אמר להם, כך שמשה ימסור לעם את החוקים שקשורים לשחיטת הפסח, ואהרן ימסור לעם את שאר החוקים. התורה מתארת בפירוט את דברי משה ולא את דברי אהרן, כי נבואת משה היא נבואה "תלת-מימדית" ונבואת אהרן היא נבואה "דו-מימדית" , כלומר - בדברי משה יש חידושים בעלי-משמעות, שעוזרים להבין טוב יותר את משמעות המצוה; ובדברי אהרן אין חידושים אלא רק העברה פשוטה של דברי ה'. התורה מדגישה בסוף הקטע (יב 28) " וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציוה ה' את משה ואת אהרן כן עשו}} ", כלומר - בני ישראל עשו את כל המצוות, גם אלה שנמסרו ע"י משה, וגם אלה שנמסרו ע"י אהרן. אך לפי פירוש זה לא ברור:

  • מדוע דיבר משה אל הזקנים בלבד ולא אל כל ישראל?
  • מה משמעות התוספות שהוסיף משה ("אגודת אזוב", "לא תצאו איש מפתח ביתו")?
  • מדוע חילקו אהרן ומשה את הדינים דווקא באופן זה?

4. וע"פ אברבנאל, משה ואהרן אכן אמרו לעם את כל דברי ה', ודבריהם אלה לא נכתבו כלל כמו שלא נכתב בכל שאר התורה שמשה אמר לעם את דברי ה', כי זה מובן מאליו. מספר ימים לאחר מכן, קרא משה לזקני ישראל ואמר להם את הפרשה השניה בפרק - לא כדי ללמד אותם את דיני שחיטת הפסח (שנאמרו כבר בפרשה הקודמת), אלא כדי לזרז אותם, שיתנו דוגמה אישית וישחטו את הפסח בפומבי.

כי השה שנצטוו בני ישראל לשחוט בפסח היה אליל מצרי, ומשה חשב שבני ישראל יחששו לשחוט אותו מחשש שמא המצרים יהרגו אותם, כמו שכתוב גם (שמות ח כב): "ויאמר משה: לא נכון לעשות כן, כי תועבת מצרים נזבח לה' אלוהינו; הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם - ולא יסקלונו?!". לכן קרא משה אל זקני ישראל, ואמר להם שיעשו את העבודות ה"מפחידות" ביותר בגלוי ובפומבי, כך שבני ישראל יראו אותם וילמדו מהם, ולא יפחדו מהמצרים. העבודות מפורטות בסדר עולה, מהקלה אל והמסוכנת יותר:

  • "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם" - כל אחד מהזקנים צריך לקנות מהמצרים צאן לשחיטה - משימה מסוכנת למדי.
  • "ושחטו הפסח" - השחיטה עצמה כמובן מסוכנת יותר.
  • "ולקחתם אגודת איזוב" - האיזוב הוא צמח ריחני, שריחו נודף ומגיע לבתיהם של השכנים המצריים - ויש סכנה שהם יבואו לראות מה קורה ויראו שהאליל שלהם נשחט.
  • "וטבלתם בדם אשר בסף; והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, מן הדם אשר בסף" - דם השחיטה נשאר על פתח הבית במשך זמן רב, וכל מצרי שעובר שם יכול לראות אותו ולדעת ששם שחטו אליל מצרי.
  • "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו - עד בוקר" - והמשימה המפחידה ביותר היא להישאר, במשך לילה שלם, בתוך בית שמסומן בדם של אליל מצרי שחוט.

וכדי להרגיע אותם, שלא יפחדו מהמצרים, אמר להם משה: "ועבר ה' לנגוף את מצרים, וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות; ופסח ה' על הפתח, ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף" ( ע"ע ).

גם בהמשך דבריו, הדגיש משה רק את עבודת השחיטה של קרבן הפסח, שמסמלת את בטחונם של בני ישראל בה', ואת הצלתם מידי המצרים: "ושמרתם את הדבר הזה לחוק לך ולבניך עד עולם. והיה כי תבואו אל הארץ, אשר ייתן ה' לכם - כאשר דיבר; ושמרתם את העבודה הזאת. והיה כי יאמרו אליכם בניכם 'מה העבודה הזאת לכם?!' ואמרתם 'זבח פסח הוא לה' , אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנוגפו את מצרים, ואת בתינו הציל..."

כששמעו בני ישראל את דברי משה אל הזקנים, השתחוו לו לאות הכנעה: "וייקוד העם וישתחוו", כדי לומר "גם אנחנו נעשה את כל מה שאמרת - ולא נחכה לזקנים". ואכן: "וילכו ויעשו בני ישראל; כאשר ציווה ה' את משה ואהרון, כן עשו".

עדיין, ניתן ללמוד מפרשה זו, שבכל מצב שבו בני ישראל עלולים לפחד מעשיית המעשה הנכון - הזקנים צריכים לעשות אותו ראשונים, בפומבי ובגלוי, כדי לתת דוגמה אישית, שכל ישראל יראו אותם ויעשו כמותם בלי חשש.

ע"ע: האם התכוונו בני ישראל לאכול חמץ בפסח?


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:כשהעם פוחד - הזקנים צריכים לתת דוגמה אישית


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-26.


קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-12-0128