ביאור:שמות יב לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שמות יב לח: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יב לח.


וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד[עריכה]

עבדים?[עריכה]

  1. "וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" זאת לא בדיוק התמונה של עבדים מעונים. בנוסף ידוע שאפילו פרעה ידע שלבני ישראל יש צאן ובקר רב, כנאמר "בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ כִּי חַג יְהוָה, לָנוּ" (שמות י ט).
  2. במכת דבר "וַיָּמָת, כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם; וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא מֵת אֶחָד" (שמות ט ו), וכך מחיר הבקר של בני ישראל עלה מאוד בערכו.
  3. בני ישראל היו בעלי בתים "וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת" (שמות יב ד).
  4. כיון שבני ישראל השאירו לשכניהם את בתיהם ואת ארץ גושן כערבון, ומעולם לא דרשו את מחירם, לא נראה שמחיר הבית והשדה שהם עזבו היה מעל "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת" שהם שאלו מהמצרים.

לסיכום לא נראה שבני ישראל היו עניים במצרים. להפך, רואים עם חזק ואמיץ, שלא מפחד לסמן את דלתות ביתו כהזדהות קבוצתית, ופועל באחדות.

עֵרֶב רַב[עריכה]

רש"י מסביר, עמי הארצות שהצטרפו. אולי תערובת של עמי הארצות או תערובת של בני ישראל ועמי הארצות מנשואי תערובת. כך יעשה מרדכי שקיבל את המתיהדים "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, מִתְיַהֲדִים" (אסתר ח יז). אין תאור מה קרה ל"עֵרֶב רַב" בהמשך. הם לא הומתו, לא נפגעו אלא פשוט נבלעו בעם ישראל. כך צריך להיות החוק גם בזמננו - כל המצטרף לגורלנו, מתקבל.

אולי "עֵרֶב" היו עבדים או משרתים של בני ישראל כמו הצאן והבקר המופיעים בפסוק, ולא היו אנשים חופשיים לבחור.