ביאור:שמות יב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שמות יב א: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר"



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יב א.


מבנה פרשת יציאת מצרים (שמות יב-יג)[עריכה]

הפרשה כוללת מספר פרשיות.

שמות יב א-כ: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר...": ה' מסר למשה ואהרן חוקים בשלושה נושאים: שחיטת קרבן הפסח ("וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף"), אכילת בשר הפסח ("וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ"), והשבתת השאור והחמץ מהבתים ("שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם... כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת").

שמות יב כא-כח: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם": משה אסף את זקני ישראל ומסר להם את מצוות ה', אבל - רק את המצוות שקשורות לנושא הראשון משלושת הנושאים הנ"ל - שחיטת קרבן הפסח ("וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף"). מדוע? ראו כאן .

שמות יב כט-מב: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם": ה' היכה את בכורי מצרים, והם גירשו את בני ישראל. גויים רבים הצטרפו אז אל בני ישראל (יב38): "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם".

שמות יב מג-נ: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ": ה' מסר למשה ואהרן חוקים נוספים שקשורים לאכילת הפסח - חוקים שקשורים למעמדם של ה"ערב רב" שעלו עם בני ישראל.   משמעות פרשה זו מוסברת כאן , סעיף שני וסעיף לפני-אחרון.

שמות יב נא - שמות יג ב: "וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא".

שמות יג ג-ט: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה; וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ": משה מסר לעם את מצוות ה' בקשר לאיסור חמץ ומצוות אכילת מצה.  משמעות פרשה זו מוסברת כאן.

שמות יג י-טז: "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה'... וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לה'...": משה מסר לעם את מצוות קידוש בכורות. ההבדלים בין פרשת המצות לבין פרשת הבכורות מוסברים כאן .

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2018-04-03.


סיכום שמות יב: מצוות קידוש החודש ומצוות הפסח[עריכה]

קידוש החודש:

ה' מצווה את משה את מצוות קידוש החודש [ה' הראה למשה את הלבנה (ירח) המתחדשת ואמר לו שכשהירח מתחדש יהיה ר"ח וכן חודש ניסן יהיה החודש הראשון].

ציוויים בעניין קרבן הפסח – פסח מצרים (קרבן הפסח שבנ"י עשו במצרים):

"מִקחו בעשור", בעשור לחודש (י' בניסן) – לקיחת שה [לכל משפחה], אם המשפחה מונה מעט נפשות מצטרפים עם השכנים.

השה – תמים [בלי מום], זכר, בן שנה [נולד בשנה זו], מהכבשים או מהעיזים [או מזה או מזה]. יש לשמור אותו עד ארבעה עשר בחודש (יד' בניסן) ולשחוט אותו בין הערביים. את הדם מושחים על המזוזות [הזקופות מצידי הפתח] ועל המשקוף [העליון].

את הבשר - יש לאכול באותו לילה צלי אש ומצות על מרורים [כל עשב מר הוא מרור]. אסור לאכול ממנו נא [שאינו צלוי כל צרכו] או מבושל אלא רק צלי אש, צלוי כולו כאחד עם ראשו, כרעיו וקרבו. אסור להשאיר ממנו עד הבוקר ואם נשאר יש לשורפו באש.

דרך האכילה – יש לאוכלו כאשר מוכנים לדרך "...מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון" [לשון בהלה ומהירות]. זהו קרבן הפסח.

בלילה הזה הקב"ה יעבור בארץ מצרים ויבצע את מכת בכורות ע"י שיכה את כל בכורות מצרים מאדם עד בהמה. הדם על גבי המזוזות והמשקופים יהיה לעם ישראל לאות [לכם לאות – סימן שמשחו את הדם מפנים הבית ולא כדי שיראו מבחוץ], וה' יראה את הדם ויפסח על בנ"י ולא יהרגם [הכל גלוי בפני הקב"ה, אלא שכשיראה שעם ישראל עסוקים במצוות יפסח עליהם].

יום זה יהיה חג לישראל לזכרון ולדורות.

ממצוות החג – פסח דורות (מצוות הפסח בכל הדורות אחרי יציאת מצרים ביד' בניסן):

שבעה ימים אכילת מצות.

ביום הראשון יש להוציא את כל החמץ [מערב יום טוב].

מי שאוכל חמץ במשך שבעת הימים עונשו כרת.

היום הראשון והיום השביעי הם מקרא קודש [לאכילה, שתיה וכסות] ואסור לעשות בו כל מלאכה חוץ ממלאכת אוכל נפש [מלאכה הדרושה לצורך האוכל המיועד לחג עצמו, אפילו לבהמות].

משה מצווה את העם על הפסח ואומר להם שלא יצאו מפתח הבית עד הבוקר [כאשר יש רשות למשחית לחבל הוא לא מבחין בין צדיק לרשע], הוא מבשר להם שה' יכה את המצרים והעם משתחווה כאות תודה על בשורה זו ומקיים את מה שהצטווה .

מכת בכורות.

ה' מכה את בכורי מצרים בחצי הלילה מבכור פרעה ועד בכורות האסורים והבהמות [פרעה גם היה בכור אבל לא מת במכה זו כדי שיראה בנפלאות קריעת ים סוף].

פרעה והמצרים ממהרים לגרש את עם ישראל ממצרים יחד עם צאנם ובקרם עוד לפני שהבצק שלהם הספיק להחמיץ.

עם ישראל עשה כדברי ה' והשאילו מהמצרִים כלי כסף וכלי זהב ובגדים ורוקנו את מצריִם מחפצים אלו.

יציאת בני ישראל ממצרים עם צאנם ובקרם וגם ערב רב שהצטרף אליהם [תערובות אומות עובדי אלילים של גרים].

מי חייב ומי פטור מדיני הפסח?

חייב בקרבן פסח כל מי ששייך לעם ישראל – נולד לעם ישראל או התגייר ועשה ברית מילה.

האסורים בקרבן הפסח הם: הערלים (מי שלא עבר ברית מילה). בני נכר - [שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. 1. עובדי כוכבים = גויים. 2. יהודי מומר (החליף דתו בדת אחרת)].

עבד איש – מי שיש לו עבד גוי שלא נימול יש למול את העבד לפני הקרבת הקרבן ]ר' יהושע סובר כי אם בעל העבד לא מל את עבדו אז אסור לו, לבעל העבד, לאכול מהפסח ור' אליעזר אומר שרק לעבד אסור לאכול מהפסח].

תושב = גר תושב (גוי היושב בארץ ישראל וצריך לקבל עליו מצוות מסויימות כדי שיוכל לחיות בקביעות בארץ).

שכיר – גוי שנמצא אצל ישראלי ועובד אצלו בשכר. [מדוע הוזכרו שוב הרי אמרו לנו כבר שכל ערל אסור באכילת הפסח? אלא בשביל להדגיש שאפילו אם מלו את עצמם והם גר תושב או שכיר אז הם אסורים באכילת הפסח.]

טמא מת – יהודי שנטמא בטומאת המת ועדיין לא היטהר.