ביאור:שמות יב א

שמות יב א: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:"

תרגום ויקיטקסט: וה' דיבר אל משה ואל אהרן עוד כשהיו בארץ מצרים, ואמר להם:

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יב א.

פסוק זה פותח קטע (פסוקים 1-20) הכולל את הציווי הראשון של ה' לעם ישראל. ראו ביאור:מבנה שמות יב.

משה ואהרן

רוב המצוות נמסרו למשה בלבד, אבל המצוה הזו - המצוה הראשונה שניתנה לעם ישראל - נמסרה למשה ולאהרן יחד. מדוע?

1. (רש"י על שמות יב א): "בשביל שאהרן עשה וטרח במופתים כמשה, חלק לו כבוד זה במצוה ראשונה, שכללו עם משה בדבור".

2. בדרך-כלל, אהרן תיווך בין משה לבין העם, (שמות ד טז): "וְדִבֶּר הוּא לְּךָ אֶל הָעָם; וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים". אולם במצווה הראשונה שה' מסר לעם ישראל, היה חשוב שאהרן ישמע את המצווה ישירות מפי ה', כדי שהמסר יעבור בצורה מושלמת.

3. ועל דרך הדרש, "אל משה ואל אהרן , וסמיך ליה החודש הזה - לומר שראש בית אב אומר מקודש. דבר אחר: אל משה ואל אהרן - החודש : לומר שעדות החדש כשרה בקרובים כמשה ואהרן:" (בעל הטורים) .

בארץ מצרים

מצוות רבות שנתן ה' למשה מעוגנות במקום מסויים, למשל:

(ויקרא א א): "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר";
(ויקרא כה א): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר";
(במדבר א א): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר";
(במדבר לג נ): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר";

גם המצוות הנאמרות בפסוקים אלה (פסוקים 2-20) מעוגנת במקום, אבל זה מקום מאד מיוחד - ארץ מצרים; זו המצוה הראשונה שניתנה לעם ישראל, והיא גם המצוה היחידה שניתנה בארץ מצרים (רשב"ם, רמב"ן על פסוק ב) . מדוע חשוב להדגיש את המקום?

1. נראה שהמצוות בפרשה זו מכוונות כולן לנתק את עם ישראל ממצרים: ניתוק בלוח השנה (פסוק ב), ניתוק באמונה - שחיטת הטלה המקודש למצרים (פסוקים ג-יא), וניתוק פיסי - הכנה ליציאה חפוזה ממצרים (פסוק יז). הדיבור הוא לא רק בתוך ארץ מצרים אלא גם על אודות ארץ מצרים והניתוק ממנה.

2. וחכמי המדרש פירשו, שהביטוי בארץ מצרים בא להדגיש שהדיבור לא היה בעיר מסויימת, אלא בארץ שמחוץ לערים (ה- countryside בלע"ז): ערי מצרים היו מלאות בעבודת אלילים, ולכן ההתנתקות ממצרים צריכה להתחיל ביציאה מהערים. "בארץ מצרים - חוץ לכרך. או אינו אלא בתוך הכרך? תלמוד לומר "כצאתי את העיר וגו'"; ומה תפילה קלה לא התפלל בתוך הכרך, לפי שהיתה מלאה גלולים - דיבור חמור כזה - לא כל שכן" ( רש"י ) .

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:המצוה הראשונה והאחרונה בארץ מצרים

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-12-01

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2020-04-12.