ביאור:'ישראל וקורבן הפסח' - אהובה קליין

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



ישראל וקורבן הפסח/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

ישראל משילים בגדי עבדות

פניהם זוהרות הילת חירות

שערי טומאה ננעלים

לדרך חדשה מתעלים.

שה בן שנה תמים

הדור צמר משי עדין

מן הכבשים או העיזים

צלי אש מצות מרורים.

המצרים ממלאים פיהם מים

הנשמע כזאת במצרים?

השה להם אלוהים

ולישראל לקורבן נזבחים?

ישראל מותניהם חגורים

אוחזים במוט נדודים

ביד חזקה ובזרוע נטויה

אלוקים מוציאם מאפלה לאורה.

הערה: השיר בהשראת פרשת בא –[חומש שמות]

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אהובה קליין שפורסם לראשונה בAhuvak @ bezeqint.net וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-01-04.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/forums_235