ספורנו/שמות/יב
ב
[עריכה]"החדש הזה לכם ראש חדשים" מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי:
ד
[עריכה]"ושכנו הקרוב אל ביתו" אף על פי שיהיו מצריים רבים שוכנים בין בית עברי לבית דעהו, יקרא שכנו אותו העברי שהוא יותר קרוב לביתו משאר העברים:
יא
[עריכה]"מתניכם חגורים" מזומנים לדרך, כענין וישנס מתניו להורות על בטחון בלתי מסופק באל יתברך, בהיותם מכינים עצמם לדרך בעודם בבית כלא:
יב
[עריכה]"ועברתי" לפלס נתיב לאפי, שלא יוכל על זה השליח: " והכיתי כל בכור" שאבחין בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור (בבבא מציעא פרק איזהו נשך): " ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים" אשפיל שרי מעלה המנהיגים אותם עתה, כדי שיחול העונש יותר: " אני ה'" ולא יאות כל זה בלתי לה' לבדו, כאמרו אני ה' אני הוא ולא אחר. ובזה נתן טעם לכל הקודם למה הוצרך שיעשה האל יתברך בעצמו את כל אלה, ולא כן עשה בסנחריב וזולתו:
יג
[עריכה]"ולא יהיה בכם נגף למשחית" לא יגע בכם נגף פי' מכה של אותה ההשחתה שאני עושה במצרים: " בהכותי" שמלבד מכת הבכורות שלח בשאר העם עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים כי לולא הפסיחה שעשה בחמלתו על ישראל לא היו נמלטים משאר הצרות ששלח על שארית עם מצרים כענין פן תספה בעון העיר, וצוה עליהם מתנות הדם לאות, למען ימלטו, וזה למען שמו לבלתי החל כאמרו ואומר לך בדמי חיי:
יז
[עריכה]"ושמרתם את המצות" המורות על מהירות בלי המתנת חמוץ: " כי בעצם היום הזה" ביום הזה בעצמו, שביום אחד נעשה קבוץ, שלא היו מספיקים אליו בטבע כמה ימים עם לילותיהם: " הוצאתי את צבאותיכם" כל קהל וקהל כמות שהיה יחדיו:
כב
[עריכה]"מן הדם אשר בסף" שתהיה על כל הזאה טבילה, כמו שצוה האל באמרו על שתי המזוזות וזה קודם, ואחר כך על המשקוף, וזה לא יתכן זולתי בג' הזאות. להורות על ג' יודין, כאמרם העולם הבא נברא ביוד וכן היה קודם חטא אדם הראשון וביום מתן תורה עד העגל, כי בם יהיה צור עולמים נצחיים, כי היוד תורה על פשיטות נצחי, ותורה היוד עליונה, מציאות היחיד בעולמו על שני עולמים נצחיים: " ואתם לא תצאו" הנה הבית יהיה מצויין בדם, ואתם לא תצאו, ובזה האופן, ופסח על דרך והתוית תו:
כג
[עריכה]"לנגוף" את עם מצרים בעברה וזעם וכו', כי אמנם יאמר נגף על כל מכה גם בלתי מות, כאמרו ונגפו אשה הרה, ולא יהיה אסון: " המשחית" את עם מצרים, בעברה וזעם וכו':
כו
[עריכה]"מה העבודה הזאת לכם" שאינה ביום מקרא קדש כשאר הקרבנות, ולא תוך זמן שאר הקרבנות שהוא מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים, ולמה לא יספיק קרבן אחד לכל ישראל כמו בשאר קרבנות צבור:
כז
[עריכה]"זבח פסח הוא" זה הזבח נעשה בשביל הפסיחה שהיתה עתידה להעשות בחצי הלילה של אחריו, ומפני שאין זבח בלילה הוצרך לעשותו בזה הזמן הנמשך אחר הלילה של אחריו בענין הקרבנות. והוצרך כל אחד להקריב כי הנס נעשה לכל יחיד בפני עצמו ולא לציבור בכלל:
כט
[עריכה]"וה' הכה" כלומר ישראל התעסקו במצות הפסח, וה' הכה באותו הזמן בעצמו את בכורי מצרים לגאלם:
לח
[עריכה]"וצאן ובקר" של ערב רב שעלו עמם לגור בתוכם עם כל קנינם:
לט
[עריכה]"כי ליא חמץ" כי לא התחמץ, מפני קוצר הזמן שהיה משעת נסעם מרעמסס שהיא בארץ מצרים עד שהגיעו לסכות, שהיא חוץ לגבולם, כאמרם זל שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם וכו'. כי אמנם בהיותם בסכות חוץ לגבול מצרים נגלו עליהם עמודי הענן והאש, וה' הולך לפניהם:
מ
[עריכה]"אשר ישבו במצרים תל שנה" תשלום תל שנה מיום שהוציא את אברהם אבינו מאור כשדים להכניסו בברית בין הבתרים, כאמרו שם אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, ולזה אמרו בסדר עולם בן ע' שנה היה אברהם אבינו בברית בין הבתרים:
מב
[עריכה]"ליל שמורים הוא ל" ה' להוציאם. שהיה מצפה להוציאם, כי לא ענה מלבו, אבל לא מצא את ישראל מוכנים וראוים לגאולה עד אותה הלילה, ואותה היה משמר ומצפה כי חפץ ' ' חסד הוא, כאמרם זל שהקבה מחשב את הקץ: " הוא הלילה הזה לה' שמורים" וכמו שהיה משמר ומצפה לגאולת ישראל כל ימי גלותם במצרים, כן הוא משמר ומצפה לגאולת ישראל העתידה, כאמרו ולכן יחכה ה' לחננכם: " לכל בני ישראל לדורותם" כאמרם בניסן נגאלו, ובניסן עתידין להגאל:
מג
[עריכה]"זאת חקת הפסח" לדורות בענין האוכלים והמקום, כי אמנם המצות האמורות למעלה חוץ משתי אלה לא נהגו לדורות, כאמרם זל אין פסח דורות טעון הזאה על המשקוף ועל שתי המזוזות ואינו נאכל בחפזון: