מכילתא על שמות יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



<< · מכילתא על שמות · יב · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

א. "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר" : שומע אני, שהיה הדבר לאהרן ולמשה. כשהוא אומר "ויהי ביום דבר ה' אל משה (בארץ מצרים)" [שמות ו']- למשה היה ולא לאהרן. א"כ, מה תלמוד לומר אל משה ואל אהרן? אלא, מלמד שכשם שהיה משה כלל לדברות, כך היה אהרן כלל לדברות. ומפני מה לא היה מדבר עמו? מפני כבודו של משה. נמצא מעט אהרן מכל הדברות שבתורה חוץ משלושה מקומות, מפני שאפשר.

ב. דבר אחר, אל משה ואל אהרן, למה נאמר? לפי שהוא אומר 'ויאמר ה' אל משה ראה נתתך לאלקים לפרעה [שם ז']' אין לי אלא משה דיין, אהרן מנין? תלמוד לומר אל משה ואל אהרן – הקיש אהרן למשה, מה משה היה דיין, אף אהרן היה דיין לפרעה. מה משה היה אומר דבריו ולא ירא, אף אהרן היה אומר דבריו ולא ירא

ג. דבר אחר , אל משה ואל אהרן, שומע אני כל הקודם במקרא הוא קודם במעשה, כשהוא אומר הוא אהרן ומשה [שם ו'] צגיד ששניהם שקולים זה כזה. כיוצא בזה, אתה אומר 'בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ' (בראשית, א) שומע אני, כל הקודם במקרא קדום במעשה. כשהוא אומר 'ביום עשות אלקים ארץ ושמיים' (בראשית ב, ד) מגיד ששניהם שקולין כאחד זה כזה. כיוצא בדבר, אתה אומר 'אנכי האל אלהי אביך ואלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב' (שמות ג, ו) שומע אני, כל הקודם בדבר, הוא חשוב מחברו. כשהוא אומר 'וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם' מגיד (ששניהם) שקולין כאחד. כיוצא בדבר, אתה אומר 'כבד את אביך ואת אמך' [שם כ'] כשהוא אומר ' איש אמו ואביו תיראו' [ויקרא יט'] מגיד ששניהם שקולין זה כזה.

ד. בארץ מצרים חוץ לכרך, או אינו אלא תוך הכרך? כשהוא אומר 'ויאמר אליו משה כצאתי את העיר' [שמות ט'], והלא דברים ק"ו, ומה תפלה הקלה, לא התפלל אלא מחוץ לעיר , דבור חמור, לא כל שכן?! ומפני מה לא נדבר עמו תוך הכרך? מפני שהייתה מלאה שקוצים וגילולים. ועד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות. עד שלא נבחרה ירושלים, היתה כל ארץ ישראל כשרה למבחות, משנבחרה ירושלים יצאת ארץ ישראל. שנאמר 'השמר לך פן תעלה עולותיך וכו' כי אם במקום אשר יבחר' [דברים יב']. עד שלא נבחר בית עולמים, הייתה ירושלים ראויה לשכינה, משנבנה בית עולמים יצאת ירושלים שנאמר (כי בחר ה בציון) ואומר 'זאת מנחתי עדי עד' [תהילים קלב]. עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל כשרים לכהונה,משנבחר אהרן יצאו כל ישראל שנאמר ' ברית מלח עולם היא לפני ה' '[במדבר יח'] ואומר 'והייתה לו ולזרעו אחריו' [שם כה']. עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל כשרים למלכות, משנבחר דוד יצאו כל ישראל שנאמר 'הלא לכם לדעת כי ה' אלקי ישראל נתן את הממלכה לדוד' [דבה"י ב' יג']. אם תאמר, דן אנכי מן הנביאים שנדבר עמהם בחוצה לארץ? אף על פי שנדבר עמהם בחוצה לארץ, לא נדבא עמהם אלא בזכות אבות. שנאמר 'כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקווה לאחריתך וגו' ' [ירמיה לא']. ןאף על פי שנדבר עמהם בחוצה לארץ ובזכות אבות, לא נדבר עמהם אלא במקום טהור של מים. שנאמר 'ואני הייתי אל אובל אולי' [דניאל ח'] 'ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל' ואומר 'היה דבר ה' אלי' [יחזקאל א']. ויש אומרים, נדבר עמו בארץ ונדבר עמו בחוצה לארץ, שנאמר 'היה היה דבר ה', היה- שנדבר עמו בארץ, היה - שנדבר עמו חוצה לארץ. ר' אלעזר בן צדוק אומר הרי הוא אומר ' קום צא אל הבקעה' [יחזקאל ג'] מגיד שהבקעה כשרה. תע, שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ, שנאמר 'ויקם יונה לברוח תרשישה' [יונה א'] וכי מלפני ה' הוא בורח? והלא כבר נאמר 'אנה אלך מרוחך וגו' אם אסק שמיים וגו' אשא כנפי שחר [וכו'] גם שם ידך תנחני' [תהלים קלט'] 'עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. בכל מקום עיני ה' צופים רעים וטובים' [משלי טו']. 'אם יחתרו בשאול ואם יחבאו בראש הכרמל ואם ילכו בשבי' [עמוס ט'] 'אין חשך ואין צלמוות' [איוב לד']. אלא, אמר יונה, אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית. שהגויים קרובים לתשובה הן, שלא לחייב את ישראל. משל, לעבד שברח מרבו. אמר, אלך לבית קברות, מקום שאין רבי יכול לבא אחרי. אמר לו רבו, יש לי כיוצא בך. כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית. שהגויים קרובים לתשובה הן, שלא לחייב את ישראל. אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר 'וה' הטיל רוח גדולה אל הים'. נמצאת אתה אומר, שלושה נביאים הם. אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן, ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, ואחד תבע כבוד הבן ולא כבוד האב. ירמיה תבע כובד האב וכבוד הבן שנאמר 'נחנו פשענו ומרינו' [איכה ג']. לכך נכפלה נבואתו, שנאמר 'נוסף עליהם דברים' [ירמיה לו']. אליהו תבע כובד האב ולא כבוד הבן, שנאמר 'קנא קנאתי לה' אלקי צבאות' [מלכים א' יט']. ומה נאמר? 'לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשוח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשוח לנביא תחתיך' שאין ת"ל לנביא תחתיך, אלא שאי אפשר בנבואתך. יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, שנאמר 'ויהי דבר ה' אל יונה שנית' [יונה א'], שנית נדבר עמו שלישית לא. רבי יונתן אומר, לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים, שנאמר 'שאוני והטילוני אל הים'. וכן תמצא (האבות) והנביאים היו נותנים עצמם על ישראל. במשה מה הוא אומר, 'ועתה אם תשא חטאתם. ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת' [שמות לב'] [ואומר] 'ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי' [במדבר יא'] בדוד מה הוא אומר, 'הנה אנכי חטאתי ועויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי' [שמואל ב' כד']. הא בכל מקום אתה מוצא (האבות) והנביאים מסרו נפשם על ישראל.

ה. לאמר צא ואמור אליהם מיד. דברי ר' ישמעאל, שנאמר 'ויצא ודבר' [שמות לד']. ר' אליעזר אומר צא ואמור אליהם והשיבני דבר, שנאמר 'וישב משה את דברי העם אל ה' [שם יט']. ואומר, 'לבוש האיש הבדים אשר [ה]קסת (הסופר) במתניו וגו' [יחזקאל ט'], ואמר, 'התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו' [איוב לח']. שלוחי הקב"ה לא כשלוחי בשר ודם. ששלוחי בשר ודם, צריכין לחזור אצל שולחיהם. אבל לפניך אינו כן, אלא התשלח ברקים וילכו. וישבו לא נאמר, אלא וילכו ויאמרו . בכל מקום שהן מהלכין נמצאים לפניך, ואומרים עשינו שליחותך. לקיים מה שנאמר 'הלא את השמיים ואת הארץ אני מלא' [ירמיה כג']. כשהקב"ה גוזר גזרות טובות ורעות על ישראל, על הטובה מחזירים לפניו ועל הרעה אין מחזירין לפניו, שנאמר 'והנה שישה אנשים מדרך שער העליון' [יחזקאל ט'] (וכתיב) '[וכבוד] אלקי ישראל נעלה מעל הכרוב(ים) ואומר ה אלו {אליו ק'} עבור בתוך העיר וגו' ולאלה אמר באזני'. ונאמר 'זקן ובחור ובתולה וטף ונשים וגו'. ויאמר אליהן טמאו את הבית (הזה) וגו' יצאו אליו ועשו שליחותן. אלו שנצטוו על הרעה - לא למדנו שהחזירו שליחותן. וזה שנצטווה על הטובה- למדנו שהחזיר שליחותו שנאמר 'והנה איש לבוש הבדים'. שמעון בן עזאי אומר לאמר – בקול שאתה שומע בו למד. ר' עקיבא אומר לאמר- צא ואמור להם שבזכותם הוא מדבר עימי. שכל ל"ח שנה שהיה כועס על ישראל לא היה מדבר עמו שנאמר 'ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות (ויאמר) [וידבר] ה' אלי לאמר'. אמר ר' שמעון בן עזאי, איני כמשיב על דברי ר' עקיבא, אלא כמוסיף על דבריו. ולא עם משה בלבד היה מדבר בזכות ישראל אלא עם הנביאים כלם לא דבר אלא בזכות ישראל שנאמר 'ואשב [שם] שבעת ימים (משומם) [משמים] בתוכם' וכתיב 'ויהי מקץ שבעת ימים ויהי דבר ה' וגו' [יחזקאל ג']. '[ויהי מקץ וגו'] ויהי דבר ה' אל ירמיהו' [ירמיהו מב']. וכן אתה מוצא בברוך בן נריה שהיה מתרעם לפני המקום 'אמרתי אוי נא לי כי יסף ה' יגון על מכאובי' [שם מה'] נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים. יהושע שמש משה ושרתה עליו רוח הקודש, אלישע שמש אליהו ושרתה עליו רוח הקודש. מה נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים? 'יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי וגו', ואין מנוחה אלא נבואה שנאמר 'ותנח עליהם הרוח' [במדבר יא']. נחה רוחי על אליהו ועל אלישע. ונחה עליו הרוח. בא וראה, מה המקום משיבו? 'כה תאמר אליו כה אמר ה' הנה אשר בניתי אני הורס [וגו'] ואתה תבקש לך גדולות', ואין גדולות אלא נבואה, שנאמר 'ספרה נא לי את כל הגדולות וגו' [מלכים ב ח'] 'קרא אלי ואענך ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם' [ירמיה לג']. (אמר) ברוך (בן נריה) אם אין כרם אין סייג אם אין צאן אין רועה, מפני מה? כי הנני מביא רעה על כל בשר ונתתי נפשך לשלל אל המקום אשר תלך שם. הא בכל מקום אתה מוצא שאין הנביאים מתנבאים אלא בזכות ישראל.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


ו. החדש הזה לכם ישמעאל אומר, משה הראה את החדש לישראל, ואמר להם כזה היו רואין וקובעין את החדש לדורות. ר' עקיבא אומר זה אחד משלשה דברים שנתקשה בהם משה והראהו המקום את כלן באצבע. כיוצא בדבר אתה אומר וזה לכם הטמא (ויקרא יא). וזה מעשה המנורה (במדבר ח) ויש אומרים אף בשחיטה נתקשה משה שנאמר וזה הדבר אשר תעשה (את) [על] המזבח (שמות כט). ר' שמעון בר יוחאי אומר, והלא כל הדברים שנדבר עם משה, לא נדבר אלא ביום. החדש הזה הראהו בלילה. כיצד? היה מדבר עמו ביום והראהו החדש בלילה. ר' אלעזר או. רבי מר, נדבר עמו ביום עם חשכה והראהו החדש בחשכה

ז. החדש הזה . זה ניסן. אתה אומר זה ניסן או אינו אלא אחד מחדשי השנה? כשהוא אומר וחג האסיף בצאת השנה (שמות כג) וחג האסיף תקופת השנה (שם לד) אמרת, צא וראה אי זה חדש שיש בו אסיף ותקופה ושנה יוצאה בו (וקרוי שביעי)? אי אתה מוצא אלא תשרי .לאחר שלמדת ששביעי זה תשרי ראשון זה ניסן. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר. בחדש הראשון הוא חדש ניסן (אסתר ג).

ראש חדשים. מגיד שניסן ראש לחדשים. ומנין אף למלכים? תלמוד לומר הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל (מלכים ו) ומנין אף לרגלים? תלמוד לומר חג המצות וחג השבועוח וחג הסוכות (דברים טז). נמצינו למדין, שניסן ראש לחדשים למלכים ולרגלים. רבי נתן ורבי יצחק אומרים אף לשכירות בתים ולא לשנים ולא לשמטין ויובלות ולא לנטיעה ולא לירקות. שנאמר (מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה וגו' בבא כל ישראל וגו' (דברים לא) ואומר וחג האסיף תקופת השנה (שמות כג) זה הוא האמור) לך -לא לשנים , ולא לשמטין ויובלות לנטיעה ולירקות

ח. החדש הזה לכם . לא מנה בו אדם הראשון. אתה אומר לכם ולא מנה בו אדם הראשון, או אינו אלא לכם ולא לגוים? (אמור) כשהוא אומר ראשון הוא לכם (משמע) לכם ולא לגוים אמור. הא מה תלמוד לומר לכם? לא מנה בו אדם הראשון. נמצינו למדין שישראל מונין ללבנה והגוים לחמה. לא דיים לישראל א' לל' יום מגביהים עיניהם לאביהם שבשמים. וכשהחמה לוקה סימן רע לגוים שהם מונים לחמה, וכשהלבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל שהם מונים ללבנה. ר' אומר, כשחמה לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח, במערב סימן רע ליושבי מערב. (ר"י אומר כשהמזלות לוקים במזרח סימן רע ליושבי מזרח במערב סימן רע ליושבי מערב). ר' יונתן אומר אלו ואלו נתנו לגוים שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו (ירמיה י)

ט. ראש חדשים . שומעני מעוט חדשים שנים. מנין לשאר חדשים? תלמוד לומר לחדשי השנה

י. ראשון הוא למה נאמר? לפי שהוא אומר שמור את חדש האביב וגו' (דברים טז) שמור את הפסח לאביב ואביב לפסח שיבא אביב בזמנו . הא כיצד? עבר את אדר שיבא אביב בזמנו. הרי שעברו את אדר ולא בא אביב בזמנו שומעני שיעברו ר"ח ניסן. היה ר"ש אומר הא אם אמרת כן נמצאת אתה עושה ניסן ב'. ואמרה תורה ראשון הוא לכם! ר' נתן אומר, שמור את חדש- חדש הסמוך לאביב אתה מעבר ואי זה זה? הוי אומר זה אדר. אבל לא שמענו מכמה מעבר, כשהוא אומר "שמור את חדש" חדש אתה מעבר. והדין נותן הואיל וחדש מתעבר ושנה מתעברת, מה החדש אחד ממנוייו- אף שנה אחד ממנוייה. אי מה חדש אחד מל' בו אף שנה א' משלשים בה? ת"ל שמור את חדש. חדש אתה מעבר ואי אתה מעבר אחד מל' בה. או מה שנה אחד מיב בה אף חדש אחד מי"ב בו? ת"ל ובט"ו יום לחדש חג ז' ימים(שם כ') יום לחדש אתה מענר ואי אתה מעבר א' מי"ב בו. ור' יצחק אומר הא אם אמרת כן כבר הלבנה באמצע הרקיע הא אין עליך לומר בלשון האחרון אלא כלשון הראשון, הואיל והחדש מתעבר והשנה מתעברת [מה החדש אחד ממנוייו אף השנה אחד ממנוייה] מה חדש אין תוספת עבורו אלא בסוף, אף שנה אין תוספת עבורה אלא בסוף. רבי ירמיה אומר הואיל וטומאה מעכבת ואביב מעכב, מה טומאה אין פחות משלשים יום אף אביב אין פחות משלשים יום. או אפילו כי חל אביב ובא. ת"ל "ושמרת את חדש החקה הזאת למועדה" (שמות יג') במועדה אתה מוסיף ואי אתה גורע

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


יא. ראשון הוא לכם (לחדשי השנה, שלא יעשה ניסן אחר). רבי יאשיה אומר, מנין שאין מעברים את השנה אלא בבית דין הגדול שבירושלים? תלמוד לומר ראשון הוא לכם, דברו אל כל עדת (בני) ישראל וגו'

יב. דברו אל כל עדת (בני) ישראל . רבי ישמעאל אמר וכי שניהם מדברים היו? והלא כבר נאמר ואתה דבר אל בני ישראל לאמר (שם לא). ומה תלמוד לומר דברו? אלא, כשהיה משה מדבר היה אהרן מרכין אזנו לשמוע באימה ומעלה עליו הכתוב כאלו שומע מפי הקב"ה. ר' אחא ב"ר יאשיה אומר, וכי שניהם מדברים היו? והלא כבר נאמר ואתה דבר אל (כל) [בני] ישראל ומה תלמוד לומר דברו? אלא (כיון שמשה מדבר היה, אהרן מימינו ואלעזר משמאלו ואיתמר מימינו של אהרן והדבור יוצא מביניהם כאלו השלשה מדברים. ר' שמעון בן יוחאי אומר) משה היה חולק כבוד לאהרן ואומר למדני (והדבור יוצא מביניהם) ואהרן היה חולק כבוד למשה ואמר לו למדני והדבור יוצא מביניהם כאילו שניהם מדברים.

יג. דברו אל כל עדת (בני ) ישראל . הדבור הזה בראש חודש. ולקיחה בעשור. ושחיטה בי"ד. אתה אומר הדבור היה בראש חודש ולקיחה בעשור ושחיטה בי"ד, או אינו אלא הדבור ולקיחה בעשור ושחיטה בי"ד? תלמוד לומר החדש הזה לכם, דברו. אימתי היה הדבור בראש חודש הא אין עליך כלשון האחרון אלא כלשון הראשון הדבור בראש חודש ולקיחה בעשור ושחיטה בי"ד. ר' אחא בר' יאשיה אומר הדבור בראש חודש ולקיחה בעשור ושחיטה בארבעה עשר. אתה אומר כן, או אינו אלא הדבור ולקיחה בראש חודש ושחיטה בי"ד? תלמוד לומר דברו אל כל עדת (בני) ישראל- שאין תלמוד לומר [לאמר] אלא להפסיק הענין. הא אין לך לדון כלשון האחרון אלא כראשון- הדבור בראש חודש ולקיחה בעשור ושחיטה בי"ד. רבי יוסי הגלילי אומר הדבור בראש חודש ולקיחה בעשור ושחיטה בי"ד. אתה אומר כן, או אינו אלא הדבור בראש חודש ולקיחה ושחיטה בעשור? תלמוד לומר והיה לכם למשמרת עד י"ד יום. אם אמרת כן עקרת את כל הכתוב. הא אין עליך לדון וגו' . בעשור לחדש הזה ויקחו. אין לי אלא עשירי שהוא כשר ללקיחה ארבעה עשר מנין? אמרת ק"ו, ומה עשירי שאינו כשר לשחיטה כשר ללקיחה. י"ד שהוא כשר לשחיטה אינו דין שיהא כשר ללקיחה. י"ג מנין? אמרת ק"ו ומה אם עשירי שאינו קרוב לשחיטה כשר ללקיחה י"ג שהוא קרוב לשחיטה אינו דין שיהא כשר ללקיחה. והוא הדין לאחד עשר לשנים עשר

יד. בעשור לחדש . להוציא פסח דורות. שפסח מצרים מקחו מבעשור. ופסח דורות מקחו כל זמן.

טו. ויקחו להם . וכי כלן היו לוקחין? אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו. מכאן אמרו, שלוחו של אדם כמותו

טז. איש שה לבית אבות. בכלל שה גדי וטלה, שנאמר שה כשבים ושה עזים (דברים יד)

יז. שומע אני שה אחד לכלן, תלמוד לומר שה לבית אבות. אין לבית אבות אלא למשפחות. שנאמר למשפחותם לבית אבותם (במדבר א). והרי שהיו עשר (משפחות) לבית אב אחד, שומע אני שה אחד לכלם. תלמוד לומר שה לבית (אבות).

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


יח. ואם ימעט הבית מהיות משה . בא הכתוב ללמדך, שלעולם נמנין על הפסח ומושכין ידיהם ממנו עד שישחט, בלבד שלא יניח את הפסח כמות שהוא. ר' יהודה אומר בלבד (שלא יהא) שם אחד מחבורה הראשונה, שלא לעשות עיקר טפלה וטפלה עיקר

יט. ולקח הוא ושכנו . ר' עקיבא אומר, מנין אתה אומר, שאם רוצה אדם לעשות פסחו יחידי (שהוא) רשאי? שנאמר ולקח הוא ושכנו. ר' ישמעאל אומר, מנין אתה אומר, שאם ירצה אדם למנות אחרים על פסחו, שהוא רשאי? שנאמר ולקח הוא ושכנו

כ. שומע אני שכנו שבגגו, או אינו אלא שכנו (שבשדה) [שבצדו]? תלמוד לומר הקרוב אל ביתו (דבר הכתוב בהוה. ר' שמעון בן יוחאי אומר, שכנו מ"כל מקום [ממש].

כא. במכסת נפשות . אין מכסת אלא מנין שישחטנו למנוייו, ואם שחטו שלא למנוייו עבר על מצוה. שומע אני שיהא כשר? תלמוד לומר איש לפי אכלו תכוסו, שנה עליו הכתוב לפסול

כב. (ד"א במכסת) נפשות למה נאמר? לפי שנאמר איש, אין לי איש- אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין? תלמוד לומר (במכסת) נפשות ריבה. משמע מביא את אלו ומביא את החולה ואת (הקטן) שאינן יכולין לאכול כזית? תלמוד לומר איש לפי אכלו, יצאו החולה (והקטן) שאינן יכולין לאכול כזית שאין שוחטין עליהן

כג. תכוסו על השה . רבי (יאשיה) אומר לשון סורסי הוא זה, כאדם שאומר לחברו כוס לי, טלה זה.

על השה . רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך שנמנים על הפסח ומושכים את ידיהם ממנו עד שישחט ובלבד שלא יניח הפסח כמות שהוא. רבי יצחק אומר, במי הענין מדבר, בחי.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

כד. שה . בכלל שה, גדי וטלה שנאמר שה כשבים ושה עזים.

תמים , להוציא בעל מום.

זכר . להוציא טומטום ואנדרוגינוס ונקבה

כה. בן שנה . אין לי אלא בן שנה כל שנתו מנין? היה רבי ישמעאל אומר קל וחומר. ומה אם עולה חמורה, כשרה לבוא כל שנתה, פסח שהוא קל, אינו דין שיוכשר כל שנתו? ר' יוסי הגלילי אומר, ומה איל שתחלתו פסול, סופו כשר – שה שתחתלתו כשר אינו דין שיהא סופו כשר?

כו. מן הכשבים ומן העזים . מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו. אתה אומר כן, או אינו אלא שיביא משניהם כאחת? תלמוד לומר, ואם מן הצאן קרבנו וכו' (ויקרא א) מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו. והרי דברים קל וחומר, ומה עולה חמורה כשרה להביא מין אחד, פסח שהוא קל אינו דין שיוכשר לבוא מין אחד? ומה תלמוד לומר מן הכשבים ומן העזים – מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו

כז. יהיה לכם . להביא פסח דורות, שלא יביא אלא מן הכשבים ומן העזים דברי ר' אליעזר. ר' יאשיה אומר, תקחו למה נאמר? לפי שנאמר וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר (דברים טז), צאן לפסח ובקר לחגיגה. אתה אומר כן, או אינו אלא אחד זה ואחד זה לפסח? ומה אני מקיים שה תמים זכר –פסח מצרים, אבל פסח דורות יביא מזה ומזה? תלמוד לומר מן הכשבים ומן העזים תקחו. שאין תלמוד לומר תקחו, ומה תלמוד לומר תקחו? שלא יביא פסח דורות אלא מן הכבשים ומן העזים דברי ר' יאשיה. ר' (נתן) [יונתן] אומר, צאן לפסח ובקר לחגיגה. אתה אומר כן, או אינו אלא אחד זה ואחד זה לפסח? ומה אני מקיים שה תמים זכר- פסח מצרים, אבל פסח דורות יביא מזה ומזה. תלמוד לומר ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה (שמות יג) כעבודה שעבדת במצרים כך עשה לדורות דברי ר' יונתן. רבי אליעזר אומר צאן לפסח ובקר לחגיגה. אתה אומר כן, או אינו אלא אחד זה ואחד זה לפסח? ומה אני מקיים שה תמים וגו' - פסח מצרים, אבל פסח דורות יביא מזה ומזה. תלמוד לומר ושמרתם את הדבר הזה (שם יב) הרי פסח דורות אמור. אם כן מה תלמוד לומר וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר- צאן לפסח ובקר לחגיגה. ר' עקיבא אומר, כתוב אחד אומר וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר, וכתוב אחד אומר מן הכבשים ומן העזים תקחו. כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? אמרת זו מדה בתורה ,שני כתובים זה כנגד זה וסותרין זה על ידי זה (עד שיתקיימו) [יתקיימו] במקומן (יבא) [עד שיבא] כתוב שלישי ויכריע בינהם. תלמוד לומר משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח. צאן לפסח ולא בקר לפסח. ר' ישמעאל אומר, בחגיגה הבאה בפסח הכתוב מדבר. אתה אומר כן, או אינו מדבר אלא (בפני) [בפסח] עצמו? כשהוא אומר שה תמים זכר הרי פסח עצמו אמור. ומה תלמוד לומר וזבחת פסח לה' - בחגיגה הבאה בפסח הכתוב מדבר. רבי אומר, בזבח הבא מן הבקר כמן הצאן הכתוב מדבר. ואי זה זה? שלמים מכאן אמרו (שקלים פ"ב מ"ה) מותר (שלמים לשלמים ומותר) פסח לשלמים.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


כח. והיה לכם למשמרת . מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים? היה רבי מתיא בן חרש אומר ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים (יחזקאל ט"ז) הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנא' שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה וגו'. ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו. שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו'. ואומר גם את הדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט). לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה. רבי אלעזר הקפר ברבי אומר, וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם? שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם. ומנין שלא נחשדו על העריות - שנאמר ויצא בן אשה ישראלית (ויקרא כד) להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניהם אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב. ועליהם מפורש בקבלה, גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום (שיר השירים ד) גן נעול אחותי כלה, אלו הזכרים. גל נעול מעין חתום אלו הנקבות. ור' נתן אומר גן נעול אלו הנשואות, גל נעול אלו הארוסות. דבר אחר, גן נעול גל נעול אלו שתי ביאות. מנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבין זה את זה? תלמוד לומר ושאלה אשה משכנתה (שמות ג). כבר היה בידם שנים עשר חדש ואי אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חברו. ומנין שלא שנו שמם? כשם שמיחסן בירידתן שנאמר ראובן שמעון לוי ויהודה (שם א), כך מיחסן בעליתן. שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם וגו'. ואומר המלאך הגואל אותי (בראשית מח). ומנין שלא שנו את לשונם שנאמר כי פי המדבר אליכם (שם מה). ואומר ויאמרו אלהי העבריים נקרה עלינו וגו'. (שמות ה) ואומר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי (בראשית טו). ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים? לפי שהיו שטופין בעבודה זרה במצרים, ועבודה זרה שקולה כנגד כל המצות. שנאמר והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה (במדבר טו) יחד הכתוב מצוה הזאת ואמרה ענין בפני עצמו. ואי זה זה? עבודה זרה (אתה אומר ע"ז או אינו אלא אחת מכל מצות האמורות בתורה סתם? כשהוא אומר וכי תשגו ולא תעשו וגו' באו כל המצות ללמד על מצוה אחת. ומנין לעובר על כל מצות שהוא פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה- שנאמר לעברך בברית ה' אלהיך (דברים כט). ואין ברית אלא תורה, שנאמר אלה דברי הברית וגו' (שם כח). אמר להם משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצות. רבי יהודה בן בתירא אומר, הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו', וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? (שנאמר)

יולד לך בן זכר שמח שמחהו (ירמיה כ), רבו מוציאו לחירות ואינו שמח? אם כן, למה נאמר ולא שמעו אל משה? אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מע"ז. שנאמר ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (יחזקאל כ) . (ואומר, וימרו בי בית ישראל במדבר) הדא הוא דכתיב, וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום (על) [אל] בני ישראל -צום לפרוש מעבודה זרה.

והיה לכם למשמרת . למה נאמר, לפי שנאמר משכו וקחו לכם צאן וגו' אמרו לו ישראל למשה רבינו, הן נזבח את תועבת מצרים וגו' (שמות ה). אמר להן, מן הנס שהוא עושה לכם במשיכתו אתם יודעים בשחיטתו

והיה לכם למשמרת . שחטהו בי"ד ושמרהו עד י"ד. אתה אומר שמרהו עד י"ד ושחטהו בי"ד, או שמרהו עד י"ד ומשכהו ושחטהו (בי"ד) [ביו"ד]? תלמוד לומר, בראשון בי"ד יום, קבעו הכתוב חובה. הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון שמרהו עד י"ד ושחטהו בי"ד.

והיה לכם למשמרת . מגיד הכתוב שהיו מבקרין אותו ד' ימים קודם לשחיטה. מכאן אתה דן על התמיד.

נאמרה שמירה בפסח ונאמרה שמירה בתמיד, מה שמירה האמורה בפסח מבקרין אותו ארבעה ימים קודם שחיטה, אף שמירה האמורה בתמיד מבקרין אל תו ד' ימים קודם שחיטה. (מכאן אתה דן על התמיד. נאמרה שמירה [בתמיד] ובפסח נאמרה שמירה. מה שמירה האמורה בפסח מכין אותו ארבעה ימים קודם שחיטתו, אף שמירה האמורה בתמיד (מבקרין) [מכין] אותו ד' ימים קודם לשחיטתו). מכאן אמרו (ערכין פ"ב מ"ה)

אין פוחתים מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים. כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה. ומוסיפין לעולם

( והיה לכם למשמרת . להוציא פסח דורות. שפסח מצרים מקחו בעשור ופסח דורות מקחו כל זמן).

כט. ושחטו אותו . וכי כלן שוחטין אותו? (אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו) מכאן אמרו (ברכות פ"ה מ"ה) שלוחו של אדם כמותו

ל. ושחטו אותו בין בחול בין בשבת . ומה אני מקיים מחלליה מות יומת (שמות לא) בשאר מלאכות חוץ משחיטת הפסח. או אף בשחיטת פסח? הא מה אני מקיים ושחטו אותו בשאר כל הימים חוץ מן השבת (או אף בשבת) - תלמוד לומר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו (במדבר ט), ואפילו בשבת, דברי רבי יאשיה. אמר לו ר' (נתן) [יונתן], ועדיין לא שמענו. נם לו ר' יאשיה הרי הוא אומר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו' (שם כח). אם ללמד על התמיד שתדחה את השבת, והלא כבר נאמר וביום השבת שני

כבשים בני שנה. ומה תלמוד לומר במועדו? אלא להקיש ולדון גזירה שוה. נאמר כאן במועדו ונאמר להלן במועדו, מה כאן דוחה שבת אף להלן דוחה שבת.

( ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל . מנין אתה אומר שאם אין להם לישראל אלא פסח אחד שכולן יוצאין בו ידי חובתן - תלמוד לומר ושחטו אותו וגו'.

לא. ושחטו אותו וגו' . מכאן אמרו (פסחים פ"ה מ"ה) הפסח נשחט בשלש כתות קהל ועדה וישראל).

לב. בין הערבים . שומע אני עם דמדומי חמה (תלמוד לומר בערב (דברים טז). אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר כבא השמש. אי כבא השמש ובשלת ואכלת- תלמוד לומר מועד צאתך. הפסיק הענין ובשלת ואכלת משחשכה. ר' אומר) הרי הוא אומר שם תזבח את הפסח בערב. שומע אני כשמועו - תלמוד לומר מועד צאתך ממצרים. אימתי יצאו (אלו) [ישראל] ממצרים, משש שעות ולמעלה. וכן הוא אומר ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו' (שמות יב). ר' נתן אומר מנין (ראיה) לבין הערבים שהוא משש שעות ולמעלה? אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר. קדשו עליה מלחמה. קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב (ירמיה ו). רבי שמעון בן יוחאי אומר, בא הכתוב להשית ראשון אחרון ואחרון ראשון. מועד צאתך ממצרים לשחיטתו. כבוא השמש לצלייתו. בערב לאכילתו. בן בתירא אומר, בין הערבים [בין שני הערבים] (שחטהו- תן ערב לשחיטתו תן ערב לאכילתו).

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


לג. ולקחו מן הדם . שומע אני בין ביד בין בכלי, תלמוד לומר אשר בסף- מגיד הכתוב (שעוקר וחוקק בצד) האסקופה, ושוחט בתוכה. ואין סף אלא אסקופה, שנאמר בתתם ספם את ספי (יחזקאל כ). וכתיב וינועו אמות הספים (ישעיה ז) דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר, אין סף אלא כלי, שנאמר והספים והמזמרות והמזרקות והכפות וגו' (מלכים א' ז).

לד. ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף מבפנים. אתה אומר מבפנים, או אינו אלא מבחוץ? תלמוד לומר וראיתי את הדם –הנראה לי ולא הנראה לאחרים ,דברי ר' שמעון. ר' נתן אומר, מבפנים. אתה אומר מבפנים, או אינו אלא מבחוץ? תלמוד לומר והיה הדם לכם לאות - לכם לאות ולא לאחרים לאות. ר' יצחק אומר, לעולם מבחוץ, כדי שיהו המצרים רואין ומעיהן מתחתכין

לה. ונתנו על שתי המזוזות וגו' שומע אני אם הקדים זה לזה לא יצא, תלמוד לומר והגעתם אל המשקוף וגו' הא אם הקדים זה לזה יצא. נמצינו למדין שלשה מזבחות היו להם במצרים- המשקוף ושתי המזוזות. ר' (שמעון) [ישמעאל] אומר, ארבעה היו -הסף והמשקוף ושתי המזוזות

לו. על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. אין לי אלא על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, בתים שהיו ישנים בהם מנין? תלמוד לומר- על הבתים אשר אתם שם מכל מקום

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


לז. ואכלו את הבשר. בשר ולא גידים ולא עצמות ולא קרנים ולא טלפים.

בלילה הזה . שומע אני כל הלילה, תלמוד לומר ולא תותירו ממנו עד בקר

(אני אקרא) והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו. עד בקר למה נאמר? לא בא הכתוב אלא ליתן תחום לבקרו של בקר. ואי זה? זה עמוד השחר. מכאן אמרו (ברכות פ"א מ"א) אכילת פסחים ואכילת זבחים והקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. ומפני מה אמרו עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה ולעשות סייג לתורה, ולקיים דברי אנשי כנסת הגדולה שהיו אומרים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה. ר' אלעזר אומר, נאמר כאן לילה ונאמר להלן לילה, מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות.

לח. צלי אש. ולא צלי שפוד ולא צלי אסכלה ולא צלי התנור (אלא) צלי אש הצלוי מן החי. אתה אומר הצלוי מן החי, או אינו אלא במבושל? תלמוד לומר כי אם צלי אש. הא מה תלמוד לומר צלי אש - הצלוי מן החי.

לט. ומצות על מרורים יאכלוהו. (הוסיף לו הכתוב שתי מצות חוץ מן המצוה האמורה בגופו ואי זה? זה ועצם לא תשברו בו.

צלי אש ומצות ). מגיד הכתוב שמצות הפסח מצה צלי ומרור. (צלי אש ומצות) ומנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור הן יוצאין ידי חובתן בפסח? תלמוד לומר יאכלוהו. אין לי אלא בזמן שאין להם מצה ומרור, יוצאין ידי חובתן בפסח (יכול כך) אם אין להם פסח (אין) יוצאין במצה ומרור. הרי אתה דן, הואיל והפסח מצות עשה, ומצה ומרור מצות עשה. הא למדת כמו שאם אין להם מצה ומרור יוצאין ידי חובתן בפסח כך אם אין יהם פסח יוצאין ידי חובתן במצה ומרור.

דבר אחר על מצות ומרורים יאכלוהו מכאן אמרו, הפסח נאכל אכילת שובע ואין מצה ומרור נאכלים אכילת שבע.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


מ. אל תאכלו ממנו נא. אין נא אלא חי (ובשל מבושל לחייב על החי ועל המבושל), אתה אומר לחייב (על החי ועל המבושל) או אינו אלא לחייב על המבושל ביותר? תלמוד לומר כי אם צלי אש. הא מה תלמוד לומר ובשל מבושל –לחייב (על החי ועל המבושל).

ובשל מבושל במים אין לי אלא מים שאר כל המשקין מנין? היה ר' ישמעאל אומר אמרת קל וחומר, הא אם מים שאינן מפיגין טעמן הרי הן אסורין בבשול, שאר המשקין שהן מפיגין טעמן דין הוא שיהו אסורין בבשול. ר' עקיבא אומר, אין לי אלא מים שאר כל משקין מנין? תלמוד לומר ובשל מבושל להביא שאר המשקין.

ר' אומר אני אקרא אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש. ומה תלמוד לומר נא ובשל מבושל שיכול אין לי אלא בשעה שהוא באכול צלי (בשעה שהוא בא ומבושל), מבעוד יום מנין? תלמוד לומר ובשל מבושל לחייב עליו מבעוד יום.

מא. (ובשל אין בשל אלא צלי שנא' ובשלת ואכלת (דברים טז) . ואומר ויבשלו (את) הפסח באש כמשפט והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות ויריצו לכל בני העם (ד"ה ב' לה). מכאן היה ר' יאשיה אומר הנודר מן המבושל אסור בצלי). כי אם צלי אש למה נאמר. הייתי אומר הראוי לשלוק ישלוק, הראוי לצלי יצלה. תלמוד לומר כי אם צלי אש

מב. ראשו על כרעיו ועל קרבו. תוך ובר דברי (ר' עקיבא. ר') אומר מקולס

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


מג. ולא תותירו ממנו עד בקר . הא אם הותיר עבר על מצוה. שומע אני יהא כשר? תלמוד לומר (לא תותירו ממנו עד בקר.

אני אקרא) והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו. עד בקר למה נאמר אלא בא הכתוב ליתן תחום לבוקרו של

בקר. דבר אחר מה תלמוד לומר עד בקר מגיד שאינו נשרף עד אור ששה עשר. רבי ישמעאל אומר, אינו צריך. הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם -שרפה מעין מלאכה היא ומה תלמוד לומר עד בקר? אלא אם חל אור ששה עשר להיות בשבת, מגיד שאינו נשרף אלא עד י"ז. רבי יונתן אומר, אינו צריך ומה אם במקום שכל אוכל נפש דוחה יום טוב אין שרפת נותר דוחה יום טוב, מקום שאין מקצת אוכל נפש דוחה את השבת, אינו דין שלא תהא שרפת נותר דוחה אותו. ומה תלמוד לומר עד בקר? בא הכתוב ליתן תחום לבוקרו של בקר. רבי יצחק אומר, אינו צריך ומה אם חמץ שהוא בבל יראה ובבל ימצא אין שרפתו דוחה יום טוב, נותר שאינו בבל יראה ובבל ימצא, אינו דין שלא ידחה יום טוב לשרפו. ומה תלמוד לומר עד בקר? לענין שאמרנו.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


מד. וככה תאכלו אותו . כיוצאי דרכים. רבי יוסי הגלילי אומר, בא הכתוב ללמדנו דרך ארץ מן התורה על יוצאי דרכים שיהיו מזורזין.

ואכלתם אותו בחפזון . זה חפזון מצרים. אתה אומר כן, או אינו אלא חפזון ישראל? כשהוא אומר (ולכל בני ישראל, לא יחרץ) הרי חפזון ישראל אמור. הא מה אני מקים ואכלתם אותו בחפזון? זה חפזון מצרים. רבי יהושע אומר, ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון ישראל. אתה אומר כן, או אינו אלא חפזון מצרים? כשהוא אומר כי גורשו ממצרים- הרי חפזון מצרים אמור. ומה תלמוד לומר בחפזון- חפזון ישראל. אבא חנן משום רבי אלעזר אומר זה חפזון שכינה, ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, קול דודי הנה זה בא וגו' (שיר השיריס ב) ואומר הנה זה עומד אחר כתלנו (שם). יכול אף לעתיד לבא יהא חפזון- (שנאמר) [תלמוד לומר] כי לא, בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' וגו' (ישעיה נב).

פסח הוא לה' . שיהא כל מעשיהם (לשם שמים).

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


מה. ועברתי בארץ מצרים . רבי יהודה אומר, כמלך שעובר ממקום למקום. דבר אחר, נותן אני עברתי במצרים. ואין עברה אלא זעם, שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה (תהלים עח), ואומר הנה יום [ה'] בא אכזרי ועברה וחרון אף וגו' (ישעיה י"ג).

והכיתי . שומע אני על ידי מלאך או על ידי שליח- תלמוד לומר (וה' הכה) כל לכור לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח

מו. והכיתי כל בכור אפילו ממקומות אחרים . בכורי מצדים אפילו הם במקומות אחרים מנין? תלמוד לומר למכה מצרים בבכוריהם וגו' (תהלים קלה). בכורי חם וכוש מנין? תלמוד לומר ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם (תהלים עח).

מאדם ועד בהמה . מי שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחלת פורענות. כיוצא בדבר אתה אומר, וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו' (בראשית ז). כיוצא בדבר אתה אומר ואכבדה בפרעה ובכל חילו (שמות יד). כיוצא בדבר אתה אומר הכה תכה את יושבי העיר ההיא וגו' (דברים יג). כיוצא בדבר אתה אומר (וצבתה בטנה ונפלה ירכה) (במדבר ח). אף כאן אתה אומר והכיתי כל בכור שהתחיל תחלה בעבירה. והלא דברים קל וחומר ומה אם מדת פורענות מעוטה, מי שהתחיל בעבירה לוקה תחלה- קל וחומר למדה טובה שמרובה.

מז. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. שפטים משונים זה מזה. צלם של אבן היה נימוח ושל עץ היה נרקב ושל מתכת היה נעשה חררה שנאמר ומצרים מקברים (במדבר לג). ויש אומרים של אבן נרקבת ושל (עץ) נמסת. ר' נתן אומר, שפטים שפוט שופטי שפטים נרקבים נבקקים נגדעים נשרפים. נמצינו למדין שעבודה זרה לוקה בארבעה דרכים ועובדיה בשלשה - במכה בהשחתה ובמגפה. אני ה' מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן אני ה' (בשבועה) אני נפרע מהם. קל וחומר- ומה מדת פורענות מעוטה אמר הקב"ה לעשות ועשה, מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מח. והיה הדם לכם לאות . לכם לאות ולא לי לאות, לכם לאות ולא לאחרים לאות.

על הבתים למה נאמר? והלא כבר נאמר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם- אין לי אלא בתים שיאכלו בהם בתים שהיו (יושבים) בהם מנין? תלמוד לומר (מן) [על] הבתים אשר אתם שם, מכל מקום.

וראיתי את הדם . היה ר' ישמעאל אומר, והלא הכל גלוי לפניו ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא (דניאל

ב) ואומר גם חשך לא יחשיך ממך (תהלים קלט) ומה תלמוד לומר וראיתי את הדם- אלא בשכר מצוה שאתם

עושים אני נגלה וחס עליכם. (שנאמר ופסחתי עליכם. אין פסיחה אלא חייס, שנאמר כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט) (ישעיה לא).

וראיתי את הדם רואה אני דם עקדתו של יצחק, שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה וגו' (בראשית כב) ולהלן הוא אומר וכהשחית ראה ה' וינחם וגו' (דברי הימים א' כ"א) מה ראה- דם עקדתו של יצחק.

מט. ופסחתי עליכם . ר' יאשיה אומר, אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי. שהקב"ה מדלג על בתי בני ישראל במצרים, שנאמר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים (שיר השירים ב), ואומר הנה זה עומד אחר כתלנו וגו'. רבי יונתן אומר ופסחתי עליכם, עליכם אני חם ואין אני חס על המצרים. הרי שהיה מצרי בתוך ביתו של ישראל, שומע אני ינצל תלמוד לומר ופסחתי עליכם- עליכם אני חס ולא על המצרים. הרי שהיה ישראל בבית המצרים שומע אני ילקה בגללו, תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף בכם אינו הווה, אבל הווה על המצרים. (דבר אחר) בהכותי בארץ מצרים אינו הווה, אבל הווה לאחר זמן

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


נ. (והיה היום הזה לכם לזכרון וגו' [מה] תלמוד לומר) והיה היום הזה לכם לזכרון . יום שהוא לך לזכרון אתה חוגג. אבל לא שמענו אי זהו. כשהוא אומר, ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וגו' (שמות יג) עדיין הדבר שקול, כשהוא אומר ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה (במדבר לג). אימתי אכלו בני ישראל את הפסח - בלילי יום טוב, והם לא יצאו אלא ביום טוב עצמו

נא. וחגתם אותו חג לה' אין לי אלא יום טוב ראשון שהוא טעון חגיגה, יום טוב האחרון מנין? תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה אלהיך (דברים טז). אין לי אלא יום טוב ראשון ואחרון שהם טעונים חגיגה, חולו של מועד מנין? הרי אתה דן- הואיל ויום טוב הראשון ואחרון קרוין מקרא קדש, וחולו של מועד קרוי מקרא קדש, אם למדת על יום טוב הראשון ואחרון שהוא קרוי מקרא קדש הרי הן טעונין חגיגה [אף] חולו של מועד שהוא קרוי מקרא קדש (דין שיטעון) חגיגה. ועוד קל וחומר, ומה אם יום טוב הראשון ואחרון שאין לפניהם ולאחריהם מקודשין הרי הן טעונין חגיגה, חולו של מועד שהוא מקודש לפניו ולאחריו, דין הוא שיהא טעון חגיגה. רבי יוסי הגלילי אומר, שבעת ימים תחוג לה' אלהיך (דברים טז) להביא ז' ימי הפסח שיטענו חגיגה. או אינו מדבר אלא בחג. כשהוא אומר וחגותם אותו חג לה' (ויקרא כז) הרי חג אמור. ומה אני מקיים שבעת ימים תחוג לה', להביא שבעת ימי הפסח שיטענו חגיגה

נב. לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות. או לדורותיכם, שומע אני מיעוט דורות ב' תלמוד לומר חקת עולם תחגהו

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


נג. שבעת ימים מצות תאכלו . שומע אני כל מצות במשמע, תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ- לא אמרתי אלא דבר הבא לידי (מצה) וחמץ. ואי זה (זה) אלו חמשת המינין (ואלו הם) החטים והשעורים והכוסמים ושבולת שועל. ושיפון יצאו האורז והדוחן והפרגון והקטניות השומשמין שאין באין לידי חמץ (ומצה) אלא לידי סרחון.

שבעת ימים מצות תאכלו . שומע אני, אף מעשה קדרה במשמע תלמוד לומר- לחם

נד. שבעת ימים עם יום טוב הראשון. אתה אומר כן, או אינו אלא חוץ ליום טוב הראשון? תלמוד לומר עד יום האחד ועשרים. אי עד יום האחד ועשרים אוציא (סמוך לעשרים)

נה. תלמוד לומר שבעת ימים מצות תאכלו, לעשות הראשון חובה ושאר הימים רשות. אתה אומר לעשות הראשון חובה ושאר הימים רשות, או אינו אלא (לעשות הראשון רשות ושאר הימים חובה? תלמוד לומר בראשון בארבעה עשר יום לחדש, הכתוב קבעו חובה. הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כראשון, לעשות הראשון חובה ושאר כל הימים רשות. כתוב אחד אומר שבעת ימים מצות. תאכלו וכתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?) השביעי הזה, בכלל היה ויצא (מוצא) מן הכלל ללמד על הכלל. מה ז' רשות אף כל רשות. אי מה השביעי רשות אף לילה הראשון רשות - תלמוד לומר בראשון בארבעה עשר יום לחדש, הכתוב קבעו חובה. הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון (השביעי היה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל, מה שביעי רשות אף כלן רשות).

דבר אחר כתוב אחד אומר ששה וכתוב אחד אומר שבעה, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו- אלא ששה מן החדש שבעה מן הישן

נו. אך ביום הראשון. מערב יום טוב. אתה אומר מערב יום טוב או אינו אלא ביום טוב עצמו, תלמוד לומר לא תשחט על חמץ דם זבחי (שמות י"ב) לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים דברי רבי ישמעאל. (רבי יונתן) אומר, אינו צריך הרי כבר נאמר כל מלאכה לא יעשה בהם, שרפה מעין מלאכה היא. ומה תלמוד לומר תשביתו - שאור מערב יום טוב. רבי יוסי הגלילי אומר, תשביתו שאור מבתיכם מערב יום טוב, אתה אומר כן או אינו אלא ביום טוב עצמו? תלמוד לומר אך, חלק

  • נו רבי (יוסי) [יהודה] אומר תשביתו שאור מבתיכם בשרפה. אתה אומר בשרפה, או אינו אלא בכל דבר? הרי אתה דן, נותר אסור באכילה וחמץ אסור באכילה. (מה נותר בשרפה, אף חמץ בשרפה). אם למדת נותר שאינו אלא בשרפה, אף חמץ לא יהא אלא בשרפה. נבלה תוכיח שהיא אסורה באכילה ואינה בשרפה- היא תוכיח על חמץ אף על פי שהוא אסור באכילה לא יהא בשרפה. אמרת, הפרש נותר אסור בהנאה וחמץ אסור בהנאה, אם למדת על נותר שאינו אלא בשרפה אף חמץ לא יהא אלא בשרפה. והרי שור הנסקל יוכיח שהוא אסור בהנאה ואינו בשרפה- הוא יוכיח על חמץ אף על פי שהוא אסור בהנאה לא יהא בשרפה. אמרת, הפרש נותר חייבין עליו כרת וחמץ חייבין עליו כרת, אם למדת על נותר שאינו אלא בשריפה אף חמץ לא יהא אלא בשרפה. והרי חלב של שור הנסקל יוכיח שחייבין עליו כרת, ואינו בשרפה- הוא יוכיח על חמץ שאף על פי שחייבין עליו כרת, לא יהא בשרפה. אמרת אדון ד' לשונות כאחת מד' לשונות כאחת. נותר אסור באכילה ובהנאה וחייבין עליו כרת והזמן גרם, וחמץ אסור באכילה, ואסור בהנאה וחייבין עליו כרת והזמן גרם. ואל תאמר נבלה תוכיח, שאע"פ שאסורה באכילה אינה אסורה בהנאה, ולא שור הנסקל יוכיח שאף על פי שהוא אסור בהנאה אין חייבין עליו כרת, ולא חלב שור הנסקל יוכיח שאף על פי שחייבין עליו כרת אין הזמן גורם. אלא אלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר. אלמוד דבר שהוא שווה בד' דרכים מדבר ששוה בד' דרכים ואל אלמוד דבר שהוא שוה בארבעה דרכים מדבר שאינו שוה, לא בדרך אחד ולא בב' דרכים ולא בג' דרכים. אם למדת על נותר שאינו אלא בשריפה, אף חמץ לא יהיה אלא בשרפה. אמר ר' יהודה בן בתירה, סבור אתה שאתה מחמיר עליו, ואינך אלא מקל- הא אם לא מצא לו אור ישב לו ולא ישרוף. אלא בלשון הזה הוי אומר עד שלא תגיע שעת הבעור מצות כלויו בשרפה. משהגיעה שעת הבעור מצות כלויו בכל דבר. רבי אומר, בדבר שהוא בבל יראה ובל ימצא- ואיזה הוא דבר שהוא בבל יראה ובל ימצא, אין אתה מוצא אלא בשרפה.

נז. כי כל אוכל חמץ ונכרתה . (שומע אני כל חמץ במשמע, תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ, לא אמרתי אלא דבר שהוא בא לידי חמץ ומצה ואי זה הוא? זהו מחמשת המינין- החטים והשעורים והכוסמים שבולת שועל ושיפו., יצאו האורז והדוחן והפרגון והשומשמין שאין באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון.

ונכרתה ) אין הכרתה אלא הפסקה. הנפש ההיא מזידה (דברי ר' עקיבא) מישראל. שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר- תלמוד לומר מלפני [אני] ה' בכל מקוםשהוא רשותי

נח. מיום הראשון עד יום השביעי . ענשו שבעה, ואזהרתו לעולם. שהיה בדין, הואיל והחלב חייב עליו כרת והחמץ חייב עליו כרת, אם למדת על החלב שעשה ענשו כאזהרתו, יכול אף על החמץ יעשה ענשו באזהרתו? תלמוד לומר מיום הראשון עד יום השביעי. שענשו שבעה ואזהרתו לעולם. עונש שמענו, אזהרה לא שמענו - תלמוד לומר (כל מחמצת לא תאכלו)

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


נט. וביום הראשון מקרא קודש . (כבדהו) [קדשהו] במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. אין לי אלא יום טוב הראשון ואחרון שהם קרוים מקרא קודש, חולו של מועד מנין? תלמוד לומר (ויקרא כב) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש.

כל מלאכה לא יעשה . (אין לי אלא יום טוב האחרון שהוא אסור בעשית מלאכה, יום טוב הראשון מנין? תלמוד לומר ביום הראשון מקרא קדש) אין לי אלא יום טוב הראשון והאחרון שהם אסורים בעשית מלאכה שנאמר וביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש, חולו של מועד מנין? תלמוד לומר את חג המצות תשמור שבעת ימים (שמות כג), מכל מקום.דברי ר' יאשיה. רבי יונתן אומר, אינו צריך. אם יום טוב הראשון והאחרון שאין קדושה לא לפניהם ולא לאחריהם הרי הם אסורים במלאכה, חולו של מועד, שיש קדושה לפניו ולאחריו אינו דין שיאסר במלאכה. ששת ימי בראשית יוכיחו, שיש קדושה לפניהם ולאחריהם ומותרים במלאכה. הם יוכיחו על חולו של מועד, שאף על פי שיש לו קדושה לפניו ולאחריו מותר במלאכה. לא, אם אמרת בששת ימי בראשית שאין בהם קרבן מוסף, לכך מותרין במלאכה. תאמר בחולו של מועד שיש בו קרבן מוסף לפיכך יהא אסור במלאכה. והרי ראשי חדשים, שיש בהם קרבן מוסף ומותרים במלאכה. הם יוכיחו על חולו של מועד שאף על פי שיש בו קרבן מוסף יהא מותר במלאכה. לא, אם אמרת בראשי חודשים שאין קרויין מקרא קדש, לכך מותרין במלאכה. תאמר בחולו של מועד שהוא קרוי מקרא קדש, יהא אסור במלאכה. הא למדנו על חולו של מועד שהוא אסור במלאכה.

ס. כל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה, ולא יעשה חברך, (ולא) יעשה נכרי מלאכתך. אתה אומר כן, או אינו [אלא] לא תעשה אתה ולא חברך, (ויעשה) נכרי מלאכתך - תלמוד לומר (ששת ימים תעשה מלאכה וגו') הא למדת, כל מלאכה לא יעשה בהם- לא תעשה אתה ולא יעשה חברך (ולא) יעשה נכרי מלאכתך, דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר אין צריך, והלא כבר נאמר זכור את יום השבת לקדשו וגו'. והלא דברים קל וחומר, ומה אם שבת חמורה אינו מוזהר על מלאכת נכרי במלאכתך, יום טוב הקל דין הוא שלא תהא מוזהר על מלאכת נברי במלאכתך (תלמוד לומר כל מלאכה לא יעשה בהם). אין לי אלא יום טוב [שאתה מוזהר על מלאכת חברך במלאכתך, שבת מנין- קל וחומר] (הקל) אם יום טוב הקל שאתה מוזהר על מלאכת חברך במלאכתך, [שבת חמורה, דין הוא שתהא מוזהר על מלאכת חברך במלאכתך]

סא. אך אשר יאכל לכל נפש כל אוכל נפש דוחה יום טוב, ואין (כל) עבודה דוחה יום טוב. שהיה בדין, ומה אם במקום שאין מקצת אוכל נפש דוחה שבת, מקצת עבודה דוחה את השבת- מקום שכל אוכל נפש דוחה יום טוב, אינו דין שכל עבודה דוחה יום טוב- תלמוד לומר אך אשר יאכל לכל נפש, כל אוכל נפש דוחה יום טוב ואיז כל עבודה דוחה יום טוב. ויהא מקצת אוכל נפש דוחה שבת- והדין נותן ומה אם במקום שאין כל עבודה דוחה יום טוב, כל אוכל נפש דוחה יום טוב, במקום שמקצת עבודה דוחה שבת, אינו דין שיהא מקצת אוכל נפש דוחה שבת- תלמוד לומר אך (אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו וגו', אך אשר יאכל, מקצת עבודה דוחה שבת) ואין מקצת אוכל נפש דוחה שבת.

סב. אך אשר יאכל לכל נפש וגו' שומע אני, אף נפשות בהמה ונפשות אחרים במשמע- תלמוד לומר לכם, לכם ולא לבהמה, לכם ולא לאחרים. דברי (ר' ישמעאל. ר' יוסי הגלילי אומר, אך אשר יאכל לכל נפש, אף נפשות בהמה במשמע. משמע מביא נפשות בהמה ומביא נפשות אחרים- תלמוד לומר אך, חלק) ר' עקיבא אומר, אך אשר יאכל לכל נפש, אף נפש בהמה במשמע. משמע מביא נפש בהמה ומביא נפשות אחרים- תלמוד לומר לכם, לכם ולא לאחרים. ומה ראית לחלוק. שאתה מוזהר על בהמה, ואין אתה מוזהר על אחרים.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


סג. ושמרתם את המצות שמרהו (עד) שלא תביאהו לידי פסול. מכאן אמרו [פסחים פ"ג מד"ה] תפח, תלטוש בצונן. שיאור, ישרף והאוכלו פטור. סידוק, ישרף והאוכלו חייב (מיתה). איזהו שיאור- כקרני חגבים. סידוק - שנתערבו סדקיו זה בזה, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים, זה וזה האוכלו חייב (מיתה). איזהו שיאור- כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו.

ושמרתם את המצות ר' יאשיה אומר, אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המצות. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה

מיד.

סד. כי בעצם היום הזה מגיד שלא יצאו אלא ביום.

הוצאתי את צבאותיכם אלו צבאות ישראל. אתה אומר כן, או אינו אלא צבאות מלאכי השרת? כשהוא אומר יצאו כל צבאות ה', הרי צבאות מלאכי השרת אמור, הא מה תלמוד לומר הוצאתי את צבאותיכם- אלו צבאות ישראל

סה. ושמרתם את היום הזה . למה נאמר? והלא כבר נאמר כל מלאכה לא יעשה בהם. אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה, דברים שהם משום שבות מנין- תלמוד לומר ושמרתם את היום הזה, להביא דברים שהן משום שבות. ואף חולו של מועד יהא משום שבות אסור. והדין נותן, הואיל ויום הראשון ויום האחרון קרויים מקרא קדש, וחולו של מועד קרוי מקרא קדש, ויום טוב הראשון והאחרון הרי הן אסורין משום שבות, חולו של מועד שהוא קרוי מקרא קדש, אינו דין שיהא אסור משום שבות- תלמוד לומר ביום הראשון שבתון.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


סו. בראשון בארבעה עשר יום . הכתוב קבעו חובה.

עד יום האחד ועשרים לחדש בערב מה תלמוד לומר, לפי שהוא אומר שבעת ימים מצות תאכלו. אין לי אלא

ימים, לילות מנין- תלמוד לומר עד יום האחד ועשרים, לרבות את הלילות.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


סז. שבעת ימים שאור לא ימצא אין לי אלא בל ימצא, בל יראה מנין- תלמוד לומר לא יראה [לך] שאור בכל גבולך. אין לי אלא שאור, שהוא בבל יראה ובבל ימצא, חמץ מנין- תלמוד לומר לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור, הקיש שאיר לחמץ וחמץ לשאור. מה זה בבל יראה ובבל ימצא, אף זה בבל יראה ובבל ימצא. ומה זה מחמשת המינין, אף זה מחמשת המינין

סח. בבתיכם למה נאמר? לפי שנאמר בכל גבולך, שומע אני כמשמעו- תלמוד לומר בבתיכם. מה בתיכם ברשותכם, אף גבולך ברשותך. יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי, אף על פי שיכול לבערו, אבל אינו ברשותו. יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל, וחמץ שנפלה עליו מפולת, אף על פי שהוא ברשותו, אינו יכול לבערו. אתה אומר לכך בא, או לא בא אלא ללמדך בבתיכם שבעה, ובגבולין (לעולם)? תלמוד לומר ולא יראה לך שאור בכל גבולך וגו', (מה בתים שבעה אף בגבולים שבעה).

סט. כי כל אוכל מחמצת . למה נאמר- לפי שנאמר כי כל אוכל חמץ, אין לי אלא חמץ שחייבין עליו כרת, שאור מנין? תלמוד לומר כי כל אוכל מחמצת ונכרתה, [עד] שלא יאמר יש לי, בדין. מה אם חמץ שאינו מחמיץ לאחרים, חייבין עליו כרת, שאור שהוא מחמיץ לאחרים, אינו דין שחייבין עליו כרת? לא, אם אמרת בחמץ שהוא ראוי לאכילה, לפיכך יהיו חייבין עליו כרת, תאמר בשאור שאינו ראוי לאכילה, לפיכך לא יהיו חייבין עליו כרת - תלמוד לומר כי כל אוכל מחמצת ונכרתה. אקרא אני את השאור, קל וחומר לחמץ. מה השאור שאינו ראוי לאכילה חייבין עליו כרת, חמץ שראוי לאכילה דין הוא שחייבין עליו כרת. לא, אם אמרת משאור שהוא מחמיץ לאחרים, לכך חייבין עליו כרת, תאמר בחמץ שאינו מחמיץ לאחרים לא חייבין עליו כרת - תלמוד לומר כי כל אוכל חמץ ונכרתה כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וגו', עד שיאמרו שני כתובין. ואם לא, לא שמענו.

ע. ונכרתה . אין הכרתה אלא הפסק. הנפש ההיא מזידה דברי רבי עקיבא.

מעדת ישראל שומע אני מעדת ישראל תכרת, ותלך לה לעם אחר- תלמוד לומר מלפני אני ה' בכל מקום שהוא רשותי.

בגר ובאזרח הארץ. לפי שהוא מעשה בישראל, צריך להביא הגרים אף בכל שהוא מעשה בישראל [צריך להביא הגרים].

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


עא. כל מחמצת לא תאכלו . למה נאמר? לפי שנאמר כי כל אוכל חמץ ונכרתה כי כל אוכל מחמצת ונכרתה, (אין לי אלא (אלו), תערובתן מנין- תלמוד לומר כל מחמצת לא תאכלו).

עב. בכל מושבותיכם תאכלו מצות . למה נאמר? לפי שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך . הרי שהעלה מעשר שני לירושלים, שומע אני יוצא בה ידי חובתו משום מצה- תלמוד לומר בכל מושבותיכם- יצא זה שאינו נאכל בכל מקום. ומנין שלא יצא לא בלחם הפנים ולא בשירי מנחות ולא בחלות תודה ולא ברקיקי נזיר ולא בבכורים. תלמוד לומר בכל מושבותיכם תאכלו מצות, יצאו אלו שאינן נאכלין בכל מושבותינם . משמע מוציא אני את אלו ומביא האספגנין והדובשנין והאסקריטין וחלות משרת ואשישה - תלמוד לומר לחם עוני, דברי ר' ישמעאל. (וחכמים אומרים), יוצא בם ובמעשר שני. ומה תלמוד לומר לחם עוני -שלא ילוש לא ביין ולא בשמן ולא בשאר המשקים, אבל מקטף הוא מכלן. רבי אליעזר אומר, יוצא בם ובמעשר שני. ומה תלמוד לומר לחם עוני- אלא מה לחמו של עני כל השנה אשתו לווה והוא מסיק בתנור, אף כאן היא לשה והוא מסיק. ר' יוסי אומר, הרי הוא אומר שבעת ימים תאכלו, מצות שומע אני אף מעשר שני במשמע -תלמוד לומר לחם עוני, יצא זה שאינו נאכל אלא בשמחה.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


עג. ויקרא משה לכל זקני ישראל מלמד שעשאן בית דין.

ויאמר אליהם הדבר יצא מפי משה לישראל, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, הדבר מפי משה לאמר לזקנים והזקנים לכל ישראל. נם לו ר' יאשיה (אחד זה ואחד זה) מה נשתנה הדבר הזה מכל הדברות שבתורה, שכולן היו מפי משה לאמר לישראל, אף כאן הדבר מפי משה לאמר לכל ישראל. ומה תלמוד לומר (ויאמר וגו' ) ויאמר אליהם [וגו'] -אלא שמשה חלק כבוד לזקנים. וכן הקב"ה אמר למשה, משה חלוק כבוד לזקנים שנאמר לך ואספת את זקני ישראל וגו' (שמות ג), וכתיב וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני [בני] ישראל.

עד. משכו וקחו לכם . משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו. ר' יוסי הגלילי אומר, משכו מעבודה זרה והדבקו במצוה. רבי ישמעאל אומר, בא הכתוב ללמד (על כל העולין) למנין על הפסח (ומושכין) [שמושכין] את ידיהם ממנו עד שישחט, ובלבד (שיניח) את הפסח (כל) [כמות] שהוא. ר' יצחק אומר, בא (הפסח) [הכתוב] ללמדד על בהמה דקה שהיא נקנית במשיכה.

ושחטו את הפסח מצוה שישחטנו לשמו, אבל שחטו שלא לשמו עבר על מצוה. שומע אני יוכשר- תלמוד לומר (משכו וקחו לכם) שנה עליו הכתוב לפסול. מכאן אמרו [רפ"א דזבחים וידים פ"ד מ"ב עיי"ש] כל הזבחים שלא נזבחו לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


עה. ולקחתם (לכם) אגודת אזוב מכאן אתה למד כל לקיחות שבתורה שאינן אלא אגודות, הואיל ונאמרו כל הלקיחות שבתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא אגודה (אזוב), פורט אני כל לקיחות שבתורה שאינם אלא אגודות.

אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב רומי ולא אזוב כחלית ולא אזוב מדברית ולא כל אזוב שיש עליו שם לווי.

וטבלתם בדם שיהא בדם כדי טבילה

אשר בסף מגיד הכתוב (שעוקה חוצץ) [שעוקר וחוקק] בצד) האסקופה ושוחט בתוכה. אין סף אלא אסקופה שנאמר (יזחקאל מג) בתתם ספם (תחת) [את] ספי וגו', וכתיב וינועו אמות הספים (ישעיה ו) דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, אין סף אלא כלי שנאמר (והספים) [והספות] והמזמרות (מלכים א' ז).

והגעתם אל המשקוף מבפנים. אתה אומר מבפנים, או אינו אלא מבחוץ - תלמוד לומר וראיתי את הדם, הנראה לי ולא לאחרים דברי רבי ישמעאל. ר' יונתן אומר, מבפנים. אתה אומר מבפנים, או אינו אלא מבחוץ - תלמוד לומר והיה הדם לכם. לכם לאות ולא לאחרים לאות. רבי יצחק אומר, לא כי אלא מבחוץ כדי שיהיו המצרים רואים ומעיהם מתחתכים.

והגעתם אל המשקוף שומע אני אם הקדים זה לזה לא יצא, תלמוד לומר ונתנו על שתי המזוזות וגו', הא אם הקדים זה לזה יצא. נמצינו למדים, שלשה מזבחות היו לאבותינו. המשקוף ושתי מזוזות וכו' (כדלעיל פ"ו). מן הדם אשר בסף למה נאמר, והלא כבר נאמר וטבלתם בדם אשר בסף -לפי שהוא אומר (ולקחו מן הדם), שומע אני טבילה אחת בכולם- תלמוד לומר והגעתם אל המשקוף, על כל הגעה טבילה.

עו. ואתם לא תצאו מגיד משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, שנאמר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך וגו' (ישעיה כו) ואומר הנני אליך הוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע [וגו'] (יחזקאל כא) ואומר והיה בעבור כבודי (שמות לג). (ואומר) ואתם לא תצאו וגו'. ללמדך כשתצא לדרך הכנס בכי טוב וצא בכי טוב. וכן אתה מוצא באבות הראשונים נהגו בדרך ארץ. וישכם אברהם בבקר (בראשית כב) וישכם יעקב בבקר (שם כח) וישכם משה בבקר (שמות לד) וישכם יהושע בבקר (יהושע ג) וישכם שמואל לקראת שאול בבקר (שמואל א' טו). והלא דברים קל וחומר, והלא אבות ונביאים שהלכו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם, נהגו בדרך ארץ- שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. וכן הוא אומר תשת חשך ויהי לילה (תהלים קא) (ואומר הכפירים שואגים לטרף, ואומר תתן להם ילקוטון וגו'), ואומר תזרח השמש יאספון וגו'. מכאן ואילך יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (ואומר מה רבו מעשיך ה' וגו').

ועבר ה' לנגוף את מצרים וגו' רבי יהודה אומר, כמלך שהוא עובר ממקום למקום.

וראה את הדם היה ר' ישמעאל אומר, והלא הכל גלוי וידוע לפניו שנאמר ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא (דניאל ב), ואומר גם חשך לא יחשיך ממך (תהליס קל"ט) ומה תלמוד לומר וראה את הדם -אלא (לשכר) [בשכר] מצות שהם עושים הוא נגלה עליהם וחס עליהם. שנאמר ופסח ה' על הפתח ואין פסיחה אלא חייס, שבשמר כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט (ישעיה לא)

וראה את הדם רואה הוא דם עקדתו של יצחק. שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה (בראשית כב) וכתיב וכהשחית ה' בעם ראה (דברי הימים א' כ"א) מה ראה - ראה דם עקדתו של יצחק, שנאמר אלהים יראה לו השה לעולה (בראשית כב).

ופסח ה' על הפתח. והלא דברים קל וחומר, ומה אם דם פסח מצרים הקל, שאינו אלא לשעה ואינו נוהג ביום ובלילה ואינו נוהג לדורות, נאמר בו ולא יתן המשחית, מזוזה שהיא חמורה שיש בה עשרה שמות (מיוחדין) ונוהגין ביום ובלילה ונוהגת לדורות, על אחת כמה וכמה שלא יתן המשחית. אלא מי גרם- עונותינו שנאמר כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע (ישעיה נט).

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


עז. ושמרתם את הדבר הזה להביא פסח דורות שלא יביא אלא מן הכבשים ומן העזים דברי ר' אליעזר.

לחק לך ולבניך למה נאמר? לפי שהוא אומר ולקחו מן הדם, שומע אני אף הנשים במשמע -תלמוד לומר לחק לך ולבניך האנשים ולא הנשים.

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


עח. והיה כי תבואו אל הארץ תלה הכתוב לעבודה זו מביאתן לארץ ולהלן.

כאשר דבר והיכן דבר? והבאתי אתכם אל הארץ וגו' (שמות ו). כיוצא בדבר אתה אומר, הוא אשר דבר ה' שבתון (שמות טז) והיכן דבר -והיה ביום הששי וגו'. כיוצא בדבר אתה אומר, הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש וגו' (ויקרא ט) והיכן דבר - ונועדתי שמה לבני ישראל וגו' (שמות כא). כיוצא בדבר אתה אומר, פחדכם ומוראכם יתן ה' וגו' כאשר דבר (דברים יא) והיכן דבר - את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם וגו' (שמות כג). כיוצא בדבר אתה אומר, כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' כאשר דבר לך (דברים יב) והיכן דבר- כי אוריש גוים מפניך וגו' (שמות לד) ושתי את גבולך מים סוף וגו' (שמות כג), כיוצא בדבר, כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך (דברים טו) והיכן דבר- ברוך תהיה מכל העמים (שם ז), כיוצא בדבר אתה אומר, וה' האמירך היום (וגו' שם) והיכן דבר- את ה' האמרת היום). כיוצא בדבר אתה אומר, ולתתך עליון וגו' והיכן דבר- ונתנך ה' לראש ולא לזנב (שם כח) (ואומר) [כיוצא בדבר אתה אומר, ולהיותך עם קדוש וגו'

כאשר דבר והיכן דבר -] והייתם לי קדושים וגו' (ויקרא י). כיוצא בדבר אתה אומר, שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר (ישעיה א) והיכן דבר - האזינו השמים ואדברה (דברים לב). כיוצא בדבר אתה אומר, ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר (ישעיה א) והיכן דבר -ראו עתה כי אני הוא (דברים לב). כיוצא בדבר אתה אומר, ואם תמאנו ומריתם וגו' והיכן דבר - והבאתי עליכם חרב נוקמת וגו' (ויקרא כו). כיוצא בדבר אתה אומר, בלע המות לנצח וגו' (ישעיה כה) והיכן דבר- אני אמית ואחיה וגו' (דברים לב). כיוצא בדבר אתה אומר, אז תתענג על ה' וגו' (ישעיה נב) והיכן דבר -ירכיבהו על במותי ארץ וגו' (דברים לב). כיוצא בדבר, הנה באה ונהיתה נאם ה' הוא היום אשר וגו' (יחזקאל לב) והיכן דבר- אשכיר חצי מדם (דברים לב). כיוצא בדבר אתה אומר, וישבו איש תחת גפנו וגו' (מיכה ד). והיכן דבר - ונתתי שלום בארץ (ויקרא כו). כיוצא בדבר אתה אומר, ולא יהיה שריד וגו' (עובדיה א) והיכן דבר- וירד מיעקב והאביד שריד וגו' (במדבר כו). כיוצא בדבר אתה אומר, וה' פקד את שרה וגו' (בראשית כא), והיכן דבר- אבל שרה אשתך וגו' (שם יז) כיוצא בדבר אתה אומר, ויעש ה' לשרה וגו' (שם כא) והיכן דבר -(ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגו'). כיוצא בדבר אתה אומר, ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם וגו' (יואל ד) והיכן דבר- ויאמר ארור כנען וגו'. כיוצא בדבר אתה אומר, וה' אמר לכם לא תספון וגו' (דברים יז) והיכן דבר- כי אשר ראיתם וגו' (שמות יד). כיוצא בדבר אתה אומר, זאב וטלה ירעו כאחד וגו' (ישעיה סה). והיכן דבר- והשבתי חיה רעה מן הארץ (ויקרא כו). כיוצא בדבר אתה אומר, מן הגוים אשר אמר ה' (מלכים א' יא) והיכן דבר - לא תתחתן בם (דברים ז). כיוצא בדבר אתה אומר, אז אמר שלמה ה' אמר וגו' (מלכים א' ח) והיכן דבר -כי בענן אראה על הכפרת (ויקרא טז). כיוצא בדבר אתה אומר, והיו לי אמר ה' (מלאכי ג) והיכן דבר -והייתםם לי סגלה (שמות יח). כיוצא בדבר אתה אומר, והיה כל אשר יקרא ביום וגו' (יואל ג) והיכן דבר- וראו כל עמי הארץ (דברים כח). כיוצא בו, וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ה', והיכן אמר- הנסתרות לה' אלהינו וגו' (דברים כח) (אף כאן אתה אומר, והיה כי תבואו אל הארץ וגו' תלה הכתוב לעבודה הזאת מביאתן לארץ ולהלן).

והיה כי יאמרו אליכם בניכם בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה, שסוף התורה עתידה להשתכח. ויש אומרים בשורה טובה נתבשרו ישראל באותה שעה, שהן עתידין לראות בנים ובני בנים להם. (שנאמר) ויקד העם וישתחוו וגו' למה השתחוו -משום שנאמר וחמושים עלו בני ישראל, אחד מחמשה ויש אומרים אחד מחמשים ויש אומרים אחד מחמש מאות עלו. ר' נהוראי אומר, העבודה, ולא אהד מחמש מאות עלו, שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וגו' (יחזקאל כו). וכתיב ובני ישראל פרו וישרצו (שמות א), שהיתה אשה אחת יולדת ששה בנים בכרס אחד- ואתה אומר אחד מחמש מאות עלו. ואימתי מתו? בשלשת ימי אפלה, כתיב לא ראו איש את אחיו, שהיו קוברין מתיהן והודו ושבחו שלא ראו אויבים ושמחו במפלתם .

ואמרתם זבח פסח הוא לה' רבי יוסי הגלילי אומר, ראויין היו שונאיהם של ישראל כליה במצרים, עד שגמר (אחד מהם) את פסחו.(ואמרתם זבח פסח הוא) ללמדך שכל מי ששומע הנסים האלו שעשה הקב"ה לישראל במצרים, צריך לשבח (וגומר), ואומר ויספר משה לחותנו וגומר, ויחד יתרו (וגו').

וילכו ויעשו ליתן שכר להליכה ושכר לעשיה. ויעשו, וכי כבר עשו- אלא משקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם כאלו עשו (וגומר). כאשר צוה ה', להודיעך שבחן שכשם (שאמרו להם משה) ואהרן כן עשו. (דבר אחר) מה תלמוד לומר כן, אלא אף משה ואהרן עשו כן.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


עט. ויהי בחצי הלילה יוצרו חלקו (למה נאמר, לפי שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא וגומר (שמות יא), וכי אפשר לבשר ודם לעמוד על חציו של לילה? אלא א"כ יוצרו חלקו. רבי יהודה בן בתירה אומר) היודע שעותיו ועתותיו, הוא חלקו. רבי אליעזר אומר, נאמר כאן לילה ונאמר להלן (חצות) [לילה] מה (להלן) עד חצות אף (כאן) עד חצות.

וה' הכה כל בכור שומעני על ידי מלאך או על ידי שליח- תלמוד לומר והכיתי כל בכור. לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח.

וה' הכה כל בכור בארץ מצרים, אפילו ממקומות אחרים. בכורי מצרים שהן במקומות אחרים מנין? תלמוד לומר למכה מצרים וגו' (תהלים קלו). בכורי חם כוש ופוט ולוד מנין? תלמוד לומר ויך כל בכור במצרים וגו' (שם עח).

מבכור פרעה היושב על כסאו בא הכתוב ללמדך על פרעה שהוא בכור. או לא בא אלא ללמד על בנו שהוא בכור- כשהוא אומר היושב על כסאו, הרי בנו. אמור, ומה תלמוד לומר מבכור פרעה- בא הכתוב ללמדך שהוא בכור והוא נשתייר מכל הבכורות. ועליו הכתוב אומר ואולם בעבור זאת העמדתיך. בעל צפון נשתייר מכל היראות בשביל לפתות לבן של מצרים, עליהם הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם (איוב כ).

עד בכור השבי . וכי שבויים מה חטאו- אלא שלא יהו השבויין אומרים יראתנו הביאה (עליו) את הפורענות. קשה יראתן שעמדה על (עצמן) [עצמה]. קשה יראתנו שלא שלטה בנו הפורענות. (ללמדך) שכל גזרות שהיה פרעה גוזר על ישראל, היו השבויין שמחין בהם שנאמר שמח לאיד לא ינקה (משלי טז). וכתיב בנפול אויבך אל תשמח (שם כד) וכתיב בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלים האח וגו' (יחזקאל כו) וכתיב לכן כה אמר ה' צבאות הנני אליך צור והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו. ולא שבויים בלבד אלא אפילו עבדים ושפחות, שנאמר עד בכור השפחה.

וכל בכור בהמה וכי בהמה מה חטאת - אלא שלא יאמרו המצרים יראתנו הביאה עלינו זה הפורענות. קשה יראתנו שהביאה עלינו את הפורענות. קשה יראתנו שעמדה לעצמה. (קשה יראתנו שלא) שלטה בה פורענות.

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


פ. ויקם פרעה שומע אני, בשלש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות. תלמוד לומר לילה. (אי לילה) שומע אני על ידי שרים ושרות -תלמוד לומר הוא וכל עבדיו מגיד שפרעה מחזר על בתי עבדיו ועל כל בתי (ישראל) ומעמידן אחד אחד ממקומו.

ותהי צעקה גדולה . כענין שנאמר והיתה צעקה גדולה.

כי אין בית אשר אין שם מת . רבי נתן אומר, וכי לא היו שם בתים אשר אין שם בכורות? אלא כיון שהיה הבכור מת לאחד מהן, היו עושין לו איקונין ומעמידו בביתו, ואותו היום נשחקות ונדקות ונזרות. והיה אותו היום קשה להן כיום הקבורה. ולא עוד אלא שהיו המצרים מקוברים בבתיהם, והיו כלבים באין לשם ומחטטין ומוציאין את הבכורות מתוך כוכיהן ומתעתעין בהם, והיה אותו היום קשה להם כיום הקבורה.

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

פא. ויקרא למשה ולאהרן מגיד שהיה פרעה מחזר ושואל בכל ארץ מצרים, היכן משה שרוי, היכן אהרן שרוי.

"ויאמר קומו צאו" . אמר לו משה, מוזהרין אנו שלא לצאת אלא בפרהסיא, שנאמר ואתם לא תצאו וגו'. דבר אחר, ויקרא למשה ולאהרן, למה נאמר? לפי שהיה אומר לו פרעה, לך מעלי. ויאמר משה כן דברת, יפה דברת ובזמנו דברת, לא אוסיף עוד ראות פניך אלא וירדו כל עבדיך אלה. שאין תלמוד לומר אלה, אלא שסופך עתיד להיות בראשם, ולירד בראשונה. (אלא) מלמד שמשה חלק כבוד למלכות. וכן הקב"ה אמר לו, חלוק כבוד למלכות. שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל פרעה. צום לחלוק כבוד למלכות. (שכן) [וכן] מצינו ביוסף שחלק כבוד למלכות, שנאמר אלהים יענה את שלום פרעה (בראשית מא). וכן יעקב חלק כבוד למלכות, שנאמר ויתחזק ישראל וישב על המטה (שם מח) וכן אליהו חלק כבוד למלכות, שנאמר וישנס מתניו וירץ (לקראת) [לפני] אחאב. וכן חנניה מישאל ועזריה חלקו כבוד למלכות שנאמר, באדין (נפקין שדרך מישך וגו' (דניאל ג) כד) קרב נבוכדנצר לתרע אתון נורא ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו. וכן דניאל חלק כבוד למלכות, שנאמר וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק וגו' אדין דניאל עם מלכא וגו' (שם י).

"ויאמר קומו צאו" - אני אמרתי "מי ומי ההולכים", ואתם אמרתם "בנערינו ובזקנינו נלך" - קומו צאו מתוך עמי.

אני אמרתי "רק צאנכם ובקרכם יוצג", ואתם אמרתם "גם אתה תתן בידינו וגו'" - קחו מה שדברתם ולכו, (שמות יב לב): "וברכתם גם אותי", והתפללו עלי שתכלה מעלי הפורענות.

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

פב. ותחזק מצרים על העם מגיד שהיו טורדין אותם לצאת בבהלה.

כי אמרו כלנו מתים . אמרו ולא כמדת משה. משה אמר ומת כל בכור בארץ מצרים והיו סבורין שכל מי שיש לו ד' או ה' בנים, אין מת אלא הבכור שבהם, והם לא היו יודעין שנשותיהן חשודות בעריות, וכולן בכורים מרווקים אחרים. הן עשו בסתר והקב"ה פרסם אותם. והרי דברים קל וחומר, ומה אם מדת פורענות מועטת, העושה בסתר הקדוש ב"ה מפרסמו, מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה.

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


פג. וישא העם את בצקו טרם יחמץ. מגיד שלשו את העיסה ולא הספיקו לחמצה. וכן אתה מוצא לעתיד לבא. דכתיב (כלם מנאפים כמו תער בוערה מאופה) ישבות מעיר מלוש בצק עד חומצתו (הושע ו). (וכתיב, יום מלכנו החלו שדים חמת מיין וגו').

משארותם אלו שירי מצה ומרור. אתה אומר כן, או אינו אלא שירי פסחים? כשהוא אומר לא תותירו ממנו עד בקר, הרי שירי פסח. אמור, ומה אני מקיים משארותם צרורות בשמלותם - אלו שירי מצה ומרור. צרורות בשמלותם על שכמם. ר' נתן אומר [וכי] לא היתה שם בהמה? והרי נבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר, ומה תלמוד לומר על שכמם - אלא שהיו מחבבין את המצות.

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


פד. ובני ישראל עשו וכי מה אמר להם משה במצרים, הרי הוא אומר דבר נא באזני העם, וכן עשו.

וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות שאין תלמוד לומר ושמלות, אלא הכסות היתה חביבה עליהם יותר מכסף וזהב.

וה' נתן כמשמעו (דברי ר' ישמעאל). לא הספיקו לומר השאילני עד שהוא נותן לו. רבי יוסי הגלילי אומר, האמינו בם. שהיו אומרים, ומה באפלה לא עשו, עכשיו הן נחשדין? רבי אליעזר בן יעקב אומר, רוח הקודש שרתה עליהם, והוא אומר השאילני כלך המונח במקום פלוני, ההוא מוציא ונותן לו. ואין חן אלא רוח הקדש שנאמר (ובתתי) [ושפכתי] על בית דוד (רוח חן) ועל [יושב] ירושלים רוח חן וגו' (זכריה יב). רבי נתן אומר, אינו צריך (כך), אלא וישאילום מה שלא שאלום היו משאילים אותם. היה אומר לו, תן לי חפץ פלוני, והיה אומר לו טול לך ואחר כיוצא בו.

וינצלו את מצרים מלמד שעבודה זרה שלהם נתכת ובטלה וחזרה לתחלתה. ומנין שביזת הים גדולה מזו. שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים (יחזקאל טז), בעדי זו מצרים, עדיים זו בזת הים. ואומר כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח) בזת מצדים, ואברותיה בירקרק חרוץ זו בזת הים. תורי זהב נעשה לך זו בזת הים, עם נקודות הכסף זו בזת מצרים.

ויסעו בני ישראל. מרעמסס (לסכות מאה ועשרים פרסה, מהלך ארבעה מיל פרסה) הולך קולו של משה מהלך ארבעים יום. ואל תתמה שהרי כתוב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם והיה לאבק וגו' (שמות ט). והרי דברים קל וחומר, ומה אם אבק שאין דרכו להלך, הלך מהלך ארבעים יום, קל וחומר לקול שדרכו להלך (כהרף עין. נסעו בני ישראל מרעמסס לסכות. לקיים מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגומר (שם יט)).

סכתה סכות ממש. דכתיב ויעקב נסע סכתה (בראשית לג), דברי רבי אליעזר. (וחכמים אומרים, אין סכות אלא מקום. שנאמר ויסעו מסכות ויחנו באתם (במדבר לג), מה איתם מקום אף סכות מקום). רבי עקיבא אומר, אין סכות אלא ענני כבוד. שנאמר וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה (ישעיה ד). אין לי אלא לשעבר, לעתיד לבא מנין- תלמוד לומר (וסכה תהיה לצל יומם מחורב וגו', ואומר) ופדויי ה' ישובון (שם לה). רבי נחמיה אומר, סכותה לפי שצריך למ"ד מתחלתו, נותן לו ה"א בסופו.

כשש מאות אלף כששים רבוא (דברי רבי ישמעאל), שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו' (שיר השירים ג'), של מי שהשלום שלו, וששים (רבוא) גבורים מגבורי ישראל. כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה (וגו') [ואומר] על כן יאמר בספר מלחמות ה' (במדבר כא). וכתיב, יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם. ואומר לאסור מלכיהם בזיקים. ואומר לעשות בהם משפט כתוב הדר וגו' (תהלים קמט).

לבד מטף לבד (נשים וקטנים. רבי יוחנן) אומר לבד מטף לבד מנשים טף וזקנים.

וגם ערב רב וגו' מאה ועשרים רבוא דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר מאתים וארבעים רבוא. רבי נתן אומר (מאתים) וששים רבוא. וצאן ובקר עליהם אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. עם יציאתן ממצרים, אני ממלאן כסף וזהב.

ויאפו את הבצק מגיד שלשו את העיסה ולא הספיק לחמצה עד שנגאלו. וכן לעתיד לבא ישבות מעיר וגומר (יום מלכנו וגו').

עוגות אין עוגות אלא חררה, שנאמר ועוגת שעורים תאכלנה (יחזקאל ד) וכתיב אף עשי לי משם עוגה קטנה (מלכים א' יז). נס גדול נעשה להם בחררה, שאכלו ממנה (לחם) עד שירד המן.

כי גורשו ממצרים שומע אני מאליהם (שנאמר) [תלמוד לומר] ולא יכלו להתמהמה (עד שנגאלו).

וגם צדה לא עשו להם להודיע (הקדוש ב"ה) שבחן של ישראל (עד) שלא אמרו למשה היאך נצא למדבר ואין לנו צדה לדרך, אלא האמינו והלכו אחר משה. ועליהם מפורש בקבלה, הלוך וקראת באזני ירושלים (ירמיה ב) מה שכר נטלו [על כך]- קדש ישראל לה' (לכך נאמר) [וגו'].

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)


פה. ומושב בני ישראל וגו' . כתוב אחד אומר שלשים שנה וארבע מאות שנה, וכתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו). כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? שלשים שנה עד שלא נולד יצחק נגזרה גזרה בין הבתרים. רבי אומר, כתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה, וכתוב אחד אומר ודור רביעי ישובו הנה. כיצד יתקיימו שני כתובין אלו? אמר הקדוש ב"ה, אם עושין תשובה אני גואלם לדורות, ואם לאו אני גואלם לשנים.

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים (ובארץ כנען ובארץ גושן ל' שנה וד' מאות שנה) וזה אחד מן הדברים שכתבו לתלמי המלך. כיוצא בו כתבו אליו, אלהים ברא בראשית. אעשה אדם בצלם ובדמות. זכר ונקוביו בראם, ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי. הבה ארדה ואבלה שם שפתם. ותצחק שרה בקרוביה לאמר. כי באפם הרגו (איש) [שור] וברצונם עקרו אבוס. ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על (נושא אדם, לא חמור) אחד מהם נשאתי. אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים. אשר לא צויתי (לאומות) לעבדם, וכתבו לו ואת צעירת הרגלים. ומושב בני ישראל וגו'.

ויהי מקץ שלשים שנה מגיד, שמכיון שהזמן הגיע לא עכבן הכתוב כהרף עין. בחמשה עשר בניסן באו מלאכי השרת לאברהם לבשרו. בט"ו בניסן נגזרה גזרה בין הבתרים, שנאמר ויהי מקץ, קץ אחד לכולן.

ויהי בעצם היום הזה יצאו [וגו' אלו צבאות מלאכי השרת] וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדין כביכול שכינה עמהם. שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו (שמות כד). וכשנגאלו מה הוא אומר, וכעצם השמים לטוהר. ונאמר בכל צרתם לו צר (ישעיה סב). אין לי אלא צרת ציבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה (תהלים צא). ואומר ויקח אדוני יוסף אותו. (ואו') [וגו'] ויהי ה' את יוסף (בראשית לט) ואומר מפני עמך אשר פדית ממצרים גוי ואלהיו (דברי הימים א' יז). רבי אליעזר אומר עבודה זרה עברה עם ישראל בים, שנאמר ועבר בים צרה והכה בים גליו (זכריה י'). ואי זה? זה צלמו של מיכה. רבי עקיבא אומר, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כביכול אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, עצמך פדית. וכן את מוצא בכל מקום שגלו שכינה עמהם. גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים (שמואל א ב'). גלו לבבל שכינה עמהן, שנאמר ושמתי כסאי בעילם (ירמיה מט). גלו לאדום שכינה עמהן, שנאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה (ישעיה סג). וכשעתידין לחזור, כביכול שכינה עמהן. שנאמר ושב ה' אלהיך (דברים ל) אינו אומר והשיב אלא ושב. ואומר אתי מלבנון כלה (שיר השירים ד) וכי מלבנון היא באה, והלא מלבנון הוא עולה. כביכול אני ואת (ללבנון) עולים

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)


פו. ליל שמורים הוא לה' [וגו' הוא הלילה הזה לה'] בו נגאלו ובו עתידין להגאל, דברי רבי יהושע. שנאמר הוא הלילה הזה לה'). רבי אליעזר אומר, בו נגאלו. לעתיד לבא אין נגאלים אלא בתשרי, שנאמר תקעו בחודש שופר וגומר (תהלים פא). מפני מה, כי חק לישראל הוא וגו'. ומה תלמוד לומר הוא הלילה הזה לה- אלא הוא הלילה הזה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו, אברהם אני גואל את בניך (לעתיד לבוא), וכשהגיע הקץ, לא עכבו הקב"ה כהרף עין.

שמורים לכל בני ישראל מגיד שכל ישראל צריכין להשתמר בו.

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)


פז. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן . יש פרשיות כולל בתחלה ופורט בסוף, פורט בתחלה וכולל בסוף. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שמות יט) פרט. אלה הדברים אשר תדבר כלל. זאת חקת התורה (במדבר יט) כלל. ויקחו אליך פרה אדומה פרט. זאת חוקת הפסח כלל. כל בן נכר פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. זאת חוקת הפסח בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, בפסח מצרים הכתוב מדבר. אין לי אלא פסח מצרים, פסח דורות מנין- תלמוד לומר ככל חקותיו וככל משפטיו. נם לו רבי יאשיה, בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר, ומה תלמוד לומר ככל חקותיו וככל משפטיו- אלא בא הכתוב ללמד דברים המחוסרים בו. רבי איסי בן עקיבא אומר, חוקה האמורה בפסח אינה אלא מפה.

פח. כל בן נכר לא יאכל בו. אחד ישראל מומר ואחד נכרי במשמע. שנאמר וכל בן נכר ערל לב (יחזקאל מד).

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)


פט. וכל עבד איש אין לי אלא עבד איש, [של] אשה וקטן מנין- תלמוד לומר מקנת כסף מכל מקום.

צ. ומלתה אותו אז יאכל בו - רבו. מגיד שמילת עבדיו מעכבתו לאכול בפסח. אין לי אלא מילת עבדיו, מילת זכריו מנין -הרי אתה דן. נאמר כאן אז, ונאמר להלן אז, מה להלן מילת זכרים, אף כאן מילת זכרים. (או מה) [ומה] (להלן) מילת עבדיו, אף (כאן) מילת עבדיו, [דברי רבי אליעזר.] רבי ישמעאל אומר, אין מילת עבדיו מעכבתו לאכול בפסח. ומה תלמוד לומר ומלתה אותו- הרי שהיו לפניו עבדים ערלים, מנין אתה אומר שאם רצה למולן ולהאכילן רשאי- תלמוד לומר ומלתה אותו אז יאכל בו [העבד]. מצינו שהוא רשאי לקיים לו עבדים ערלים. שנאמר וינפש בן אמתך והגר. רבי אליעזר אומר, אינו רשאי לקיים לו עבדים ערלים (שנאמר ומלתה אותו אז יאכל בו). אם כן מה תלמוד לומר וינפש בן אמתך והגר - לומר לך, הרי שלקחו רבו ערב שבת עם חשכה, ולא הספיק למולו עד שהחשיך, לכך נאמר וינפש בן אמתך והגר.

צא. דבר אחר ומלתה אותו אז יאכל בו . למה נאמר, להביא את שנתקיימה בו מצות מילה אפילו שעה אחת, אפילו שחזר הבשר וחפה העטרה, אינו מעכבו לאכול בפסח ולא בתרומה. על זה נמנו רבותינו בלוד ואמרו אין חוצץ (לטומאה).

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)


צב. תושב זה גר תושב. שכיר זה הגוי. רבי אליעזר אומר, תושב ושכיר למה נאמר, לדון מן הפסח (בתרומה) לפסול בה הערל. עד שלא יאמר יש לי בדין. ומה פסח הקל פסל בו את הערל, תרומה חמורה אינו דין שיפסול בה את הערל. לא, אם אמרת בפסח שמיעט בו הכתוב זמן אכילתו לאוכליו, לכך פסל בו את הערל. תאמר בתרומה שריבה זמן אכילתה לאוכליה (אינו דין שיפסול) בה את הערל- תלמוד לומר תושב ושכיר בפסח (תושב ושכיר בתרומה. (ואפנה))[מופנה] להקיש ולדון גזירה שווה. נאמר תושב ושכיר בפסח, ונאמר תושב ושכיר בתרומה. מה להלן פוסל בו את הערל, אף כאן פוסל בו את הערל. רבי יצחק אומר, תושב המכיר למה נאמר? והלא כבר נאמר כל (בן נכר) לא יאכל בו, (אבל) אם היה ערבי מהול וגבעוני (כשר), שומע אני יוכשר לאכול בפסח -תלמוד לומר תושב ושכיר.

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)


צג. בבית אחד יאכל בחבורה אחת הכתוב מדבר. אתה אומר בחבורה אחת, או אינו אלא בבית אחד כמשמעו. כשהוא אומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, שומע אני שהוא נאכל בבתים הרבה. הא מה תלמוד לומר בבית אחד יאכל -בחבורה אחת. (ומה אני מקיים על הבתים אשר יאכלו אותו בהם,) מכאן אמרו, הפסח נאכל בשני מקומות ואין נאכל בשתי חבורות. (רבי שמעון בן יוחאי אומר,) בשני מקומות כיצד? היו בבית אחד ובקעה עליהם הקורה ויוצאים לחוץ. היו בחצר וירדו גשמים עליהם, ונכנסו בתוך הבית. נמצא אוכלים אותו בשני מקומות.

צד. לא תוציא מן הבית וגו' חוץ לחבורה. (אתה אומר חוצה חוץ לחבורה,) או אינו אלא חוץ לבית- תלמוד לומר חוצה, חוץ לאכילתו. הא, אם הוציא עבר על מצוה. שומע אני יהא כשר, והדין נותן הואיל ושלמים קדשים קלים והפסח קדשים קלים, אם למדת על שלמים אם הוצאו לחוץ פסלן, (יכול) אף הפסח אם הוציאו לחוץ פסלו. (הא מה תלמוד לומר לא תוציא מן הבית הבשר חוצה חוץ לחבורה).

לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה . בבשר הכתוב מדבר. אתה אומר בבשר, או אינו אחד בשר ואחד עצם (פסל), תלמוד לומר לא תוציא מן הבית וגו', בבשר הכתוב מדבר.

צה. ועצם לא תשברו בו . למה נאמר, (והלא כבר נאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה)? לפי שנאמר ואכלו את הבשר, הבשר שחוצה לעצם. אתה אומר הבשר שחוצה לעצם, או אינו אלא הבשר שבתוך העצם. הא מה אני מקיים ועצם לא תשברו בו (עצם שיש בו בשר או) עצם שאין בו בשר. תלמוד לומר ועצם לא תשברו בו, עצם שיש בו בשר [או עצם שאין בו בשר], בו ולא בשאר קדשים. שהיה בדין, ומה אם פסח הקל, הרי הוא עובר עליו משום ועצם לא תשברו בו, קדשים חמורים אינו דין שיהא עובר עליהם משום לא תשברו בו. הא מה תלמוד לומר בו- בו ולא בשאר קדשים.

פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)


צו. כל עדת ישראל למה נאמר? לפי שהוא אומר משכו וקחו לכם צאן, כשם שפסח מצרים אינו כשר אלא למשפחה, אף פסח דורות אינו כשר אלא למשפחה. תלמוד לומר כל עדת ישראל, מגיד שפסח דורות בא בערבוביא

פסוק מח (כל הפרק)(כל הפסוק)


צז. וכי יגור אתך גר. שומע אני כשנתגייר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ. מה אזרח בי"ד אף גר בי"ד. רבי שמעון אומר, הרי שנתגייר בין שני פסחים, שומע אני יעשה פסח שני, תלמוד לומר והיה כאורח הארץ, מה אזרח (עד) שלא עשה את הראשון יעשה את השני. כך גר (כל) שלא עשה את הראשון יעשה השני.

צח. המול לכם כל זכר מגיד שמילת זכרים מעכבתו (מלאכול) הפסח. אין לי אלא מילת זכרים, מילת עבדים מנין- הרי אתה דן, נאמר כאן [אז], ונאמר להלן [אז], מה להלן מילת עבדים, אף כאן מילת עבדים. (אי מה) [ומה] (להלן) מילת זכרים, אף (כאן) מילת זכרים, דברי רבי ישמעאל. ר' יונתן אומר, אין מילת זכרים מעכבתו מלאכול בפסח, ומה תלמוד לומר המול לו כל זכר, הרי שהיו לפניו שתי מצות. מצות פסח ומצות מילה, איני יודע איזה מהם תקדים. כשהוא אומר המול לו כל זכר, תקדים מצות מילה למצות הפסח. רבי נתן אומר, שאין תלמוד לומר המול לו, אלא (להביא) את העבד שטבל לפני רבו ויצא לבן חורין. מעשה בבלוריא שטבלו מקצת שפחותיה לפניה ומקצת לאחריה. ובא מעשה לפני חכמים ואמרו את שטבלו לפניה בנות חורין, לאחריה משועבדות. ואף על פי כן שמשוה עד יום מותה.

צט. וכל ערל לא יאכל בו למה נאמר? (והלא כבר נאמר) כל בן נכר לא יאכל בו, אבל ישראל ערל, שומע אני יהא כשר לאכול פסח -תלמוד לומר וכל ערל לא יאכל בו.

פסוק מט (כל הפרק)(כל הפסוק)


ק. תורה אחת יהיה לאזרח למה נאמר? והלא כבר נאמר והיה כאזרח הארץ, ומה תלמוד לומר תורה אחת יהיה לאזרח. לפי שהוא אומר וכי יגור אתך גר, אין לי אלא פסח שהשוה בו הגר לאזרח, שאר כל מצות שבתורה מנין- תלמוד לומר תורה אחת יהיה לאזרח, בא הכתוב והשוה את הגר לאזרח בכל מצות שבתורה .


ראו גם: התורה והמצוה על שמות יב - פירוש מלבי"ם על המכילתא.

קיצור דרך: mdrjhlka-jm-12