קטגוריה:שמות יב לב

פרעה הרגיש חלש ומדוכא, אולם הוא בכל זאת פוקד על בני ישראל "וָלֵכוּ", כאילן שהכוח והסמכות להרשות או לאסור עליהם ללכת עדיין בידיו.
משה ואהרון לא סתרו את דבריו. הם כאילו אמרו: בקשנו, אתה מרשה, בזה נגמר העניין ויותר לא תראה אותנו כפי שדרשת: "לֵךְ מֵעָלָי, הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי, תָּמוּת" (ביאור:שמות י כח).

פרעה התווכח עם משה ואהרון על שני נושאים חשובים לו:

• האם הצאן והילדים יצאו למדבר לחגוג עם כל עם ישראל?
  פרעה נהנה מהשרותים של בני ישראל ולא רצה להפרד מהם. פרעה רצה להשאיר את הצאן והילדים כבני ערובה כדי להבטיח את שובם של בני ישראל. כך גם עשה פרעה כאשר יוסף ומשפחתו יצאו לקבור את יעקב, ככתוב: "רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" (ביאור:בראשית נ ח).

• פרעה שאל בתחילת המגעים עם משה ואהרון: "מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל. לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהוָה, וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (ביאור:שמות ה ב). משה ואהרון לא ידעו מה לענות ורק חזרו על בקשתם לצאת לחגוג לאלוהיהם. פרעה לא קיבל תשובה מי הוא אלוהים, ולכן הוא לא חייב להשמע לו.

כאשר פרעה ראה את עשרת המכות, ובמכה האחרונה בכורו מת, ובנו השני הפך לבכורו, הוא הבין שאם הוא לא יוותר כל בניו, לפי סדר בכורתם, ימותו. ולכן הוא מיהר בלילה לבוא למשה ואהרון ולהסכים לכל דרישותיהם ולהכיר באדוני אלוהי ישראל.

המילה "אֹתִי" כוללת את כל רכושו, וכל נתיניו ורכושם. לפרעה "אֹתִי" כלל את כל ארץ מצרים.
פרעה מבקש שאלוהים יברך את ארצו, וכשם שבני ישראל הביאו לו ברכה ועושר, כך אלוהים ימשיך לברך אותו לעתיד, ובני ישראל ימשיכו לשרת אותו.

פרעה הבין ש"אֹתִי" לא כולל את המדבר שמחוץ לשליטתו, כשם שמשה ברח למדבר ופרעה לא רדף אחריו (ביאור:שמות ב טו), כאן, כאשר בני ישראל נלכדו ליד ים סוף, פרעה חשב שזה עדין נמצא בשטח שלו והוא רדף להשיבם.

משה ואהרון לא ענו לו, והוא לא דרש שהם יבטיחו לו, פן הם יסרבו והוא לא יוכל לשחרר אותם ללכת למדבר ולשוב. פרעה הסתפק בדרישתו עשו "כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם".