קטגוריה:שמות יב ה
נוסח המקרא
שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו
שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ.
שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן־הָעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ׃
שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָ/כֶ֑ם מִן־הַ/כְּבָשִׂ֥ים וּ/מִן־הָ/עִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | אִמַּר שְׁלִים דְּכַר בַּר שַׁתֵּיהּ יְהֵי לְכוֹן מִן אִמְּרַיָּא וּמִן בְּנֵי עִזַּיָּא תִּסְּבוּן׃ |
ירושלמי (יונתן): | אִימַר שְׁלִים דְּכַר בַּר שַׁתָּא יְהֵי לְכוֹן מִן אִימְרַיָא וּמִן בְּנֵי עִזַּיָא תִּסְבוּן: |
רש"י
"בן שנה" - כל שנתו קרוי בן שנה כלו' שנולד בשנה זו
"מן הכבשים ומן העזים" - או מזה או מזה שאף עז קרויה שה שנא' (דברים יד) ושה עזים
[י] כל שנתו קרוי בן שנה כו'. פירוש דלא צריך דוקא שיהיה בן שנה, דאם כן לא יהיה כשר לפסח אלא אם עומד בסוף השנה דוקא, לא לפני זה - דלא יהיה עדיין בן שנה, ולא לאחר שנתו - דלא הוי תו בן שנתו, ואינו נקרא "שה" כלל. והרא"ם הקשה דמשמע ד'כל שנתו' הוא בכלל "בן שנה", ואילו במכילתא (כאן) קאמר 'אין לי אלא בן שנה, כל שנתו מנין, היה רבי ישמעאל אומר קל וחומר הוא, ומה עולה חמורה כשירה כל שנתו כבן שנה (ויקרא כ"ב, כ"ז), פסח הקל לא כל שכן, ומשמע ד'כל שנתו' לא הוי בכלל "בן שנה", ותירץ שאינו רוצה לומר ש'כל שנתו' הוא תוך שנתו, אלא פירושו שעלתה לו השנה חוץ מאותה שנה שעומד בו. ולא ידעתי להבין זה - לא הקושיא ולא התירוץ, דהקושיא שהקשה דכאן משמע ד'כל שנתו' הוי בכלל "בן שנה", ואילו (בת"כ) [במכילתא] משמע ד'כל שנתו' לא הוי בכלל "בן שנה", דודאי אין זה קשיא, דודאי רש"י איירי אחר שלמדנו מקל וחומר ד'כל שנתו' גם כן כשר, והוי בכלל "בן שנה", ואם לא הוי קל וחומר לא היה '[כל] שנתו' בכלל "בן שנה". והתירוץ - דברים אינם מובנים, שאם פירש 'תוך שנתו' חוץ משנה שעמד בה, אם כן הוא יותר מבן שנה, ואיך הוא כשר לפסח, דלא הוי שה כלל, דהרי בן י"ג חודש הוי פלגוס (פרה פ"א מ"ג) ואינו כלל שה, אבל פירוש המכילתא כך - מנין להכשיר כל שנתו כבן שנה, היינו דאנו מונין לבהמה ראש השנה למעשר באחד באלול, כדתנן בפרק קמא דר"ה (דף ב.), ו"בן שנה" משמע היינו לענין מנין שהוא בן שנה, ומנא לן להכשיר כל שנתו אף שעלתה לו שנה לענין מעשר, ואנו מונין לו שנה אחרת, דהוא כשר:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בָּן שָׁנָה – כָּל שְׁנָתוֹ קָרוּי בָּן שָׁנָה, כְּלוֹמַר, שֶׁנּוֹלַד בְּשָׁנָה זוֹ.
מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים – אוֹ מִזֶּה אוֹ מַזֶּה; שֶׁאַף עֵז קְרוּיָה שֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשֵׂה עִזִּים" (דברים יד,ד).
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
כד. שה . בכלל שה, גדי וטלה שנאמר שה כשבים ושה עזים.
תמים , להוציא בעל מום.
זכר . להוציא טומטום ואנדרוגינוס ונקבה
כה. בן שנה . אין לי אלא בן שנה כל שנתו מנין? היה רבי ישמעאל אומר קל וחומר. ומה אם עולה חמורה, כשרה לבוא כל שנתה, פסח שהוא קל, אינו דין שיוכשר כל שנתו? ר' יוסי הגלילי אומר, ומה איל שתחלתו פסול, סופו כשר – שה שתחתלתו כשר אינו דין שיהא סופו כשר?
כו. מן הכשבים ומן העזים . מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו. אתה אומר כן, או אינו אלא שיביא משניהם כאחת? תלמוד לומר, ואם מן הצאן קרבנו וכו' (ויקרא א) מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו. והרי דברים קל וחומר, ומה עולה חמורה כשרה להביא מין אחד, פסח שהוא קל אינו דין שיוכשר לבוא מין אחד? ומה תלמוד לומר מן הכשבים ומן העזים – מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו
כז. יהיה לכם . להביא פסח דורות, שלא יביא אלא מן הכשבים ומן העזים דברי ר' אליעזר. ר' יאשיה אומר, תקחו למה נאמר? לפי שנאמר וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר (דברים טז), צאן לפסח ובקר לחגיגה. אתה אומר כן, או אינו אלא אחד זה ואחד זה לפסח? ומה אני מקיים שה תמים זכר –פסח מצרים, אבל פסח דורות יביא מזה ומזה? תלמוד לומר מן הכשבים ומן העזים תקחו. שאין תלמוד לומר תקחו, ומה תלמוד לומר תקחו? שלא יביא פסח דורות אלא מן הכבשים ומן העזים דברי ר' יאשיה. ר' (נתן) [יונתן] אומר, צאן לפסח ובקר לחגיגה. אתה אומר כן, או אינו אלא אחד זה ואחד זה לפסח? ומה אני מקיים שה תמים זכר- פסח מצרים, אבל פסח דורות יביא מזה ומזה. תלמוד לומר ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה (שמות יג) כעבודה שעבדת במצרים כך עשה לדורות דברי ר' יונתן. רבי אליעזר אומר צאן לפסח ובקר לחגיגה. אתה אומר כן, או אינו אלא אחד זה ואחד זה לפסח? ומה אני מקיים שה תמים וגו' - פסח מצרים, אבל פסח דורות יביא מזה ומזה. תלמוד לומר ושמרתם את הדבר הזה (שם יב) הרי פסח דורות אמור. אם כן מה תלמוד לומר וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר- צאן לפסח ובקר לחגיגה. ר' עקיבא אומר, כתוב אחד אומר וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר, וכתוב אחד אומר מן הכבשים ומן העזים תקחו. כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? אמרת זו מדה בתורה ,שני כתובים זה כנגד זה וסותרין זה על ידי זה (עד שיתקיימו) [יתקיימו] במקומן (יבא) [עד שיבא] כתוב שלישי ויכריע בינהם. תלמוד לומר משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח. צאן לפסח ולא בקר לפסח. ר' ישמעאל אומר, בחגיגה הבאה בפסח הכתוב מדבר. אתה אומר כן, או אינו מדבר אלא (בפני) [בפסח] עצמו? כשהוא אומר שה תמים זכר הרי פסח עצמו אמור. ומה תלמוד לומר וזבחת פסח לה' - בחגיגה הבאה בפסח הכתוב מדבר. רבי אומר, בזבח הבא מן הבקר כמן הצאן הכתוב מדבר. ואי זה זה? שלמים מכאן אמרו (שקלים פ"ב מ"ה) מותר (שלמים לשלמים ומותר) פסח לשלמים.
מלבי"ם - התורה והמצוה
כד. שה תמים זכר . כבר התבאר למעלה ( בא טז ) שגדי וטלה בכלל שה עי"ש. וכפלו פה להראות שמה שאמרו מן הכבשים ומן העזים מיותר שידרשנו לקמן ( בא כז ) .
ומה שאמר תמים, להוציא בעל מום. כי בירושלמי (פ"ט דפסחים ה"ה) אית תנויי תני דקים ותבלולים פוסלים בו, אית תנויי תני אין פוסלים בו, ומקשה שלמאן דאמר אין פוסלים בו, מה מקים תמים -שאם לפסול ממוסר אבר הא אפילו בב"נ פוסל מחוסר אבר. ותירץ משום דבב"נ יש מהם למזבח ופה לא היה מזבח, והוי אמינא דאין פוסל מחוסר אבר. ומסיק שם דגם כאן דומה כמי שיש בהם למזבח. דתני ג' מזבחות היו שם. ואם כן להמכילתא שאמר לקמן ג' מזבחות היו שם אין צריך למעט מחוסר אבר ומוכח דתמים להוציא בעל מום.
ומה שאמר זכר להוציא טומטום ואדרוגינוס ונקבה, כבר בארתי בפירוש הספרא ( ויקרא כב ) שמכילתא זו חולקת על הספרא שאזיל בשיטת ר"י דסבירא ליה דמחד זכר לא מיעט טומטום ואדרוגינוס, עי"ש שהבאתי מכמה מקומות במכילתא ובספרי שסבירא ליה דלא כספרא רק כשיטת חכמים שמחד זכר ממעט טומטום ואדרוגינוס.
כה. בן שנה . סתם שנה הוא של עולם שמתחיל מראש השנה. ובכל זאת שנה האמורה בקדשים הוא מע"ל מיום שנולד כמו שאמרו בערכין (דף יח) ובככמה מקומות.
ודרך הלשון שכל מקום שידבר על היחיד יאמר כבש בן שנתו כבשה בת שנתה שרצה לומר שחשבינן מיום שנולד. וכשידובר בלשון רבים יאמר תמיד כבשים בני שנה. ולמדנו בדרכי הלמודים שפירוש בן שנתו כמו שלמד בספרא ( ויקרא רפג), אבל פה יצא מן הכלל שבא שם היחיד ותפס הלשון בן שנה. ואם כן יש לומר שחשבינן למנין שנה של עולם, וכל הנולדים לפני ראש השנה פסולים לפסח.
ולמד ר' ישמעאל מקל וחומר מעולה. ור' יוסי הגלילי למד מאיל, דתחלת שנתו פסול עד שיכנס שלושים יום בשנה שניה. ובכל זה סופו כשר כל שנה שניה, וכל שכן שה שכשר תיכף. ונראה שר' יוסי הגלילי לשיטתו (פ"א דפרה) דפרה בת שתים ומשמע שם דיותר מזה פסול והוא הדין באיל [עיין מה שאמרו ויקרא רמח ] ובכ"ז כשר עד סוף שנה השניה.
כו. מן הכבשים ומן העזים . יש לטעות שצריך להביא משניהם אף לר' יונתן. כי גם לר' יונתן היה צריך לכתוב כאן או מן העזים לחלק כמו שאמרו בפ' קדושים ( קדושים קא ) בארך. וכ"ש לר' יאשיה עיי"ש. ומשיב דפה אין לטעות דיש קל וחומר מעולה ושם כתיב מן הכבשים או מן העזים .
כז. יהיה לכם , מן הכבשים ומן העזים תקחו . מפני שיש סתירה ביו הכתובים, ובכאן אמר שיקחו כבשים ועזים, ובפרשת ראה אמר וזבחת פסח צאן ובקר , ויש סברא לומר שדין פסח דורות משונה בזה מדין פסח מצרים. למדו בדרכי הלמודים שאין הבדל ביניהם.
ומה שאמרו וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר , רצה לומר שהפסח יהיה צאן לבד ועמו יזבח בקר לחגיגה. ור' אלעזר למד ממה שנאמר יהיה לכם שהוא מיותר, שרצה לומר שיהיה כן לדורות. ור' יאשיה למד שמה שאמרו מן הכשבים ומן העזים תקחו מיותר שכבר למד שבכלל שה גדי וטלה, ולמה כפל תקחו- ועל כן פירש שרצה לומר כן תקחו לדורות. ורצה לומר שר' יאשיה יסבור שמה שאמרו יהיה לכם בא ללמד שיהיה תמים בשעת זריקה [כמו שאמרו בזבחים דף כו, בכורות לט].
ור' יונתן למד ממה שנאמר ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה- שתהיה עבודה כזאת. כמו שאמרו עוד במכילתא לקמן שם ובפסחים (דף צו). ור' אליעזר למד ממה שכתב ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם, רצה לומר, שכל מה שאמר להם משה בפ' זו אינו נוהג לדורות. ואי אפשר לפרש שישמרו עד עולם רק מה שאמרו משכו וקחו לכם צאן. וכפי זה הוא אחד עם למוד של ר' עקיבא שלמד ממה שאמרו משכו וקחו לכם צאן. שאינו מובן כלל איך פסוק זה מכריע הלא יש לומר שזה בפסח מצרים לא בפסח דורות – רק דהא אמר שישמרו זה חק לדורות. ולפי זה משמע שר' עקיבא מפרש מלתא דר' אליעזר.
אמנם יש הבדל אחר ביניהם. שלר' אליעזר סבירא ליה דמה שאמרו וזבחת פסח צאן ובקר להקיש כל דבר הבא מן הצאן והבקר לפסח, דאינו בא אלא מן החולין כמו שאמרו בספרא ( צו צח) ובמשנה דמנחות (פ"ו מ"ו), ומפרש בגמרא שם ואתיא כר' אליעור דדנין אפשר משאי אפשר. ור' עקיבא חולק עליו ולמד מן לחטאת. [ולמד שקדשים מתקדשים בבלוע מן למנחה, ור' אליעזר למד שמתקדשים בבלוע מן לחטאת, ולמנחה בא להורות ששלמי ציבור אין נאכלים אלא לזכרי כהונה, ור' עקיבא למד לה ממה שנאמר [במדבר יח] בקודש הקדשים תאכלנו כל זכר (בכהנים) יאכל אותו, ובזה א"צ למה שנדחקו התוס' שם] [ועין במנחות דף פב ודף פג]. ולר' עקיבא, מה שנאמר וזבחת צאן ובקר אתיא למותר הפסח שקרב שלמים.
וכבר בארתי בפירוש הספרא דאף למי שאמר שמה שנאמר וזבחת צאן ובקר, פי' צאן לפסח ובקר לחגיגה, בכל זאת למדו גם הלמודים אחרים למותר הפסח, או שיביא מן החולין כל אחד כדאית ליה. דהא בספרי ראה ( ראה קכט) באו שני הדרשות כאחד, כי עדין קשה שהיה לו לומר בקר וצאן כי החגיגה נשחטת קודם הפסח ע"ש. ויש לומר עוד, שר' עקיבא שחשב פסוק זה של משכו וקחו לכם צאן למכריע, אזיל לשיטתו שסבירא ליה ביומא (דף ד') שמה שאמרו ויכסהו הענן ,ויקרא אל משה - ביום השביעי היה קודם מתן תורה. ולדידיה מוכח ממה שנאמר ויזבחו זבחים שלמים, שהקריבו שלמים קודם מתן תורה כמו שאמרו בזבחים (דף קטו), ואם כן למה אמר משכו וקחו לכם צאן ולא אמר קחו לכם צאן ובקר צאן לפסח ובקר לחגיגה - בזה מכריע שבא ללמד שיקחו רק צאן לא בקר.
והנה גם ר' ישמעאל סבירא ליה דהקריבו שלמים קודם מתן תורה, דהא סבירא ליה בשבת (דף פו) כר' יוסי יהיה מעשה זה קודם עשרת הדברות, רק נראה דר' ישמעאל סובר דחגיגת י"ד רשות. דיש פלוגתא בזה כמו שאמרו התוס' ביצה (דף ח) ופסחים (דף עא), והוא מפרש מה שנאמר וזבחת פסח צאן ובקר- בא על חגיגת ט"ו. ועל זה אמרו בחגיגה הבאה בפסח הכתיב מדבר, ולא אמר בחגיגה הבאה עם הפסח כמו שאמרו בכל מקום. ולדידיה נכון שבא הסדר צאן ובקר צאן קודם בקר. ומה שאמר רבי, בזבח הבא מן הבקר כמן הצאן, הוא עצמו דרשה דרב נחמן המובא בזבחים (דף ז') ובכל מקום בש"ס.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
תרגום ויקיטקסט: - שה תמים (שלם וללא מום), זכר בן שנה, יהיה לכם בבית; קחו את השה מהעדר של הכבשים או מהעדר של העזים.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יב ה.
בלשון ימינו התואר תמים מציין אדם נאיבי ופשוט, שאינו מבין את עובדות החיים; אבל בלשון המקרא תמים הוא שלם, ללא מום - ללא חיסרון וללא עודף.
כל הקרבנות שמקריבים לה' חייבים להיות תמימים, וגם הקרבן הזה - הקרבן הראשון שנצטוו ישראל להקריב - חייב להיות תמים.
ומדוע זה חשוב שהשה יהיה דווקא זכר, דווקא בן שנה, ודווקא מן הכבשים או מן העזים ולא למשל מן הבקר (הרי לבני ישראל היה צאן ובקר - שמות יב לח)?
- בפסוק הקודם הסברנו, שמצוות קרבן הפסח חילקה את בני-ישראל לקבוצות בעלות כוח-לחימה דומה (שנמדד בקירוב ע"י כוח האכילה). לכן חשוב שלכל הקבוצות תהיה כמות דומה של בשר. ולכן חשוב להגדיר במדוייק את הסוג, המין והגיל של השה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 3 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 3 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "שמות יב ה"
קטגוריה זו מכילה את 21 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 21 דפים.