קטגוריה:שמות יב ה

כד. שה תמים זכר . כבר התבאר למעלה ( בא טז ) שגדי וטלה בכלל שה עי"ש. וכפלו פה להראות שמה שאמרו מן הכבשים ומן העזים מיותר שידרשנו לקמן ( בא כז ) .

ומה שאמר תמים, להוציא בעל מום. כי בירושלמי (פ"ט דפסחים ה"ה) אית תנויי תני דקים ותבלולים פוסלים בו, אית תנויי תני אין פוסלים בו, ומקשה שלמאן דאמר אין פוסלים בו, מה מקים תמים -שאם לפסול ממוסר אבר הא אפילו בב"נ פוסל מחוסר אבר. ותירץ משום דבב"נ יש מהם למזבח ופה לא היה מזבח, והוי אמינא דאין פוסל מחוסר אבר. ומסיק שם דגם כאן דומה כמי שיש בהם למזבח. דתני ג' מזבחות היו שם. ואם כן להמכילתא שאמר לקמן ג' מזבחות היו שם אין צריך למעט מחוסר אבר ומוכח דתמים להוציא בעל מום.

ומה שאמר זכר להוציא טומטום ואדרוגינוס ונקבה, כבר בארתי בפירוש הספרא ( ויקרא כב ) שמכילתא זו חולקת על הספרא שאזיל בשיטת ר"י דסבירא ליה דמחד זכר לא מיעט טומטום ואדרוגינוס, עי"ש שהבאתי מכמה מקומות במכילתא ובספרי שסבירא ליה דלא כספרא רק כשיטת חכמים שמחד זכר ממעט טומטום ואדרוגינוס.

כה. בן שנה . סתם שנה הוא של עולם שמתחיל מראש השנה. ובכל זאת שנה האמורה בקדשים הוא מע"ל מיום שנולד כמו שאמרו בערכין (דף יח) ובככמה מקומות.

ודרך הלשון שכל מקום שידבר על היחיד יאמר כבש בן שנתו כבשה בת שנתה שרצה לומר שחשבינן מיום שנולד. וכשידובר בלשון רבים יאמר תמיד כבשים בני שנה. ולמדנו בדרכי הלמודים שפירוש בן שנתו כמו שלמד בספרא ( ויקרא רפג), אבל פה יצא מן הכלל שבא שם היחיד ותפס הלשון בן שנה. ואם כן יש לומר שחשבינן למנין שנה של עולם, וכל הנולדים לפני ראש השנה פסולים לפסח.

ולמד ר' ישמעאל מקל וחומר מעולה. ור' יוסי הגלילי למד מאיל, דתחלת שנתו פסול עד שיכנס שלושים יום בשנה שניה. ובכל זה סופו כשר כל שנה שניה, וכל שכן שה שכשר תיכף. ונראה שר' יוסי הגלילי לשיטתו (פ"א דפרה) דפרה בת שתים ומשמע שם דיותר מזה פסול והוא הדין באיל [עיין מה שאמרו ויקרא רמח ] ובכ"ז כשר עד סוף שנה השניה.

כו. מן הכבשים ומן העזים . יש לטעות שצריך להביא משניהם אף לר' יונתן. כי גם לר' יונתן היה צריך לכתוב כאן או מן העזים לחלק כמו שאמרו בפ' קדושים ( קדושים קא ) בארך. וכ"ש לר' יאשיה עיי"ש. ומשיב דפה אין לטעות דיש קל וחומר מעולה ושם כתיב מן הכבשים או מן העזים .

כז. יהיה לכם , מן הכבשים ומן העזים תקחו . מפני שיש סתירה ביו הכתובים, ובכאן אמר שיקחו כבשים ועזים, ובפרשת ראה אמר וזבחת פסח צאן ובקר , ויש סברא לומר שדין פסח דורות משונה בזה מדין פסח מצרים. למדו בדרכי הלמודים שאין הבדל ביניהם.

ומה שאמרו וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר , רצה לומר שהפסח יהיה צאן לבד ועמו יזבח בקר לחגיגה. ור' אלעזר למד ממה שנאמר יהיה לכם שהוא מיותר, שרצה לומר שיהיה כן לדורות. ור' יאשיה למד שמה שאמרו מן הכשבים ומן העזים תקחו מיותר שכבר למד שבכלל שה גדי וטלה, ולמה כפל תקחו- ועל כן פירש שרצה לומר כן תקחו לדורות. ורצה לומר שר' יאשיה יסבור שמה שאמרו יהיה לכם בא ללמד שיהיה תמים בשעת זריקה [כמו שאמרו בזבחים דף כו, בכורות לט].

ור' יונתן למד ממה שנאמר ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה- שתהיה עבודה כזאת. כמו שאמרו עוד במכילתא לקמן שם ובפסחים (דף צו). ור' אליעזר למד ממה שכתב ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם, רצה לומר, שכל מה שאמר להם משה בפ' זו אינו נוהג לדורות. ואי אפשר לפרש שישמרו עד עולם רק מה שאמרו משכו וקחו לכם צאן. וכפי זה הוא אחד עם למוד של ר' עקיבא שלמד ממה שאמרו משכו וקחו לכם צאן. שאינו מובן כלל איך פסוק זה מכריע הלא יש לומר שזה בפסח מצרים לא בפסח דורות – רק דהא אמר שישמרו זה חק לדורות. ולפי זה משמע שר' עקיבא מפרש מלתא דר' אליעזר.

אמנם יש הבדל אחר ביניהם. שלר' אליעזר סבירא ליה דמה שאמרו וזבחת פסח צאן ובקר להקיש כל דבר הבא מן הצאן והבקר לפסח, דאינו בא אלא מן החולין כמו שאמרו בספרא ( צו צח) ובמשנה דמנחות (פ"ו מ"ו), ומפרש בגמרא שם ואתיא כר' אליעור דדנין אפשר משאי אפשר. ור' עקיבא חולק עליו ולמד מן לחטאת. [ולמד שקדשים מתקדשים בבלוע מן למנחה, ור' אליעזר למד שמתקדשים בבלוע מן לחטאת, ולמנחה בא להורות ששלמי ציבור אין נאכלים אלא לזכרי כהונה, ור' עקיבא למד לה ממה שנאמר [במדבר יח] בקודש הקדשים תאכלנו כל זכר (בכהנים) יאכל אותו, ובזה א"צ למה שנדחקו התוס' שם] [ועין במנחות דף פב ודף פג]. ולר' עקיבא, מה שנאמר וזבחת צאן ובקר אתיא למותר הפסח שקרב שלמים.

וכבר בארתי בפירוש הספרא דאף למי שאמר שמה שנאמר וזבחת צאן ובקר, פי' צאן לפסח ובקר לחגיגה, בכל זאת למדו גם הלמודים אחרים למותר הפסח, או שיביא מן החולין כל אחד כדאית ליה. דהא בספרי ראה ( ראה קכט) באו שני הדרשות כאחד, כי עדין קשה שהיה לו לומר בקר וצאן כי החגיגה נשחטת קודם הפסח ע"ש. ויש לומר עוד, שר' עקיבא שחשב פסוק זה של משכו וקחו לכם צאן למכריע, אזיל לשיטתו שסבירא ליה ביומא (דף ד') שמה שאמרו ויכסהו הענן ,ויקרא אל משה - ביום השביעי היה קודם מתן תורה. ולדידיה מוכח ממה שנאמר ויזבחו זבחים שלמים, שהקריבו שלמים קודם מתן תורה כמו שאמרו בזבחים (דף קטו), ואם כן למה אמר משכו וקחו לכם צאן ולא אמר קחו לכם צאן ובקר צאן לפסח ובקר לחגיגה - בזה מכריע שבא ללמד שיקחו רק צאן לא בקר.

והנה גם ר' ישמעאל סבירא ליה דהקריבו שלמים קודם מתן תורה, דהא סבירא ליה בשבת (דף פו) כר' יוסי יהיה מעשה זה קודם עשרת הדברות, רק נראה דר' ישמעאל סובר דחגיגת י"ד רשות. דיש פלוגתא בזה כמו שאמרו התוס' ביצה (דף ח) ופסחים (דף עא), והוא מפרש מה שנאמר וזבחת פסח צאן ובקר- בא על חגיגת ט"ו. ועל זה אמרו בחגיגה הבאה בפסח הכתיב מדבר, ולא אמר בחגיגה הבאה עם הפסח כמו שאמרו בכל מקום. ולדידיה נכון שבא הסדר צאן ובקר צאן קודם בקר. ומה שאמר רבי, בזבח הבא מן הבקר כמן הצאן, הוא עצמו דרשה דרב נחמן המובא בזבחים (דף ז') ובכל מקום בש"ס.